האבק של BC עדיין על האופניים כי עדיין קשה להגיד שלום לחוויה והאדרנלין עדיין זורם. אז איך ומדוע הכנסתי את עצמי לסיפור הזה, והאם גם לכם כדאי לשקול זאת? התשובה המהירה: כן. המפורטת יותר, פה:
מאת: שרון שחר
תמונות: Todd Weselake, Rob Shaer, Dave Silver, שרון שחר, Tom Danger Place ו-Jennifer Purcell
Powell River – יום 2. 52 ק"מ ו-1080 מ' טיפוס. צילום: Todd Weselake
לכל סוף יש התחלה
סוף קריירת הטריאתלון שלי (לפחות בינתיים) התרחש באופן בלתי צפוי: זה התחיל ונגמר בשיחה תמימה ביני לפאנליסט אחר במפגש הפאנליסטים בסמר. אחרי רכיבת מסלול הסמרתון יחד, הוא הציע שנרכוב את BCBR יחד. "מה? אני? BCBR? לא יודעת אם אני מספיק טובה לזה". זאת היתה התגובה הראשונית, אבל הרעיון נכנס לראש. כשעה אחרי בשיחה קצרה עם חבר שרכב שם התקבלה התמונה המלאה "את? BCBR? תצטרכי לשפר את ה-riding game שלך בהרבה". באפקט זול של פסיכולוגיה הפוכה התקבלה ההחלטה והחל המהפך. אפסנתי את אופני הטריאתלון וחידשתי את צי מכנסי ה- baggies. נרתמתי למשימה – אני אוכיח שאני מספיק טובה.
Squamish – יום 6. 53 ק”מ ו-1680 מטר טיפוס מצטבר. צילום: Todd Weselake
מה זה BC Bike Race
ה"בי.סי" הוא מירוץ אופני הרים רב יומי בחוף המערבי של מדינת בריטיש קולומביה, קנדה או בעגה המקומית the shore. במשך 7 ימים רצופים ידגמו מעל 600 רוכבים מ-36 ארצות את מיטב הסינגלים של אחת מ"מכות" אופני ההרים בצפון אמריקה. המסלול מורכב מ-75% סינגלים והשאר דרכי עפר וקצת כביש.
Cumberland – יום 1. 43 ק"מ ו-1159 מטר טיפוס. תמונה: Todd Weselake
המירוץ מתחיל בעיירה Cumberland שב-Vancouver Island והמחנה נע לאורך החוף והאיים הסמוכים, בחזרה ליבשת ונגמר בשלב 7 ב-Wistler. השלבים עצמם אינם ארוכים ונעים בין 18 ק"מ לשלב הקצר ביותר ל-57 ק"מ ביום השלישי והארוך. אבל אל תיתנו לאורך השלבים להטעות אתכם. החיים ב-BCBR אינם פיקניק, לפחות בשלב הרכיבה. בחרתי להמחיש את החוויה דרך מספר תובנות שגובשו תוך כדי ההרפתקה:
Whistler – יום 7. 33 ק"מ ו-1569 מטר טיפוס. (צילום: Dave Silver)
יש כמה דרכים לעשות את BCBR
דרך אחת היא כמובן להתחרות, אחרי הכל BCBR זה מירוץ. משמע, לתת בראש בכל אחד מ-7 הימים, להרכין ראש ולדחוף את גבולות היכולת במטרה לסיים כל יום הכי מהר שאפשר. לקטגוריה זאת נכנסים כמובן השמות הגדולים שהתייצבו על קו הזינוק: רוכבים אולימפיים, אלופי מדינות מכ-30 מדינות שונות, זוכי עבר וטוענים נוכחיים לכתר. אבל בואו נהייה כנים, זאת לא הסיבה שרובנו נרשמים. השנייה, שבה אני בחרתי, היא פשוט לרכוב. להרים את הראש, להינות מהחוויה ואולי אפילו, רחמנא ליצנן, לעצור מדי פעם לתמונה או שתיים. כי מי יודע מתי ואם בכלל יזדמן לנו לחזור לכאן. יש עוד דרך נוספת עליה אדבר בהמשך והיא חשובה לא פחות: של אותם עשרות מתנדבים שבאים וחוזרים כל שנה. לקטגוריה זאת חיים משל עצמה והיא אחת הסיבות שהופכת את המירוץ שלכם לחוויה.
בחרתי לעצור מדי פעם לתמונה או שתיים
היום הראשון נותן את הטון
יום הרכיבה הראשון בקמברלנד נותן את הטון להמשך השבוע. מיקום הזינוק שלכם ביום הזה יקבע על ידיכם, עם עזרה "קלה" מהמארגנים בצורת שלטים עם זמן סיום משוער. בהמשך השבוע ה-box שלכם יקבע על פי זמן הסיום של היום הראשון. מדבקה בצבע X תודבק על המספר שלכם ומיום זה והלאה חווית הרכיבה שלכם תוגדר על פי ה-Box שלכם. היום הראשון הוא גם זעזוע למערכות, סטירה לפנים – הלו להתעורר אתם ב-BC. בעוד הגוף שלכם כואב מן המאמץ, הפנים כואבות יותר. כמובן מהחיוך הדבילי שלא ירד. גם זאת מגמה שלא תשתנה במשך 7 הימים הבאים. אוקי אולי החיוך יעלם לפרקים, ואף יתחלף בדמעות (תמשיכו לקרוא).
18 ק"מ זה לא יום מנוחה ב-BC
אל תתנו לאורך השלבים לתעתע בכם. 871 מטר טיפוס מצטבר על 18 ק"מ זה הרבה. שלב שלקח לפרו טיפה יותר משעה, לפשוטי העם לקח משהו כמו 3 שעות. כל שלב ב-BC הוא קשה ואפי. אל תתנו לתמונות לתעתע בכם. BCBR זה אחרי ככלות הכל תחרות XC, ולכן תזכרו – תצטרכו לטפס והרבה. המסלולים תלולים, מסולעים במגמת ירידה או עליה. אבל אם אתם כמוני פועלים בניגוד לעצת חז"ל ומטפסים לצורך ירידה – אל דאגה זאת תבוא, ובגדול. מה שמביא אותי לתובנה הבאה.
יש שני סוגים של כייף (תמונה: Jennifer Purcell)
יש שני סוגים של כייף
בספורט סיבולת בכלל יש 2 סוגים של כייף: כייף במהלך וכייף לזכור. משמע, כייף בכל שניה שעושים את זה, אף דקה לא מסריחה, אתם לא תרצו שזה יגמר ותרצו עוד ועוד. הסוג השני הוא "מסריח וכואב במהלך אבל כייף לזכור אח"כ" – במהלך הפעילות כל מה שאתם תחשבו עליו הוא "למה לעזאזל אני עושה את זה" זה יביא אתכם לסף גבול יכולת, לסף דמעות. אבל אחרי, אתם תרוצו לספר לחברה בפאב המקומי, או שתרוצו להירשם שוב לאותו מירוץ. סוג ב' בונה אופי והוא הכיף שתזכרו לטווח רחוק. הוא הסיבה שתלבשו את האבזם/מדליה שקיבלתם שחציתם את קו הזינוק בגאווה במשך שנים. ב-BCBR תחוו את 2 סוגי הכיף בכל יום וזה מה שהופך את המירוץ למיוחד. למשל חצי נלסון ב-Squamish יגרום לכם לצחקק ולצרוח כמו ילדים. רכבת הרים של כייף כייף כייף. אבל מיד אחריו יבוא קטע של סוג ב'. בסופו של דבר תהיו גאים יותר שצלחתם את קטעי הסוג ב':
זרימה היא דבר יחסי
משיחה עם שני מקומיים הבנתי שזרימה היא דבר יחסי. קטעי הסינגל הצפופים בין העצים עם שורות שורשים עבים, סלעים וירוקת חלקלקה – עבורם היוו זרימה מדהימה ובעיני הרגישו יותר כמו לנסות לסרק את השיער של בוב מארלי עם מסרק כינים. לקח לי 6 ימי תחרות לקלוט שכמו שאומרים מארגני התחרות – זרימה היא לא סוג של שביל אלא state of mind. וסוף סוף הגעתי לאותו שלב של זרימה, מעיין נירוונה של רוכבי הרים, גם בקטעי ההייק-א-בייק.
North Vancouver – יום 5. 18 ק"מ ו-871 מטר (תמונה: Todd Weselake)
BCBR יקח גם את הציוד שלכם לגבול היכולת
7 ימי רכיבה בסינגלים האגרסיביים של BC יעמידו למבחן לא רק את הגוף שלכם אלא גם את הציוד. לפני היציאה מהארץ ודאו שהאופניים שלכם במצב טוב והכל עובד, הצמיגים יחסית חדשים ומותאמים לסוג הרכיבה ב-BC – משמע עם הרבה גריפ. החברה מ-Obsession Bikes עובדים מסביב לשעון במספר משמרות לספק תמיכה טכנית מתום כל שלב ועד לבוקר שאחרי. בסוף כל יום מעל 100 זוגות אופניים נמסרו לטיפולם המסור. האופניים שלי שהיו במצב כמעט חדש לפני בילו באוהל הטיפולים 2 לילות. אגב, כל ביקור כזה אינו כלול במחיר המירוץ ויעלה לכם אקסטרה, אז תבואו מוכנים. מכונאים של Shimano יספקו תמיכה במהלך המירוץ עצמו.
תמונה: Todd Weselake
האופניים
לאופניים שלכם חשיבות מכרעת בחוויית ה-BCBR. "את לא הולכת לעשות את זה עם האפיק שלך, נכון?" שאל אותי נימי שעשה את זה. למה לא, שאלתי בתמימות. פה קיבלתי שיעור חשוב בחיים ולא זול: בשתי מילים "פאן פקטור". אז כן יש אנשים שעושים את BCBR על זנב קשיח או אפילו ריג'יד, הפרו עושים את זה על אופני XC עם 100 מ"מ אבל זהי בדיוק הפואנטה – אני לא כזאת. רוב הרוכבים בוחרים באופני שיכוך מלא עם לפחות 120 מ"מ של שיכוך. מה שהופך את ה"פאן פקטור" לגבוה יותר. האופנים שבחרתי לחוויה הזאת היו מושלמים עבורי למקסם את הכיף בירידות ולא לסבול יותר מידי בעליות.
לא דובים והרבה יער
תדרוך הפתיחה וערכת החובה כוללים הסברים מפורטים מה לעשות במקרה שפוגשים דובים, קוגרים או טורפים אחרים. משרוקית על תיק הגב, שמיכה חמה, ציוד עזרה ראשונה הם רק חלק מהערכה. שמחה לדווח שהחיות היחידות שפגשתי ביער (מעבר לאנשים) היו יתושים טורדניים ופרפרים.
בסוף כל יום יוגה ומתיחות
מעבר לרכיבה – BCBR קייטנה למבוגרים
אחת החוויות המיוחדות של BCBR היא דווקא מעבר לרכיבה. היא אותה הקהילה המדהימה של כ-600 רוכבים מרחבי העולם. בליל של שפות אבל בעצם כולם פה מדברים שפה אחת – האופניים. כולנו ב-BC לאותה מטרה: הרכיבה. תוסיפו לזה מחנה אוהלים מדוגם, גינת בירה, ארוחות ביחד, פינת זולה עם wifi ומטענים מוצלת (כי אם זה לא בסטרבה זה לא קרה), ויש לנו מתכון מנצח. קייטנה למבוגרים. רוכבים ביום ומחליפים חוויות עם בירה או שייק אחרי. ומסיימים ביוגה המונית ומתיחות כהכנה לעוד יום רכיבה מוצלח. גם אם הגעתם לבד, השילוב של רכיבה ב-Box מוגדר והמחנה של אחרי יבטיח לכם חברה' בערך מהשעה הראשונה.
בבוקר הראשון זה היה מצחיק לא בטוחה שצחקתי בבוקר השביעי (תמונה: Tom Danger Place)
קוקוריקו
מי חשב שתרנגול גומי צהוב יהיה כוכב ה-BCBR? התרנגול הזה שיצרח לתוך המגפון כל בוקר "gooood morning BC" אולי מצחיק ביום הראשון ואבל עד היום השבועי הוא כבר יפסיק. בלקסיקון שלו גם צרפתית וספרדית. לצערנו הוא לא בא עם כתפור סנוז. הוא ימשיך וימשיך עד שתפתחו את רוכסן האוהל שלכם. בוקר טוב – היגע הזמן לעוד יום רכיבה מדהים. הוא חלק בלתי נפרד ומעצבן מהחוויה ושווה פסקה ותמונה משלו.
אגב התרנגול "נגנב" בסוף המירוץ וכרגע מטייל באוסטרליה וגם פעיל ב-social media. ה"גנב" התחייב להשיבו בזמן למלא תפקיד חשוב זה ב-2018.
חגיגה על השבילים (תמונות: Rob Shaer, Dave Silver)
חברים טובים באמצע הדרך
ב-BC תפגשו 3 סוגי חברים: הראשונים הם תושבי העיירות המארחות, שיצאו לעודד אתכם מהשניה שתגיעו לעיר. עם תזמורות, פעמונים וקרואות עידוד, אפילו שאתם עדיין לא רוכבים ורק יורדים מהמעבורת. אגב, במציאות קצת שונה במקומות רבים בצפון אמריקה שבה המקומיים נלחמים על סגירת גישה לשבילים לרוכבים – הכנסת אורחים כזאת, השקעה מקומית בשבילים וברוכבים, ראויה לציון. היא תגרום לכם להרגיש ככוכבים. הקבוצה השניה היא אלו שיצאו לשבילים, לעודד, שלא תהיו לבד. על הדרך תמצאו מסיבות, תחפושות, בייקון, שוטים של ג'ל או משקה זה או אחר, אבטיח קר. אבל בעיקר לא תרגישו לבד. השלישית היא החברים החדשים שרכשתם. הם יהיו שם כשתצטרכו עזרה או סתם מילה טובה. גם אם זה במחיר המירוץ שלהם. יעצרו לעזור לכם לתקן שרשרת שנקרע, ישאילו לכם כידון שתוכלו לסיים את השלב, קליט לנעל וכו'.
הצוות והמתנדבים מסייעים לתקתוק של שעון שווצרי (תמונות: Tom Danger Place ושרון שחר)
אירגון מופתי ללוגיסטיקה מסובכת
תו המחיר של BCBR לא זול בעליל (כ 3000 דולר), אבל כשלוקחים בחשבון את האופרציה המטורפת של האירוע והתיקתוק של שעון שוויצרי, באמת שאין על מה להתלונן. מחנה נודד על פני 5 נקודות שמצריך, אוטובוסים, ומעברות. שינוע האופניים מקו הסיום לקו ההתחלה למחרת, המקלחות והשירותים, פירוק והרכבה של המחנה וכל זה לפני שראשון הרוכבים יסיים את השלב. בהחלט מדהים. 11 שנים של ניסיון בהחלט עושים את שלהם. אבל לא ניתן היה לעשות את זה לולי הצוות של כמה מאות עובדים ומתנדבים שחוזר מידי שנה שוב ושוב. ההתלהבות, המוכנות לעזור בהחלט ראויים להערכה. טום "דיינג'ר", אחד המתנדבים שאחרי שרכב ב-BC לפני מספר שנים החליט לחזור כל שנה כדי לעבוד באירוע אמר לי ששאלתי אותו למה? כי זאת בעצם משפחה שניה שלו, האחווה, המפגש עם אנשים מכל העולם, החוויה, ההרפתקה. זאת בדיוק הסיבה. בין אם אתם רוכבים או מתנדבים – זאת בעצם האווירה.
שורשים, סלעים, וגשרי עץ – יום טיפוסי ב-BCBR (תמונה: Todd Weselake)
Whistler – יום 7 = WTF?
לא הכל דבש ושבחים ב-BC. הנה קצת ביקורת אבל בקטנה. Whistler, המכה של האופניים. השלב שלו כ"כ חיכיתי אכזב ובגדול. השנה החליטו המארגנים להאריך את השלב ומ-18 ק"מ של כייף והפכו את המסלול ל-33 ק"מ עם 1570 מטר טיפוס מצטבר, של סינגלים תלולים ולא ממש רכיבים. בגלל התנאים היבשים ומצב השבילים הלא טוב, קוצר השלב ל-28 ק"מ, אבל זה לא היה מספיק. אני בדעה שהיום האחרון של אירוע כזה צריך להיות כייף שישאיר טעם של עוד. כאן ההפך היה הנכון.
Earls Cove – Sechelt – יום 3. 57 ק"מ ו-1710 מטר טיפוס (תמונה: Todd weselake)
טיפים ל- BCBRer Wannabe
אם ה-BCBR ברשימה שלכם הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להגיע ולעבור אותו בחיוך. הדפיסו ושימרו. אם לא, אז דלגו הלאה.
- ההרשמה נפתחת יום אחרי המירוץ. סמנו את השעה ביומנים שלכם ותהיו מוכנים להירשם ברגע שההרשמה נפתחת. המירוץ נמכר תוך פחות מ-24 שעות.
- תבדקו באתר המירוץ את המלונות המומלצים בצפון וונקובר עבור הימים שלפני המירוץ, ובוויסלר לאחרי. החיים שלכם יהיו קלים יותר אם תשריינו מראש את אחד מהם. מלון Pinnacle בצפון וונקובר שוכן ליד המים ובמיקום אסטרטגי למבחר מסעדות, מבשלת הבירה ומקומית וחנויות אופנים לכל מקרה. במירוץ עצמו ישנים בכפר באוהלים.
- תגיעו כמה ימים לפני תחילת המירוץ. לוודא שהאופנים הגיעו בשלום וגם לדגום את השבילים המקומיים ולראות מה מצפה לנו. ממליצה בחום להירשם לאחר מההדרכות של Endless Bikeing. הם יקחו אתכם עם מדריכים מוסמכים על מסלול היום ה-5 שהוא היום הטכני ביותר ב-BCBR.
- תארגו לכל מזג אוויר שלא יהיה. מעיל גשם טוב מומלץ בחום. אבל אל תארזו יותר מידי, התיק האדום שתקבלו אולי נראה גדול ואבל חצי מהציוד שהבאתי איתי נשלח לקו הסיום בוויסלר מחוסר מקום.
- מה זה יום אפס? מתי להגיע? האתר כאן די מבלבל. המירוץ מתחיל בקמברלנד, מה שמצריך כמה שעות של נסיעה באוטובוס ומעבורת. יום אפס הוא אותו יום שמארגני BCBR ישנעו אתכם מצפון וונקובר לקמברלנד.
- אז מה זה יום 1-? זה היום שתצטרכו לאסוף את ערכת המשתתף שלכם ולמסור את האופניים שלכם. משמע תגיעו לפחות ארבעה ימים לפני תחילת המירוץ.
- תוכנית ארוחות – עולה אסקטרה. וכן, חייבים. האוכל מעולה ואתם ממש לא רוצים להיות בלי. איזה תוכנית לבחור? לכל תוכנית מוקדשת חצי שעה לאכילה וההבדל הוא פשוט בשעת ההתחלה והסיום של כל אחת – תבחרו ב-A או B. אם תתקעו עם C, כמוני, תסיימו את ארוחת הבוקר שלכם חצי שער לפני הזינוק. לא אידאלי.
- בעת הרכיבה, תחייכו – עשיתם את זה. אתם ב-BC!
תמונת הסיום שלי עם 3 מכוכבי האירוע – מימין לשמאל: אנדריאס הסלר, התרנגול וברט טיפי
תודה מיוחדת לבבי לוי על ההקלקה
מאת: שרון שחר
תמונות: Todd Weselake, Rob Shaer, Dave Silver, שרון שחר, Tom "Danger" Place ו-Jennifer Purcell
