קצת פחות מ-2,000 מטרים בהקפה, פניות חדות, סיבובים, הסתעפויות מסלולים, עצי אקליפטוס במקומות הכי לא מתאימים, ברווזים, חלזונות ולפעמים גם תן – ומפגשים מסוכנים-לעתים עם הולכי רגל, מחליקי רולרבליידס, כלבים לא קשורים וכלי רכב. הגרעין הקשה של קריטריום ראש ציפור מעדיף אותו על פני טריינר או רכיבה באוזון11. דנה צימרמן מעלה את ראש ציפור על ראש שמחתה:
כשחושבים על רכיבת אופניים חושבים על נוף פתוח, מרחבים, עליות ארוכות ומתפתלות, ירידות. אבל עבור לא מעט רוכבים במטרופולין תל אביב-רמת גן-גבעתיים-הרצליה-רמת השרון המבקשים להתאמן ברכיבה באמצע השבוע מבלי לסכן את חייהם, רכיבה היא גם “ראש ציפור” – אחד מבין שלושה קריטריומים שמצויים בפארק גני יהושע (לצד גבעת המופעים ומתחם סוליאוס שבאזור רמת החי”ל).
כמו תמיד, הקיץ הוא שעתה היפה של ראש ציפור – המכונה על ידי אוהביה ראשצי או ר”צ – אז היא שוקקת חיים במיוחד, ומשופעת ברוכבים ובטריאתלטים מהקבוצות השונות באזור תל אביב. אבל כאשר הסתיו חולף ומגיע החורף, עוזבים את ראש ציפור ההמונים, ונשארים בה רק מספר מצומצם של רוכבים, הוא הגרעין הקשה של ראש ציפור. רובם פוקדים את ראש ציפור כבר שנים – בגשם ובקור, בשעות החושך של לפנות בוקר ובשעות האפילה של הערב והלילה (מצוידים בפנסים). הם מכירים אחד את השני, מתאמנים יחד, לאחרונה גם פתחו לכבוד ראש ציפור קבוצה בפייסבוק, שם הם מתאמים אימונים, מעלים תמונות ומשתפים בעדכונים הקשורים למצב התחזוקתי של הקריטריום האהוב עליהם.
“ראש ציפור היא הקשר הלא מחייב הכי ארוך שהיה לי”, מספר רוני כהן מקבוצת TACC, רוכב כביש כבר 15 שנים, שהחל להקיף את ראש ציפור ב-2005. “זה מקום חינני כי הוא לא מחייב. אני בא, ואם משום מה לא מסתדר לי אני חוזר הביתה”.
“יש למקום הזה המון חן”, מוסיפה ענת ארז, רוכבת כביש הפוקדת את ראש ציפור מאז 2007. “זה קצת נידח וקצת חיק טבע; יש קצת בעלי חיים – שועל, ברווזים, שבלולים בחורף. יש פה אווירה מדהימה. אי אפשר להשוות את זה לגבעת המופעים”.
גם כותבת שורות אלה מנהלת זוגיות יציבה וארוכת שנים עם ראש ציפור. כאן החלה “קריירת” רכיבת הכביש שלי, וכאן היא התנהלה במשך שנים בצורה כמעט אבסולוטית (עד שהתחלתי להתאמן לטריאתלונים ארוכים, התחלתי לצאת לכביש ולבסוף הצטרפתי לקבוצה). אי אפשר להכחיש שהעובדה שראש ציפור מצויה 2 קילומטרים מביתי תרמה רבות לחיזוק הקשר בינינו, אבל זו בהחלט לא הסיבה היחידה – רק לעתים רחוקות הגעתי לגבעת המופעים הסמוכה מרצוני החופשי (כלומר, לא לאימון קבוצה).
,גיאחה, שגר כסטודנט שנים ברמת אביב הירוקה – מרחק יריקה מראש ציפור דווקא מציג געגועים של מישהו שתפר לא מעט את ההקפה אולם כבר אינו נאלץ לרכוב שם כמה פעמים בשבוע: “אני מאוד אוהב את ראש ציפור, ומתגעגע לימי בת”א לא רק לבריכה של האוניברסיטה אלא גם אליה – זה הקריטריום המושלם בעיני. ההקפה הזו כל כך טובה משום שיש בה הכל: ישורת מהירה וארוכה מאוד (מול הרוח בד”כ), 2 עקומות מהירות מאוד, סיבוב של 90% שמחייב האטה ותכנון מהירות, ואותו סיבוב חד במיוחד – כמעט פרסה, שמחייב האטה, השכבה ויציאה ממהירות נמוכה אל הישורת… וכמובן: הרכבות והרוכבים, שמכניסים אותך לטירוף גם אם באת מחוק מתוך מטרה לגלגל רגליים. אין כזה דבר לגלגל רגליים בראש ציפור – אם הגעת לשם, תתכונן להסתכל על הדופק המקסימלי שלך מקרוב…מקום אדיר! יחד עם זאת – כמו לגבי כל מסלול רכיבה: מומלץ לא להגזים במינון, ולגוון”
לא קל לרכוב במעגלים – אבל בראשצי, לצד הנוף, התוואי, ובעלי החיים, מסייעת הפמיליאריות ואווירת החברותא להפיג את השעמום. “מה שמחזיק אותי בראש ציפור”, מודה ניב, “הוא שאנחנו תמיד רוכבים ביחד. אני לא מסוגל לרכוב שם לבד אל האופק; אני חייב לראות גלגל לפני, או לדעת שיש גלגל מאחורי. אחרת אני לא רוכב”.
“זה כמו ב”צ’ירס” – אתה מגיע למקום שבו כולם מכירים אותך, ואתה מכיר את כולם”, מוסיף אורי ניצן, רוכב כביש ושטח ותיק שחבר בקהילת קבועי ראש ציפור, שצבר לא מעט הקפות גם אחרי החשיכה. “חוץ מזה, יש פה אדרנלין מטורף. זה אינטנסיבי, רוכבים בארבעים קמ”ש. גם אני פעם חשבתי שזה נורא משעמם. אבל ככל שעושים את זה יותר – יותר נהנים”.
ייתכן שהנחמה היא גם בעובדה שבעוד שהעולם של ימינו משתנה משנייה לשנייה – בראש ציפור דומה שהזמן עצר מלכת. “לרכוב בראש ציפור זה קצת כמו הסרט ‘לקום אתמול בבוקר'”, מציין אוריה, “אני מגיע והכל אותו דבר; אותם רוכבים, אותם הולכי רגל קבועים – בהם האישה המבוגרת ששרה לעצמה ושלמה ארצי עם הכלב – ואפילו התנים חוצים את המסלול באותו מקום”.
מאפיין נוסף – ומצער – ששייך להוואי של ראש ציפור הוא ההתרסקויות. מטבע הדברים, במסלול הכולל פניות חדות, עצים שנטועים באמצע המסלול, ושילוב של רוכבי-כביש שדוהרים במהירות לצד הולכי רגל וגם כלבים לא משוחררים, תאונות קורות. כל אחד מוותיקי ההקפה נושא עימו צלקות מהתרסקויות שאירעו בראשצי. “זה המחיר שההקפה גובה מכל רוכב”, אומר ניב בחיוך, ונזכר כיצד החליק ואוריה, שעשה עליו דרפטינג, עלה לו על הגלגל האחורי.
אין ספק שכדי לרכוב בראש ציפור ולחזור הביתה בשלום חשוב מאוד להקפיד על כללי בטיחות ומשמעת. “בראש ציפור יש משמעת, משמעת של ‘ימינההההה’. זה הסטאטוס קוו”, מתייחס ניב לצעקה הכי פופולארית המושמעת בהקפה, לרוב על ידי רוכבים משתנקים בדופק גבוה, העוקפים רוכבים איטיים מהם. הצעקה השנייה הכי פופולארית, אגב, היא “זהירות”, והיא מוטחת לעבר כל מי שעשוי לחדור לתוך מסלול הרכיבה ולסכן את שלמותה של רכבת הרוכבים, ולמרבה הצער, ישנם לא מעט כאלה – לאור העובדה שההקפה כוללת לא מעט פניות והתפצלויות, ואותה פוקדים לא רק רוכבים, אלא גם הולכי רגל, רצים, וכלבים.
חוץ מלשמור על הימין, מומלץ למבקרים בראש ציפור להימנע מעצירות פתאומיות, מסטיות מהמסלול ומהשתלבויות מבלי לבדוק שהשטח פנוי, ומרכיבה בניגוד לכיוון; לתשומת לבכם: כיוון הרכיבה המוצהר של ההקפה הוא נגד כיוון השעון. “מי שמגיעים לראש ציפור הם רוכבים עם מטרה”, מסכם רוני. “יש כללי התנהגות מאוד ברורים – וכללי בטיחות”.
בשבת הראשונה של פברואר, חגגו חברי הגרעין הקשה יום הולדת לשלום בצורה יוצאת דופן – ברכיבה של 120 קילומטרים בראש ציפור. זו לא הפעם הראשונה שהם סוגרים קילומטרז’ תלת-ספרתי בראשצי: קדמו לכך כמה רכיבות “סנ’צרי”, כלומר מאה ק”מ. בעתיד הם חושבים על סנצ’רי אמריקני, כלומר, מאה מייל (160 ק”מ). כמו במקרה של הציפור השלמה, גם במקרה של ראש ציפור, השמים הם הגבול.
צילום: גיאחה
כתבה: דנה צימרמן