אדם נגד הטכנולוגיה בספורט – מי מנצח?

דמיטרי רובינשטיין3 בדצמבר 2019

שיאים שנשברים אינם רק תוצר של כישרון פיזי של הספורטאי, אלא גם של המעטפת סביבם. שבירת תוצאות שיאי העולם במרתון לאחרונה, קשורה כנראה גם לטכנולוגית סוליה חדשה שמזכירה לנו עד כמה ההשפעה הזו משמעותית.

מאת: דמיטרי רובינשטיין
צילום: נטליה סיגל, וויקיפדיה
פורסם לראשונה ב runpanel.co.il – מגזין הריצה הגדול בישראל

המרכיב החיצוני

אם אתה מתאגרף מקצועי, ושואף להגיע לפסגת הספורט, אתה בבעיה: לא משנה כמה טוב תהיה, בכמה תחרויות תנצח, וכמה תארים תגרוף באגרופך האימתני, את מוחמד אלי אתה לא תנצח, וכך, אף פעם לא תדע האם אתה אכן הכי טוב שיש – או שהיה. לא כך לכאורה הוא המצב בספורט הסבולת: אם אתה מצליח לרוץ את המייל ב-3.98, אז אתה אצן מהיר יותר מסר רוג’ר בניסטר. אם הצלחת לשחות 100 מטר חתירה בפחות מ-53 שניות, אז גברת על השחיין האגדי מרק שפיץ. ואם הצלחת לרכב יותר מ-49 ק”מ בשעה אחת, אז אתה רוכב טוב יותר מאדי מרקס. נכון? ובכן, לא בדיוק.

הצלחה בספורט הסבולת מותנית בכמה וכמה מרכיבים: גנטיקה, תזונה, משטר האימונים, וכמובן המרכיב שנתן לענפי הספורט הללו את שמו: היכולת לסבול אי-נוחות או כאב על מנת להגיע ליעדים ספורטיביים. חלק מהיכולות הללו נקבל בירושה, חלקן נפתח על ידי עבודה קשה או מחקר מעמיק (ולפי אלברט איינשטיין, היחס הוא 1 ל-99 לטובת העבודה הקשה), אבל כולם נמצאים בתוכנו, מלבד גורם אחד נוסף: הטכנולוגיה.

האופניים של אדי מרקס, החליפה של ספידו, וסר רוג’ר בניסטר

תחרויות שיא השעה

תחרויות שיא השעה מתנהלות מאז שנת 1876, והעיקרון שלהן נורא פשוט: הרוכב עולה על אופניו ורוכב בכל כוחו במשך שעה. המרחק שהצליח לרכב נרשם, והוא התוצאה. המרחק שנרשם אז היה של 26 ק”מ לערך. מאז התחרות עברה הרבה גלגולים, עד אשר אדי מרקס, הרוכב הבלגי האגדי, סיים את השעה שלו במקסיקו-סיטי ב-1972 אחרי שרכב 49.431 ק”מ. שיא זה החזיק מעמד במשך 12 שנים, עד אשר נשבר על ידי פרנצ’סקו מוזר ב-1984.

מוזר רכב לבוש חליפה אווירודינמית, והשתמש בגלגלי דיסק, אשר הסבו לו יתרון אירודינמי. בהמשך, במשך שנות התשעים, השיא נשבר שוב ושוב, וכל שיא חדש לווה בהתפתחות טכנולוגית נוספת: תנוחת רכיבה, שלדה אווירודינמית יותר, או קלה יותר, קסדות חדשות, עד אשר נהיה ברור לכל שמרכיב הסבולת הולך ומצטמצם לעומת המרכיב הטכנולוגי.

ב-1997, החליט איגוד הרוכבים הבינלאומי לפצל את השיא לשניים: לניסיון אנושי מיטבי, בו מותר שימוש בציוד חדשני – ולשיא השעה הרשמי, בו מותר להשתמש אך ורק בציוד שדומה לזה של אדי מרקס. פתאום התמונה השתנתה לחלוטין: רק ב-2000 השיא של מרקס נשבר לראשונה על ציוד מתקופתו – ואך ב-10 מטרים! היה צריך לחכות עוד 5 שנים עד אשר הרוכב הצ’כי אונדריי סוסנקה עבר את השיא של מרקס במרחק משמעותי יותר, ב-269 מטרים. לכאורה, החלטה זו פתרה את דילמת מוחמד אלי: רוכב שרצה לדעת אם הוא הרוכב החזק ביותר של יומו – וגם בהיסטוריה, קיבל כלי להשיג את מבוקשו. אבל הסתבר שארוע ספורטיבי שמתקיים על ציוד בן כמה עשורים, בזמן שתעשיית הספורט עוברת מהפכה אחרי מהפכה, הינו בעל עניין מועט – הן לצופים, והן לספורטאים, שלא לדבר על נותני החסות, שאחרי הכל אינם באים למכור ציוד שמקומו במוזיאון הספורט. וכך, הכלל שדורש שימוש בציוד מ-1972 בוטל ב-2014, ומאז התחרות שבה למרכז הבמה, והשיאים הולכים ונשברים מדי שנה, כאשר השיא הנוכחי עומד על 55.089 ק”מ, והוצב השנה, ע”י ויקטור קמפנארטס הבלגי.

בגדי הים שנפסלו

נצלול כעת לתוך המים הקרירים של ברכת השחיה האולימפית. לא נוכל להיעזר בחליפות שחייה גוף מלא המיוצרות בטכנולוגיית LZR של חברת ספידו, שכן אלה נאסרו על ידי איגוד השחייה הבינלאומי בשנת 2009, לאחר ששנה קודם, בתחרות שהתקיימה בקרואטיה, 17 שיאי עולם נשברו – כולם על ידי לובשי חליפות ה-LZR, אשר הפחיתו את הגרר ב-24% לעומת דגמים מסורתיים יותר, ולפי דעתם של חלק מהספורטאים, אף שיפרו באופן משמעותי את הספקת הדם לשרירים.

גם אולימפיאדת ביג’ין תרמה למבוכה, שם 23 מתוך 25 השיאים שנשברו, נשברו על ידי שחיינים שלבשו חליפה כזאת – לפעמים שתיים, או אפילו שלוש חליפות כאלה בבת אחת (ולא, לא בגלל ששכחו כי כבר שמו אחת – אלא בגלל שיפור יכולת הציפה הנוסף). החלטה של האיגוד הבינלאומי דרשה ששחיינים גברים ישתמשו מעתה והלאה בחליפות ממותן ועד הברך בלבד, ונשים – מכתף עד הברך. כמו כן, על הצד הפילוסופי יותר, הזכירו אנשי האיגוד בהחלטתם, ש”עיקרון הליבה של ספורט השחייה הוא שהנו מבוסס על היכולות הפיזיות של הספורטאי” כמובן, בשונה מלהיות מבוסס על פיתוח טכנולוגי. האם החלטה זו תחזיק מים, תרתי משמע? הזמן יראה.

נעליים מקפיצות

בצפון איטליה התקיים ב-2017 אירוע ריצה מיוחד ביותר. היה זה ניסיון של חברת נייקי, יצרנית הנעליים האמריקאית, לשבור את מחסום השעתיים בריצת מרתון. הניסיון לא צלח, ומתוך שלושת הרצים שהשתתפו בו, רק אליוד קיפצ’וגה התקרב ליעד המיוחל עד כדי 26 שניות (עדיין, מעל ל-2 דקות שיפור על השיא הרשמי דאז). נייקי נקטו בלא מעט טריקים על מנת לשפר את הביצועים של הרצים המשתתפים, אחד מהם, שבזכותו הניסיון לא היה מוכר כשיא רשמי של התאגדות האתלטיקה גם לו היה מצליח, היה שימוש בפייסרים מתחלפים, שרצו בעקבות סימן לייזר, שהוקרן על ידי מכונית מיוחדת.

שיפור אחר, שאך טבעי בהתחשב בזה שנייקי היא, אחרי הכל, הינה חברת נעליים, הם הנעליים, דגם נייקי וייפורפליי עלית (Vaporfly Elite), שפותח במיוחד בשביל הפרויקט הזה, תוך שימוש בטכנולוגיית ZoomX, פרי פיתוחה של נייקי. נעל זו מצוידת בלוחית העשויה סיבי פחמן, ובחומר סופג חדיש העוטף אותה בסוליה, המייצרים החזר אנרגטי משופר בזמן הריצה, או, במילים פשוטות יותר, משמשות הלכה למעשה כקפיץ. כללי איגוד האתלטיקה אוסרים על השימוש בקפיצים (לכן, למשל, נאסר על אוסקר פיסטוריוס, אצן דרום אפריקאי קטוע הרגלים, להתחרות בתחרויות ריצה רגילות, שכן רגלי הקפיץ שלו הקנו לו יתרון לא הוגן. העניין, כמובן, ירד מהפרק לאחר שנאסר על רצח חברתו), אבל לא הלוחית ולא חומר הבידוד החדשני אינם קפיץ כל אחד לחוד, לכן הנעל נופלת בשטח האפור. לאחרונה התקיים נסיון נוסף לשבור שעתיים במרתון, והפעם אליוד קיפצ’וגה הצליח במשימה. כמובן, גם הוא, וגם הפייסרים שלו נעלו נעלי נייקי שמשתמשות בטכנולוגיית ZoomX.

ולא רק הם: גם בריד’יט קוסגיי, ששברה את שיאה של פולה רדקליף במרתון שיקגו האחרון השתמשה בדגם חדיש יותר של נייקי, המבוסס על אותה הטכנולוגיה, וגם מספר רב של שיאים אחרים נשברו לאחרונה – כולם על ידי רצים שלרגליהם הנעליים עם הסווש של נייקי מבחוץ, ולוחית פחמן מבפנים (לדוגמא, 5 מתוך ששת המסיימים הראשונים של מרתון בוסטון ב-2018). הכתובת היא על הקיר – נעליים אלה מספקות יתרון מהותי לכל אצן פסגה ששואף לניצחון במרוצים חשובים, יתרון שלא ניתן להתעלם ממנו. כמו במקרים הקודמים, התגובה הרשמית לא איחרה לבוא, ואיגוד האתלטיקה הקים קבוצת עבודה, שמטרתה – לבחון את הנושא ואולי לאסור על השימוש ב-ZoomX בתחרויות רשמיות של האיגוד.

נראה אותך אז…

אין לי ספק שנושא השיפורים הטכנולוגיים בענפי הספורט השונים ימשיך ויעלה על סדר היום, ושכל שיפור נוסף ייתן יתרון משמעותי למי שיסגל אותו, וככל הנראה יגרום אחריו תגובה שתשאף לבטל יתרון זה, בדומה לכך שכל פיתוח טכנולוגי התקפי נתן יתרון לכל צבא שסיגל אותו – עד להמצאת האמצעי ההגנתי שביטל אותו. אין ספק גם שלבעיה זו אין פתרון פשוט: הרי לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, ולהכריח את הספורטאים הכי חזקים דווקא להתחרות בציוד נחות מזה שבו משתמשים הספורטאים החובבניים – בטח לא לאורך זמן. ובאופן ציני אולי, אי אפשר גם להתעלם מהצורך לספק בידור לצופה, ואין בידור טוב יותר מאשר שבירת שיא, ופיתוחים טכנולוגיים הם דרך מצוינת לכך. וכך, הקללה של המתאגרפים הינה רלוונטית גם בעולם ספורט הסבולת: אתה אולי חושב שאתה רץ חזק יותר מאשר סר רוג’ר בניסטר, אבל תנסה להיכנס לנעליו – נראה אותך אז.

מקורות ורפרנס