חזרנו הרגע ממתיש לכיש – אירוע הגראבל של השנה. היה אדיר. 

מה זה גראבל אתם שואלים? סוג מסלול (ולא סוג אופניים בהכרח) וסגנון רכיבה שכולל שבילים מהירים על בסיס דרכי כורכר, קטעי כביש ובדרך כלל הרבה עליות שמוסיפות לאתגר… גראבל ניתן לרכוב עם כל אופניים, אבל המגמה היום בעולם היא לכיוון שלדות הדומות לסייקלוקרוס אבל עם צמיגים רחבים, זוויות מתונות יותר והיגוי יציב בהתאם למרחק ולצורך.

המתיש לכיש החל כאירוע פיראטי, אולם השנה עלה מדרגה והפך תחרות של ממש, עם אתר, קמפיין שיווקי, ביטוח, אישור משטרה, רכבי חילוץ ותמיכה רפואית כנדרש, ועם דמי הרישום המתחייבים כתוצאה מכך. על הניצוח: זיו ענפי ונמרוד כהן (חנות BikeWay ועז הרים). הרכיבה מתבססת על ניווט עצמי במסלול עם אתגר גדול, פודיום ופרסים למנצחים, מבלי להזניח את הדגש על חוויית המשתתף.

לפני האירוע נמרוד שחרר סדרת סרטונים הומוריסטיים מקדימים לאירוע בחסות רשת Recycles שבאמת עוררה את החשק לבוא ולרכוב- סטייל, גרוב וייב חיובי זה הכל… אה, וגם הבטיחו בירה בוטיק בסיום אז לא נגיע?  

כתב: אור דיין, צלם: גלעד קבלרצ'יק
Image-9967703-253256216-2-WebLarge_0_e9ea96c5806f39b0cef84653d86b9418_1

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מסלול והכנות

נקודת החנייה והמפגש של תחרות הגראבל "מתיש לכיש" ה3 נמצאת ליד מבשלת שריגים (לי-און). עמדת ההרשמה נפתחה ב6:00 כפי שהובטח וקפצנו מהרכב להצטייד בערכת המשתתף המדליקה שכללה חולצה בעיצוב מעולה לטעמי, ג'ל ומספר משתתף לכידון קטן ומינימאליסטי, שכלל מספר חירום (חשוב, ושימושי מאוד לצערי).

קצת מספרים: 198 נרשמים, מתוכם 44 "משוגעים" עם אופני סייקלוקרוס/גראבל (שנה שעברה היו רק 12 ומתוכם רק 7 סיימו, ואני בתוכם), וכל שאר הרוכבים עם אופני הרים. מה עדיף? בקרוב נגלה.

Image-9967703-253256671-2-WebLarge_0_ee4dc489019f6a74c0deb2e4a17a4b65_1הבחירה להגיע עם אופני סייקלוקרוס בשבילי היא ברורה: מדובר במסלול ובעיקר באתגר. בארה"ב זה כבר סצינה ענקית וחזקה ואצלנו היא עדיין מדשדשת, אבל עם כוחות ברורים שמקדמים אותה: אני מצביע בפדלים לטובת נימי וזיו, עם התמיכה של Recycles (שמיבאת את ניינר, בעלת דגם גראבל מפלדה שהמבחן שלו יעלה בקרוב), שדוחפים את התחום ואת תחרות הדגל שלה – מתיש לכיש!
למשתתפים (ולא מתחרים, כי זה "מסע רכיבה אתגרי" כפי שהוסבר בתדריך בבוקר) היו 2 אופציות לבחור מתוכן מסלול "קצר", 78 ק"מ על כאלף מטר גובה טיפוס מצטבר או ארוך שכללו 105 ק"מ על 1,650 מטרים מכובדים של טיפוס מצטבר, שבילים מהירים, ירידות מהירות עוד יותר, כמעט בלי בוץ והמון ירוק מסביב.

Image-9967703-253256434-2-WebLarge_0_92cec84ca695b194b8482ae4e4d2acee_12 פידינג זון במיקומים טובים עם חברים-רוכבים-מתנדבים (עוד סממן לווייב המגניב של האירוע) כללו מים, איזוטון וחטיפים בחסות של Powerbar, בייגלה ובננות – אחלה!
המסלול השנה תוכנן ע"י לימור שני אך בשל אילוצי משטרת התנועה לא כלל קטעי כביש ארוכים (שמקנים יתרון לאופני גראבל עם כידון צר ומעוקל, תנוחה קרבית וצמיגים צרים ומהירים) כמו בשנה שעברה. בניגוד לתנאים שהיו ברכיבת ההכנה שבוצעה לפני כחודש, הגשמים הרבים שירדו באזור מאז השאירו מספר קוליסים מסוכנים והרבה חריצי צמיגים של טרקטורים מנערים ומשקשקי עצמות למי שהיה עם אופני גראבל/קרוס קשיחים.

Image-9967703-253256454-2-WebLarge_0_9b58bf70f09848e21d9332313c00a07f_1

מעבר מתחת לכביש באזור ק"מ 76 בערך החזיר אותנו למראות שנה שעברה, בוץ עמוק ולא רכיב גרם למספר רוכבי גראבל ואני ביניהם, לשבור אוזן ומעביר אחורי (היינו שמחים לקבל אזהרה, למרות שקצת מחשבה של המתחרים ואופניים על הכתף וכל העניין היה נמנע).

Image-9967703-253256573-2-WebLarge_0_cc3d26ae90f5a0eb101d9b00f24b8e75_1

יש כאלה שלקחו את האופניים על הכתף, ויש כאלה שלקחו את הכתף על האופניים

Image-9967703-253256614-2-WebLarge_0_078187b93050f2c9b0a3761c43a2f27b_1

אז מה היה שם בעצם?

שאלת השאלות – מה יותר מהיר על מסלול נתון, אופני גראבל או אופני הרים? בשביל לענות על השאלה החליטו השנה המארגנים לעשות הפרדה בזינוק בין אופני ההרים לגראבל, אנחנו זינקנו ב-7:30 ואופני ההרים זינקו ב-8:00. תדריך לא קצר ומשעשע (מצטערים שלא צחקנו נימי,פשוט קפא לנו התחת. הגרמין שלי מדד מעלה אחת!).

לפני התחרות חשבתי שהפרדת המקצים זה רעיון רע ויפגע בתחרותיות אבל התבדתי, יש הבדל גדול בין הכלים והיה נחמד לזנק בחברה מצומצמת- פתיחה חזקה מאוד על הכביש ומצאתי את עצמי נדבק לגלגל של דביר אלמוג, נועם שילר, אנג'לו די וירולי ולני אנגלהרט. חבורת החוד האיכותית הזאת סחבה ביחד עד הירידה המסוכנת בק"מ 20, זו שנימי הזהיר לגביה בתדריך – בשנה שעברה התפנצ'רו בה רבים מרוכבי הגראבל.

הגעתי לקצה העלייה כ-20 מטר מאחורי אנג'לו, שנינו התקשינו להחזיק את הקצב הגבוה שהכתיבו ה3 האחרים וכשהם כבר טסים בירידה – נגלה בפני מחזה מחריד ומלחיץ: אנג'לו נפל על הרצפה עם הפנים למטה, כמה שניות ללא תגובה מצדו ואני כבר מזעיק את החילוץ. למזלו זה נגמר בקסדה שבורה שעשתה את עבודה, זעזוע מוח קל ושיפשופים. בשבילי נגמרה התחרות והתחיל המסע, חבר יקר מחכה לי ואתו אני רוכב עד לסיום, עוקף ונעקף ובעיקר נהנה מנוף נדיר.

Image-9967703-253256440-2-WebLarge_0_07501493520673c1be5c0309504e203a_1

בדרך פגשנו את עינן "בלבן" קמחי, בקצב שלו בסוג של זן. אח"כ כשהגענו לפידינג זון ה2 עינן פותח בקבוק בירה שסחב על הגב ומציע לחברים מסביב לגימת התרעננות! סצינה אדירה ומצחיקה אחרי 70 ק"מ מטלטלים. יש עוד 35 ק"מ אח"כ וכמובטח הם אכן מתישים עם מקטע הבוץ שגרף מספר "קורבנות" ושיפועים חדים בדרך חזרה למבשלה.

Image-9967703-253256754-2-WebLarge_0_2bee9ba4d18e320d10d0309f3b41d3d6_1הצטברה לנו חבורה גדולה אחרי היציאה מהבוץ העמוק, כולם מורידים נעליים, תופסים קצת שמש, וצועקים לחבר'ה ללכת בבוץ. מישהו התקשר לחילוץ? כן, לפני 20 דקות. עוד וואטסאפ אחד לנימי והטנדר כבר באופק. גם אורי "חמוצי" גרוס ורוכב סייקלוקרוס נוסף שצחקו עלינו בעוברם, חזרו עם מעביר אחורי שבור אחרי כמה דקות של רכיבה. משום מקום מגיע רכב שטח קטן (רייזר) עליו אמנון ישראל ברגליים פרושות וחיוך מטופש והאופניים התקולים שלו על הגג ומצטרף לחגיגה – סוריאליסטי משהו.
כשנימי מגיע עם הטנדר ומסחרית אנחנו מרגישים שבאמת דואגים לנו- בירות בוטיק נפתחות משקאות קלים בצידנית האישית שלו, העיקר שנצא מבסוטים.

Image-9967703-253256869-2-WebLarge_0_5fdaf2b7002f0a870ac65b2bf5a4bc1b_1והתשובה לשאלה בתחילת הכתבה? את המקצה גראבל מנצח דביר אלמוג בזמן של 4:03 שעות, את מקצה ההרים מנצח ים פוליאק (שעבד עם אביב יחזקאל עד הסיום) בזמן של 3:48 שעות, קשה להשוות בין הרוכבים (רוכב עלית מול רוכב פרו חזק, אבל בכל זאת עם כמה נקודות דופק מקסימלי שאבדו עם השנים) אך ניתן לדמיין שיש יתרון קל לאופני הרים. או שלא? 

בנשים מנצחת שוב, ד"ר עידית שוב (עם דאבל הסופ"ש אחרי ניצחון בשישי ב-XC במשמר העמק) מקום שני ושלישי גם מקבוצתה CCC, עומר שפירא וגלי אברג'יל.

Image-9967703-253256940-2-WebLarge_0_cfc85cb203d69989d59065aa2b4e92fd_1

אורי גרוס: היה באמת כיף, אבל המסלול? מתיש!

את הנאמר מטה צריך לקרוא אחרי שקלול העובדה שהחמוץ איבד סכום לא קטן בתחרות הזו: "מעביר דורה אייס, אוזן, שרשרת דורה אייס וגלגל אחורי enve הלכו לפח". פלא שהבנאדם נהייה חמוץ? אבל בכל זאת – הוא אומר: "היה אירוע מגניב מאוד. היה מזג אוויר מושלם והיה וייב כייפי – אתה מרגיש שאתה באירוע פירטי לגמרי והאפטר פארטי היה מגניב – הבירות, הנקניקיות, כולם נשפכים על הרצפה."

…"המסלול? נורא ואיום: מפרק ברמות פסיכיות. הירידות בחלק הראשון הן מפרקות עם חריצים. המסלול לא נותן יתרון לאופני גראבל. מאוד הארדקור. זה לא פייר לזאנר לטעמי, למעט כמה קטעים של כביש אתה סובל בהמון קטעים. יש כמה קירות משמעותיים, לפחות עבורי עם מערכות כביש על אופני הגראבל. אלה עליות שאין בהן שיוט. כשאתה בשיוט אתה יותר מהיר אבל העליות במסלול הזה מתאימות לאופני הרים עם הילוכים קלים יותר. יש קטעים אחרי 70 ק"מ כשאתה מפורק כבר, נכנסים לתוך מטעים וכרמים באזור קרית גת. למי שבא עם אופני הגרבל אלה קטעים מפרקים, עם חריצים וכו'. הפידזון היה ממש במקום. אם היו שמים אותו בעוד חמישה ק"מ כבר הייתי עובר להליכה."

Image-9967703-253256288-2-WebLarge_0_56a39af05e04ec8eac1f8cfcc74719c4_1

 

יו לא מעט התברברויות – עקפו אותי כמה חברה כמה פעמים, נעלמו, ושוב עקפו. בלי מכשיר ניווט איכותי וטוב עם מפה קל מאוד להתברבר."

Image-9967703-253256971-2-WebLarge_0_b5a30212365bbf70ff2eed69aa98c6ae_1

"…אבל מסלול מגניב. בתדריך – צריך לאמר שיש מעבר בוץ שכדאי לעשות הכתף שק ולעבור עם אופניים על הכתף. כ 10 רוכבים נתקעו שם – ברמה של מעבירים שבורים ושפיצים שבורים. אם היו ממליצים בתדריך לעבור בהליכה זה היה פותר את כל הדבר. אחרי שהדברים קרו, זה תוקן והפיד זון המקדים לעניין החל להודיע לאנשים לעבור מהכביש. עדיין – אירוע ענק, מעולה, עם אווירה כייפית במיוחד (למרות הנוכחות של הרוכבים התחרותיים שבאים לנצח עם קו סיום בעיניים ותו לא). לא הייתה אווירת תחרות נטו, אלא אווירה נעימה. מבחינתי אחלה אירוע אבל בשנה הבאה אין סיכוי שאני מגיע עם אופני הגראבל שלי – רק עם אופני הרים!"

Image-9967703-253257166-2-WebLarge_0_107dfd17d0e65bc26fdff4f8d7037d3f_1

פודיומים וסיכום

לאורך כל האירוע יש משהו מיוחד שמלווה אותך: החלוציות בתחום גורמת לכולם להרגיש שהם חלק ממשהו מיוחד. מי שמבין את מגבלות האופניים עם הצמיגים הצרים מקבל חוויה חד פעמית, מאתגרת ורק חולם על המתיש הבא. מזל שיש לנו את אליפות ישראל בסייקלוקרוס בשבוע הבא ואת ה"גראבל שמאבל" שמארגן יואב מאור (גם הוא חלוץ בתחום) בעוד שבועיים.
היה מדהים לראות את האווירה בסוף האירוע: בניגוד לתחרות כביש איגוד סטנדרטית שכל אחד מתקפל בזריזות הביתה. פה הגעת לסיום ופגשת פנים מחויכות – מה הפלא? כל אחד שנרשם בסיום קיבל 2 שוברים לנקניקיה ולבירה בוטיק מהחבית של מבשלת שריגים. גם החומוס ליד מצוין ובינתיים חבורות רוכבים מבוצבצים תופסים להם מקום בשמש מול אוהל הפודיומים ומחליפים חוויות מהרכיבה.  

Image-9967703-253256250-2-WebLarge_0_260e29a82fa1e1b92c00ab9896168745_1
ציפור קטנה לחשה לי שיש תכנון ליצור סדרת אירועי גראבל בשם "מתיש" שיכללו עוד אזורי רכיבה יפים ומאתגרים בארצו הקטנטונת! אני בטוח אגיע, ואתם?

Image-9967703-253257232-2-WebLarge_0_03206a479544838a57cc6aaff418d233_1

נמרוד כהן עז הרים, זיו ענפי מר בייקוויי, נועם שילר מקבוצת בייקוויי מנצח גראבל ארוך 40+ ואורי בראון מקבוצת בייקוויי, מתנדב על

נמרוד כהן מוסיף את "דבר המארגן":

"מתיש לכיש 2016 עלה מבית ספר יסודי לתיכון, או ״התגייס לצבא״ בסלנג של עתיקים. השנה התברכנו בחסות מסחרית ראשונה של רשת ריסייקלס שהתבייתה על טרנד הגראבל ודוחפת אותו חזק בסניפיה עם אופניים ואביזרים מתאימים ועם מועדון גראבל שהיא משיקה בימים אלו.
אמנם המתיש היה אירוע עם לוגו מסחרי מלמעלה ודמי משתתף מיומו הראשון (בשתי המהדורות הראשונות לאירוע קראו ״בייקוויי מתיש לכיש״ והוא קידם את החנות והקבוצה), אך כשאתה נותן דין וחשבון לגורם מסחרי חיצוני זה עובד אחרת לגמרי. חלק מהמשמעויות של זה היו באישורי משטרת התנועה. מעבר לעבודה הסיזיפית מולם, נושא ראוי לכתבה עצמאית והזויה, האישור הביא להפחתה משמעותית של מקטעי אספלט יפהפיים ומהירים שהיו במסלול בעבר, על מנת להימנע מחסימות כבישים וניידות תנועה ואופנועים בשכר, שהיו גורמים לביטול האירוע בגלל חריגה עצומה מהתקציב שלו.
עם זאת, הצלחנו לייצר מול המשטרה והרשויות האחרות, יצור חדש שלא מוכר להם (קצת בדומה לאופני גראבל שמדלגים בין שני עולמות): מסע רכיבה אתגרי בניווט עצמי. המשטרה יודעת לנהל תחרויות כביש, שמייצרות למעשה תא נייד סטרילי על כביש. בתוך תחרות כביש המרווח בין המבוילים לרוכב האחרון ולרכבי המאסף הוא קצר יחסית, ולכן חסימת כביש אפשרית ולא אורכת שעות. במסע כמו המתיש, בחציית הכביש האחרונה, הפער בין רוכב ראשון לאחרון היה קרוב ל-4 שעות. הצלחנו לייצר ולאשר מודל אירוע בו רוב האחריות היא על הרוכב: הוא צריך לנווט, הוא דואג בעצמו למעבר כביש בטוח, הוא נשמר מהסביבה בעצמו (מרכבים, אופנועים, טרקטורונים, רוכבים, הולכי רגל, סוסים וכד'), הוא דואג למעברי בוץ בעצמו. בראש ובראשונה זה נובע מאופי המוצר שרצינו לבנות: מסע אתגרי. עצמי. כמו צ׳ימיצ׳ורי, האב המייסד. כמו עדולומאניה או הצ׳ימי הצפוני. אלו היום האירועים הכי גדולים, פופולריים ומוצלחים.
Image-9967703-253256356-2-WebLarge_0_9ea742d0ae1f2561a3de34aaa6ebadaa_1
ברמה הארגונית והתקציבית, זו הדרך היחידה לנהל ולאפשר תחרות על loop של יותר ממאה קילומטר, בלי תקציב של 150,000 שקלים ליום, רק על נושא ניהול המסלול (סימון, חסימות, מרשלים, ניידות, שוטרים וכולי). במתיש לכיש ובמתישים העתידיים, אנו לא מעוניינים לייצר עוד ״מפלצת״ הפקתית שכזו. אנו מעוניינים לשמר את הרוח ההרפתקנית והעצמאית של האירועים הפיראטיים המכוננים, ולצידה לתת מעטפת שרות של רכבי חילוץ, צוותים רפואיים, מדידת זמנים, תחנות האכלה, צלמי סטילס ווידאו וכולי. עדיין הרכיבה תהיה בדיוק כמו בכל רכיבת גראבל בשבת עם החבר׳ה: מנווטים לבד, מאלתרים פה ושם לבד, נשמרים לנפשותינו ממשתמשי שביל אחרים לבד – ומסיימים על בירה וחומוס בסוף.
מצד אחד השנה היה לנו מעבר בוץ הכרחי מתחת לכביש 6 שגבה קרוב לעשרה קורבנות שהשביתו את האופניים להם לאחר הרכיבה בבוץ. מצד שני… הרוכב המיומן שרואה בריכת בוץ עמוקה וארוכה יכול וצריך להעדיף להקריב את רגליו ונעליו ולא את התמסורת. לא כל דבר יועבר בתדריך, אחרת לא באמת תהיה הרפתקנות ואתגר ב״מסע אתגרי בניווט עצמי״ הזה, וחוץ מזה אף אחד לא מקשיב לי בתדריכים בין כה וכה. מי שעשה זאת המשיך לרכוב עד הסיום עם מעטה בוץ על הרגליים, אך עם אופניים תקינים. מי שהחליט לעקוף את הבריכה על הכביש מלמעלה (כביש הכניסה לקריית גת) – שיהיה בריא… זו הייתה אחת הנקודות הקריטיות במסכת האישורים מול מתנ״ע, וברור שלא יכולנו לקבל אישור למעקף.
Image-9967703-253256261-2-WebLarge_0_ed3720fb450b95acc7e1f30d3293fd55_1
לגבי השאלה שאני עזרתי לקדם: ״מי יהיה הרוכב הכי מהיר, רוכב גראבל או רוכב הרים?״ אני חייב להתוודות שזה צעד שיווקי ותו לא. את זיו ואותי שרוכבים גראבל בכל סופ"ש זה לא באמת מעניין. מסלול כזה קלאסי, של מרחבים, דרכי כורכר וכביש, ללא סינגלים או שבילים מאוד טכניים שמחייבים שיכוך מלא, הוא קלאסי עבורי לשימוש באופני הגראבל שלי, ולא אכפת לי עם איזה ילד רייסר עושה את זה בשעה מהר יותר על אופני ההרים שלו. בחו״ל יש אירועי גראבל טכניים וקשים למדי, רק ששם אין השוואה לאופני הרים, כי מגיעים מאות משתתפים, כולם על אופני גראבל, ואז ההשוואה היא למי יש יכולות טכניות טובות יותר, מי הגיע עם צמיגים רחבים שטובים למסלול וכולי. בסופו של דבר ״גראבל״ הוא הגדרה של מסלול המבוסס על דרכי עפר, ולא של אופניים. אבל לשנה הבאה נקדם ניסוי חדש: דביר אלמוג מנצח כללי בגראבל יגיע על אופני הרים וים פוליאק, מנצח ההרים, יבוא על אופני גראבל, ונבדוק שוב ראש בראש מי מהיר יותר. למטרות שיווקיות כמובן."

 

תוצאות:

גראבל ארוך גברים עד 40
1. דביר אלמוג
2. יובל בן מרדכי
3. אריק רבינוביץ'

גראבל ארוך גברים 40+

1.נועם שילר
2. אלעד כהן
3. לני אלנגנהרט

נשים ארוך
1. עידית שוב
2. עומר שפירא
3. גלי אברג'יל

הרים ארוך גברים עד 40
1. ים פוליאק
2. אביב יחזקאל
3. פז פינק


הרים ארוך גברים 40+
1. גל צחור
2. דן זיגמונד
3. גיא באומל

גראבל קצר גברים
1. ניר ישראלי
2. שגיא פיינשטיין
3. עומר הורוביץ

הרים קצר גברים עד 40
1. ניתאי זכריה
2. רפי שיטרית
3. אודי שחם

הרים קצר גברים 40+
1. חזי סייר
2. ניר פינקלשטיין
3. אמיתי טפלא

נשים קצר
1. טלי הברפלד
2. הגיעו ביחד במקום השני: אסנת שושני, דלית אנגל, מיכל נצר ועינת כספי, כולן מקבוצת ״עז ואחות״.

אור דיין, מולטי טאלנט. תל אביבי מלידה, אוהב עליות, מכור לקפה ובעל חיבה מוזרה לשלדות אלומיניום. מנגן על בס בהרכב רוק, מדריך אופניים ומתחרה בכל מרוץ על 2 גלגלים