עם התואר הבלתי רשמי ״העלייה הקשה באירופה״ היה ברור שמונט זונקולן הוא תחילת השלב המכריע בג׳ירו. המתח ליווה את היום הזה מהתחלה – יום מכריע עבור המתמודדים והקבוצות שלהם, וקשה בצורה קיצונית עבור כל השאר. בזמן שבאי הבריטי חוגגים את חתונת השנה, גם על הזונקולן קבלנו צמד בריטים – פרום מנצח ויטס ממשיך להוביל. אבל המרוויח העיקרי הוא בכלל טום דמולן.
כצפוי, המאבק על הזונקולן התפתח למאבק של יחידים מול אחוזי השיפוע המטורפים של ההר. באופן פחות צפוי קיבלנו רכיבה אפית של כריס פרום, שהיה די חלש עד היום, בסיוע לא פחות אפי של וואט פולס. אחרי שפולס נגמר, פרום ניהל מאבק איתנים עם סימון יטס בחולצה הורודה, שרדף אחריו בקילומטרים האחרונים של העלייה ובסופו של דבר ניצח. אבל לא רק פרום ויטס במנצחים. טום דמולן הפסיד ליטס רק 30 שניות על ההר ונשאר בתמונת המאבק על הדרוג הכללי. בצד של המפסידים פאביו ארו, טיבו פינו ודומניקו פוזביבו, שזו הייתה אחת ההזדמנויות האחרונות שלהם לחזור למירוץ במסלול מטפסים טהור לפני הנג״ש.
הדרוג היומי בקטע 14 על הזונקולן:
תמונת הדירוג הכללי:
זונקולן – מהעליות המפורסמות באירופה
לזונקולן שממוקם ליד הגבול האטלקי עם סלובניה ואוסטריה אפשר לטפס משלושה כיוונים שונים. המירוץ הראשון שטיפס להר היה דווקא הג׳ירו האטלקי לנשים בשנת 2003, ורק ב-2007 הגיעו אליו הגברים. בביקור הראשון הטיפוס היה מ-Sturio שנחשב מעט קל יותר. הפעם הראשונה בה טפסו את העלייה שראינו היום מ-Ovaro הייתה ב-2007 (ניצח ג׳לברטו סימוני) ומאז הג׳ירו ביקר בהר עוד 4 פעמים. הפעם האחרונה בה הגי׳רו ביקר בהר הייתה ב-2014, אז נערכה הפתיחה באירלנד. הזונקולן שובץ בשלב האחרון, שלב 20 ומייקל רוג׳רס היה המנצח (בתמונה).
הזונקולן הוא טיפוס אכזרי באמת, לא הכי גבוה, לא הכי ארוך, אבל שיפוע ממוצע של מעל 11% לאורך קצת יותר מעשרה קילומטרים, עם מקטע של 4 קילומטרים באמצע בשיפוע של מעל 15% עושה אותו למאוד קשה. בחלקו האחרון 3 מנהרות קצרות, ובראשו המבנה האופייני לעליות הקלסיות שמייצר מעין אצטדיון פתוח.
לקהל חלק מרכזי בחוויה; סימוני תאר את ההרגשה ביציאה מהמנהרה האחרונה כמו אחרי הבקעת גול מכריע במשחק כדורגל: מעבר משקט המוחלט של המנהרה לרעש אדיר של צופים באצטדיון. אחרי שהראשונים עוברים הקהל עסוק בלעודד את האחרים שנפרשים בנחש ארוך, כל אחד מתמודד עם העלייה לבד כי לטקטיקה ולקבוצתיות כבר אין תפקיד בקילומטרים האחרונים. אותו קהל גם ידאג ״לעזור״ לאלו שצריכים עזרה עם דחיפות קלות מאחור, גם זה חלק מהמסורת ורוב הזמן לא גורם לבעיות מיוחדות.
סימון יטס רודף אחרי פרום
כדי להתגבר על העלייה, לא נדיר לראות רוכבים עם קראנק קומפקט מקדימה או קסטות סטייל אופני הרים עם 32 שיניים מאחור – השיפוע מחייב הילוכים נמוכים כדי לשמור על קצב פידול גבוה ויעילות לאורך עלייה כל כך קשה. היום היה זה פרום שכרגיל עלה בקדנס גבוה מאוד הודות לקסטה כזאת.
זונקולן- סיום ליום קשה
שיא המסלול היום היה על הזונקולן, אבל למעשה רובו היה במגמת עליה, וכמה עליות ששובצו לפני כן היו קשות בפני עצמן. העלייה לפאסו דורון לפני הזונקולן התחילה בעצם כבר מקנבה כ-60 קילומטרים מהסיום, והגיעה לשיא כ-40 קילומטרים לסיום עם עליה של 4.5 קילומטרים ושיפוע ממוצע של 10%. למקטע כזה יש השפעה על הרעננות בסוף השלב, ורוכב שמראה חולשה בשלב הזה יכול ליצור תגובה אגרסיבית של הפלטון הרבה לפני הסיום. חוץ מפאסו דורון היו עוד 3 עליות מדורגות – 5 עליות בסך הכול כולל הזונקולן בסוף.
מהלך המירוץ – עד ואחרי זונקולן
רוב הפלטון פתח את היום במטרה לשרוד אותו במצב סביר, כך גם רוב רוכבי האקדמי וגיא שגיב בתוכם. במסלול כזה יציאה מוקדמת של הבריחה מקלה מאוד כי אז הקצב יורד לפחות עד לעליות הגדולות. בסופו של דבר הפלטון התיר לבריחה לצאת בתוך העלייה הראשונה, אחרי 40 קילומטרים.
ההרכב של הבריחה היה מעט מפתיע. פאביו ארו התיר לקונטי, אחד המטפסים הרציניים היחידים בקבוצה שלו להצטרף לבריחה, בצעד קצת מוזר שכנראה נועד לעזור לו בהמשך המסלול. ארו התחיל את היום מאחור בדירוג הכללי, ועל הזונקולן לא הצליח להחזיר לעצמו זמן, במה שנראה כסוף הג׳ירו שלו. אם היה כאן איזה תרגיל עם קונטי הוא לא עבד, ובכלל קונטי השקיע יותר מדי מאמץ ולא היה מצליח לעזור לארו.
לקונטי ולאחרים ניסה להצטרף גם בילבאו שהיה בתחלת היום במקום השמיני הכללי, רק 2:54 מאחורי המוביל – לא אחד שהפלטון ייתן לו לברוח יותר מדי – ואכן הפלטון הבהיר שזה לא יקרה, הבריחה גם היא לא מעוניינת בתוספת כזאת והבחור נאלץ לחזור לאחור. אחר כך הגיע בעשיריה הראשונה כך שכנראה חששו ממנו בצדק.
עוד בבריחה צמד של טרק-זגפרדו, ומיודענו אנריקו ברבין (Bardiani), אותו אחד שעקף את גיום בווין בזכרון יעקב ובפארן.
אחרי שהפלטון נתן לבריחה 4-5 דקות, גשם קל הכניס את סקיי לחלק הקידמי כ-75 קילומטרים לסיום ביחד עם סקוט שהיו שם כל הזמן בניסיון להגן על המובילים בדרכים החלקלקות. אלו היו בשורות רעות לבריחה אבל הגשם הפסיק והבריחה הנחושה עברה שוב את ה-5 דקות.
בעלייה לפאסו דורון הבריחה מתחילה להתדלדל. מאחור בפלטון, כל מי שיש לו מה להפסיד נמצא לגמרי מקדימה – ארו, דמולן, פינו, צ׳אבס עבור סימון יטס, וגם סקיי ואסטנה – לא לוקחים שום סיכון.
אחרי שלא נרשמה התפרקות בעליות המוקדמות, הזונקולן הפך לקרב התשה שבחן למי בדיוק נשאר משהו במאגר. אסטנה היו הראשונים להוביל, ואחר כך התייצב בראש וואט פולס והצליח לפרק את הדבוקה הקידמית. ראשונים לנשור היו פאביו ארו ודוידה פורמולו, ביחד עם אחרים שהמסלול פשוט פחות מתאים להם. כשוואט פולס נגמר היה זה פרום שלקח את המושכות ומכאן כל רוכב לעצמו בקצב די קבוע חפר לעומק היכולות שלו. על המרדף של יטס כבר סיפרנו, בתווך פוזביבו ולופז ומאחוריהם דמולן וטיבו פינו. לפחות מבחינת דמולן היה נראה שהוא עושה את המקסימום האפשרי מבחינתו בעלייה כזאת, רוכב בקצב אחיד ובמפגן קור רוח מרשים. כך הוא ניצח בשנה שעברה. הרכיבה היציבה שלו, בלי להתפתות לרדיפה אחרי המטפסים מסתיימת בפיגור סביר מבחינתו של 30 שניות. מה שמרמז על כך שבעליות שפויות יותר הוא יכול להחזיק כמעט עם המטפסים הטהורים, אותם הוא צפוי להביס בנג״ש.
האם יחזור לוורודה בטיימטריאל?
אקדמי
הזונקולן הוא עלייה למטפסים טהורים, ומשולב רק בג׳ירו ד׳איטליה. לכן גם רוכבים ותיקים כמו רובן פלאזה לא טיפסו אותו מעולם, או רוכבים איטלקים שאינם מטפסים כמו סאבארגלי הספרינטר של אקדמי. חוסר ההכרות עם העלייה רק מוסיף לאי הוודאות והקושי. היו מעט דיבורים באקדמי על השתלבות בבריחה, אבל זה לא קרה. לא מפתיע, מכיוון שזה באמת לא יום לניצחון בשלב, אלא אם כן אתה באמת מטפס על מבטן ולידה. לאקדמי אין כזה, ויש בהמשך (וגם היו קודם…) קטעים מתאימים יותר לבן הרמנס.
בסופו של דבר המטרה האמיתית של אקדמי היום הושגה – כל 7 הרוכבים ממשיכים במירוץ (למעשה לא נרשם היום אף DNF, כך שכנראה הקצב היה סביר אפילו עבור הספרינטרים. ויויאני הגיע אחרי גיא שגיב, וסם בנט היה משועשע מהעלייה והקפיץ גלגל בשביל הקהל). את ההישגים אקדמי ממשיכה לרשום בקבוצות הפיתוח עם עומר גולדשטיין ואיתמר איינהורן, אבל בינתיים לא בג׳ירו.
מה בהמשך?
הג׳ירו עוד רחוק מהכרעה. גם ביום האחרון החלום הוורוד יכול להיגמר, תשאלו את קרויז׳ביק שעשה את הסלטה המפורסמת בשלג כשהוא לבוש בחולצה הוורודה ונראה בלתי שביר.
- שלב 15 ביום ראשון קטע הרים בינוני – קשה, יהיה מאוד מעניין לראות אם לפרום יש מה להציע אחרי התצוגה בזונקולן.
- שלב 16 הוא נג״ש גיבעי של 34 קילומטרים – אם לא יקרה משהו לא צפוי בשלב 15, טום דמולן יכול וצריך לקחת את החולצה הוורודה, אך יהיה לו קשה מאוד לשמור עליה בהמשך.
- 17 הוא קטע מעבר מעניין, קצר יחסית, בנופים מקסימים של צפון אגם גרדה. הקטע מתחיל בעליה חדה צפונה מריבה דל גרדה שמוכרת היטב למטיילים ישראלים – האם זה השלב אליו מכוונים אקדמי עם בן הרמנס?
- שלב 18 מאוד מעניין, הוא כמעט שטוח, ארוך, עם סיום בעלייה ברמה 1. זהו שלב שתפור על השיטה של סקיי מהטור, לפרק את כולם ולתת לפרום לעשות את השאר בסיום. גם כאן יש סיכוי שהפלטון יניח לקבוצת בריחה לצאת וללכת עד הסוף.
- את שלבים 19-20 כבר סקרנו. כמיטב המסורת אלו קטעי הרים קיצוניים ומכריעים – שלב 19 במיוחד מעניין וקשה מאוד.
- שלב 21 עם מספר לופים בתוך רומא – חגיגות הניצחון וספרינט סיום.
