“לבלוע את אלוהים”. פעם כתבתי ספר שזהו שמו, אבל אף פעם לא האמנתי שאפשר להרגיש ככה. לא האמנתי, עד שהתיישבתי על אופני ההרים החשמליים של KTM וחוויתי חוויה שמימית.”
עדי לויט, 59, עם רקע חובבני בכדורגל וצינטור אחד, עו”ד לענייני קנין רוחני, לא רוכב. נתנו לו את ה KTM Kapoho החשמליים, ויצאנו איתו לניסוי: רכיבה ראשונה שלו על האופניים עם רוכבים מיומנים במסלול עליות בהרי ירושלים. האם אופניים חשמליים יכולים להיות השער של רוכבים לעולם האופניים? האם ישרוד?
מאת: עדי לויט
אם לא לחצתם על ה Play למעלה – הנה הסרט:
ציפיות נמוכות
גיא אמר לי שהוא מחפש מישהו על גבול הגיל הרך עם כושר שלא בשמיים. ממש מחמיא שהוא בחר בי… הציפיות שלי היו נמוכות. חשבתי שיתנו לי אופניים חשמליים עם מתג שאפשר ללחוץ עליו ולטפס עליות. שאצטרך להתבייש להשתמש בו ליד רועי וגיא שבאמת יתאמצו ליידי בעליות הכי תלולות בסביבה. זה לא מה שקרה. אין לחצן. צריך לדווש. לנשום את זרמי האוויר הקרירים והחמימים לחילופין. להתבונן בנוף עוצר נשימה שבחיים לא הייתי מגיע אליו בלי הכלי כלי הזה ולהיות עמוק בתוך החוויה. כשקשה בא מנוע העזר העוצמתי לעזרה. שכרון חושים.
אופניים ואלוהים – אותו דבר!
שמי עדי לויט, אני עו”ד בתחום הקניין הרוחני והפטנטים, בן 59 מתל אביב (וגם בן-דוד של גיא העורך). הרקע שלי בספורט הוא שנים של משחקי כדורגל בימי שישי עם החברה. באופניים – שום דבר. המקסימום שהתחברתי בו לרכיבה היה בניו-יורק ובערים אחרות עם ה”תל אופן” המקומי, אבל זהו פחות או יותר. ההתניידות שלי היא בעיקר עם רכב המוסטנג שלי, גם כשהיעד הוא 10 דקות הליכה מנקודת היציאה.
לפני כמה שנים רכבתי על אופני עיר כאלה בטיול, ובעליה מסוימת היה לי קשה מהרגיל. יותר קשה ממה שאמורה להיות העליה הזו. חזרתי לארץ ועשיתי ארגומטריה במאמץ, התגלתה בעיה. משהו סתום… נכנסתי לצינטור ויצאתי משודרג, אבל באיזשהו מקום החוויה הזו הורידה לי את החשק לבדוק את הלב-ריאה שלי לקצה. מאז עשיתי דווקא פחות ספורט במקום יותר. סגנון הטיולים שלי מעולם לא משך אותי לשטח יותר מדי. פה ושם טיולי ג’יפים, אבל קשה לאמר שזה מלהיב אותי במיוחד, בקיצור – מה הקשר שלי לאופניים? אותו הקשר שיש לי עם אלוהים – אינו קיים אבל נכתוב עליו בכל זאת…
המכונה – כלי רציני
מיד כשראיתי את האופניים על הרכב של רועי, הבנתי שזה משהו אחר לגמרי מהאופניים החשמליים העירוניים, עליהם יושבים רוכבים זחוחים ומטומטמי מבט… מדובר פה במכונת שטח אמיתית. לא צריך רקע מוקדם באופנועים כמו שהיה לי לפני שנים ארוכות בשביל להבחין בצמיגים הרחבים משובצי הקוביות עליהם, בשלדה הספורטיבית ובבולמי הזעזועים ההידראוליים. זה משהו אחר לגמרי.
בהדרכה רועי הסביר לי כיצד מפעילים את המכונה הזו והבנתי שנגזר עלי לפדל… אמנם יש מתג ובו כמה מצבי עוצמה, אבל יש פה סיבובי רגליים. די מהר התחברתי לחוויה, והשתדלתי דווקא לרכוב על העוצמה שבה אני מפדל הכי הרבה שאני יכול למהירות הנתונה והמתבקשת באותו מקום.
KTM Kapoho – כרטיס ביקור:
- אופני שטח עם מנוע עזר חשמלי של KTM
- גלגלי 27.5 פלוס מתוצרת DT Swiss על צירי Boost
- מנוע של BOSCH DRIVE UNIT 36V, 25km/h PERFORMANCELINE CX
- 150 מ”מ של בולמי זעזועים של Fox
- הילוכים: Shimano Deore XT
- מחיר: 25,000 ש”ח
- לעמוד המוצר באתר היבואן: KTM Kapoho
אני והרוכבים – כתף לכתף
הקצבים בעליה גבוהים. אנחנו מרביצים רכיבה, מפדלים במרץ ולאט לאט פותחים מרחק מרועי שרכב על אופני הרים ללא מנוע. מי היה מאמין – אני וגיאחה הבנדוד הספורטאי שלי רוכבים את העליה של נחל כיסלון כתף אל כתף? הוא מפדל במרץ ואני גם, אבל מתאמץ מעט פחות. מי היה חושב שארכב כתף אל כתף עם רוכב כמוהו שמתאמן ויכול לכסות ימים ארוכים על אופניים בקצבים מטורפים? וכך מצאתי את עצמי רוכב בעליות של הרי ירושלים – גיאחה אחרי כ 20 שנות רכיבה חצי מקצוענית, ואני בפעם הראשונה שלי על אופני הרים. חשמליים אמנם, אבל אל תהיו קטנוניים.
בירידות יש פוטנציאל לסיכון
הפער מהרוכבים המיומנים נפתח דווקא בירידות. היות והיה לי אופנוע לפני שנים ארוכות אני כבר יודע עד כמה רגע אחד מהיר של חוסר תשומת לב, או משהו בוגדני על המסלול יכול להיות מסוכן. לא רציתי לגמור את הרכיבה הזו כמו כריסטופר ריב ורכבתי בזהירות. היות וזו רכיבה ראשונה, את האוכף סידרנו נמוך למדי כדי שהרגליים יגיעו בקלות לרצפה, גם אם זו תנוחה פחות ספורטיבית. צריך להיזהר ופה ושם באמת נתקע הפדל בסלע והרגשתי את פוטנציאל הנפילה. אבל החוויה נפלאה. יש לי תחושה שזה לא ישעמם אף פעם כי כל ירידה היא אחרת, וצריך לרכוב אותה כמו שצריך לרכוב רק אותה.
שתי בעיות בכל זאת התגלו
הראשונה היא האוכף- אם כבר עשיתם כלי שאמור לפנק את הרוכב עליו, ולסייע לו בעליות, למה שלו תפנקו קצת יותר עם כיסא. אולי רוכבים וותיקים מתחברים לחוויה הספרטנית הזו אבל לרוכב חדש לרגע, זה לא היה קל שם, וזה השאיר לי זיכרון של חוסר נוחות מהרכיבה.
הדבר השני שבעייתי עם המוצר הזה, והוא שעוצר אותי מלקנות אותו מיידית, הוא עניין האחסון – זה לא כלי ששמים במחסן של בנין משותף, והמעליות אצלנו קטנות במיוחד. גם אם מצאתם דרך להעלות את (יותר מ 20 הק”ג) האלה לדירה, צריך מקום. למה אין מקומות שמאפשרים לאחסן את האופניים אצלם ליד איזור הרכיבה – כמו מועדוני גלישה שהגולשים משאירים אצלם את האופניים?
כמו בסצנת הסיום של ET
מי זוכר את סצנת הסיום של ET? עם האופניים שעפים? מי חלם להיות ביוני? להרגיש כאילו הצמידו לו מגשש טורבו ושלחו אותו למחוז חפצו? זוהי בעצם התחושה. זה חלומי וממכר. אין דרך אחרת לתאר זאת. אם היו לוקחים אותי עוד פעמיים שלוש לטיול כזה, אין לי ספק שלא הייתי יכול להפסיק, והייתי פשוט חייב לקנות כאלה לעצמי.
מאת: עדי לויט
זווית נוספת
הפרשנות של BIKEPANEL – לא איום אלא ההזדמנות
רוכבי אופניים רציניים, כאלה שקוראים BIKEPANEL, מגלים התנגדות כמעט אוטומטית לאופניים חשמליים, ואפשר להבין מדוע: שילוב המילים “אופניים חשמליים” הפך להיות סמל גדול בהרבה מהמשמעות המכנית שלו – סמל לערס העירוני האדיוט, שרוכב ללא שום התחשבות בסביבה, בהולכי רגל, במכוניות. הקונוטציה המיידית היא לאותם נערים חסרי בינה שהתפרצו לכם רק אתמול לגלגלי המכונית וכמעט אסון, עם סלולרי צמוד לאוזן ואופניים לא חוקיים שביטלו בהם את הגבלת המהירות ל 25 קמ”ש ואת דרישת הפידול.
אבל אין קשר בין הכלים שהפכו לאמצעי תחבורה המוני, לבין אופני ההרים החשמליים האיכותיים שנמכרים בסכומים אחרים לגמרי (20,000-35,000) ממותגי האופניים המובילים בעולם. זו טעות בקונספציה, ורצוי להשתחרר ממנה.
ההזדמנות הגדולה באופני הרים חשמליים היא שהם יהוו שער לעולם האופניים לאוכלוסיות שלא היו שוקלות אפילו את דפוס הבילוי והספורט הזה אם לא היה סיוע חשמלי. הניסיון הזה שערכנו עם עדי היה אותנטי – באמת שלא ידענו אם יאהב את החוויה, האם יאהב את הרכיבה, ואיך יהיה לו, אבל נודה – שצפינו את שיקרה, משום שאנחנו מכירים את הכלים האלה והפוטנציאל הגלום בהם. אנחנו מכירים את הכיף הגדול שהם מספקים ואת החיוך הענק שאיתו יורדים כל מי שהתנסה באופני הרים חשמליים.
החיבור של עדי היה מיידי – מאדם שבינו לאופניים לא היה כלום עד היום, הוא התחבר למהות החוויה של טיול באופני הרים: הכניסה לעומק השטח, לנוף המדהים ולאוויר הטוב. לרכיבה חברתית והנאה מהשקט של הרי ירושלים והחיבור לטבע שרק אופניים מספקים.
אבל היה עוד היבט שהתגלה לו ולנו – אין ספק שזרע הרכיבה ניטע. עוד ברכיבה הראשונה שלו עם אופני הרים חשמליים הוא כבר החל לחשוב על השידרוג העתידי לאופני הרים רגילים. ברור לו שזו ההתפתחות הטבעית של מי שנכנס לעולם הזה, וזה יעד של מוטיבציה, בריאות וספורט. אופני הרים ללא מנוע ימשיכו להיות הדבר שכל מי שנכנס לרכיבה שואף להיות מסוגל לעשות. אבל כדי שיותר אנשים ירצו בכך בכלל, הם צריכים לקבל הזדמנות לטעום מהחוויה – וכעת תהייה להם אפשרות להצטרף לחברים רוכבים שכבר נמצאים בעניינים ולטייל אתם. אופני הרים חשמליים פשוט יפתחו את הפתח הזה ויביאו אוכלוסיות חדשות על עולם טיולי האופניים וחוויות הרכיבה.