אז כריסטוף סאוסר מגיע לפתיחה הרשמית והחגיגית של אפיק ישראל מהדורת 2015. ״כריסטוף מי?״ אתם עשויים לשאול, וזה בסדר, כי ענף אופני ההרים העולמי לא פופולרי בסדר הגודל של ענף הכביש, אבל בתוך הענף הזה, למי שמצוי, סאוסר הוא הטופ העולמי – וכבר די הרבה שנים.
כתב: נימי
תמונות: עופר עברי
כריסטוף מי?
בקצרה, אבל באמת בקצרה כי הפאלמרס שלו יכולים למלא מדור שלם, על הישגי האיש, סליחה, המפעל הזה:
נולד בשווייץ ב-1976, מתחרה מ-1993. ב-1999 הוא כבר ניצח את הוורלד קאפ (מרוץ בסבב העולמי של ה-UCI) הראשון שלו. מאז הוא הוסיף עוד 13 מקומות ראשונים בסבב העולמי לצד עשרות הישגי טופ פייב, ושני תארי “מנצח הסבב העולמי של ה-UCI” ב-2004-5. כאילו כל אלו אינם מספיקים כדי להופכו לאייקון, הוא גם אוסף חולצות קשת (חולצת אלוף עולם): אלוף העולם בקרוס קאנטרי ב-2008, ואלוף עולם שלוש פעמים (!) במרתון, כשהאליפות האחרונה ב-2013. כאילו כל אלו לא מספיקים, הוא אוחז גם במדליית ברונזה מאולימפיאדת סידני, ניצח את הקייפ אפיק 4 פעמים, וזה לא כולל כמה וכמה אליפויות שווייץ בקרוס קאנטרי ובמרתון, כמה אליפויות אירופה ומלא פעמים של מקום שני בכל דיסיפלינה אפשרית בערך.
הבנאדם הוא מכונת מלחמה יעילה וקונסיסטנטית כבר יותר מ-16 שנים והוא מצליח להפוך ל”פנים של” המותגים שהוא רוכב עליהם (קנונדייל בעבר, ספשלייזד כיום) ושל האירועים שהוא משתתף בהם ומקדם אותם (קייפ אפיק).
סאוסר מאוד ורסטילי ברכיבה שלו (החל בדאונהיל בו היה בטופ השוויצרי של הספורט כשהיה צעיר), וזה מתבטא בזוגות האופניים השונים שהוא רוכב ומתאמן עליהם. הוא נחשב ל”מייבין” מאוד רציני בציוד ועוזר לחברות עימן הוא עובד לפתח ולשפר מוצרים. כשהיה בקנונדייל עזר רבות בפיתוח הסקלפל, כשאלו היו אופני ההרים בעלי השיכוך המלא הראשונים עליהם התחרו מקצוענים בזירות הקשות בעולם, ותרם לזווית הראש הקיצונית שלהם בימים ההם (69.5 מעלות, כמעט דאונהיל במונחים דאז). עם מקסיס עזר לפתח את צמיג הקרוסמרק הנפוץ והמוערך (הצלב באמצע? עבודה של השוויצרי הזה…) ועם ספשלייזד את צמיג הרנגייד.
כידוע, גל צחור, יזם ומנהל “אפיק ישראל” והצוות שגיבש סביבו מכוונים גבוה. הם לא רוצים להיות אירוע האופניים המקצועי והמוביל בארץ. הם רוצים להיות אחד מאירועי המרתון הרב יומיים הנחשבים והטובים בעולם. השנה האירוע נערך בפעם השלישית והוא רחוק מלקפוא על שמריו. המוטו של האירוע ל-2015 הוא “מעלים את הרף”. ואיך מתחילם זאת? בהתחלה… כדי להשיק את פתיחת ההרשמה, כחצי שנה טרום האירוע, הוזמן אחד מרוכבי העל של הדיסיפלינה לאירוע פתיחת ההרשמה. החבר’ה פנו לאדון סאוסר הסופר מוערך, והלה הסכים בסיוע משרד התיירות שדחף ואירח. בתוכנית: רכיבת “פינישרים” חגיגית בשישי בוקר באזור פארק קנדה רבתי ולאחר מכן אירוע תרבותי יותר בתאטרון תמונע בתל אביב, עם מיני-ברגרס, בירות פאולינר והרצאה קצרה עם שאלות ותשובות מפי המאסטר השוויצרי. מטרת המהלך היא כפולה: הנעה והצתה חזקה מתמיד של ההרשמה של הרוכבים המקומיים, והנעה והצתה ראשונית של רוכבי מרתון מחו”ל.
אחד על אחד
כמי שאחראי על המדיה הזרה באפיק ישראל, צ’ופרתי והוזמנתי לאורחת ערב פרטית עם גלצה, עידית שוב שמנהלת איתו את האירוע ועם הסאוסר. כיוון שציפו ממני לייצר מעט אווירה לא מכופתרת תמורת תשלום הארוחה החגיגית, הכנתי מספר שאלות בבית מראש. השאלה הראשונה ששאלתי את סאוסר היא אם הוא זוכר אותי. “מאיפה?” הוא שאל בנימוס שמאפיין את הלאום אליו הוא משתייך. “מקו הזינוק” עניתי ללא היסוס. “ב-2006 זינקנו לקייפ אפיק ביחד. אתה מהשורה הראשונה ואני מהאחרונה. אתה ובנזוגך סיימתם ראשונים ואילו בנזוגי ואני סיימנו במקום ה-74. זוכר?”. אחרי משפט הפתיחה הנ”ל הוא די הבין עם מי יש לו עסק וזרם איתנו לגמרי.
האיש רגוע ונחמד ברמות אחרות. הוא רחוק מלהיות פוץ מרוחק ומרובע, צוחק במידה, עוקצני במידה, ביקורתי במידה, מנומס במידה. הוא אפילו שתה במידה, או ניסה לפחות, עד שהישראלים הדיחו אותו. מעט. במידה. בדיעבד, אני מניח שהשלווה הזו מגיעה ממקום מאוד עוצמתי. הוא די ראה כבר הכל בעולם שלו, די השיג הכל, הוא במקום ובמעמד מאוד מבוססים והוא לא צריך לרצות אף אחד מחד, אך מאוד מאוד מקצועי בכל פן של העיסוק שלו מאידך. וכל אלו מביאים אותו להיות מאוד אמיתי, מאוד לא-מסובך ומאוד מרשים – כמעט ללא מאמץ והשתדלות.
BP – אני שומע שאתה פורש השנה מיד אחרי אליפות העולם שנערכת בסוף יולי ועובר לעבוד ב-Global Sports Marketing בחברת ספשלייזד. זה צעד שאתה מתכנן כבר הרבה זמן?
CS – ההחלטה צמחה אצלי בהדרגתיות. ב-2013 ניצחתי את אליפות העולם במרתון ובשנה שעברה הגעתי מאוד מוכן, אבל נעצרתי בשל תקלה מכאנית ולבסוף סיימתי במקום השלישי. אני והחבר’ה מהשיווק הבינלאומי של ספשלייזד הסכמנו שזו לא צורה לפרוש. אני רוצה לתלות את הנעליים כשאני בשיאי ואם אפשר לפרוש כאלוף. החלטתי שאעשה עוד אליפות עולם ואחריה – Boom! זו האליפות האחרונה שלי אבל אני מתרגש ממנה כאילו זו הראשונה שלי.
BP – ירוסלב קולחבי (צ’כי, אלוף עולם ב-XC בעברו, מנצח הסבב בעברו וגם מדליסט זהב בלונדון. הוא וסאוסר התחרו כצוות וניצחו את הקייפ אפיק) – אתה והוא מתחרים ביחד ובאותה קבוצה (ספשלייזד). הוא גם ניצח בשנה שעברה את אליפות העולם במרתון בה הגעת שלישי. אתם גם מסתדרים? חברים? האם הוא ייתן לך מתנת פרישה או שיילחם בך עד הסוף?
CS – אני ויארו מסתדרים ממש טוב על האופניים ולא על האופניים. אם אני לא אוהב לרכוב עם מישהו, אם אנחנו לא מסתדרים אין סיכוי שאזמין אותו לרכוב איתי מרתון זוגות… הבעיה של מסלול אליפות העולם השנה (בואל גרדנה איטליה) היא שזה מסלול למטפסים וליארו אין בו סיכוי (אמרתי לכם שהשוויצרי הזה לא הולך סחור סחור…). הוא מטפס כוח, לא בנוי לעליות ארוכות, אלא לעליות כוח קצרות יחסית, כמו במרוצי קרוס קאנטרי או כמו בלונדון. שם העליות הן בדרך כלל של דקה-שתיים. במרוץ מרתון עם הרבה עליות מטפסים בין 45 דקות לשעה. במסלול השנה יש 4,700 מטרים טיפוס על 85 ק”מ… אין לו סיכוי שם. התחרות תגיע מצד רוכבים אחרים: אלבן לקטה מטפס מוכשר מאוד, קאופמן הוא אחד המטפסים הטובים שיש אבל הוא גרוע טכנית, אלביס הקולומביאני מעולה וכבר זכה באליפות עולם ויש עוד.
BP – כמה משחקים תפקיד האופניים בתחרות כזו? האופניים שלך ישקלו מתחת לתשעה קילוגרמים? כמה זה חשוב?
CS – האופניים שלי ישקלו בין 8.2 ל-8.5 ק”ג, תלוי בצמיגים, והם יהיו מהקלים ביותר בקו הזינוק. אני אתחרה בתחרות הזו על זנב קשיח ולא על האפיק. במרוצים עם כמות טיפוס כזו אני מרגיש נוח יותר על זנב קשיח. אלבן ירכב על שיכוך מלא (קניון) במשקל של בערך 10 ק”ג וזה מצער מבחינתו. הוא עשה קפיצת דרך טכנית כשעבר מזנב קשיח לשיכוך מלא אבל אני מהיר ממנו ללא ספק כשאני על זנב קשיח והוא על שיכוך מלא…
BP – יש לך שורשים של רוכב דאונהיל בצעירותך ואת אליפות העולם לפני שנתיים לקחת מאלבן בירידה הארוכה לקו הסיום, כשהוא רכב על זנב קשיח ואתה על שיכוך מלא, ובעקרון you’ve smoked him. כמה משמעותית יכולת הדאונהיל של רוכב במרוצי מרתון ברמה הזו?
CS – הכי קל לנצח תחרות בקטעי הדאונהיל שלה. זה יתרון וגילוח זמן שלא לוקח ממך מאמץ כמעט. אבל היתרון הטכני של הרוכב ושל האופניים משמעותי רק ביחס למסלול מסוים. לדוגמא במירוץ ה-Four Peaks האחרון (לשעבר טראנס ג’רמני) היו הרבה עליות ארוכות ותלולות ומיד אחריהן ירידות מאוד טכניות. עלה לי במאמץ עצום לצמצם עשר שניות על קאופמן או הינק בעליות, אבל בירידות פתחתי עליהם דקה-שתיים ממש בלי מאמץ, בקלות. לעומת זאת, בקייפ אפיק לא הייתי רוכב בחיים על זנב קשיח – זה היה הורג אותי.
חשוב שתבין, אני הייתי אחד הרוכבים הראשונים בזירה העולמית שתמיד היה על אופני שיכוך מלא – קנונדייל סקלפל 26″, אחר כך אפיק 26″ וכיום על אפיק 29″. אבל כשנכנסו הגלגלים הגדולים, ביחד עם קיצור מרוצי הקרוס קאנטרי למשך של שעה וחצי – הזנב הקשיח חזר להיות רלבנטי ובגדול, ואני מרגיש עליו מאוד בנוח. אבל רק במרוצים קצרים כמו קרוס קאנטרי או מרוצים עם מקטעי טיפוס משמעותיים מאוד.
BP – כמו רוכבים בוגרים אחרים (אולי למעט חוזה ראמוס הרמידה הספרדי, עוד שריד עתיק לגווארדיה הוותיקה שעדיין נמצא בטופ טן העולמי בקרוס קאנטרי. עם קרניים על הכידון – ממש כמו חמוצי שלנו) גם אתה עברת מתחרויות קרוס קאנטרי לתחרויות מרתון. זה רק הגיל והפיזיולוגיה שמשתנה?
CS – זה מתחיל בגיל ובגוף ללא ספק. ככל שאני מתבגר הכוח המתפרץ שלי והיכולת להחזיק מאמצים מאוד עצימים לאורך זמן יורדת, לעומת היכולת האירובית שלי, הדיזל, שממשיך להיות בשיאו, או כמעט בשיאו. בנוסף יש את השינויים שערך ה-UCI בתחרויות קרוס קאנטרי, על מנת לקסום יותר לצופים ולטלוויזיה. המרוצים הפכו להיות קצרים יותר באורך ההקפה, ולכן העליות בהם קצרות יותר מפעם, עם מספר הקפות גדול יותר וקצרים יותר במשך שלהם (משעתיים-שעתיים ורבע בעבר לשעה וחצי כיום). פעם יכולת לזנק לא טוב ולתקן ולעקוף אט אט. כיום הזינוק, הכוח המתפרץ בהתחלה הוא מאוד קריטי לתוצאה הסופית. גם ההבדל של להחזיק שעה וחצי בדופק קרוב לשיא או שעתיים הוא משמעותי. מרוצי הקרוס קאנטרי העכשוויים מאופיינים במסלולים מלאכותיים ולא טבעיים. זה אומר שיש הרבה סינגלים חלקים ופשוטים, בהם אין לרוכב טכני יתרון, ולפתע גינת סלעים עצומים מהגיהנום, שהונחה שם על ידי המארגן. שינוי מאפס למאה…
מתחרה קרוס קאנטרי מתאמן היום אימונים דומים לאימונים של מתחרה באתלטיקה. הוא מבלה חלק מאוד גדול מזמן האימון שלו בג’ים, על מכשירים, ובתרגילי פליאומטריקה שמחזקים את כל הגוף ופחות על האופניים. כל אימון אחר, לא-ממוקד, הוא בזבוז זמן ואנרגיה ופוגע בהכנה. כדי לנצח תחרויות מרתון עדיין צריך לצבור נפח על האופניים, להכניס קילומטרים לרגליים, וזה אומר שאתה עולה על אופניך ויוצא למסלול ארוך ומפרך בטבע, בחוץ. וזה מה שאני אוהב לעשות היום.
BP – שאלתי אותך קודם אם מזהים אותך ברחוב השוויצרי על שלל תאריך, ואמרת שאחרי האולימפיאדה הייתה התעוררות קלה בזיהוי שלך ברחוב, אבל שבעקרון לא ממש יודעים מי אתה. אני מניח שאת נינו שורטר, המייצג הכי בולט של הדור הצעיר בקרוס קאנטרי ומדליסט כסף בלונדון מזהים מעט יותר, אבל אם זה אתם מול פביאן קנצ’לארה (“ספרטקוס”, רוכב הכביש השוויצרי האגדי שעדיין נותן בראש ומנהל את הפלוטון המקצועני) – יש מה להשוות?
CS – אם זה מול קנצ’לארה אנחנו כלום… באירופה אופני הרים מול אופני כביש זה 100% חשיפה ותשומת לב לכביש. זה בגלל מסורת של שנים אחורה, תקציבי פרסום, שידורי טלביזיה ועוד. וזה עוד אני כשוויצרי אומר, במדינה בה משדרים תחרויות גביע עולמי באופני הרים בשידור ישיר בטלוויזיה, בגלל התוצאות הטובות שלנו בענף הזה. בטלוויזיה אצלנו אמנם משדרים בעיקר פורמולה 1, הוקי קרח, כדורגל וסקי, אבל יש גם נתח לכל סוגי הספורט האחרים שנאלצים לריב על המיקום שלהם. לעיתון הכי גדול בשווייץ יש כתב אופניים והוא לא יודע שיש אופני הרים בכלל. עבורו אופניים זה כביש וקיים רק קנצ’לארה.
BP – יין או בירה?
CS – בירה אחרי רכיבה, יין עם האוכל.
BP – אני זוכר אותך ואת בן הזוג שלך סילביו בונדי בחדר האוכל של הקייפ אפיק 2006, יורדים ביחד עם המעסה של טים ספשלייזד, על בקבוק יין אדום בכל ערב. זה גרם לי להעריץ אתכם אפילו יותר ונתן לגיטימציה לשותף שלי ולי לשתות כמו מקצוענים… זה הולך טוב, תחרותיות ברמה הכי גבוהה ואלכוהול?
CS – הקייפ אפיק בתקופה ההיא היה הרבה יותר קל מכיום, פחות מקצועי ועם תחרות פחות קשה. סילביו ואני חברים ממש טובים ופשוט היה לנו כיף לא נורמלי בתחרות ההיא. זה היה סוג של אירוע סוציאלי. היה לנו פער גדול על הזוג השני בדירוג הכללי ולא היה אכפת לנו לשחרר מעט את הרסן. היום אין מצב לזה, היום אני שותה כוס יין וזהו, מעבר לזה אני לא ישן טוב. אין לי בעיה עם הפחמימות או עם הנג אובר או בעיות אחרות, פשוט השינה שלי נדפקת מזה.
BP – כשתפרוש על אילו אופניים תרכוב?
CS – בטוח לא על הזנב הקשיח… אני אעביר את רוב זמני על האפיק, הקאמבר והאנדורו. אנדורו 29 אינץ’, אני פחות מתחבר ל-650B (הוא בגובה 1.81), אני מתחבר מאוד טוב לגלגל הקדמי באנדורו 29″ ויושב בול באמצע האופניים וזה פלוס גדול עבורי. הפרופורציות שלהם תפורות עלי.
דיברנו רבות גם על סמים בספורט אופני ההרים, על לחצי אוויר שמונעים תקרים בקייפ אפיק, על שגעת ה-Fat Bike ועל רכיבה בשלג, על שמירה על משקל תחרותי לאורך שנים (“אין מנוס מהרעבה. אני מרעיב עצמי כי אני הכי אוהב שוקולד כשהוא אסור. באוף סיזן שוקולד הרבה פחות קוסם לי…”), על ענף הסייקלוקרוס (לא יכולתי להתאפק) ועל כך שהוא הופך להיות must עבור מתחרי קרוס קאנטרי, על ה-Off season שלו ועל למה הוא לא באמת נוטש לגמרי את הרכיבה ו”פשוט נח” אלא יוצא לרכיבות על האנדורו שלו עם חברים ועושה טיולי סקי ולבסוף גם על שעונים שוויצריים. בהרצאה שלו בתאטרון תמונע הוא דיבר רבות על פילוסופיית האימון הרכה שלו, נקב בשמות תרגילים ואימונים ספציפיים כמו אינטרבלים של עשר-עשר, על אימוני הוואטים עם מד וואטים שנדירים אצלו (הבחור עשה טסט וואטים בפעם האחרונה לפני חמש שנים ורק לפני 3 שנים לקח מאמן בפעם הראשונה בחייו, אולד סקול לגמרי, לא ממש הלקוח הנתמך הטיפוסי) וכולי, אבל זה לא ממש הקטע שלי, אז נסו לקרוא על זה במקומות אחרים.
בשיחות הלא-רשמיות איתו, בארוחה בנמל יפו ולפני ואחרי אירוע ההשקה המכופתר, הוא התגלה כבחור אינטיליגנט, רהוט וסקרן, שעשה שיעורי בית מצוינים עלינו, על המדינה, התרבות, השפה והאלפבית הייחודי שלנו… שוחחנו על פלסטינים ועל שלום, על מונח ה”טרוריסטים”, על יינות ישראלים לעומת יינות דרום אפריקאים, על ה”פקטור השוויצרי” שעושה מדינה כל כך קטנה לכזו עתירת הישגים ספורטיביים בכלל והישגי אופני הרים בפרט. על אפיק ישראל וסיכויי ההצלחה והשיווק שלו בזירה הבינלאומית, על שלומי חיימי, הישראלי המדורג הכי גבוה ועל הכישרון שלו (לסאוסר יש את מטבע הלשון: You are only strong as your strongest opponent ולכן גורס שעל חיימי לבלות את רוב זמנו בחו”ל), על תחרויות עבר שהוא זוכר בגלל כל מיני אנקדוטות ואפילו זכינו להכיר אפליקציית דירוג יינות עולמית מדליקה, דרכה הוא למד להכיר את היין הישראלי ששתינו (Vivino, מדליק).
אסכם רק בזאת: לפני שפגשתי את סאוסר זה נראה לי נחמד שהוא בא לארץ, אבל לא ממש נפלתי מהכיסא או התרגשתי לקראת רכיבת הפינישרים המשותפת איתו בפארק קנדה. אחרי שהעברתי ערב עם האיש והתרשמתי מהאישיות שלו, הפכתי להיות לחוץ לאללה על הרכיבה או על הזדמנות לעוד קצת זמן איכות בחברתו, והתרגשתי כמו ילד. פגשתי אלוף עם קבלות ועם אישיות מרשימה לא פחות מהמדליות וחולצות הקשת שאסף לאורך דרכו המקצוענית. תענוג.
יש לי הרגשה ברורה שזו לא הפעם האחרונה שנראה אותו פה בארץ. הוא יגיע לביקור ארוך יותר, יאיים על הפודיום באפיק ישראל – עם או בלי פרישה מהמקצוענות – וימשיך לעוד כמה ימי רכיבה והתרשמות משכיות החמדה שלנו.
