לג׳ירו יש 21 שלבים, אך מטבע הדברים נתרכז קודם כל בשלושת הראשונים שיהיו בישראל. ברור שמול קהל הבית, תשומת הלב העולמית, והמוטיבציה הפרטית של האקדמי – הקטעים בישראל היא יעד מרכזי ליצירת בולטות. האם ריאלי לצפות מסייקלינג אקדמי להישג כלשהו? ואם כן, האם זה יכול להיות רוכב ישראלי?
מאת: יניב שור
צילום: גיאחה
שלושת המובילים של הקבוצה
לאקדמי יש שלושה רוכבים חזקים משמעותית מהאחרים – בן הרמנס, רובן פלאזה וכריסט ניילנדס.
לבן הרמנס קבלות מעונות קודמות למשל מ-BMC, והשנה הבריק בטירנו אדריאטיקו בקטע אותו כבר סיקרנו בבייקפאנל. הוא רוכב שיכול בהחלט לנצח קטע בג׳ירו, ויכול בנסיבות מסוימות אפילו להתברג טוב בדירוג הכללי. הוא שען טוב, ומטפס מעולה. אם ההתברגות בדרוג הכללי לא תסתדר, הוא ינסה לזכות בקטע בודד.
רובן פלאזה כבר ניצח קטעים בטור ובוואלטה, יש לו יתרון מנטלי גדול של מי שכבר היה שם, למרות שמבחינה פיזית נראה שהוא מעבר לשיא.
כריסט ניילנדס קנה את עונתו בהתקפה מדהימה על הפוג׳יו במילאן סן-רמו 2018, התקפה שהשפיעה על מהלך המירוץ והיתה הטריגר למהלך המנצח של ניבאלי. לרוכב צעיר שהוציא התקפה כזאת אחרי 280 קילומטרים במונומנט כמו סן רמו יש כנראה פוטנציאל אדיר.
חמשת הרוכבים האחרים, ובתוכם גיא שגיב וגיא ניב נמצאים מעט מאחור, אבל יכול להיות שהטקטיקה הקבוצתית, בעיקר בישראל, תלך לכיוון שלהם.
בן הרמנס
על השולחן ההישגים האפשריים הבאים
ניצחון בכל אחד משלושת השלבים. בסיום כל קטע יוכרז מחזיק חולצת המוביל, וגם מחזיק חולצת הרוכב הצעיר. 6 הזדמנויות להישג.
חולצת המטפס – בקטע השני, שתלך למי שיקטוף את הנקודות בקצה העלייה בזכרון.
חולצת המאיץ – בקטע השני תלך למי שינצח בתל אביב, בקטע השלישי תעבור למי שינצח באילת.
קטע ראשון – נג״ש ברחובות ירושלים
פרולוג עירוני גובה בדרך כלל כמה ״קורבנות״ שמפסידים את המירוץ כבר בשלב הראשון. הרוכבים מודעים לכך, ולא יהמרו על כל המירוץ כדי לזכות בפרולוג. מפלצות נג״ש כמו כריס פרום וטום דמולן ישאירו כנראה את הניצחון לרוכב אחר שנצחון בפרולוג הוא מטרתו. בן הרמנס, אם הוא לא רוצה לספוג פער כבר בנג״ש צריך לספק נג״ש טוב.
לאקדמי אין יותר מדי מה למכור בפרולוג, והדבר החשוב ביותר מבחינתם הוא לא לאבד רוכב בגלל כיכר ירושלמית עם אספלט לא מעודכן. מטרתם תהיה לסיים את היום בצורה מכובדת, ועם שמונה רוכבים.
לרוכבים הישראלים אין סיכוי במסלול כזה. גיא שגיב הוא אלוף ישראל בנג״ש, אבל עדיין הקצב שלו חלש משמעותית מהקצב הדרוש כדי לנצח פרולוג כזה. גיא ניב עוד מתיידד עם אופני הנג״ש שלו ובטח לא בנוי להישג.
גיא ניב
קטע שני – חיפה תל אביב
בקטע השני יש שני מרכיבים שיכולים להוות הזדמנות לאקדמי: הראשון הוא האורך היחסית קצר שלו. השני, העלייה לזכרון. העליה הזו מספיק רחוקה מהסיום כדי להוות מטרה בפני עצמה, לפני שקבוצות הספרינטרים לוקחות אחריות.
טקטיקה טריוויאלית מבחינת אקדמי היא להכניס רוכב לקבוצת בריחה, ולצפות שיגיע ראשון לזכרון. הבעיה היא שזה פחות או יותר מה שכל הקבוצות שאינן מתמודדות על הדירוג הכללי ינסו לעשות.
טקטיקה מורכבת יותר יכולה להיות רוכב שתול בבריחה, שיהפוך את הבריחה לפחות רלוונטית. השתתפות של כריס ניילנדס בבריחה תקשה על האחרים, במיוחד אם הוא יעבוד פחות. כולם זוכרים מה הוא עשה על הפוג׳יו, אז למה שיובילו אותו לשם. זה יביא לסגירה מוקדמת של הבריחה ואפשרות לבריחה נוספת. בנוסף לניילנדס, גם גיא שגיב יכול למלא תפקיד כזה, ובישראל יש סיכוי טוב שידחפו אותו לזה. ניילנדס, רוכב צעיר, לא הפגין בחודש האחרון את הכושר שלו מתחילת השנה. יתכן כי ניילנדס הוריד עומס באופן מכוון, וסיים רחוק יותר מהמנצחים אחרי שבתחילת השנה רכב עליות עם הטובים ביותר, או שהעומס עושה את שלו והוא אחרי השיא שלו מוקדם יחסית. זהו סיכון לאקדמי ככל שהמרוץ מתארך.
נוכחות של גיא ניב בבריחות אפשרית גם היא. במידה ויקרה, ניב ישתדל לא לשרוף את עצמו בבריחה לאורך כל היום, ואז יש לו סיכוי להתפוצץ על העליה של זכרון ולזכות בחולצת המטפס! הישג מטורף מבחינתו ומבחינת אקדמי.
לקבוצת בריחה יש סיכוי נמוך מאוד להגיע לתל אביב, זה קטע כביש ראשון וקבוצות הספרינטרים רעבות לניצחון, בעיקר קווויקסטפ עבור אלייה ויויאני. למרות שהג׳ירו הוא באופן מסורתי לא מירוץ של ספרינטרים, ויש יותר נצחונות מקבוצות בריחה, זה בדרך כלל לא קורה ביום הראשון והשני, אלא מאוחר יותר במירוץ.
אקדמי יעשו מאמץ עילאי להיות פקטור גם בספרינט בתל אביב. במירוצים שקדמו לג׳ירו הם ברוב המקרים נכשלו בכך, ועם כל הקבוצות הגדולות ברקע, ניצחון של אקדמי בספרינט יהווה הפתעה ענקית.
לקטע השלישי יש שני מאפיינים: הוא ארוך יחסית לקטע הקודם, כ-230 ק״מ. ההתנהלות בחלק השני לקראת הספרינט תלויה לא מעט בקצב שיוכתב בחלק הראשון. כבר היו קטעים כאלו שהיו טיול של 33-35 קמ״ש, ואחרים שבהם השעות הראשונות היו גם מעל 45 קמ״ש ודרשו עומק קבוצתי. השני הוא מגמת עלייה מתונה שבגדול הרוכבים המקצועיים לא אמורים להרגיש אותה. שוב ההשפעה של תוואי המסלול תלויה בקצב.
בהנחה שאת בן הרמנס שומרים להמשך המירוץ, הקטע הזה מתאים לניסיון ולעומק של רובן פלאזה. פלאזה יכול להיכנס לבריחה ולעשות את המהלך שלו, וכנראה שגם גיא שגיב יישלח לבריחה. ביום השלישי יהיו תמונות מקסימות בנופים של מכתש רמון – זאת מטרה עיקרית לאקדמי, ללא קשר להישגים – להראות את הנופים המדהימים של הנגב לעשרות מיליוני אנשים. הסיכוי לנצח בבריחה ביום כל כך ארוך הוא מאוד נמוך, קבוצות הספרינטרים ילחצו חזק מאוד בסוף. עם רוכב בבריחה אקדמי יהיו פטורים מהשתתפות ברדיפה ואולי אולי זה יתן להם יותר סיכוי בחלק השני של המירוץ ובהכנה לספרינט. גם השארות בבריחה כמעט עד הסוף מצטלמת טוב, עם רוכבים נחושים שמקשים על קבוצות הפרינטרים. בסופו של דבר, היום הזה הוא כמעט בוודאות מיאוץ המוני אל תוך אילת.
גיא שגיב
השפן שקופץ מהכובע?
כולנו רוצים שהשפן יהיה גיא ניב, או גיא שגיב, אבל אם נהיה יותר ריאליים, יש שפן אחר.
זאק דמפסטר – רוכב מנוסה (30), חזק ועם פוטנציאל ענק. לאקדמי הגיע אחרי מקום 24 בפריז רובה (!) בשנת 2016, ואחרי שסיים את אותו המרוץ עוד פעמיים לפני זה. כשהגיע אמר לנו שהוא מרגיש שהיה יכול לעשות יותר. מאז הוא לא הבריק באקדמי, גם ירידה בכושר, ובהרבה מיקרים אחרים נפילות וחוסר מזל. למרות זאת, לדמפסטר יש ברגלים משהו שאין לאחרים (למעט אולי הרמנס ופלאזה) והוא פאוור האוס אמיתי שיש לו מקום בסגל בזכות. לפני שבועיים הראה שוב ניצוצות של פעם, כשרכב חזק בטרו-ברו לאון. הלוואי שיביא את זה לידי ביטוי בישראל, אבל הקטעים לא מתאימים כל כך. יכול להיות שנראה אותו בהמשך הג׳ירו באטליה, ואני מאמין שזאת הסיבה שהוא בסגל.
מגרש ביתי
אפשר להניח שאקדמי תקבל יחס של מגרש ביתי: לא דילים, לא נצחונות קנויים מראש, אבל אם יווצר מצב שמאפשר להם לנצח, יכול להיות שהקבוצות האחרות לא יתנו מאה אחוז. זה לא מונומנט, ויש קודים לא כתובים בכל ספורט מקצועני, וגם באופנים.
גם בתוך הקבוצה, אם יווצר מצב שאפשר לדחוף רוכב אחד על חשבון האחר, גיא וגיא יקבלו קדימות. ככה זה. השאלה היא, האם בכלל יווצר מצב כזה.
