כולם מדברים על תחרויות ה-XCO היוקרתיות של ה-UCI. רובן יושבות באירופה ואורגנו בשנים האחרונות ע”י אחד הגופים החזקים תקשרותית, עם שידורים ישירים בחינם וסדרות ספיישל. אך בשקט בשקט, הרחק מחוקי ה-UCI מתפתחות סצנות רכיבה חדשות בארצות הברית ששווה ומעניין לעקוב אחריהן. אחת מהן היא Life Time Grand Prix.
ערוץ בייקפאנל ב Whatsapp – נשלח לך את הכתבות:
מה מגיע מאמריקה, מה עושים באירופה
הכל באמריקה גדול, נוצץ ומטורף יותר. בין אם זו תעשיית הסרטים, המוזיקה או האופניים. אם בישראל אנו נאבקים לקיים גרנד פונדו פעם בשנה ומסתמכים בעיקר על אירועים פיראטיים בשביל אתגר “ציבורי” ללוחמי סוף השבוע, באמריקה מתקיימים לא מעט מרוצי אולטרה מרתון ציבוריים מאורגנים במהלך השנה.
בשנות ה-90 ענף תחרויות אופני ההרים היה בעלייה מטורפת בכל העולם, גם בישראל וגם בארצות הברית. הוא התחיל בצורה נורא פשוטה עם 2 דיסציפלינות – תחרויות דאון היל וקרוס קאנטרי. במהלך הזמן התפתחו תת-תחומים ותחרויות מכל הסוגים: 24 שעות, סופר D, אנדורו, מרתון, סייקלוקרוס, גראבל, שורט טראק, פור קרוס ועוד. ענף ה-XCO שצמח במהרה באירופה ופיתח רוכבים מטורפים, קבוצות מתוקצבות ופרסים גדולים, משך את העין של מרבית הרוכבים המקצועיים ברחבי העולם – זו הייתה הליגה לכוון אליה. במקביל אירועים המוניים נהיו יותר ויותר פופולריים בקרב הציבור הרחב. לאתלטים האמריקאים יש המון כיוונים להתפתח אליהם אך לא הייתה סדרה ממקדת בה יכלו להתחרות יחד טובי הרוכבים ולהתפתח.
הכירו את סדרת הגראנד פרי של לייף טיים
6 מירוצים, 60 רוכבים ורוכבות, פרסים כספיים בסכום של 250K$ – זוהי שורת המחץ שפרסמה חב’ הפקות האירועים האמריקאית לייף טיים בתחילת עונת 2022. 3 מרוצי גראבל ו3 מרוצי מרתון אופני הרים מתוך האירועים שהחברה מפיקה. 30 רוכבים ו-30 רוכבות הטובים בארצות הברית שמתחרים על פרס כספי מכובד שיסדר להם את השנה מבחינה כלכלית. החוקים מאד ברורים וקלים – הדירוג מצטבר לפי המיקום בו סיימת את המירוץ ביחס לשאר מתחרי הגרנד פריקס. עליך לזנק ל-5 מתוך 6 המירוצים ואתה חייב לזנק לתחרות האחרונה, ה-big sugar. הרוכב והרוכבת עם הדירוג הגבוה ביותר מנצחים וזוכים בפרס כספי של 25K$.
בזמן האירוע אתה מתחרה בכל מי שמזנק, בין אם הוא מתחרה שלך בסבב של לייף טיים ובין אם הוא סתם רוכב גראנד טור שבא לעשות בלגן במירוץ גראבל באירופה כי נמאס לו לטחון אספלט 326 יום בשנה. הסדרה מורכבת מ-2 קטגוריות רכיבה, שנועדו לטרוף את קלפי הביטחון של הרוכבים. רוכבי אופני ההרים רוכבים מעולה בשטח ויש להם יכולות טכניות גבוהות, אך איך הם יתמודדו ברכיבות גראבל ארוכות סטייל מירוץ כביש, עם טקטיקות פלוטון ודרפטינג? רוכבי הכביש לשעבר שחובבים את אירועי הגראבל, מקום המפלט שלהם מרובוטיות של מרוצי הפרו טור באירופה, בעלי מנוע דיזל ענק אך איך הם יתמודדו עם רכיבות טכניות וסינגלים בתחרויות המרתון מול רוכבי ההרים? זה היופי של הגרנד פריקס.
כחלק מהסבב, לייף טיים שכרה חברת הפקות וידאו שליוותה את הרוכבים והרוכבות בכל תחרות ותחרות ושופכת אור על הלוחמה הפיזית והפסיכולוגית בין המתחרים על ומחוץ לאופניים. כל פרק עוקב אחרי קטגורייה מסוימת (גברים/נשים) בכל מירוץ עם הפקה מרשימה ומרתקת. הכל מוצג, ללא צנזורה, עם דעות נחרצות ותחרותיות של הרוכבים והרוכבות שיש לטובים באמריקה להציע וגם על הצדדים הפחות יפים של הספורט התחרותי: הקושי המנטלי והנפשי של מתחרה מקצועי באמריקה. מומלץ במיוחד לבינג’ של שבת אחרי הצהריים:
מירוץ #1 – Sea Otter Classic
ה-Sea Otter Classic הוא פסטיבל אופני ההרים הראשון של ארצות הברית בכל שנה. הפסטיבל מתקיים בקביעות בחודש אפריל, ואם נקביל אותו למשהו בארץ, אז הדזרט צ’אלנג’ (סובב ים המלח לדורותיו) הוא המקביל הישראלי. מיטב הרוכבים, היצרנים והמעודדים נפגשים לשבוע של אקספו, תחרויות מכל התחומים (כביש, שטח, מרתון, דאוןהיל, דואל סלאלום) ובחינת כוחות אחרי הפגרה הארוכה והכנות תחילת העונה. זוהי גם העצירה הראשונה של סבב הגרנד פריקס עם תחרות מרתון אופני הרים עצבנית שבה אף רוכב הרים לא רוצה להיתקע מאחורי גרבליסט.
מירוץ #2 – Unbound Gravel
ה-Unbound הוא העצירה הארוכה ביותר בסבב. 200 מייל (320 ק”מ) של דרכי הגרבל של קנזס בחודש מאי. כאן מזג האויר משחק תפקיד משמעותי ביותר. איזה תחזיות לא עברו פה: מגלי חום לסופות גשמים שהותירו את השבילים דביקים ומקרקעים. היכן שהרוכבים לא יפגשו בוץ, הם יפגשו גראבל מחליק בסיבובים ואבנים שטוחות וחדות שקורעות צמיגים וחלומות על ניצחון. השנה התחרות בורכה בגשם נאה שהותיר את השבילים במה שניתן לתאר כ-mudfest רציני. עם בריחות של רוכבי פרו טור וספרינט סיום לניצחון, מדובר בעצירה שווה במיוחד לצופה מהבית.
מירוץ #3 – Crusher in the Tushar
69.9 מייל (111.84 ק”מ) בלבד, אך עם טיפוס כפול לגובה 3,000 מ’ מעל פני הים ו-3,000 מ’ של טיפוס אנכי מצטבר ועוד על אופני גרבל חסרי שיכוך. הקראשר הוא מזוכיסטי וסדיסטי באותו מידה לכל מי שמשתתף. אמצע הקיץ, מקטעי חול, סיום בעליה, ירידה ו-2 עליות תלולות. בתחרות הזו אמנם מתחרים על אופני גראבל, אבל האופי הפאנצ’י והקצר שלה כנראה יטיב עם רוכבי ההרים או כל מי שיודע לסבול ממש טוב.
מירוץ #4 – Leadville Trail 100 MTB
כיאה לתפיסת העולם שלהם, לטענת האמריקאים זוהי תחרות אופני ההרים המפורסמת בעולם (פחחח). אמנם היא רחוקה מהתואר הזה, אך אין ספק שבארצות הברית זהו כנראה מרתון אופני ההרים המפורסם ביותר. 100 מייל (160 ק”מ) בגובה התחלתי של 3,000 מ’ מעל פני הים וטיפוס עד 3,650 ואוויר דליל דליל מחכים למאות הרוכבים שמתייצבים כמדי שנה על קו הזינוק בעיירת לידוויל שבקולורדו. המירוץ מתנהל בנוהל של הלוך ושוב, על דרכי 4×4 אך על אופני הרים. למי שממש אוהב לסבול קיים אתגר משולב שנקרא ה-Leadboad – הלחם הבסיסים של תחרות הלידוויל 100 וה-Steamboat, מרוץ גראבל עם 150 מייל שמתקיים ביום שלמחרת, גם כן בקולורדו. אאוץ’.
מירוץ #5 – Chequamegon MTB
קוראים את זה “שוואמאגן”. מירוץ מהיר, קצר, פאנצ’י, עם 40 מייל (64 ק”מ) ביערות ויסקונסין. גרף הגבהים מתאכזר בצורת מסור וחבורת רוכבים שדוחפים בקצב שנועד לפרק לך את הרגליים. מדובר בפסטיבל שלם עם תחרות אופניים קצרה יחסית שמשולבת בו, ולכן מושך לא פעם גם מתחרים שאינם משתתפים בגרנד פרי. ה-“רוכבים החיצוניים” לסדרה ישתמשו בה כאימון ביניים בין התחרויות באירופה, ועלולים לחטוף את הניצחון למתחרים בסדרה.
מירוץ #6 – Big Sugar Gravel
המירוץ שסוגר את הסבב וחייבים לזנק אליו. 103 מיילים (169 ק”מ) של מלחמה בדרך לפרס הכספי הנכסף. לופ ענקי בהרי האוזרק שבצפון מערב ארקנסנס ודרום מיזורי על דרכי גראבל לא מתוחזקות, חציית נחלים וגשרים. התחרות הזו מתקיימת באוקטובר, כחצי שנה של תחרויות ומלחמות עוברת על המתחרים שרק רוצים לסיים את העונה, לתלות את 2 זוגות הנעליים ולרדת עם הוואן לאיזה חופשה טובה בחוף של מקסיקו.
מאת: יואב גריבי
תמונות: Lifetime
אם אהבת את הכתבה שלנו, התודה הגדולה ביותר היא שיתוף שלה, ממש כאן: