עם מכה קטנה בכנף – כריס פרום מנצח בטור דה פראנס בפעם הרביעית

לרגע היה נראה שלכריס פרום יש סדק בקרבון, אחר כך התברר שזו בקושי הייתה שריטה קטנה על הצבע. עם כל הרצון להפוך את השבוע האחרון של הטור לדרמה בדרוג הכללי, הפרש של חצי דקה מעולם לא נראה יציב יותר. שוב התברר שלפרום אין מתחרים, גם ב-2017. הדרמה שלא הגיעה בדרוג הכללי פינתה את הבמה לאירועים מרתקים אחרים, כי הטור הוא עדיין המירוץ היוקרתי בעולם, גם ב-2017.

כתב: יניב שור
תמונות: ASO
למנוי חינם על מגזין האופניים הטוב בישראל – לחצו פה!

ושוב זהו כריס פרום בצהוב בראש הפודיום

במהלך השבוע השני של הטור היה נראה שנוצרת דינמיקה אחרת ושבאמת יש איום על התואר הרביעי של כריס פרום: הוא הפסיד זמן ואפילו חשף חולשה יחסית בעליות קצרות ותלולות במיוחד בפירנאים. כניסה לשבוע השלישי בפער של פחות מדקה זה נחשב מעט עבור כל מוביל טור, אבל אצל פרום זה ניראה בלתי שביר. למעשה, הדבר הכי דרמטי שקרה בדרוג הכללי בשבוע השלישי הוא הירידה של פאביו ארו מהפודיום, כנראה על רקע של מחלה. מעבר לזה פרום יצא מהאלפים פחות או יותר כפי שנכנס, ואז הוריד את הגרזן בנג”ש של שלב 20 – כמו שהיה כמעט צפוי מראש שיקרה.  

למרות השבוע האחרון המאכזב יחסית, טור 2017 לא היה משעמם. הוא היה דרמטי, אכזרי במידה מסוימת ותחרותי ברמה הכי גבוהה שיש. את ההפרשים הקטנים אפשר לייחס גם למסלול שתוכנן כאילו כדי להקשות על פרום ולא אפשר פתיחת הפרשים גדולים יותר. כאשר 2 הקטעים הקשים ביותר במסלול – 9 ו-17 – מסתיימים בירידה, קשה לפתוח פערים והעומס הטקטי על הקבוצות עולה. בסופו של דבר סקיי ופרום יכלו למסלול, אבל אנחנו כאוהדים קבלנו מרוץ פחות מעניין ועם פחות קטעים סלקטיביים – חבל.

פרום נהנה גם מהעייפות של קינטנה, מההתרסקות של פורט ומהמחלה של ארו – עם כל הכבוד לאורן ולברדה שותפיו לפודיום, אלו לא המתחרים שכריס פרום התכונן אליהם והוא היה חותם על תחרות כזו בתחילת המירוץ.

פרום והמתנות

פעמיים במהלך המירוץ קיבל פרום מתנות מהמתחרים שלו, תוצאה של טעויות טקטיות אבל לא רק – כולם זוכרים מה עשה בשנים קודמות ולאתגר אותו זה לא פשוט מנטלית. הוא דומיננטי בצורה יוצאת דופן.  

המתנה הראשונה התקבלה מאסטנה בקטע 9. פרום נותר ללא עזרה בסיום השלב ורכב במשך 12 ק”מ עם ארו ופוגלסנג – שניהם מאסטנה. השניים לא אתגרו אותו והתרכזו בבריחה מדן מרטין שהיה מאחור, וברדיפה אחרי ברדה שהיה מלפנים. זו הייתה הזדמנות בלתי חוזרת. אחר כך ארו חלה ופוגלסנג נפל, נפצע, נלחם להמשיך אבל נאלץ לעזוב.

המתנה השנייה התקבלה מ-AG2R בפירנאים. הקבוצה הצרפתית הייתה נפלאה לאורך כל השבועיים האחרונים. למרות שרשימת הרוכבים שלהם נחותה משמעותית מזו של סקיי, הם לא היססו לקחת את היוזמה לידיים. בקטע 14 הייתה לפרום תקלה כאשר AG2R לוחצים בראש הדבוקה והוא התקשה מאוד לחזור. כאשר חזר עם עזרה של מיקל לנדה היה לגמרי מתבקש שברדה יתקיף. ברדה יצא, אורן הצטרף אליו ואז משום מה שניהם חזרו לדבוקה. קשה לדעת למה המצב הזה לא נוצל עד הסוף כי בוודאות פרום היה במצוקה בנקודה הזאת.    

טים Sky רמה בפני עצמה

אי אפשר לדבר על כריס פרום בלי לדבר על סקיי. יותר משכריס פרום חזק מכל הרוכבים האחרים, טים סקיי היא קבוצה בליגה משל עצמה. זה מתחיל במשאבים ובכסף אבל לא נגמר שם. סקיי היא הקבוצה היחידה שבאה למירוץ עם מטרה אחת – מקום ראשון. לא פוזלת לניצחון בקטעים (כמו BMC עם ואן-אברמט), לא סובלת מחוסר תיאום (אסטנה) ולא מסתפקת בטופ 5 (קנונדייל) ולא עסוקה בספרינטים על חשבון דן מרטין (QSF). אצל סקיי קוויאטקובסקי נהפך למטפס על כי זה מה שצריך, והעזיבה של גראיינט תומאס הופכת לחסרת השפעה כי מראש מגיעים עם עודפי כוח עצומים. בסיכומו של המירוץ נראה ששני הרוכבים החזקים ביותר חוץ מפרום רכבו ביחד אתו באותה קבוצה – גאריינט תומאס (שכאמור נפצע ופרש) ומיקל לנדה שהגיע רביעי בדרוג הכללי בהפרש של שניה אחת.

בקטע הנג”ש של שלב 20 נרשמה טעות קטנה של טים סקיי, שלא השכילה לעצור את המרדף של פרום אחרי רומן ברדה. הצרפתי שעשה נג”ש נוראי וכמעט עבר לעמידה נלחם על חייו כדי שפרום לא יעבור אותו וישפיל אותו מול הקהל המקומי. התוצאה היא שניה על פני לנדה בדרוג הכללי – פספוס מבחינת סקיי שהייתה יכולה להעמיד שני רוכבים על הפודיום.

עוד לפני כן, בקטע 18, סקיי ניסו לתת ללנדה את הפודיום אחרי שהרגישו בטחון לגבי המיקום של פרום. לנדה קיבל אישור לברוח ופרום היה אמור לגשר אליו וכך להשיג 2 מטרות – אחת, הגדלת הפער של פרום והשניה, לנדה על הפודיום. התרגיל לא עבד כי אורן היה מספיק חזק כדי ללכת עם פרום. הניסיון הקטן הזה גם מעיד על פערים קטנים מאד בין המובילים בעליות. פרום ניצח לא בזכות פער אדיר בעליות אלא בזכות מכלול הדברים שעושים אותו רוכב שלם יותר, ובנוסף הכסף והקבוצה שסקיי מסוגלת להעמיד עבורו.

סקיי זכתה כמובן בדרוג הקבוצתי, אחרי שהחזיקה בו כל המירוץ.

עד כאן הדרוג הכללי, אבל בטור 2017 היה יותר מדרוג כללי. הנה כמה דברים שכדאי להיזכר בהם.

ריגוברטו אורן – האנדרדוג האולטימטיבי

מי ספר את ריגוברטו אורן לפני הטור? אף אחד. אפילו הוא הודה שהמטרה שלו היתה טופ-5, ואולי זה באמת המקום הריאלי שלו בקרב הרוכבים שזינקו לטור. רק שבניגוד לאחרים הוא גם סיים אותו, במקום השני.

אורן תמיד היה רוכב מצוין. בשנתיים האחרונות הושפע מבעיות רפואיות, התגלגל לקנונדייל ושם קיבל בעיקר מרחב פעולה. השנה התחרה רק כ-30 יום לפני הטור, ואת שאר הזמן השקיע באימונים בקולומביה. זאת הכנה דומה לזו שעשה קינטנה בשנה שעברה, אז התברר שעבור קינטנה זה היה מעט מדי. כנראה שעבור אורן זה היה מצוין כי גם בסוף הטור הוא עדיין נראה רענן מהאחרים.

אנדרדוג זה יופי של נקודת פתיחה לגראנד-טור, אתה לא מסומן ואף אחד לא יושב לך על הראש. אורן ניצל את המצב שנוצר לטובתו באופן מושלם. ככל שהמירוץ התקדם הרשה לעצמו להיות יותר דומיננטי, אך לא הגיע למצב שממש אתגר את פרום. עם הביטחון המחודש יש בהחלט מצב שנראה את אורן חוזר לפודיום גם במירוצים אחרים.

אלברטו קונטאדור – רוכב מהלב

אפשר להתווכח על דמותו של קונטדור, האם הוא רוכב ענק או רוכב שסרח. למי שלא זוכר, ב-2006 קונטדור נקשר בפרשת פוארטו (אך לא הואשם), ב-2010 נתפס על שימוש בחומר אסור והושעה. הוא חזר אחר כך כדי לנצח בוואלטה ובג’ירו ונשאר רוכב גדול, אבל חסר את אותן התקפות חסרות מענה של 2007-2009.

בניגוד לרוכבים אחרים שנתפסו על שימוש בחומרים אסורים, האהדה לקונטדור כמעט לא נפגעה. בטור של 2017 הוא הזכיר לכולם למה הוא אחד הרוכבים האהודים בדבוקה כאשר התקיף שוב ושוב, גם כשכבר לא היה לו סיכוי בדרוג הכללי. קונטדור הוא מהרוכבים הכי אמיתיים בדור הנוכחי, הוא יחרוק שיניים ויתקוף גם כשיש מולו קיר גדול מהגובה שלו. הוא מוכן להצטלם מפורק במעלה ההר, בתנאי שלפני זה הצטלם מתקיף במקומות שלאחרים פשוט אין אומץ. אחרי האלפים סיפק משפט מחץ שלא צריך לפרשן יותר מדי: “אני רוצה להיזכר כרוכב שניסה הכול, כרוכב אמיץ”.

קללת החולצה הירוקה

לא פחות משלושה מחזיקי חולצה ירוקה סיימו את הטור לפני פריז: גראיינט תומאס (שכלל אינו ספרינטר) החזיק את החולצה בתחילת המירוץ ופרש בקטע 9. קיטל הנפלא החזיק את החולצה ללא מתחרים עד שנפל באלפים, נפצע ופרש. ארנו דמאר הצליח לא לעמוד בשעת גג של קטע 9. פטר סאגן פגש את השופטים וקוואנדיש את המרפק של סאגן – ממש קללת החולצה הירוקה.

כך נשארנו עם שני ספרינטרים “גדולים” לשאנז אליזה – מייקל מאתיוס ואנדראה גרייפל. אף אחד מהם לא ניצח, וגם לא אלכסנדר קריסטוף. היה זה דווקא דילן גרונווגן ההולנדי של לוטו-יומבו שהחזיק את כולם מאחור בספרינט מרשים באופו אישי, אבל לעומת שנים קודמות שום קבוצת ספרינטרים לא הצליחה ממש להעלות את הרמה בסיום, וזה היה אחד הספרינטים היותר חלשים שנראו.    

למרות שלא הצליח לצלוח את האלפים ולקחת את החולצה הירוקה, מרסל קיטל הוכיח שהוא הספרינטר הטוב בעולם היום. כשהכביש פתוח ואין בסביבה עליות או סיום טכני, קיטל מנצח כאילו שהשאר עומדים. חמישה ניצחונות בטור הסירו סופית את הספקות לגבי קיטל.

בהערת שוליים, אם יש היבט במסלול שלא תוכנן טוב אלו קטעי הספרינט. 5 ניצחונות לרוכב אחד אומר שהוא ספרינטר גדול, אבל גם אומר שהספרינטים אולי לא היו מספיק מגוונים. סיומים טכניים יותר מקשים על הרכבת להתייצב ונותנים אפשרות לספרינטרים יותר חתוליים. סיום במגמת עליה מביא לידי ביטוי ספרינטרים ורסטליים יותר. ולמרות ההערה הזאת, גם קאוו עשה כמות כזאת של נצחונות בעבר, ויכול להיות שקיטל הפעם היה פשוט ברמה מעל כולם.   

מי שלקח את החולצה הירוקה בשתי ידיים היה מייקל מאתיוס, בזכות ולא בחסד. בסיום קטע 14 הוא החזיק על הזנב של ז’ילבר ואחר כך גם לקח את ואן אברמט בספרינט. יש רק עוד רוכב אחד בעולם שמסוגל לעשות דבר כזה – ההוא עם המרפק. אחר כך חיזק את האחיזה בחולצה עם נצחון נוסף בקטע 16.  

הצבע חוזר ללחיים של צרפת

למרות האכזבה של שלב 20 וכמעט ירידה מהפודיום, הצרפתים צריכים להיות מרוצים מרומן ברדה. הוא באמת נתן הכל. כנראה שלנג”ש הוא זינק עם דפיציט מנטלי, אחרת קשה להסביר את התוצאה הנוראית שלו. בנקודות מסוימות בעליה היה נראה שעוד מעט הוא עובר להליכה.

אני חושב שברדה היה נתון בעומס עצום בשבועיים האחרונים של הטור, עומס שהיה קצת לא מתוכנן. הוא הצליח יותר מהצפוי, ואחר כך גם הקבוצה שלו הצליחה לנער מעט את סקיי. אבל הוא לא הצליח לקחת את זה עוד צעד קדימה והגיע לנג”ש בעמדת נחיתות, כאשר מולו 2 רוכבי נג”ש מעולים – פרום ואורן. הנג”ש הוא המירוץ של האמת, והאמת של ברדה הייתה שהוא לא עמד בעומס ולא הצליח לספק ביצועים סבירים למעמד כזה. ברדה עצמו הודה שהרגיש לא טוב כבר בבוקר. בניגוד לפרום שפורח תחת לחץ, ברדה עוד לא שם.

וורן ברגיל סיים מירוץ חלומי מבחינתו, עם חולצת ההרים, 2 ניצחונות בקטעי הרים – בפירנאים ובאלפים – ואחד מהם עם הדובדבן של יום הבסטיליה. ברגיל יושב בול על המשבצת של רישאר וירנאק האגדי שלקח את החולצה המנוקדת 7 פעמים. הוא מטפס נפלא ויכול להרשות לעצמו מיקוד מוחלט בטור והכנה מספקת על המסלולים. במהלך המירוץ סיפק אמירה מעניינת לפיה “אם אני בחולצה המנוקדת אז הספורט נקי”. מעניין כלפי מי כוונה האמירה הזאת…אולי רפא מייקה? 

הרוכבים שנותנים למירוץ את האלמנט

• סילביאן שבאנל – בן 38, טור מספר 17, מקום 25 כללי, שזוהי התוצאה השנייה בטיבה שלו! איזה תותח.
• תומאס דה-גנט – בילה 1280 ק”מ בראש המירוץ על פי מארגני הטור. אפשר אמנם לשאול שאלות לגיטימיות על היעילות שלו, אבל מדובר על נתון מרשים.

• אדם הנסן – גראנד טור 17 ברצף, מעבר לכל שיא, אבל מי סופר. הבחור עוד מתכוון להמשיך, ותוך כדי הוא גם מהנדס, מתכנת ופיתח נעלי רכיבה ששוקלות 160 גרם אבל נשברות בנפילה.

מי ירצה לשכוח את הטור?

• ניירו קינטנה – ימים יגידו אם הכישלון בג’ירו ובטור מהווים נקודת מפנה עבור קינטנה, או שמדובר פשוט על שנה גרועה.
• אסטבן צ’אבס – עוד לפני המירוץ הטלנו ספק ביכולת שלו לעמוד בציפיות ואכן הוא לא עמד בהן. מקום 62 בסיום – איפה הוא ואיפה העשיריה הראשונה.
• טוני מרטין – מקום רביעי בנג”ש פתיחה ובסיום, עבור רוכב שפעם היה מכונת נג”ש בלתי עצירה. לזכותו יאמר שנפצע ונאלץ להתאושש על גבי האופנים. מרטין הוא רוכב עם פוטנציאל ענק שבטור 2017 פשוט לא בא לידי ביטוי.  
• אנדראה גרייפל – אחרי הופעה חלומית בשנה שעברה, כלום לא התחבר לו בטור השנה, כולל בפריז. גם כששורת הספרינטרים התדלדלה הפירורים הלכו לאחרים ולא אליו. טור מאוד מאכזב מבחינתו.  

קטע 13 – מסטרפיס של טקטיקה

כשהרגלים לא עושות את העבודה, כשהרוכב החזק ביותר לא מצליח לייצר פער משמעותי, גראנד-טור יכול להפוך למאבק מוחות. הרבה פעמים הדירקטור ספורטיף מתכנן ומתדרך, אבל עם מעט חמצן בראש והרבה לחץ קשה לעשות את הדבר הנכון. בקטע 13 ראינו מפגן נדיר וארוך מאוד של טקטיקה במיטבה – גם בצד המתקיף – סקיי, וגם בצד המתגונן – פאביו ארו.

טים סקיי נכנסו לקטע 13 עם בעיה כי בשלב החמישי וגם בשלב התשיעי היה נראה כי פאביו ארו בחולצה הצהובה יותר חזק מפרום בהרים. ארו הראה שוב שהוא יכול לתת בראש לכל רוכב והוא יודע ללכת all-out בלי להסתכל אחורה. בצעד טקטי מבריק סקיי החליטו לשנות את התמונה, ולהכניס את לנדה כמתמודד נוסף על הדרוג הכללי. פאביו ארו ללא קבוצה שתומכת בו לא יכול להתמודד עם שני רוכבים ולרדוף אחרי שניהם.

ארו מצדו פתח את היום בידיעה שמה שהוא צריך לעשות זה לשמור על הגלגל של כריס פרום. כשלנדה הלך קדימה עם קונטדור, הוא לא הצטרף. כשהפער הגיע למעל שתי דקות לנדה היה החולצה הצהובה הוירטואלית, בנקודה הזו ארו היה אמור להיכנס למצוקה ובטים סקיי קיוו שהוא יטעה. אבל ארו של 2017 הוא כבר לא ילד, והוא שיחק אותה כמו גדול, נשאר בדבוקה ובקור רוח החזיר את הלחץ לסקיי.

אחרי שחיכה בסבלנות מספיק זמן, הפער התחיל להציק גם ל-AG2R והם צמצמו את המרחק ללנדה, תוך שהם בעקיפין עוזרים לארו לשמור על החולצה. כשיצא העוקץ מהתרגיל, דווקא פרום היה זה שניסה להתקיף את ארו אך שוב ללא הצלחה.

ארו הוכרע בסופו של דבר על ידי מחלה בשבוע השלישי ולא היה במיטבו. את מה שלמד בשלב 13 יכול להיות שנראה בשנה הבאה, אם יחליט להמשיך ולהתמקד בטור.

ובשנה הבאה?

אין ספק שפרום יגיע שוב, וינסה להשוות את השיא של 5 ניצחונות בטור. כרגע נראה שיש לו סיכוי טוב לעשות את זה. יש רוכבים שיכולים לאתגר אותו – פאביו ארו (ללא מחלה), קינטנה (ללא ג’ירו) וטום דמולן שיכול להתקיף אותו במגרש הביתי – נג”ש. גם ריצ’י פורט ימשיך לנסות כי הוא כזה, ואולי אורן עם יותר בטחון?  

לצד המאבק האישי מול פרום צריך לקוות שקבוצות נוספות ולא רק AG2R יאתגרו את ההגמוניה של סקיי. גם אם זה לא יעבוד, זה יחזיר את הצבע ללחיים של המאבק על הדרוג הכללי. כמו בענפים אחרים, דומיננטיות של קבוצה אחת לא טובה לתחרות ולענף בכלל.

כתב: יניב שור
תמונות: ASO
למנוי חינם על מגזין האופניים הטוב בישראל – לחצו פה!