לפני כחודש, קמנו לבוקר שבת קשה עם בשורה נוראית אודות שני רוכבי אופניים שלא שבו לביתם בתום אימון רכיבת השבת. לקח לי זמן להתאושש מהידיעה הזו וכמו רבים ביקשתי להבין: האם זה קרה בגלל היותם רוכבים?
מאת: ורדי בכור
פורסם לראשונה באתר הריצה: runpanel.co.il
מה הסיבה למוות פתאומי אצל אנשים פעילים ספורטיבים?
“זו שאלה גדולה” אומר פרופסור מוטי חיים, קרדיולוג מומחה ומנהל היחידה לאלקטרופיזיולגיה וקוצבי לב במרכז הרפואי סורוקה. “הסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי אצל אנשים שעוסקים בספורט בעיקר בגילאים 45-50 היא אוטם שריר הלב או הפרעה באספקת הדם ללב. בגילאים צעירים יותר, ילדים ונוער אנחנו נתקלים בכל מיני מחלות אחרות בעיקר מולדות כמו שריר הלב, או מומים הקשורים בכלי הדם של הלב, ובעיות גנטיות שעלולות לגרום למוות פתאומי בעת פעילות ספורטיבית.
הקו התחתון להפרדה בין צעירים למבוגרים הוא גיל 35 בעקבות מחקרים שנעשו מגיל 35, ובו הסיבה המקובלת והשכיחה ביותר היא מחלת לב כלילית, מחלה של כלי הדם הכלילים המזינים את הלב. בדר”כ היווצרות של קריש דם על איזור של טרשת- תהליך חולני שקורה בדופן כלי הדם או רובד טרשתי עלולים לגרום להיצרויות שגורמות להפרעה באספקת הדם ללב. עלול להיווצר קרע וקריש דם שחוסם את כלי הדם ויוצר מצב של אוטם שריר הלב. אחת הדרכים שהתופעה הזו מציגה את עצמה היא מוות פתאומי.”
אז ספורט הורג?
“סטטיסטית, וזה תמיד הפרדוקס. כי שמסתכלים על מקרה בודד, השאלה הראשונה שנשאלת היא, איך זה יכול להיות? הוא עושה ספורט! הוא האדם הכי בריא בעולם! ככלל, עיסוק בפעילות גופנית מגן ממחלות בכלל וממחלות לב במיוחד ואף מגן מתמותה, אבל אנחנו יודעים שיש שיעור מסוים, קטן, אך לא עומד על 0, של תמותת אנשים העוסקים בפעילות גופנית עצימה ונרחבת יותר.
לכלל האוכלוסיה, אורח חיים בריא הכוללת פעילות גופנית הוא דבר מבורך ובריא, אך יש הבדל בין פעילות גופנית קבועה לדוגמא, ריצה של 5-10 קמ כמה פעמים בשבוע לעומת אימונים לאולטרה מרתון או איש ברזל. אלו פעילויות שמעבר, מעל עצימות מסויימת או מרחקים ארוכים יותר. בין אם מדובר בריצה או רכיבה, אנחנו יודעים שיש נזקים שיכולים לקרות גם ברמת שריר הלב. לפי עבודות שנעשו אצל רוכבי אופנים נדגמו התפתחות של פגיעות בתפקוד הלב הימני וזה עלול לחשוף אותם יותר, כך אנחנו חושדים למוות פתאומי.”
במרתון ארץ ים המלח ניצל רץ בהחייאה
איפה עובר הגבול וזה מפסיק להיות בריא
במאמר האחרון שלנו על הנפילה המנטלית והפיזית לאחר תחרות, סיפרה לנו פרופ’ קונסטנטני: ש”ככל הנראה מאמץ ממושך המלווה גם בעלייה של טמפרטורת הגוף עלול לפגוע במערכות נוספות בגוף ועלייה באנזימים שונים, לדוגמא רמות SPK גבוהות ממקור שרירי, עלייה ברמות טרופונין שככל הנראה מקורו בלב אך משמעותו עדיין אינה ברורה מאחר אין הוכחה של תמותה של תאי לב.”
“סימני השאלה ואי הוודאות גדולים” אומר פרופסור חיים, “אך מעבודות שבוצעו בשלוש שנים האחרונות, יש עדויות כי אצל מרתוניסטים ואף רצים למרחקים ארוכים יותר יש תחלואה כלילית וישנה שקיעת סידן בדופן של העורקים הכלילים. המשמעות לא לחלוטין ברורה אבל אנחנו לא סבורים כי מדובר באותה מחלה טרשית שפוגעת באדם מעשן, כולסטרול ומשקל עודף ולא פעיל ספורטיבית. כנראה שמדובר במשהו אחר, נערכו בדיקות אצל רצים למרחקים לעומת כאלו שלא עושים פעילות כזו עצימה למרחקים ארוכים וראו שיש ממצאים בעורקים הכלילים אצל רצי האולטרה לעומת אלו הבוחרים בפעילות ספורטיבית עצימה פחות.
אנחנו יודעים שבזמן פעילות גופנית יש עליה טבעית של הורמונים ואדרנלין בגוף, עלייה של לחץ הדם, התכווצות של כלי הדם וכנראה שזה גם המנגנון הגורם לקרע ברובד הטרשתי שגורם לקריש דם עליו וכתוצאה מכך למוות. קרוב לוודאי שזו אכן הסיבה בעיקר לפי קבוצת הגיל בה בדר”כ זה קורה.
איך ניתן למנוע?
“העצות שאנחנו נותנים לספורטאים הן לא שונות מהעצות שאנחנו נותנים לכל אדם מעל גיל מסוים: לכל קבוצת גיל יש את הממלצות שלה אבל כולן כוללות בדיקה קבועה של לחץ דם, סוכר, כולסטרול וטיפול בגורמי סיכון כמו עישון ומשקל.”
מה לגבי בדיקות מאמץ?
“ההמלצות בין איגודי הספורט שונות. אנחנו מוצאים את עצמנו מתווכחים על כך לא פעם בשאלה, האם יש מקום לעשות סינון קליני לאנשים העוסקים בספורט. אני שם בצד ילדים ונוער כי זה סיפור אחר, אך לאנשים בוגרים ומבוגרים העוסקים בספורט אני ממליץ לחקור את ההיסטוריה המשפחתית ולעדכן את הרופא המטפל וגם לומר זאת במעמד בדיקת המאמץ. זאת לצד העצות המקובלות כמו בדיקות דם סדירות אחת לתקופה.
לא כדאי לפספס ולזלזל בבדיקת המאמץ כיוון שבעזרתה לעיתים ניתן לעלות על אפשרויות סמויות. יחד עם זאת אני אומר, בדיקות המאמץ לא רגישות דיו לעלות על מגוון התחלואות אך כן יכולות לסנן אפשרויות ואף ניתן להסיק מהן מסקנות לגבי הפעילות הספורטיבית המתאימה לאותו אדם.”
במרוצים יש גיבוי, אבל מה עם האימונים?
נשים
“בקבוצת הגיל הזו עליה אנחנו מדברים (45-50), נשים מוגנות יותר מגברים. במקרה הזה, הגברים בצד הלא נכון של המפה ושיעור המחלה הכלילית אצל נשים נמוכה יותר. נשים מתחילות לחלות בגיל מבוגר יותר, לרב כשהן כבר פחות פעילות בספורט אינטנסיבי כזה.”
דפיברילטור בכל קבוצה?
“חד משמעי מציל חיים! אני רוצה להתייחס בצורה כללית ולא למקרים ספציפיים: אני יוצא מנקודת הנחה שאדם בעת פעילות עצימה, חווה לפתע אירוע כלילי חריף והפרעת קצב מסוג פרפור חדרים שניתן לטפל בו עם דפיברילטור שהוא מרכיב קריטי בהחייאה. אנחנו יודעים מעבודות שבוצעו בישראל בקרב רצי מרתון שאחת הסיבות למוות פתאומי היתה מכת חום, לסיבה זו דפיברילטור לא יעזור, אך אם אתם עדים לאדם הקורס במהלך פעילות גופנית, בעיקר בקבוצת הגיל הבוגרת 45-50 סיכוי גבוה מאוד שמדובר בפירפור. מהרו לתת מענה, בדקו אם יש לו דופק, האם הוא נושם, התחילו בעיסוי לב וקראו לאמבולנס. אם יתמזל מזלכם ויש מכשיר דפירברילטור, סיכוי גבוה שתצליחו להציל אותו.
יש בארץ חוק המחייב מכשיר כזה במקומות ציבוריים כמו איצטדיונים או תחנות רכבת מהסיבה הפשוטה; אין צורך בידע מוקדם, המכשיר מדריך את המשתמש, היכן להניח את המדבקות, ומתי לתת את מכת החשמל וגם מתי לא. אני לא יודע אם החוק מחייב מכשיר כזה בכל אירוע ספורט.”
פרופ’ מוטי חיים
חוצים את גבולות הסביר
“בעיני ספורט הוא מבורך ובריא אך אני נתקל לא פעם בספורטאים חובבים על גבול ה”מקצוענים” שחוצים את גבולות הסביר. אני מוצא את עצמי מתקשה לשכנע להפחית את המינון או במקרים מסויימים להפסיק. אני מבין אותם, באמת. אני מבין את הערך הגופני לא פחות מהערך הנפשי.
אני ממליץ לכל מי שהמרחקים קוסמים לו ובמיוחד בקטגוריית הגיל המועדת; בהנחה שהוא מאומן, גופו עבר כברת דרך ספורטיבית, והוא מעוניין לקחת על עצמו תחרות אתגר גדולה להתייחס בצורה רצינית לנושא.
יש לבדוק את כל גורמי הסיכון: רקע משפחתי, בדיקות דם ,בדיקות מקיפות (לחץ דם, א.ק.ג ) בדיקת רופא, ושיחה עם רופא אודות היסטוריה רפואית. אם מתגלה גורם סיכון או שיש סימפטומים מחשידים של בעיה לבבית כמו קוצר נשימה בעת מאמץ, כאבים בחזה בעת מאמץ או חריגה אחרת, להעמיק את הבירור לפני קבלת החלטה לגשת לאימונים ולתחרות שכזו.”
מאת: ורדי בכור
יש מה ללמוד! הרשמו וקבלו את עידכון הכתבות שלנו אחת לשבוע: