אופני הרים ורכיבת XC מרתון כחלק מקבוצה – מי בכלל צריך את זה?

הגעת לגיל שבו האופניים הם כלי לשמור על הכושר והגזרה, אתה רוכב ונהנה. האם כדאי לקחת את זה לשלב הבא? למחויבות משמעותית יותר? איתן יצחק היה בדיוק בצומת הזו והוא קיבל את ההחלטה להצטרף לקבוצת רכיבת XC, שמשנה לו את הרכיבה לגמרי: 

יום שני בשבוע, השעה 04:50 כשהשעון המעורר מודיע לי בעדינות שהגיע הזמן לקום. אני מחפש את כל הסיבות האפשריות מדוע לא לקום: אני על 4 שעות שינה וגם זה לא ברצף, הגב התחתון כואב, שריר התאומים הימני מציק לי ומצפה לי יום עמוס בעבודה. ומצד שני, הקול החלוש שאומר לי: קום. אתה יודע שאם לא תחבור לקבוצת הרכיבה, אתה תתבאס כל היום. אני קם וממלמל לעצמי "למה אתה עושה את זה לעצמך? מה היה לך רע מתחת לפוך..?"

9 חודשים קודם לכן… 

העיקר לדווש, לא?

תמיד אהבתי לרכוב על אופניים. לא יודע לומר מאין זה בא, אולי מהחסך שהיה לי עוד מגיל 13, כשביקשתי אופניים לבר מצווה ולא קנו לי. אולי זה כי אני אוהב ספורט באופן כללי, אבל בתקופה האחרונה, הרגשתי שמשהו חסר לי. כיף ונחמד לי לרכוב עם החברים שלי בסופ"שים ולמדתי גם להנות מזמן איכות עם עצמי כשרכבתי לבד בשבילי עמק חפר. ועדיין, הרגשתי צורך בשינוי, אבל לא ידעתי להבין אותו עד הסוף.

הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

בעוד אני מתחבט ומתלבט לגבי אופי השינוי המיוחל, התקשרתי לחבר שרוכב בקבוצה, לשאול לדעתו. "תגיע" הוא אמר לי. "כל חודש שאתה לא רוכב איתנו, זה בזבוז זמן ואתה פשוט לא מבין את זה". "אה, ואל תבוא עם חולצה בהירה". "למה?" אני שואל, והתשובה שקיבלתי: "כשתגיע תבין". ביום שישי כבר הצטרפתי לרכיבה ראשונה עם NYCC – הקבוצה של נועם סטרשנוב ויובל פרידמן באזור פרדס חנה – כרכור.

(ביש) מזל של מתחילים

מי מכם לא מכיר את הצליל המעצבן של בריחת אוויר מהצמיג… אצלי הוא הגיע כבר ברכיבה הקבוצתית הראשונה! "שיט" אני אומר ומיד שומע קריאות "פנצ'ר, פנצ'ר" של חברי הקבוצה. בזמן שאני מנתק את רגלי מהפדלים ועוצר בצד, מנסה להבין איפה החור הארור בצמיג האחורי שלי, ומודאג שאני מעכב את כולם, ואיזה רושם ראשוני, כבר לידי אחד המאמנים ועוד חבר לקבוצה, עם תולעת מוכנה ביד אחת ומשאבה חשמלית ביד האחרת. דקה וחצי ואנחנו כבר ממשיכים ברכיבה. אני רוכב איתם, עדיין המום ממה שכרגע קרה כאן. מאיפה לעזאזל הם הגיעו ואיך הם עשו את זה מהר כל כך? באותו רגע הבנתי שאני בידיים טובות, וחשוב מכך, כאן אף אחד לא נשאר מאחור.

כוח הקבוצה

הקבוצה נפגשת במצמן כרכור בימים שני, רביעי ושישי בשעה 06:00 או 06:30 – כתלות בשעון הקיץ, כשבגדול חלוקת האימונים היא כזאת: אינטרוולים בשני , סינגלים ברביעי, ושישי רכיבת נפח, קצת סינגלים והמון כיף.

אבל זה לא העניין, העניין הוא האנשים ומה שלמדתי להבין עם הזמן – כוח הקבוצה. רכיבת שטח בפלוטון זה לא משהו שהכרתי בעבר ורק על זה אפשר לכתוב כתבה שלמה, אבל העוצמה שיש לזה מטורפת! ברכיבות הראשונות הבנתי עד כמה אני לא בכושר כשמד הדופק צועק עלי, וגם לסרט הסיליקון תחת הקסדה היה קשה לנתב את כמות הזיעה שניגרה ממני. ובזמן שאני נאבק עם עצמי להחזיק מעמד ולהישאר עם הקבוצה, אני חש בכף יד מונחת על גבי ומרגיש כאילו שחיברו לי מנוע לאופניים. "בוא נשים אותך במיקום טוב יותר מלפנים. יהיה לך קל יותר" אומר לי אחד הרוכבים, ופשוט דוחף אותי קדימה. "תן לזה חודש ותראה" זה מה שאמרו לי כולם, והם צדקו.

קפה, אלכוהול ומה שביניהם

הקטע החברתי כאן הוא אחד החזקים. כל רכיבה מסתיימת בקפה וכל מי שלחצי החיים לא נושפים בעורפו באותו הבוקר, נשאר ולא מצטער. ימי הולדת תמיד מצויינים עם בירה, יין או וויסקי – הכל הולך ועדיף שיגיע עם איזו פחמימה ליד. אני מוצא את עצמי אוכל יותר מהרגיל ועדיין ירדתי מעט במשקל. נכון, אני בעל מבנה גוף רזה באופן טבעי, ועדיין ירדתי מידה במכנסיים ואני לא מצליח להעלות לשם בחזרה (כן, כן, צרות של עשירים אבל לי זה מפריע). מישהו מהקבוצה ציין שלא לכולם יש מטבוליזם כמו עקומת התאוצה של טסלה – אולי יש בזה משהו…

בייקפאנל בווצאפ:

מה חושב על זה חשבון הבנק שלי ואיך זה קשור לסטרבה?

בחודשים הראשונים הסטרבה שלי לא ידעה נחת מכמות ה- PR ים שחולקו לי (יעני – Personal Record). בכל מקום שרכבתי בו בעבר נשברו שיאים חדשים. אני לא אדם תחרותי מטבעי וזה עדיין נחמד לראות שיפור ממש מהיר. ולאט לאט אני קולט שתיכף כבר צריך להחליף שרשרת, רפידות ברקס, טיפול בולמים ועוד מיני טיפולים ותחזוקה. פתאום אני קולט, שגרף ההוצאות במגמת עליה, עם אחוזי שיפוע שלא מביישים סטייג' ב Cape Epic, אבל אז הבנתי משהו: ככל שאני מחייך יותר, החשבון שלי מתבאס לו. אז שיתבאס.

במבט לאחור עם ציפיה לעתיד

אז אחרי תקופת הריון מלא עם הקבוצה (רק שכאן צירי הלידה הגיעו בחודש הראשון ומשם זה הלך והשתפר), אלו התובנות שהגעתי אליהן:

1. בין אם תרצו או לא, הכושר משתפר פלאים! וממש לא חייבים להגיע לכל שלושת האימונים בכל שבוע.
2. רכיבת אופניים זה תחביב עם עלויות לצידו, ויחד עם זאת, ביקור שבועי אצל פסיכולוג יעלה לכם יותר, אז עשו טוב לגוף ולנפש שלכם וצאו לרכב בטבע.
3. הבנתי שזה בדיוק השינוי שהייתי זקוק לו! אני מרגיש חלק ממשהו גדול יותר, קהילה. לא בטוח אם הצלחתי להעביר את התחושה, אבל זו תחושה ממש טובה.

אה, ולעניין עם החולצה הבהירה: המיקס שמתהווה מענני האבק שהפלוטון מרים, בשילוב עם זיעת קיץ טובה, יוצר משהו מטונף ודביק להפליא. תלבשו כהה.

החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק

לא הכל ורוד בעולם הזה ואתם עלולים למצוא את עצמכם גם במצבים לא צפויים. יש קבוצות שונות ומגוונות ולכל אחת מהן האופי המיוחד שלה, את המאמן\ת שמוביל\ה לכיוון מסוים, שלא תמיד יעלה בקנה אחד עם הצפיות שלכם. יכול להיות שתתקלו בחברים לקבוצה שתחרותיים במסגרת האימון, וזה פחות האופי שלכם. אולי גם תמצאו שאופני ה- All Mountain שלכם, על כל 17 הקילוגרמים שלהם, פחות מתאימים לסגנון הרכיבה הזה, והחלפת אופניים בעלות של הרבה אלפי שקלים (כל אחד ועומק הכיסים שלו), היא לא בסדר העדיפויות שלכם כרגע. 

ובכל זאת, גם אם מצאתם שלא הכל הולך חלק, זה בהחלט שווה נסיון, ואם אתם חושבים שזאת לא הקבוצה המתאימה לכם, נסו אחת אחרת ואולי שם תבינו על מה אני מדבר, כי באופן אישי אני מרגיש בר מזל בעניין הזה.

עשיתי לכם חשק? 

קדימה, מצאו לכם איזו קבוצת רכיבה באזור שלכם ונסו. מקסימום תהנו. לBIKEPANEL יש לוח קבוצות נהדר, ואנחנו מעבירים כשירות מתנה לתמיכה בענף את הפניות שלכם כדי לעזור לכם הרוכבים ולמאמנים והקבוצות לפרוח. הוא מחולק לפי אזורים ותוכלו למצוא שם קבוצה באיזור שלכם. (ואם חסרה קבוצה שאתם מכירים שם- עדכנו אותנו בצור קשר עם האתר).  

מאת: איתן יצחק
צילום: גיאחה

הכותב הינו חבר בקבוצת NYCC בהובלתם של יובל פרידמן ונעם שטרסנוב, מבכירי רוכבי ה- XC מרתון בישראל.