זו השנה השנייה ש BIKEPANEL נותן חסות ראשית למרתון BIKEPANEL בארי. המירוץ הזה הוא חגיגת אופניים מגוונת והוא ממירוצי אופני ההרים החד יומיים הגדולים בארץ. הוא מתיישב על הסינגל המיתולוגי והפופולרי של בארי. המרתון מתקיים בכל שנה בפברואר כחלק מפסטיבל דרום אדום ומפיקים אותו נמרוד הנגבי וארז מנור (תאוצה ו”לה מדווש”).
מאת: גיא חלמיש
צילום: לה מדווש, גיא חלמיש
השנה נחתנו על מזג אוויר מושלם: שמים כחולים מדהימים, ירוק בצבע לא אמיתי מתחתיהם, וכתמים אדומים של פריחת הכלניות בבארי משתלבים מעולה עם הברמים והקיקרים הקטנים של הסינגל הכייפי הזה.
זה מתחיל באיסוף המספרים…
למירוץ הגיע מספר שיא של קרוב כ 700 אנשים ומעל 550 רוכבים – קהל מגוון מאוד של רוכבי הקפה אחת (25 ק”מ), שתיים או שלוש, בהמון קטגוריות וצבעים. זו חוויה נדירה יחסית במירוצי אופניים שמשלבת בין קהל עממי להארד-קור רייסרס. מירוצים רחבי תפוצה שפונים לכולם אין כמעט בישראל – יש את הדזרט צ’לנג’ ומרתון BIKEPANEL בארי, וזהו פחות או יותר. שאר המרתונים הם קטנים וממוקדים ובד”כ גם עם גובה מצטבר הרבה יותר משמעותי מבארי ולכן פחות מתאימים לקהלים רבים. המירוץ מתקיים גם בעוטף עזה, ומבחיתנו התמיכה בו היא תמיכה ביישובים ובתושבים פה.
נמשך לקו הזינוק – עם לא פחות משלושה רחפנים סביבנו…
המסלול
בארי כמו בארי- שטוח יחסית, מהיר מאוד ודינמי. סינגל כייפי וזורם אבל בהחלט אתגרי במהירויות גבוהות: סיבובים שאפשר להחליק בהם, ירידות תלולות לנחלים ועלייה תלולה בסיומן, עליות כואבות וקטנות, ברמים וקיקרים… כשאתה במהירויות מירוץ גבוהות במיוחד כל אלמנט כזה דורש ריכוז מקסימלי. בהקפה השלישית כשהעייפות חודרת רמת הסיכון עולה.
השנה הזינוק והסיום התאחדו והתחברו עם מתחם לה מדווש: יצאנו אל הדרך הסלולה לאורך הקיבוץ, ומשם חיתוך חד ימינה ומערבה לצד המערבי של הסינגל. נכנסים למקטע קצר של סינגל, עוד גישורים בדרכי 4*4 חצי סלולות, ואז כניסה לישורת הסינגל הארוכה שעוברת לה ממגמת דרומה ומסתובבת מזרחה ואחרי כן צפונה חזרה לכיוון הקיבוץ. חוזרים לדרך הסלולה ונכנסים לאיזור האמפי ומשם למתחם הסיום להקפה נוספת שמתחילה באיזורי הסינגל הצמודים לחנות ויוצאים ממנה מערבה.
חוויה של מירוץ בבוקר מיוחד
נכנס למכונית ושוב הפתעה כשהווייז אומר רק קצת יותר משעה להגיע לבארי. אנחנו כבר יודעים את זה אבל כל פעם זה מפתיע מחדש: זה כל כך קרוב. כשמגיעים לאיזור אשקלון כבר רואים עדיפות רצינית לרכבים עם אופניים עליהם, או בתוכם: הנהג-רוכב הישראלי גילה את רכבי הסטיישן וחמש הדלתות למניהם ונראה לי שהאחוז שלהם הבוקר על הכביש גדול בהרבה מבאוכלוסיה. יש המון – וזה נראה כמו משהו טוב: שיירות של רוכבי אופניים שנותנות אינדיקציה שזו הולכת להיות תחרות גדולה!
יציאה מוקדמת מהחימום ברכב לתדלוק מזכירה כמה קר יכול להיות פה. רוח מקפיאה מייצרת תחושת קור משמעותית בהרבה מ13 המעלות שמודד הרכב. בהמשך זה הולך להשתנות ולהתחמם משמעותית ורוב הרוכבים יצאו עם ביגוד קצר לגמרי. קיץ. מקפיאות גם הידיעות שהגיעו לחדשות בשבועיים האחרונים מדו”ח מבקר המדינה: ביקורת קשה על אי הטיפול במנהרות ערב צוק איתן על ידי הקבינט ורוה”מ… עדיין לא ידוע על פתרון משמעותי לבעיה ורק לאחרונה היתה כתבה עם אנשי עוטף עזה המשמיעים הקלטות של קולות חפירת מנהרות מתחת לקיבוץ שלהם. אני לא יכול שלא להרגיש אמפתיה לאוכלוסיה פה, שנזנחה להתמודד עם המצב הזה. מבחינתי התמיכה במרתון BIKEPANEL בארי היא חלק מהזדהות ותמיכה בתושבי עוטף עזה. אני מקווה שהאיזור והישובים לא יהפכו ליישובי רפאים. הספורט והאירוע הזה הוא חלק מהמלחמה בכך וזו ההזדמנות של כולנו לבוא ולתמוך.
התחרות החלה בעיכוב ארוך, ודחיית הזינוקים בכחצי שעה שנבעה מבעיות במערכת מדידת הזמנים של האיגוד. ההסבר לכך, על פי עידו עין דור האחראי על המערכת באיגוד: “לא נערכנו נכון לטפל ביותר מ 500 איש, שחצי מהם צריכים לשכור ערכות בבוקר התחרות, וזה יצר עומס במערכת והיה צורך ב Reset למחשב”. המשמעות מבחינת המתחרים – חימום, התקררות, יציאה לעוד חימום, והפרעה לנהלי טרום המירוץ (חימום אכילה ושתייה) המתוזמנים שלהם.
עושים ריבוט למערכת המדידה…
נרשמתי למרחק הארוך – 75ק”מ לקטגוריה הפתוחה, תוך ידיעה שאני בכושר גבולי למרחקים האלה. בדיקת כלים בגרבל שמבל שהיה לפני כשבוע הראתה לי שאני מסוגל לסחוב 50 בקצב טוב, אבל עוד לא ברור איך אתמודד כעת עם ה75. התוכנית היא פשוט לרכוב את כל המרחק, כי אני צריך: זו הרכיבה המשמעותית האחרונה שתהייה לי לפני סמרתון!
יוצא לזינוק ומרגיש מייד שבהשוואה לשנה שעברה בה השתתפתי גם כן, אין לי את העוצמות להצמד למובילים בפתיחה. לאורך כל המירוץ הרגשתי שאני בסדר כל עוד הדופק על סף כלשהו, אבל אין לי את העוקץ הזה בשרירים שמאפשר לתקוף עליות בכח, להקפיץ דופק, ולהתאושש מהר אח”כ… המסקנה: בחודשיים הקרובים אני חייב קצת אימוני אינטרוולים, וחיזוק שרירים על קאדנס נמוך. כדי להיות רוכב טוב חייבים לצאת מאיזור הנפח וסיבובי הרגליים. הסמרתון יהיה מחנה האימונים של תחילת העונה עבורי ואחריו אתחיל להתחזק לאורך האביב ולקראת הטור דה פראנס בקיץ – כמו בכל שנה.
ינון פפר, מחנתון שבצפון הארץ רכב איתי לאורך שתי ההקפות הראשונות והתחרה ב 75 ק”מ במקצה פתוח לגילאי 40+. הקצבים שלנו בהקפות הראשונות היו דומים ורכבנו ביחד ועם עוד רוכב שהצטרף. הכרנו, דיברנו תוך כדי, והיה כיף למצוא חבר חדש עם פרופיל דומה בכושר, בסגנון חיים ובעיסוקים. ינון מצא דרך מושלמת לשלב רכיבה ומשפחה: “נוצרה לי הזדמנות – הזמנו צימר בדרום בדיוק באותו שבוע וזה יצא מושלם: אני יצאתי לרכוב אופניים והילדים רצו רכבת וכולם יוצאים מרוצים. הם מגיעים לפה ואנחנו נפגשים אחרי המירוץ. המירוץ עצמו היה כיף וקשה. מאוד מהיר ובהקפה הראשונה והשנייה הרגשתי מצוין אבל בשלישי הייתי גמור וסחבתי בשיניים. אני רגיל לרכוב את המרחקים האלה, אבל לא בקצבים האלה. זה היה קצב הרבה מעבר למה שאני רגיל בד”כ. הקצב הרגיל שלי הוא בד”כ 20 ופה גמרתי שתי הקפות ראשונות ב 25 קמ”ש ממוצע – זה משהו שאני לא רגיל אליו והגוף שלי לא רגיל אליו”.
ינון פפר הגיע מהצפון הרחוק עם המשפחה לצימר ותחרות – זה הסנריו המושלם שעבורו מתקיימים אירועים כאלה
מגאן בלצר נהנית מהחיים
בסוף ההקפה השנייה התחלנו להתקרב למגאן בלצר ורוכב נוסף שהיה איתה. אני נצמדתי אליהם וינון החל לדעוך. עקיפה של קאדטים העלתה אצלנו את הקצב ונצמדנו אני ומגאן לעוד מקטע קצר. לקראת סיום ההקפה השנייה מנצחי המירוץ עקפו אותנו בהקפה שלמה במהירות מטורפת ונעלמו קדימה. נגיעת גלגלים בהקפה כמעט והעיפה את מגאן אבל היא הצליחה להמשיך בלי לפול. את ההקפה השלישית עשיתי עם דורון אמיץ ונמרוד בן זאב בעיקר. דורון מתלונן על עייפות אבל מדבר כאילו הוא בטיול בית ספר: בדיחות, סיפורים, ועניינים בשפע בזמן שאני מנסה בעיקר לגייס חמצן…
הסימון היה פשוט מעולה: בכל פניה שילוט חיצים, בכל מעבר כביש – סס”ל מסמן חציה, או חוסם פנייה לדרך שאינה במירוץ. תענוג לרכוב בלי לדאוג לענייני ניווט ובלי לגלות פספוסי פניות ואובדני זמן מיותרים במירוץ. בנות בארי החמודות הגישו לנו מים עם חיוך ורק בשביל לפגוש אותן היה שווה להתאמץ:
ההקפה האחרונה מסתיימת סוף סוף ותענוג להגיע למתחם הסיום: בירה מקומית, חומוס מקומי, מלא אנשים, וביתנים באקספו: Giant, KTM, BH-Koning, רוקנרוד, Scott, יצרנים מקומיים ומציגים נוספים מוסיפים לאווירת הפסטיבל והכיף. מבחינת האקספו, לעובדה שהאירוע מרוכז במקום אחד, אליו מתכנסים כולם לאכול ולהתאושש, ובו מחכות המשפחות בזמן התחרות יש חשיבות גדולה שהופכת את התחרות לאטרקטיבית יותר. מארגני האירוע גם הקפידו לבקש מהמציגים לתרום פרסים לפודיומים השונים והספורטאים נהנים גם כן.
רכיבה, חומוס, בירה. צריך עוד משהו?
נמרוד בן דוד, יבואן Giant שגם מוכרת את דגמיה בלה מדווש ויש לה קשר ארוך שנים עם המקום מספר: “נפלנו פה על שישי עם מזג אוויר פצצה, האדמה מהודקת זה פשוט תענוג. הגיעו כ 700 אנשים ותענוג לראות את כל האנשים. כלניות, התלהבות מה Giant ודגמי ה 27.5 החדשים… הספקתי גם לרכוב פה בבארי ושוקדה. אין לנו מה לבקש יותר!”.
נמרוד בן דוד מ Giant והקהל משקיפים על הזינוק
דיברנו עם אביב יחזקאל שניצח את המירוץ
“מרתון BIKEPANEL בארי – אוהבים להגיע לתחרות הזו: היא מתאימה לנו, משלבים אותה בתוכנית של המועדון. היא בעצם כמו תחרות כביש על סינגלים והמועדון שלנו משלב הרבה רכיבת אופני הרים, מצד שני אנחנו רוכבי כביש וזה נורא מתאים לנו, ואנחנו אוהבים את זה. אפשר לראות את זה גם על גיא (שגיב) שגם כשהוא כבר לא במועדון (עבר מ CCC לאקדמי), היה חשוב לו לבוא כי זו באמת תחרות נורא כייפית וטובה.”
“..זינקנו כמו תמיד: חזק לתוך הסינגל ואיפשהו לתוך ההקפה השנייה אנחנו עושים את הסלקציה. השנה נוצרה סלקציה די קטנה: איתמר איינהורן סבל מתקלה טכנית, והיינו אני, ים, גיא ואורי לונציני, ובשלב מסוים החלטנו שהטקטיקה תהייה הפוכה: להוציא את אורי קדימה ואז להחזיר אותו עם כח אש, וזה עבד. הוא יצא בסוף הקפה שנייה ותפסנו אותו באמצע השלישית ועברנו אותו. גיא אמנם בקבוצה אחרת, אבל אנחנו עדיין חברים מאוד טובים, אוהבים לרכוב ביחד ולרכוב שלושתנו לניצחון ולראות בסוף מה קורה ביננו. רכבנו ביחד עד סוף הסיגלים ומשם היתה הסכמה בלי מילים: כולנו ידענו שזה מה שיקרה. קצת משחקים בסוף של חתול ועכבר, נכנסים לבור בסוף, וזה הגיע לספרינט אחד הקשים שהיו לי אי פעם: הספרינט התחיל בקיר, ונגמר בקו. זה ארוך וחזק – כי זה גיא… זה לא יכול להיות איתו כזה פשוט. אני שמח שניצחתי וגם שמח שניצחתי ביחד עם גיא וגם הוא בפודיום.”
ד”ר עידית שוב, מנצחת הנשים
“היה כיף, וקשה. זינקתי עם הבנים של הפרו מה שנתן פער משמעותי. באיזה שהוא שלב הסתכלתי אחורה וזו היתה הדבוקה, ללא שאר הבנות. החזקתי איתם חצי הקפה אבל זה גבה מחיר כבד להמשך ההקפה הראשונה כשהיתה לי דעיכה, אבל ידעתי שאני צריכה לשמור על קצב חזק כל הזמן. אחרי כן המשכתי בהקפה שנייה די לבד, ומדי פעם הגיע דבוקה שהצטרפתי אליה. מגאן בלצר הגיע שנייה וגלי ויינברג הגיע שלישית. זו הכנה מעולה לקייפ אפיק על ה Top Fuel החדשים מ Trek. משהו!”
גל צחור גם מביא את CCC במסות משמעותיות למירוץ הזה, וגם ניצח בעצמו את הפרו
שאלתי אותו מדוע בכל שנה הנוכחות שלהם כל כך משמעותית במרתון BIKEPANEL בארי: “אנחנו קבוצה שאוהבת מרתונים, ומשלבת ואוהבת את השילובים בין מרתון, לכביש, לסייקלוקרוס, אופני הרים… קבוצה עם רוכבים עגולים שעושים גם וגם וגם. אנחנו 46 רוכבים פה על קו הזינוק, ומהאפרוחים קטקטים אני מניח שהיו עוד איזה 25 ילדים.”
גל כבר מסתכל על אירועים לא רק כמנהל קבוצה אלא גם כמפיק של אפיק ישראל, ואומר: “קצת חסרה לי הקצעה. אולי יש קושי גדול מאוד לשלב 700 רוכבים מהמון קטגוריות, אבל אני חושב שיש פה פוטנציאל גדול לעוד קפיצת מדרגה שתעבוד לטובת כולם”.
זוהר גלילי מהפרו 50+
“באתי לפה בגלל הכלניות ובגלל הבחורות בקהל. איך היה? הזכיר לי את ההפצצה על הירושימה פחות או יותר – אותן תחושות של שריפה בשרירים. המסלול מאוד מהיר וזורם, אבל לא בלתי טכני. יש הרבה קטעים טכניים ואני מאוד אוהב את זה. אני על אופניים חדשים: Trek Superfly שיכוך מלא, ומסתבר ששיכוך מלא אפילו בבארי זה יתרון גדול. זה מסלול קשה: אתה כל הזמן לוחץ, אין כאן רגעים לנוח, ויש מתחרים מאוד חזקים בגילאים שלנו. הזקנים משתבחים עם הגיל: כל הזמן תחרויות, כל הזמן קרבות עם חזקים מ CCC ומ BikeWay, כולם מפלצות, אבל נלחמים ונראה לי שאני על הפודיום בקבוצת הגיל.”
נמרוד הנגבי, וארז מנור מסכמים:
ארז: היה מזג אוויר מצוין, הגיעו הרבה מאוד רוכבים והמירוץ עבר רק עם פציעות קלות בלבד שזה הכי חשוב. אנשים מחייכים והכלניות בשיאן”. ארז מספר שיש בעיות כעת מול הגורמים המממנים את המירוץ ויש סיכון מסוים לתקציבים בשנה הבאה כדי שיוכלו להמשיך ולקיים את המירוץ!
נמרוד: “התחרות השנה היתה מהנה, וטובה, ואני מקווה שלמרות העיכוב בבוקר שהיה עיכוב רציני ואנחנו מתנצלים על זה, היה סיום מושלם ליום נפלא ולמזג אוויר מעולה. אנחנו מקווים לראות את כל 600 הרוכבים גם בשנה הבאה. יש עלייה קטנה בכמות הרוכבים משנה לשנה ואנחנו מתכוונים לשפר ולקדם משנה לשנה את המרתון כמה שנוכל. השנה השינויים היו במערכת המדידה החדשה שעשתה לנו פאנצ’ר בבוקר, אבל אנחנו מקווים שעם עבודה עם איגוד האופניים זה ישתפר ויראו את זה גם בשטח. ביצענו שינוי במתחם הזינוק שהתאחד עם הסיום – והוא כעת קרוב יותר לאקספו- שהשנה כמו בשנה שעברה נמצא במקום אחד מרכזי צמוד לחומוסיה ולחנות ומייצר הפנינג בסיום התחרות.
