לפני ששף יפני ניגש לפלט את הדג הטרי לפרוסות מדוייקות עם חיתוך שגם למנתחי לב יש מה ללמוד ממנה, הוא לוקח את הכלי הכי נכון שאיתו הוא ירגיש בטוח לחצות את הדרך בצמידות שיא לעצמות וניצול הנתח. סכין השף חדה בצורה עילאית ונעה דרך משטחים ללא הרגשת חיכוך. גם מהנדסי גיאנט כיוונו לתחושה הזו ובתכנון הפרופל נתנו דגש על כל דבר שיתן להם את התוצאות הכי טובות במנהרת רוח.
פרופל הדיסק הגיעו אחרי תקופה של שלוש שנים ללא חידוש מהדגם הקודם. אולי הצורה הכללית נראית דומה אבל כל צינור בשלדה עבר שינוי וקיבל מיקסום אווירודינמי בצורתו וסגולתו. נוסף קוקפיט סמי אינטגרלי כאשר הרוכב יכול לבחור את רוחב הכידון ואורך הסטם (אבל לא את צורת הקימור של הכידון). זוויות הגאומטריה נהיו יותר תוקפניות וכמובן מעבר לבלמי דיסק בלבד. כל זה עם דגש אחד משמעותי – שיפור התוצאה של השלדה במנהרת הרוח של המעבדה והשגת התואר של האופניים הכי אווירודינמים בקטגוריה. אבל תוצאות של מעבדה פנימית עדיין מקוטלגים כתנאי מעבדה ולכן אנחנו קיבלנו זוג יפה למבחן על מנת להבין מה השינויים, איך זה מקדם ומתקדם ולמי זה מתאים.
כמו שניתן לראות כאשר קונצרן לא קטן מוציא מוצר, הוא גם דואג לקשטו בשלל המוצרים מפסי יצור שכנים וכל חלק עיקרי בא מתוצרת גיאנט. מצד אחד זה יתרון לרוכש כי בצורה זו זה מוזיל את התג מחיר הסופי אבל מצד שני זה גם מתנה את הרוכש להיצמד לאותו יצרן. לדוגמה הכידון – הוא אינטגרלי לגמרי ולכן תצטרכו להשתמש בסטם ייעודי של גיאנט. אבל זו לא המצאה של ג’יאנט וכל יצרני האופניים הולכים אחרי הטרנד הזה בשם האווירודינמיות והסתרת הכבלים המלאה.
המערכות מהיבשת השכנה- יפן. השימוש במערכות חשמליות בדרגת אולטגרה מפנק וכרוכב אתה נכנס לזון של נוחות ודיוק המהלך בלחיצות קטנות. לבעלי אהבה למסכי מחשב רכיבה, כמובן שאפשר להתממשק בעזרת פרוטוקול בלוטוס של המחשב למערכת של שימאנו ולשלוט במעבר מסכים על ידי לחיצות על קודקוד המערכת וכמובן לראות את ההילוך שבו אתם נמצאים. האלקטרוניקה לא נעצרה שם וגיאנט החליטו לפנק גם במד וואטים מובנה בתוך זרוע הקראנק השמאלי! קצת קשה לבחון אותו כי לא ממש רכבתי עם שני מדי וואטים במקביל על מנת לראות אם יש זיוף אבל עשה רושם שאני בן אנוש ולא מאיים על פרום בהתפרצות לקראת קו סיום.
מד וואטים בחבילה!
מנהל המוצר גם לא התקמצן בגלגלים ושדרג את המכונה בגלגלי קרבון עם פרופיל משתנה. 42 ממ מקדימה ו65 ממ מאחור. קשה שלא להתרשם במיוחד מכל רמת האבזור הדי מדהימה הזו (שלדה סופר מודרנית, Di2, מד וואטים וגלגלי קרבון עמוקים!) לאור מחיר המוצר המדהים ברשת רוזן ומינץ: 18,737 ש”ח (לחברי מועדון) זה פנטסטי לרמה הזו!
גלגלי קרבון מרשימים- העמוק יותר מאחור
עיצוב קלאסי
שלדה בעלת קווים ישרים עם צינורות בעלי פרופיל משתנה בין חצי למעוגל שוברת את השעמום ונותנת חיים לצורה ההנדסית. בתוספת גלגלים עם פרופיל סקסי וצבע כחול ים או בשמו בלו נייבי. המבנה קלאסי באופיו עם מבנה שמרני של שלדה עם טופ טיוב ישר לגמרי, תומכות גבוהות. הם עושים אקט של התבלטות בעידן הנוכחי דווקא בכך שהם מוכיחים שאפשר לייצר אווירודינמיות מעולה בגזרה שמתאימה למי שאוהב את המבנה המסורתי של אופני כביש. אבל אין להתבלבל: הצינורות והאלמנטים כולם עברו מיקסום בתוכנת ה CFD, פרופילים קטומים מאחור ויעילות במנהרת הרוח בולטים גם לעין ולא רק למספרים.
האופניים גורמים לראשים להסתובב, לרוכבים לתת ספרינט ולבדוק את הדגם וגם בחניה של ברבהר לשאול שאלות. תוסיפו לזה גימור לוגואים בצבע כפול, משתקף, יוצר צבעי קשת והכל הופך למייצג סקסי ולא משנה מה אתם עושים איתה הרגע.
רייס אווירודינמי
אי אפשר להתבלבל, כשרואים את היופי הזה מבינים ישר מה היעוד. אפילו אם היו מציבים אותם עם איירובר על דוכן התצוגה בחנות, זה היה נראה הכי טבעי שיש, ומהיר!
מבחינת מידות הלכתי לפי המספרים של הנסיכה האיטלקית שלי (פינרלו – עוד מותג ברשת רוזן ומינץ). היא במקרה במידה 56 עם ריץ׳ של 391 על סטם של 110. בפרופל נפלתי די בין המידות של לארג׳ למדיום-לארג׳. כאשר המספרים שאני רגיל אליהם יותר הלכו לכיוון מדיום-לארג׳ והאתר הרשמי יותר ממליץ על לארג׳. כנראה שסטם ארוך יותר היה מציב אותי לפי כוונת המשורר בתנוחה תוקפנית, נמוכה ויעילה מול הרוח, אבל מצד שני הרגשתי יותר בבית וזה אפשר לי את התנועתיות החופשית של תמרון הרכיבה. זה שוב עידן שמצריך אותנו להתאמות מעט מורכבות יותר- אם בעבר יכולתם פשוט להאריך סטם סטנדרטי עצמאית, הרי שכעת בעידן האינטגרלי, חייבים להגיע מוכנים לקניה (של כל דגם וכל יצרן כמעט בימים אלה) ולדעת איזה סטם תצטרכו לאופניים שאתם קונים.
פרופל קדימה!
הג’יאנט פרופל מרגישים נהדר ועם הפידול הראשון יש רצון לעוף קדימה ואף לשכוח שאתה עדיין בזמן חימום. המטוס טס, האוויר נחתך כמו ים סוף לפלאי זרועות משה ואתה שט קדימה עם חיוך. כל זאת נהדר ומאוד יעיל בקטעי מישור עם אפ-הילס בינוניים. תנוחת הרכיבה די נמוכה (“שוכבת”) ומאלצת את הרוכב לעבוד כמו מכונה.
בעליות יש סיפור אחר המתריס את הרוכב לסבול- המשקל הלא כל כך קל של האופניים: 8.4 קילו זה לא מעט, אבל זה גם סטנדרטי לגמרי לאופניים אווירודינמיים בעידן הדיסקים. אם להלביש על זה מטאפורה מהעולם של המכוניות, אז ההקבלה שפרופל הוא סוג של מוסטנג עוצמתי אמריקאי – לא ממש אוהב לתמרן במהירויות קטנות ולהיות סלחני לניואנסים קטנים של שיוט בסרפנטינות העולות לעבר מעברי הרים. אבל מרגע שחוצים את 30 הקמ”ש, שום דבר לא יעצור את המפלצת. לעומת זו האירופאית שאצלי (הפינרלו) יודעת לשמור על סקסיות בקטנות אבל במישור לשוט כטיל בליסטי, פחות. מבחינתי, עם מידה טיפה יותר קטנה, זה נתן לי להנות משני העולמות.
אם בעליות הרגשנו טיפה פחת אז בירידה יש שוב זריחה. קשיחות האופניים מצויינת ומשרה ביטחון לכופף את ההגיון במהירויות קיצוניות. תוסיפו לכך את בלמי הדיסק והתאוצה בירידות מנוצלת עד המטר האחרון לפני כל סיבוב.
למי יתאימו ג’יאנט פרופל?
אני אוהב לגשת לסוגייה זו דווקא בשלילה ולנסות להגדיר מי לא נופל היטב למשבצת זו: אם אתם הרוכבים שאת רוב רכיבות שלכם מבלים בלצבור גובה מצטבר, יש לכם כרטיס מועדון בהר בהר והאינסטוש שלכם מלא בתמונות סלפי עם הבובת שלג של האתר, אז שווה שתציצו לדגם TCR, נראה ממש אש ואשמח לשים את הקליטים שלי עליו. אבל אם אתם במסגרת קבע של אימונים בשפלה ובמישור, ומדי פעם גם עליה, או שאתם טריאתלטים שרוצים לגלח את הזמן מהמרחק- וואללה אחלה התאמה.
לתפיסתנו כיום עם האווירודינמיות המרשימה של אופני הכביש האווירודינמיים, זה מה שמתאים ביותר ל95% מהטריאתלטים והאיירונמנים שצריכים כלי ורסטילי יותר מהמכונה הקיצונית לנג”ש. רווח נקי של מהירות, נוחות עדיפה והתאמה טובה יותר לתחרויות עם עליות.
יוג'ין לויט
בנקודות
