אולי אפילו ננצח – ספר מאת יוהן ברוניל בהוצאת מודן

דירקטור ספורטיב ברמת הקבוצות המובילות בעולם הוא תפקיד מורכב. הוא האיש שאחראי על הובלת קבוצת אופניים המונה כ- 70 אנשי צוות ורוכבים, בתוך גוף עסקי על כל המשתמע מכך. מעבר לאחריות על ניהול התחרויות עצמן מרכב הליווי, הוא אחראי על מליוני דולרים של תקציב, משאבי אנוש, הוצאות, הכנסות, יחסי משקיעים, מוצר, שיווק, תפוקה ועוד. יוהן ברוניל הוא כנראה הדירקטור ספורטיב המצליח ביותר בעידן הנוכחי, נתון ודאי אם לשפוט לפי מספר הניצחונות שהשיגה קבוצתו בטור דה פראנס. למרות זאת, ועל אף הישגיו המרשימים וחסרי התקדים, יש משהו מביך בקריאת אוטו-ביוגרפיה עצמית: בסופו של דבר היא דברי הלל של אדם על עצמו. אולי בשל כך הספר נכתב לא רק כסיפור הלל אישי, אלא כספר השואף לספק ערך מוסף לקורא כמדריך לשיפור עצמי. על כן כותרת המשנה היא "הדרך להצלחה ברכיבה ובחיים"…

אפשר לסכם את המסר של ברוניל בכמה נקודות קצרות:

1. אני הכי חכם, אסטרטג, טקטיקן, ותחמן בסביבה.

2. לאנס היה כישרון לא מלוטש לפני שפגש אותי, ורק בגלל שאני הכי חכם אסטרטג, טקטיקן, ותחמן בסביבה הכישרון שלו מומש.

3. אני ווינר. לאנס ווינר. חיבור קוסמי איחד בין שני ווינרים, והתוצאה היא אני משופר.  

4. ניצחון, אם לא הבנתם, הוא הדבר היחיד שחשוב, נדרשת מחויבות מוחלטת להשגתו, ואי אפשר להשיג אותו רק בנחמדות.

הנקודה האחרונה היא חשובה ועוד נחזור למסר הזה בהמשך, אבל בדרך אליה נעבור בהמון סיפורים מרתקים על ניצחונות, והפסדים שגם הם ניצחונות, וויתורים שהם הוכחה למחויבות, ותובנות לחיים שכן האופניים והמירוץ הם למעשה החיים עצמם. אני חייב להדגיש פה משהו: גם אם אני נשמע ספקן משהו, העובדה שהסיפורים באמת מרתקים וכתובים היטב לא נאמרה בציניות. האיש, הנושא והספר מעניינים באמת ובתמים, הכתיבה רהוטה והקריאה זורמת.

קשה לי לשפוט את התרגום היות ולא קראתי את המקור, אולם נדמה לי שכמעט ואין תופעות לוואי משעשעות של עובדת היות הספר תרגום. למשל אותו קטע שבו הוסבר לי שאחוז שיפוע אחד של עלייה, בא לבטא פער גובה של 3 ס"מ ב- 30 מטר. מוחי העצל החל במאמץ מתמטי עקר לתרגם ס"מ למטרים ומטרים לאלפים. כל חוקי חילוק השברים מהיסודי עם חוקי החזקות ולוח הכפל התבלבלו לנגד עיני בעודי מנסה לפצח את ההסבר המתמטי המדהים הזה ולדמיין את העלייה הזו… למה לא פשוט להסביר שבכל 100 מטר של מרחק עולים מטר אנכי אחד? אולי בגלל שברוניל כתב לשוק האמריקאי במידות המרחק האמריקאיות והמתרגם המיר Feet ל 30 ס"מ?

אה, והיה עוד איזה אזכור של "ארכובות אופניו" (קראנק בעברית מגזינית תקנית), שהוא ביטוי לא ממש שגרתי בתחום כתיבת האופניים העברית. האמת היא שזה דווקא נחמד גם אם מצחיק מעט – בשביל זה מומלץ לקרוא ספר מדי פעם, לא?

—————————————————————————————————-

חינם: תנו לנו Like ב Facebook (בקישור זה), וקבלו הודעה מייד בעת פרסום כתבות חדשות ב BIKEPANEL!

—————————————————————————————————-

ברוניל גאה מאוד בעובדה שהביא גם את קונטדור לניצחון בטור (ובשנה שלא הורשה להתחרות בטור תחת אסטנה הם ניצחו גם בג'ירו וגם בוואלטה), ורואה זאת כהוכחה לכך שהוא מסוגל היה להביא רוכב נוסף לנצח. מבחינתו זו הוכחה לחשיבותו של הדירקטור בניצחון למול חשיבותו (המשנית?) של הרוכב. קל לו לסנן את העובדה שקונטדור החליף דירקטורים וקבוצות בשנים האחרונות, ולמרות זאת ניצח כל גראנד-טור שהתייצב אליו במשך תקופה ארוכה, ולא רק אצל ברוניל, או שלאנס ארמסטרונג עצמו, לא הצליח לשחזר את הניצחון בקמבק שלו תחת ברוניל למרות שהפודיום שהשיג הוא פנומנלי לגילו.

אז מה המשתנה ומה הקבוע בניצחון גראנד טור? הרוכב או הדירקטור ספורטיב? אין ספק שכמות הניצחונות האדירה והעקביות שלהם מעידים על כישרון רב ותכנון, אולם יתכן שגם ביארן ריס היה מנצח את אותה כמות טורים אם ארמסטרונג היה רוכב עבורו (וכריס קרמייקל מאמן אותו). ברוניל מצטנע בצורה לא אופיינית בספר, לגבי יכולתו להביא הצלחה בקלסיקות החד יומיות. הוא טוען כי אלה מירוצים פחות טקטיים ויותר כוחניים, אולם יש לי הרגשה שאם היו לו את קנצ'לארה או ז'ילבר, או איזה יורש עדכני של שון קלי, הוא היה מציג עצמו לפתע כגאון הקלסיקות ואומן תכנון המירוץ החד יומי.

אני לא יודע אם הקריאה תהיה מעניינת יותר או פחות עבורכם אם תיקחו בחשבון שזה נראטיב סובייקטיבי ומגמתי, שמטרתו להאדיר את הכותב. זה תלוי בכם כנראה. אם אתם רוצים סיפור אגדה מרשים, אז קבלו את הספר כאוסף עובדות. אם אתם פחות בעניין של אגדות ויותר בקטע של הצצה לעולם הקבוצות המקצועניות, אז התעלמו מהסיפור על גאונותו הפנומנלית ומוח העל של ברוניל, המשקלל מאות נתונים בזמן אמת לכדי החלטה מסוימת שהיא היא הסיבה לניצחון. גם כך תיהנו משפע של סיפורי דבוקה מעניינים. מה שלא כדאי להתעלם ממנו היא תפיסת הבסיס שלו, שהיא מטרידה מעט, ולא רק בעיני בודהיסטים: ע"פ ברוניל מטרת האדם והצלחתו בחייו זהה למטרתו של ספורטאי מקצוען – ניצחון בתחרות. האדם אמור לנצח בתחרות הזו בכל מחיר וכל השאר הוא הסחת דעת. האמנם? האם ככה אתם חיים את חייכם? האם לחיים כאלה אתם שואפים? והאם תרצו לקבל עצות מאדם שזו תפיסת עולמו? עושה רושם שאפילו ברוניל ועורכי הספר התחילו לחוש שלא בנוח עם המסר הזה אחרי שהספר הושלם, וכך לפתע פתאום בסוף הספר חלה תפנית מסוימת, קצרה ונראית ככזו שנכתבה כלאחר יד בהוראת העורך או איזה קבוצת מיקוד שביקשה סוף אחר.

אגב כריס קרמייקל – האיש היה כלא היה. המאמן האישי של לאנס ארמסטרונג – האדם שיצר את תוכנית האימונים, אליו לאנס היה ודאי מתקשר כל יום כדי לנתח את הוואטים וכדי לקבל התאמות לאימונים של שבוע הבא, פשוט אינו קיים בספר הזה. קרמייקל,  מעצמת ספרים בפני עצמו בתחום האימון הגופני וגם כאלה שמתיימרים ללמד אתכם להצליח "בחיים", התאייד מההיסטורית הניצחונות של לאנס בספרו של ברוניל. לפי ברוניל הוא המאמן וישנן רק שתי ישויות אלוהיות בעולם: ברוניל וארמסטרונג. לידם קיימים בדרגה נמוכה יותר אותו אלוהים מהתנ"ך ועוד כ- 70 שחקני משנה, בדמות אנשי הצוות של הקבוצה. ברוניל מוצג כמי שלמעשה ניצח את הטור דה פראנס במוחו, בעוד הוא מפעיל את אותו גוש שריר בר מזל מבחינה גנטית (וחסר כל יכולת טקטית עצמאית עד שלמד מברוניל) בשם ארמסטרונג, כשם שילדכם מזיז את דמויות משחקי קונסולת הווי על מסך הטלוויזיה שלכם.

למרות הביקורת, הספר הזה מעניין ומומלץ לקריאה כי הוא מספק שפע של סיפורים מעניינים על רגעים היסטוריים בטור דה פראנס בתקופת ארמסטרונג-ברוניל, והצצה מרתקת לרכב הדירקטור ספורטיב ועולמו. יש פה גם הזדמנות לקבל עוד כמה תובנות חדשות על ספורט האופניים המקצועני. אני הסתקרנתי ותהיתי האם הספר יסייע לי להבין יותר את ברוניל ואת ארמסטרונג למול נושא החומרים משפרי הביצועים והעובדה שכמעט כל הרוכבים הכוכבים שעבדו אצלו ומסביבו של לאנס נתפסו על דופינג, והוא אכן סיפק לי את התובנה הזו…