אז איך הכל התחיל? זה לא סוד ששנים אנחנו מדברים בקומונה על האלטרנטיבה הדרומית ל 6pe. במיוחד בשנה החולפת אחרי מספר אפיקים סביב נחל שקמה שכללו את גברעם, רוחמה וניר משה, אלא שבארי נראתה כיעד רחוק מדי לשילובה בסיבוב. אפשר להגיד שהפרויקט נכנס להקפאה עמוקה שנכנס לתהליך של הפשרה ממקור לא צפוי: שאלה תמימה בגרופי ממישהו שרצה לחסוך בדלק ובקש הובלה מאשדוד לסינגל בארי. משום מה החלטתי שזה יהיה המעשה הטוב שלי לחודש פברואר והגבתי, וכך יצאה לה לדרך רכיבת החיבורים הגדולה בין שלושת הפארקים הגדולים בנגב המערבי.
הרעיון הבסיסי היה שיש את החיבורים, יש את שלושת הפארקים המעגלים, וכל שנשאר הוא לעשות את החשבון הפשוט של 70 קילומטר סינגלים, פלוס 90 קילומטר קטעי חיבור ויש לנו צ’ימיצ’ורי בנגב המערבי.אלא שהפחד מהשעמום, ומהמונוטוניות של הסינגלים בנגב, הביאו לשדרוג המסלול ושילוב של 4 סינגלים ולתמהיל המבוקש.
יורם המרשל הביא את השם “מבצע יואב” – מבצע צבאי מ-1948 שנועד לחבר את הנגב המערבי למדינת ישראל. את צדיק (אייל צ’רניחובסקי) העניין תפש רגע לפניי חתונה, אבל למרות זאת הוא מצא זמן לעשות לי סדר בראש, לגייס פרסים ולבנות את משואת האירוע. נועם גויס להשלמת הטריו לניהול האדמיניסטרטיבי, יאיר מולאי מתמנה לרכז את רשימת התזונה ואילן טבת מתבקש לעשות סדר בקבצים ולחלץ אותם לטובת הכלל.
מסתבר שיש הוצאות לא קטנות לאירוע, אלא שלא בנינו על דמי רישום וגביה מסודרת אז בהשראת freedom caffe מואשישט, כפר הודי קטן שיושב צפונית למנאלי וחרט על דגלו לשרת את הלקוחות ללא גביה והתפרנס בעזרת הלוגו המפורסם “eat what you want, pay as you wish”, התחלנו לייצר באזז בקומונת 4 אינטש, הזכרנו את האירוע בפסקה קטנה בכתבת הטיפים להכנה לרכיבת אפיק, אבל מה שבאמת תפש כאש בשדה קוצים היה כנראה הפייסבוק. מבול לא צפוי של נרשמים העלו לי את רף ההתרגשות שגרם לי לרדת שוב ושוב לשטח, ולרדת לחודו של הדרדר הדוקר בסינגל רוחמה, והאם לקצוץ אותו כדי שלא ישתק בקוציו את ידי הרוכבים, אחרי הכל נרשמו רוכבים אפילו מגוש שגב והחשש לאכזב אותם גובר.
אופיר גלאון החל לרטון על כך שיש לו בעיה כי נמרוד כהן רוצה להשתתף והוא יורד מאימון הבוקר של היום למחרת, ובכלל איך לא שמתי לב שיש מרתון הגבעה באותו השבוע ועכשיו אין לו ברירה אלא לשנות את תכנית האימונים השבועית כי הנרשמים לטרנס אלפ 2012 רוצים גם הם להגיע.
קבוצת רוכבים מודיעה לי על כוונתם לצאת בשש בבוקר כדי להספיק את המסלול וזה מתחיל להזכיר את הצ’ימי בהיקף המצטרפים שלו.
הקומונה כמרקחה, מפת המסלול מייצרת צורה שמליסה רואה כפטיש, אחרים כגרזן אבל הרוב רואים אותה כמגף איטלקי משובח.
התמונה של דני גרביים יושב על המנגל שלוש וחצי שעות לא יוצאת לי מהראש, ולכן שני cut off time הוכנו מבעוד מועד כדי לאפשר לרוכבים עממיים לרכוב עם רוכבי העלית: ולצמצם פערים. ה cut off הראשון משוקדה לבארי לאחר כ-50 קילומטר, והשני מארז לגברעם לאחר 115 קילומטר, תוך הנחיה: עדיפות להשתמש בראשון.
כל הרוכבים קבלו הנחיה להשתמש במכשיר ניווט, הרי לא מדובר ברכיבת אפיק כניסה, או 6pe שבהרי ירושלים שם כל אחד מכיר; מדובר ברכיבה בחיץ הצר בין הגבול לישובי עוטף עזה, ובאמת במפה המתפרסמת נראה היה שניתן לבנות על בית חנון כנקודת מילוי מים:
חיצי התנועה בצהוב, הסינגלים באדום, קטעי הקישור בכחול, שתי נקודות החיתוך בטורקיז עם חיצים אדומים.
אלא שלמרות ההנחיה למכשיר ניווט, יותר ויותר רוכבים נראים עם הדפים של סיפור הדרך כשבולט מכולם זוהר קנטור שנראה אבוד בפעם הראשונה שהוא חורג מגבולות חורשן (מזל שהניווט מקנדה למקסיקו פשוט יותר: נוסעים בירידה למטה וזהו!).
67 רוכבים ו-3 רוכבות מזנקים אל בוקר קסום כשרגע אחרי אני מקבל את הטלפון הראשון משלמה; המרשל הראשון שנשלח לחצר האחורית של גברעם, כדי להכניס את כולם לסינגל הראשון: “איפה הם”? במבט מודאג אני מביט לאחור, צדיק זורק שיהיה בסדר.
המרשל השני יורם מדווח שכולם הגיעו אליו אבל מכיוון אחר. זה היה ברור שהפלוטון שטס מקדימה בכלל לא כיוון אל המרשל ופיספס את הסינגל, “הפקת לקחים” של צדיק שטוען: “לא צריך סינגלים” (בטון הפסקני האופייני שלו בו הוא משחרר לעתים הצהרות בלתי מבוססות לאוויר העולם). עוד דקה חולפת וטלפון מעידו לסמן, הרוכב על אחת הסנוניות הראשונות של אופני צ’רניכובסקי 650b ומבשר: “צריך פינוי – יאיר צריך תפרים בפנים”. המולה טלפונית לרגע, ושלמה מקבל הנחיה לפנות את הפצוע לרפת. לרגע אני חושב על טופס הסרת האחראיות וצדיק מאחור מחייך “מזל שזה יאיר…”. תוך כדי הכנסת האוכל למקררים צוות הפינוי מגיע למתחם ומגלה שליאיר חסרה חתיכה מהלחי וחתך מעטר את הגבה. בנוסף שטפי דם בכתף, והמראה לא מלבב. שלמה מרגיע: “זה בסדר, מ”פ בצנחנים, חכמון היה חייל שלו”.
תשע ועשרים. פלוטון של חמישה רוכבים חולף על פני הפידינג זון שלנו, שבכלל לא מזיז להם. הוא מיותר עבורם: הרי יש להם רק עוד 40 קילומטר להגיע לנקודת המים הבאה בבארי, ולמרחק הזה הם זקוקים ללא יותר משעה ורבע, כך שחצי ליטר מים יספיקו להם. אורי ניצן וירון כהן עוצרים אצלנו ראשונים ואחריהם נמרוד כהן , חיים זעיר ומתי אלדר משלימים את העשירייה המובילה שבהם 3 סייקלו, 3 כרומולי 29 וארבע שיכוך מלא 26 .
דיווחים מרוחמה מבהירים שהפערים אחרי 40 קילומטר עומדים על למעלה משעה ורבע רכיבה!
מבט מודאג אל דפי הרישום מגלה שלמעט ספטא, דניאל וחמישיית הרוכבים שיצאה לדרך בשש בבוקר אף אחד לא השתמש ב cut off time הראשון.
“תתכונן לחילוצים, אנשים לא מעריכים את השאריות שהעליות ברוחמה ובניר משה השאירו אצליהם”
ואכן לא עובר רגע ושלמה מחלץ את חבר של דורני לגברעם ואחריו גם דורני מתאשפז אצלי ברכב. שימנו מקבל הוראה לחלץ לגברעם בכביש, קורצי מקבל הוראה להתחבר לדני מור ולהמשיך אבודים אבל ביחד, אחרי הכל בזוג היאוש הופך להיות הרבה יותר נוח. הפרצופים המחייכים שחלפו על פנינו ביכיני מתחלפים במבטים מותשים.
טלפון בהול מירון כהן אשר על חוליית החוד, מדווח על מצוקת מים רגע אחרי שהם עוברים בחץ השחור שמצויינת בספור הדרך כנקודת מילוי. “אבל היה לו מים”… למירמור שלי אין כתובת. “עזוב זה ירון, הוא מריח פודיום, הוא לא יעצור גם אם הוא ימות”. הבגאז’ העמוס מתמלא גם בנועם שנזרק על התמרים, התפוזים והאופניים של דוראני, אם להתפשר אז עכשיו – כשיש כבר 16 נקודות וקורס נהיגה מונעת נמצא בפתח אחרי עוד שמונה שצברתי בכביש הערבה רגע אחרי הצ’ימיצ’ורי.
בכביש 4 בין יד מרדכי לגברעם תופשים את שלישית CCC שמכשיר הניווט שלה החליט שמדינת ישראל מסתיימת בארז והוא מסרב לקחת אותם מערבה. אני נותן להם הוראה לחזור לנתיב העשרה ולהיכנס לנחל שקמה תוך הבטחה שאני קולט אותם בשמורת כרמיה ומכוון אותם למאגר נחל שקמה ולים. החבר’ה מתרצים כשלפתע אודי קרני מתקשר ומדווח על כיווצים קשים בסינגל בארי “חכה בתור, ירון צריך מים”.
צ’ שוב יוצא בהצהרות “הפקת לקחים, אנשים מתפנקים, אין מצב שצריך להתעסק בחילוצים, שנה הבאה כמו בצ’ימי, בארי נקודת אמצע הדרך כמו שדה בוקר וזהו, תסתדרו”.
“בדיוק כמו שגידי בשן מקק”ל הוציא את הפחי זבל מהרי ירושלים ומאז האנשים אוספים את הזבל חזרה הביתה, אתה נותן לאנשים את האופציה הם משתמשים בה”
פידינג זון ביכיני: צדיק מפנק את ירון כהן באופניים ובמים
בטיסה לים תופסים על הכביש את עודד דנון שמוביל בינתיים את התחרות במרחק מספיק בטוח שמאפשר לעצור ולקשקשאיתנו, אחריו נועם מאור מבוסס חזק במקום השני. אל מול בסיס זיקים סוף סוף אנחנו תופסים את השילוש הקדוש ירון, נמרוד ואורי שמתלוננים על כמויות החול לאורך המסלול, מוזר, רק שבועיים עברו מאז שחרשתי את המסלול ולמעט שמורת כרמיה לא זכרתי חול לכל אורך המסלול, הקיץ כבר בפתח ורגעי החסד של הנגב המערבי עומדים להסתיים.
נכנס שוב לשמורה כשהמטרה לכוון את דני וקורצי למאגר שקמה ולים, יונגר מגיע, ספטא ודניאל הנינוחים מכולם גם כן, החברים מקבלים הנחיה לפנות שמאלה אחרי מאתיים מטר , אני מפרסס ורואה אותם מפספסים את הפניה, החמצן כבר לא מגיע למוח, הוראות שלכאורה נראות פשוטות קשות מאד לביצוע,
ובגברעם כל שנותר הוא לעכב כמה שיותר את חוליות החוד שכבר לחוצים להגיע הביתה, לפנק אותם באמבטיה ברפת, ובאוכל שנפרס על השולחנות, האחרונים מגיעים אף הם אל הפרגולה שמעל פינת החי, המשואה נדלקת, הפרסים נשלפים, המצלמות מתקתקות ופודיומים מאולתרים נפתחים לחולית החוד
לרגע נרשמת מבוכה, לא רשמנו את שעת זינוק, ספטא נזעק למערכת לחלץ את שעת הזינוק מהתמונה שצילם ושיא מבצע יואב בקטגורית סייקלוקרוס נקבע על ידי עודד דנון שגמע 132 קילומטר בחמש שעות וארבעים וארבע דקות, נועם מאור באופני זנב קשיח 26 ירד אף הוא משש שעות והוא מחזיק את השיא המכובד של חמש שעות חמישים ושתיים דקות.
הפודיומיסטים:עודד דנון, נועם מאור, נמרוד כהן, אורי ניצן, ירון כהן ושלישיית CCC
תודות לפנקייר, לצ’רניכובסקי, לקומונת 4 אפיק, לבייק פאנל, לנועם הררי, לאילן טבת, ליאיר מולאי, לנמרוד כהן על השלמת פרסים ותוספי מזון, לשלמה גינון ויורם המרשלים של האזור שוויתרו על יום רכיבה כדי להיות איתנו, ליפתח שעני מגברעם על האירוח, לירון דרעי על משלוח של תמרים, לאודי קרני על משלוח של תפוזים ולכל מי שרכב את המסלול במלואו או בחלקו, כולם קדושים בעיני שהרי אין לכך משמעות מפני שחווית האפיק היא אישית ומספר הקילומטרים הנדרש לכך משתנה בין רוכב לרוכב, תודה רבה ולהתראות ב 6PE.
צילמו: עזרא ויואב לביא SeptAA
מאת: עזרא שהרבני
