יותר סינגלים ויותר נחלים ופחות כבישים ורכיבה לצד הגבול. זה מה שהאפיקיסטים של קומונת 4 אפיק רצו, וזה מה שמבצע יואב השני נתן להם. כדי לענות על דרישת הלקוחות הזו, יצא המבצע אל החזית הדרומית יותר של האזור, והחל בחצר המארחת הבלתי רשמית: חנות בייקפלאנט במושב קלחים שנמצא שתי אצבעות מבית קמה ומכביש 6. כמאה ושלושים רוכבים התייצבו לרכיבה של כ-130 קילומטר בסינגלי נחל שמריה, נחל פטיש, נחל אופקים, נחל הבשור, נחל גרר ונחל דורות.
על מבצע יואב הראשון תוכלו לקרוא פה בבייקפאנל: מבצע יואב הראשון
בתמונה:רוח הרפאים נושבת מזרחה, המפה של מבצע יואב
הפלטפורמה הגוועת של הקומונה בתפוז הביאה לפרסום נרחב יותר בפייסבוק ולהרשמה מאסיבית דרך האתר. אט אט החלו הטלפונים עם הבירורים לגבי אפשרות רכיבת המסלול על גבי סייקלוקרוס. נמרוד כהן שמרגיש בימים אלו את ניצני המהפכה של הסייקלו בדיוק כמו זו של הסינגלספיד בכרמל לפני 15 שנה, דחף מאד לכיוון של הבאת רוכבי סייקלו לרכיבה, ואפילו הצליח לשכנע את המקומיים אילן קורץ ותומר נובל שמאד חששו מהעניין.
בתמונה: המקומיים מבית קמה מלקקים את הפצעים
די היה לראות את נימי בבארי מנסה להכניס כדור מלח לפה תוך רעידות ידיים, כדי להבין שהעניין היה טעות: כמות הסינגלים, החריצים והבורות הביאו להידרדרות רוכבי הסייקלו מהמובילים בשנה שעברה אל מעבר לעשרים הראשונים בשנה הזו. לכן הם קיבלו קדימות במיטת המסאג’יסטיות שהשתלטה על המתחם.
כמה ימים לפני התחרות יורם (קוביות) שלו ששינה את הסטטוס שלו מרוכב לצלם עקב פריקת עצם הבריח בערבות נגבה, מאיר את תשומת ליבי לכך שסבב הדאונהיל של אמיר כספי היה תחת איומי השבתה בגלל תלונה (קנטרנית או מוצדקת) של אחד הצופים בתחרות שנערכה בחרמון. העניין הזה מלחיץ במיוחד כשההזמנה לרכיבה הזו הנה פתוחה לכל הרוכבים, ולא מגיעים לאירוע רק רוכבים קומונארים טיפוסיים, אבל אין לנו ברירה אלא לסמוך על יושרה של רוכבים אחרת גם המפעל הזה של האירועים הפיראטיים (שהם הכי מלאי אווירה, Fun וחיבור הדוק לאנשים ולאהבת אופניים ומניעים ויוצרים קהילה ורעות) ילך לאיבוד.
07:10 הזנקה
לצד רוכבים רעבים לפודיום הניצבים מוכנים על המסלול, יש רוכבים רבים אחרים הנמצאים על רחבת הדשא של החנות בפוזיציה לא תחרותית בעליל. לחברים נכונה רכיבה של כ-17 קילומטר עד לתחילת סינגל אופקים בצומת גילת. ההחלטה להתחיל בשבילים רחבים נבעה מלקחים שנבעו מהתרסקות שהתרחשה בשנה שעברה בגברעם – אחד הרוכבים המנוסים הגיע באטרף וניסה להידבק לדבוקה המובילה… 17 קילומטר בשבילים רחבים לאורך קו מסילת הברזל העתיקה שממנה נותרה רק סוללת עפר ארוכה יצננו כל רוכב שבא לתת בראש ושינסה לסכן את עצמו למטרה הזו. לפני צומת גילת הרכיבה היא לצד יער גילת בו שרידים לקקטוסי האגאבה שיובאו לארץ למען יצור חבלים. הפרויקט הזה נכשל (יותר זול לייבא חבלים מסין…), ואת היער אימצה האוכלוסייה הכי גדולה בארץ של דיות שחורות שמשוות למקום אווירה סוריאליסטית-היצ’קוקית. על פי מקורות יודעי דבר הם הקימו את המושבה ללינת לילה בגלל אתר הדודאים שמספק להם תעסוקה למשך היום וביטל להם את יצר הנדודים.
אל קו הזינוק הגיעו רוכבים מכל קצוות הארץ כשהסמן הצפוני היה גדי קירצ’וק שיצא מאני-עם שברמת הגולן בשלוש בבוקר וירון דרעי מסמר בייק שהגיע ערב קודם, ישן באוהל ברחבת החנות ותרם למבצע את תמרי הברהי האורגני של הקיבוץ. יאיר מולאי שסוחב היסטוריה צבאית מפוארת וניסיון רב בהדלקת גוזניקים, מקבל את הזכות להדליק את המשואה המסורתית והחבורה יוצאת לדרך.
בתמונה:1:90 סנטימטר שכולם ירון דרעי ובין היחידים שבילו על סינגלספיד ביחס 32:16
דמויות וירטואליות הופכות לדמויות בשר ודם ודמויות בשר ודם שלא רוכבים איתם מספיק עקב ריחוק גאוגרפי מגיעות אף הן. בין הוירטואלים מפתיע אותי גם עדי דויטש שלא ידעתי שהוא גם רוכב שטח. עדי הוא חברי לפייסבוק מאז הכתבה של הקטועים למרחקים ארוכים, והוא נתן בראש ופספס בדקות מעטות את הפודיום של 50 פלוס!
בערב קודם אודי קרני שגר ביומיום על הכרמל, מגיע אלי ללינה לצמצום קילומטראז’ ומוסיף לי עוד שלושה ארגזי תפוזים לרווחת הרוכבים. לאודי ולי הסכם בלתי כתוב שגם אחרי מותו הוא ימשיך להגיע לכל האירועים (מה שבטוח שבתור צנצנת קטנה בכיס האחורי הוא פחות יתלונן). אודי ביחד עם יאיר נחמיאס נחשבים לזקנים בקרב רוכבי האפיק בישראל. כאשר יאיר מעלה הילוך אחד למעלה מתאמן ב BikePacking וקורא תגר על ה-GDR בשנה הקרובה.
ואם כבר בBikePacking עסקינן אז גם אילן טבת במתחם. אילן מוביל את הטרנד החדש בקומונה של רכיבות עם ציוד אחת לחודש הכוללות לינה בשטח.
בין הרוכבים שלא מזוהים עם הקומונה אבל החליטו לטעום מעט מהז’אנר ניתן לזהות את נירית מפורום טיולי אופניים. שש שנים על סנטה קרוז מיתולוגיות כתומות שנת 2007: נצח במונחים של שדרוג אופניים
07:50 צומת גילת
הכניסה לנחל שמריה היא במעבר תת קרקעי מתחת לכביש. ראשונים מגיעים הרוכבים שלא חיכו לזינוק ויצאו שעה קודם, ואחריהם מגיע הפלוטון. הרעש והאבק שמעלים הגלגלים דומים לשעטת סוסים במערב הפרוע, כשעדיין כולם ביחד ולפני שכל אחד מחכה למצמוץ של האחר.
בתמונה: אורי ניצן ונועם מאור בקו ראשון, מתן פיליפסון ודורון אמיץ מובילים את הדבוקה
העצירות בחוליית החוד מתוזמנות ומוסכמות בין הרוכבים ואני נאלץ לתרגל מסירת בקבוק מים לגלעד כוכב תוך כדי רכיבה. לא אספר לכם על מידת האחריות שבעניין, רק אומר שכמעט כל הפשלות בהעברת המקל של נבחרת ארצות הברית ב 100*4 עברו לי בראש בזמן שהבקבוק חזר לבעליו שלושים קילומטר אחרי שנפל.
ניר ישראלי שרכב עם גלעד תרם לי את יחס הנטו-ברוטו המטורף של האירוע שלו: זמן נטו 5:42:43 לעומת זמן ברוטו של 5:50:00 שזה 98.5 אחוז שהוקדשו לרכיבה, ורק שמונה דקות שבוזבזו על פיפי בסינגל צאלים וכניסה לפידינג זון בארי, וכל זאת במהירות ממוצעת של 21.7 קמ”ש! וואו.
סינגל אופקים הוא פרי יוזמה משותפת של מתנדבי קהילת רוכבי האופניים המקומית באופקים-מרחבים, מושבי הסביבה, קק”ל, חברי איגוד האופניים ותלמידי בית הספר האזורי במועצה האזורית מרחבים. הסינגל בנוי משני סינגלים ארוכים, כשהראשון המתחיל בצומת גילת, מסומן ירוק ומתנהל לאורך נחל שמריה ועובר בתוך חורשות עצי אקליפטוס. בנחל נשמרו בורות מים עתיקים לצד מצוקי כורכר.
המשכו של הסינגל לאורך נחל פטיש בין ביתרונות. סינגל זה נופי יותר ובו סיבובים אתגריים מסומנים בכלונסאות. לאחר מעבר מתחת לגשר אופקים (כביש 242), לאורך הנחל ישנם בורות ביזנטיים חשופים דוגמת הבורות המוכרים לנו מסינגל בארי. עוד אטרקציות בסינגל הם באר פטיש וגשרון העץ חדש מבית היוצר של קק”ל. המסלול נע בהמשכו בנחל אופקים מתחת למצודת פטיש ומערת הכורכר שמתחתיה – שילוב של שתי תקופות באתר אחד. המערה היא ביזנטית במקורה ובתוכה חמישה עמודי סלע לתמיכה מפני התמוטטות, ואילו המצודה מימי התורכים שניסו ליישב את הבדוואים באזור בישובי קבע לצורכי פיקוד ושליטה
בתמונה: תלבושת אחידה בסינגל אופקים
09:00 גשר החבלים על נחל הבשור
הכניסה לסינגל צאלים-בארי היא מיד לאחר חציית כביש צאלים לאורים (כביש 234) לצד הגשר האירי שמעל לנחל הבשור. הגשר נוטה להיות מוצף בשיטפונות החורף ולהיחסם. בסמוך לשביל יש גידול של שיחי חוחובה שהובאו לארץ ליצירת ביודיזל, וכשהסתבר שמדובר בעסק יקר, עברו להפקת שמן מהזרעים. השמן נמצא בשימוש תעשיות השמפואים והבשמים.
הפלוטון שראינו רגע קודם על האדום בדרך לצאלים מתחיל להתפרק. מקטע זה הוא חולי ורוכבי הסייקלו מתחילים לשלם את מחיר האופנתיות בכל מחיר. בנוסף בגלל רגישות הצמיגים גם פנצ’רים נוחתים עליהם. אחד המראות הקשים של מבצע יואב השני היה לראות את אילן קורץ מרחוק מתאמץ לנפח את הגלגל בחוסר ידיעה שחמש מאות מטר ממנו מחכים לו עם משאבת רגל. מי שנושא על גבו את המטען ההיסטורי רב החשיבות של מוביל אופנה, יודע שיש רגעים בהם גם פאשניסטה מחויבת במיוחד מקללת את עקבי הסטילטו שלה.
בתמונה: עינן בלבן מפר את המונוכרומטיות הלבנה שלו בעזרת טייפינג קינטיקס בצבע שחור.
אנחנו מרימים עמדת נוזלים מאולתרת שמשמשת גם ילדים של משפחות מטיילים שהולכים על הגשר, ומעבירים בכייף שעה שלמה בין הפלוטון לאחרון הרוכבים. פער שמדגיש את הפער הגדול בין רוכבי ההרים.
תוך כדי תדלוק הרוכבים במים אני מפנים שהראשונים יתפרו את המסלול בשש שעות מה שגורם לי להתקשר לחנה מהספא כדי שתקדים את תחילת המסאג’ים ולשלמה גינון שיהיה מוכן עם המנגל.
בתמונה: המארגן, הכותב, הצלם, ונערת המים: פינוי עמדת הנוזלים המאולתרת מגשר החבלים
שביל האופניים כאן מסומן היטב ונע בגדה המזרחית של הנחל. הסימונים הברורים מאפשרים לרוכבים לכבות את מכשירי הניווט ולחסוך בסוללה. השביל הוא אטרקטיבי זורם להפליא ועובר לצד מאגרי המים שנועדו ללכידת מי שיטפונות, ולצד תל שרוחן המתנשא מעל ביתרונות הלס עד לפארק אשכול.
תוך כדי נסיעה על השביל הרחב במבט מעל הנחל אנחנו חווים רגע של חרדה כשמליסה מאבדת שליטה על הסינגל, נופלת, מתעשתת וממשיכה לרכוב. מליסה הגיעה ראשונה מבין הבנות וזכתה לפודיום בדד.
בפארק אשכול ליד שרידי הבטון של גשר הרכבת הבריטית שהובילה מרפיח לבאר-שבע, נמצאת נקודת מילוי המים הרשמית של המסלול והחברים ביחד עם הצאן מעבירים פה רגעים של חסד. גשר הרכבת נבנה בשנת 1917, לצורכי הצבא הבריטי שלחם בתורכים באזור זה במלחמת העולם הראשונה. רכבת זו פעלה עד לשנת 1927 והגשר שוחזר בשנת 2004. נחל הבשור עדיין מוצף במים בנקודה זו והחברים נאלצים לטבול כדי להינות גם מהקרירות של המים.
בתמונה: תדלוק ראשון של בוקר בפארק אשכול
שוב חצייה מתחת לכביש 234 מובילה את הרוכבים אל הסינגל לצד החווה של מייק. כאן בעזרתם של מעברי בקר ייחודיים בעלי זווית של 90 מעלות מתאפשר מעבר אופניים בלבד (ולא מעבר אופנועי שטח, שגורמים לקק”ל יאוש וצער רב אל מול הרס מפעלי סינגלי הרכיבה שהם מייצרים). קשה לתאר כמה הרכיבה זורמת בקטע זה. כיף אדיר. שבדרך עוברים את מאגר הסיפון, חוצים תת קרקעית את כביש 242 לצד תל ג’מה עד למפגש הנחלים של נחל הבשור ונחל גרר, אל המגלש של נחל גרר והכניסה לסינגל בארי.
בבורות המים הביזנטים של סינגל, אלון שמאי מתלונן על דרגת הקושי של המסלול, אבל אין לי שום בעייה עם זה. הפתרון: חיבוק קטן והעלאה מובטחת לפודיום בסיום – שהרי לאלון מדובר ביומולדת ואין יומולדת שמח מזה כשכמות מופרכת של רוכבים מגיעה לחגוג איתך.
בתמונה: חתן היומולדת – “קשה יש רק בלחם” – סובל בפארק רעים בדרך לפודיום של כבוד
11:15 בארי
רכיבה מהסוג הזה, כשמדובר ברמה שווה פחות או יותר של רוכבים, מוכרעת בעיקר על טעויות ניווט, תקלות טכניות ואסטרטגיות רכיבה. אורי ניצן ומתן פילוסוף שסבלו מבעיה טכנית ניצלו כניסה של הפלוטון לפידינג זון כדי לחמוק ולרכוש יתרון של שבע דקות. איש הברזל זוהר הלל (ג’חנון) ומני אלדר איבדו בהמשך את המקום הראשון בגלל קריעת שרשרת (למען האמת ג’חנון, שלא היה מודע שיש פודיומים גילה סולידריות ועצר כשלמני התגלתה התקלה).
בתמונה: מני וג’חנון בפידינג זון בארי
אז כדי לא להוציא את החברים מתוסכלים פיצלנו את הפודיומים לגברים לפי עשורים: גברים, 40 פלוס ו- 50 פלוס. הייתה כוונה גם להעלות את יאיר נחמיאס לפודיום 60 פלוס, אבל הוא סירב בתוקף. כל זאת בזכות עודף פרסים מביתם של בייקפלאנט קלחים וספרי טיולים של חברת צופית, שהמנכ”ל שלה עופר זילברמן הוא אפיקיסט חובב בעצמו שנבצר ממנו להגיע לאירוע בגלל חופשה משפחתית.
בבארי גם יוצא לי לבצע את החילוץ היחיד של האירוע: ספטא שסבל מהקצב המהיר של אילן כרמל פוצץ את הצמיג כדי לפרק את הזוגיות ולהתחמק מהעניין ולטפס לרכב. צ’ורבה לעומת זאת שאותות מאמץ הטיפוס בסינגל ספיד לחרמון נראו עליו היטב מוותר ועולה גם, אבל אם לא הוא אז לפחות יצירת האומנות שלו – על רגלו הימנית של אפי פלאח זכתה לסיים את המסלול בזמן מצוין של פחות משבע שעות.
12:54 קלחים בייקפלאנט
הגדרת האירוע כ-self supported חוסכת לי הרבה כאב ראש ודיי מהר אנחנו מתייצבים במתחם לקבלת המנצחים. במתחם שלמה גינון ובניו מנצח על מנגל ובו פרגיות, קבבים, סלטים וטחינה.
בתמונה: ירנין וחנה משככים את הכאב של נימי on the face
חנה מתיישבת על מיטת המסאג’ים, פודיום מאולתר ממופעי דרום -אדום של תרשיש וחבורתו, מוזיקה ממיטב התוצרת ומינגלינג במיטבו על בירות כשרות מהמקרר של ירנין שיצא אחרי כולם בגלל משרתו כמכונאי הבית של החנות וחזר כמעט לפני כולם כדי לחזור לעבודה.
גם הכתב והצלם של העיתון “ישראל היום” מסתובבים במתחם, וכשהם רואים את איציק גבאי ועופר שטל בוגרי הכתבה שלי משנה שעברה הם עושים סוויץ’, מושיבים את עופר לראיון פלוס בוק אישי ומבצע יואב השני הופך אצל הכתבים לסיפור משני… עופר אגב מסרב למסאג’ גם אחרי שהובטח לו 25% הנחה בגלל הנפח המופחת עקב הרגל החסרה.
זהו, תמיד חשבתי שתקלות ברכיבה הם המפתח לייצר סיפורים מעניינים, אבל בתור מארגן כל מה שביקשתי שיהיה משעמם: שהכול יעבור בשלום ושלא נצטרך לחפש את טפסי הסרת האחריות כדי לנסות ולכסות את התחת. אז כל הבקשות שלי התמלאו כולל התחשבות של בורא עולם כאשר בפינג פונג של מזג אוויר משרבי לקריר, בחר לצ’פר אותנו במזג אוויר מהסרטים.
בתמונה: פודיום 50 פלוס, חיים זעיר בוגר טרנסאלפ 2007 כשמשמאלו שני מתי אלדר בוגר טרנסאלפ 2012 ומימינו רפי שפר.
אז מה בשנה הבאה?
שמועות מתרוצצות על תחילת בניה של רשת סינגלים ביער להב בפיתוח של יפתח סהר או אולי לבנות את האפיק האולטימטיבי שאני חולם עליו במגרש הביתי השני שלי : צפון מדבר יהודה.
הרבה תודות (והרשימה ארוכה) : ליורם קוביות הצלם, לשלמה גינון, לגימל 4, לאילן טבת, ליאיר מולאי, לעופר זילברמן, לאודי קרני, לירון דרעי, לירנין פלד, לירון טל בר ולכל צוות בייקפלאנט קלחים, לקומונת 4 אפיק והכי חשוב לכל הרוכבים שצלחו את המבצע ולכל אלו שניסו תודה על שחזרתם הביתה בשלום.
