בשנת 1956 עלה לארץ הרוכב המקצועי המצליח ביותר במרוקו מקבוצת ברטין – ג’ק בן דוד. הוא התאמן והתחרה בקבוצה המקצועית לצד רוכבים מצרפת, בלגיה ומרוקו, אך היותו יהודי יחידי הייתה אטרקציה יוצאת דופן. כמקצוען השתתף בתחרויות רבות ואף זכה במקום הראשון באחד מקטעי הטור דה מרוקו. זכייה שהביאה לניצחון קבוצתו בתחרות.
מאת: אלון וולף – מוזיאון האופניים
יעל בן דוד בתו ורוכבת ומאמנת בעצמה, מספרת בראיון שערכתי עמה, שבמרוקו אביה נולד למשפחה עניה. כנער צעיר הוא תמיד העריץ רוכבי אופניים. יום אחד ביקש מקבוצת רוכבים מקצועיים להצטרף אליהם לאימון ולטפס אתם לראש ההר. אף על פי שהיה רק בן 14, ורכב על אופניים פשוטים, הוא הגיע ראשון לפסגה. לאחר מכן, המאמן התלהב מהכישרון, וביקש מהוריו לקנות לו אופניים ולצרף אותו לקבוצה. בהמשך, בתור רוכב מקצועי הוא השתכר יפה, בנה בית, ואף פתח חנות לאופניים ואופנועים.
לאחר שעלה לארץ בגיל 25 התגורר במעברת “זרנוגה” ליד רחובות ואחרי שהתחתן עבר לאשקלון. הקליטה בארץ לא הייתה קלה, ענף האופניים היה בחיתוליו. בניגוד להיותו כוכב ומקצוען שמשתכר יפה במרוקו, בארץ לקח לו זמן למצוא פרנסה ולהתאקלם. הוא ניסה להיות שכיר בכמה תחומים, אך בסופו של דבר, בזכות החוש הטכני המפותח שלו פתח מוסך.
בן דוד השתתף בתחרויות רבות, היה אלוף ישראל. ואף ייצג את ישראל באולימפיאדת רומא.
התמונה הבאה צולמה בתחרות שנקראת – לפרומייר פה דאנלופ- הצעד הראשון דאנלופ. זו מעין תחרות קאדטים שהיא הצעד הראשון לרוכב בדרכו למקצוענות. עם בם דוד מצולם המאמן שלו. בשלב הבא קבוצת ברטין קולטת אותו לשורותיה.
אולימפיאדת רומא 1960
ישראל שלחה לתחרויות 23 ספורטאים שהתחרו ב-7 ענפי ספורט. את ענף האופניים יצגו ג’ק בן דוד והנרי אוחיון. את כל ההכנות והאימונים עשו השניים באופן עצמאי ללא תמיכה וללא מאמן. תחרות הרכיבה הייתה למרחק של 175.38 ק”מ, 12 הקפות של 14.615 ק”מ. תנאי מזג האוויר היו קשים: חום של 38 מעלות.
במהלך המרוץ קהל עוין של ערבים עירקיים זרק עליו דלי מים ומשקפיו נפלו. הוא הסתובב, החל לחפש אותם ונפסל על ידי שופטי התחרות. מיד לאחר התחרות הוא חזר לארץ לאשתו נינט שהייתה בהריון.
עם נינט בן דויד נפגשתי לפני מספר שנים בישוב מולדת. היא סיפרה על אהבתו לרכיבת האופניים, וההתמדה באימונים. היא הציגה בפני כתבות מעיתונים, מדליות וגביעים. באותו מפגש שצולם לסרט “פרילופ”. היא תרמה למוזיאון תעודות מקוריות משנות החמישים, את הגביע הנודד משנת 1957 ואת אופני הברטין ויטוס שנבנו לפי מידותיו של ג’ק בן דוד במפעל ברטין בצרפת. עם אותם אופניים בגיל 50, בן דויד עבר תאונה קשה בעבר. הוא ריסק את הגולגולת, איבד זיכרון, חוש טעם, ואת שיווי המשקל. בהמשך השתקם וחזר לרכוב.
נינט בן דוד עם אחד מעשרות הגביעים שזכה בהם יצחק בעלה – ג’ק בן דוד
ג’ק בן דוד רכב עד גיל 70
ניתוח ברך שהוביל להתקף לב ושבץ הביא למותו בטרם עת. בתקופת השבעה הגיעו לבית המשפחה רוכבים רבים מכל הארץ לנחם. למשפחה לא היה מושג שהוא הכיר והיה מיודד עם כל כך הרבה רוכבים. הם זוכרים אותו כאדם פשוט, צנוע ונחמד. היה לו ידע רב בתחום האופניים. היו לו ידיים טובות והוא אהב לתקן כל דבר. כמקצוען בנשמה היה לו חשוב שהאופניים והבגדים יהיו תמיד מדוגמים, נקיים ומסודרים.
בן דוד השאיר אחריו דור של רוכבים וספורטאים וביניהם בתו יעל בן דויד, שהייתה קרובה במיוחד לאביה, והחלה לרכוב מאז שהייתה בגיל 11 בהפועל אשקלון. רוכבת צעירה עם קבוצה של רוכבים מנוסים וותיקים.
לדבריה, מדי שבת יצאה הקבוצה לאימון שארגנו הנרי ומאיר אוחיון. כשהמבוגרים עושים סיבוב ארוך לכיוון ראם של 100 ק”מ והיא יחד עם הצעירים סיבוב של 50 ק”מ. לדבריה, תמיד בסוף הסיבוב באזור כפר סילבר, נפגשו שתי הקבוצות לחלק האחרון וכשהתעייפה, אביה היה דוחף אותה עד הסוף, העיקר שתסיים ולא תוותר.
גם נכדו של בן דויד- יהונתן רבנה ממשיך את המסורת: בגיל 13 החל להתאמן ולרכוב בשטח ואחרי זה בכביש. יחד עם הסב הוא קנה את אופני הכביש הראשונים. סבו היה רוכב אתו בימי שישי ושבת.
תעודת נצחון מ 1956 והגביע הנודד של אליפות ישראל משנת 1957
לדבר יהונתן, ברכיבות האלה הוא לימד אותו הכול: כיצד לרכוב ולהתאמן מבחינה טכנית ומעשית. בהמשך זכה יהונתן רבנה באליפות ישראל לנוער. ב2003 זכה במעמד ספורטאי מצטיין, אך בחר להתגייס לקרבי. את סבו הוא זוכר כאיש פשוט וצנוע שמאוד אהב כל מה שקשור לאופניים.
כיום גם יעל וגם יהונתן רוכבים ומאמנים במועדון שהקימו: STC (רוכבי הדרום – קיצור של South Team Cycling). במועדון רוכב גם ראובן כינורי, אלוף ישראל לשעבר. כששאלתי אותו על ג’ק בן דויד. הוא סיפר שבגיל 16 זכה לרכוב ולהתאמן עמו במסגרות הפועל השונות. הוא זוכר רוכב חזק מקצוען שלא מתפשר. לדבריו יעל בתו היא העתק שלו גם ברכיבה וגם באופי.
עוד רוכב שאותו ראיינתי הוא יהודה מחפודה, אלוף ישראל נוער ב 1972 שרכב בהפועל רמלה והתחרה עם בן דויד. הוא מתאר אותו כרוכב מקצועי וחזק בתחרויות אך מחוץ למסלול נחמד וחייכן. רגע אחד שנחקק בזיכרונו הוא שבאחד מאימוניו הוא פגש את משפחת בן דויד מפתיעים אותו במסיבת יום הולדת.
משה הרמב”ם מחנות האופניים המיתולוגית אופן ספורט באשקלון מספר: “הכרתי את החבורה הוותיקה של אשקלון בגיל 39. כך קראו להם “הוותיקים”. הייתי הצעיר מבין החבורה, ג’ק בין דוד והנרי היו רוכבים לוחמים כל אחד בדרכו ללא ויתורים למרות גילם. הייתה ביניהם תחרות סמויה. היינו נפגשים ביציאה הראשית של אשקלון ליד תחנת מד”א קבוע ב6.30 בבוקר וג’ק היה אומר מי שלא בא בזמן שינוח בבית. כשהיה יוצא לרכיבות בזמנו, היה מתאר את הרכיבה כשהוא רוכב לאורך עשרות ק”מ לבד, מזכיר שלא היו רוכבים מלבדו והיה מתבדח שהרוכב הבודד שהיה פוגש היה רוכב על חמור.
ממשיך משה ומספר: בשנים האחרונות לחייו היה מגיע ג’ק לחנות ויושב איתי ועם אבי ומחליפים חוויות, הוא היה מספר על ספורט ומעביר את שעות המאוחרות של הבוקר עד לארוחת הצהרים”. ברכיבות היה נותן טיפים מניסיונו הרב גם כמכונאי וגם כרוכב: “אל תעשן, אל תסיים את הארוחה עד הסוף, ואל תז.. ערב ליפני הרכיבה… אכול הרבה ברכיבה, תעשה את מה שהרוכבים המבוגרים עשו ותגיע רחוק”…
“היינו מגיע לצומת זכריה, כולם היו מוציאים חטיפים ותמרים, ג’ק היה מוציא כריך והיה אומר תוכלו תוכלו שטויות ונראה מי יגיע ראשון. פעם, בעליה של ג’וליס (בדרך לאשקלון) נתתי לו טיפ (מניסיוני כנהג אוטובוס) כשהיה רוכב בימי חול: ג’ק צא אחרי השעה שמונה בבוקר רגוע ופחות מסוכן. הוא אמר לי: “כן אחרי שכל העכברים הגיעו לחורים שלהם”. כעבור זמן הוא שיבח אותי ואמר לי שאכן עצה טובה באמת היו פחות מכוניות.
1957- המכביה החמישית: יצחק בן דוד שלישי משמאל. מקור: לשכת העיתונות הממשלתית
אופני הברטין ויטוס
את האופניים הביא בן דוד מהמפעל בצרפת. השילדה והמזלג עשויים מצינורות אלומיניום ויטוס 979. חיבור הצינורות נעשה ע”י הכנסתם בלחץ והדבקתם בדבק מטוסים למחברים (לגים). המזלג המקורי התעקם בתאונה והוחלף לזהה. ידיות ההילוכים והמעבירים שהיו קומפנוליו הוחלפו מידיות מנופים בצידי השילדה לידיות Sti. מעביר קדמי שימנו 600 מעביר אחורי שימנו Dura Ace. הבלמים והקראנק נשארו מקוריים: קמפנוליו 2*8. הגלגלים בנויים מנאבות קומפי עם חישוקי אמברוסיו.
אופני הברטין ויטוס במוזיאון האופניים
אופני הפינרלו סורפרייס -אופניו השניים של בן דוד
לצורך הכתבה קבעתי להפגש עם יעל בן דוד בביתה בהוד השרון. יעל הפתיעה אותי עם תרומה נוספת למוזיאון: אופני הפינרלו של אביה! אלה אופניו השניים של בן דויד- Pinarello Surprise, מאלומיניום, מזלג קרבון, מידה 52, מערכות קמפנוליו וולוצ’ה 2*9. יעל דאגה כי היו חסרים כמה חלקים, אולם הרגעתי אותה שאשלים הכל, ועד שאסיים לכתוב את הכתבה הם יהיו כבר בתצוגה שלמים ומדוגמים.
מימין: יעל בן דוד ויהונתן רבנה – במדי קבוצתם: STC משמאל: הפינרלו שנתרמו למוזיאון
במקביל לכתיבת הכתבה התחלתי לבנות את השלדה בדרך לתצוגה. את הכידון ליפפתי בסרט שחור, הוספתי כיסא של של Selle Italia, את הפדלים שהיו מסוג spd החלפתי לפדלים לכביש ועדיין היו חסרים לי שני גלגלים ו 4 בלמים פלוס רפידות. הלכתי למוזיאון הפכתי את כל הסדנה ולא מצאתי. זה היה הזמן להרים טלפון לידידי המכונאי לענייני מוזיאון יובל שוסטר. יובל נרתם לעזרה ותרם את החלקים החסרים ועל כך תודה רבה. לסיום חיברתי את הבלמים הוספתי צמיגים הרכבתי את גלגלי Miche. והאופניים מוכנים לתצוגה.
אופני הפינרלו במוזיאון האופניים
ג’ק בן דוד היה רוכב גדול מדור המייסדים. מקצוען וקשוח בתחרויות מצד אחד, איש משפחה נחמד וצנוע מהצד השני. אני בטוח שבעזרת הכתבה ושני זוגות האופניים שנתרמו לתצוגת האלופים במוזיאון האופניים. יותר אנשים יכירו את ג’ק בן דויד ואוכל לשמר את עברו ופועלו.
מאת: אלון וולף – מוזיאון האופניים