סטייה מנורמליות או סטייה מנורמלת: הברווט Brevet, הוא אירוע רכיבת אופניים למרחקים ארוכים מאוד, ומתוזמנים. הניצחון או ההצלחה באירוע, הוא בעצם סיומו בתוך מסגרת הזמן הקבועה מראש.
לכל מרחק יש מסגרת זמן בה צריך לעמוד: בשעת היציאה שנקבעה וגם בסיום לפני תום הזמן (cut-off time). במהלך המסלול נקודות ביקורת קבועות מראש. כהוכחה למעבר בנקודות הביקורת, יש להצטלם או להביא אישור מעבר בנקודה בדמות קבלה לקנייה בתחנת דלק או חנות אחרת הממוקמת בנקודה. ברכיבת ברווט על הרוכב לשאת את כל הציוד עליו ולתפעל תקלות בעצמו ללא אפשרות להעזר ברכב ליווי. המילה “ברווט” בצרפתית היא בעצם תעודה או כרטיסייה (אישור מעבר), שבעבר החתימו במעבר בנקודות ביקורת. מכאן השם שהוצמד לאירוע או לסוג הרכיבה.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
רוכבי המרחק
את טל קציר יו”ר קהילת הברווטים בישראל, הכרתי לפני מספר שנים בקורס מדריכי אופניים. טל הצטרף לפרק לימוד שיפוט אופניים בתוך הקורס. מאז הפכנו לשופטים באיגוד האופניים. במשך שנות עיסוקנו בתחום, תמיד התייעצנו זה בזה בכל הקשור לענייני שיפוט ותקנות. ובנימה אישית – אהבתי והערכתי לאיש מיוחד במינו, מלא אהבה לאופניים ולכל הקשור לתחום המתבטאת במקצועיות והעדר פשרות בתחום.
בשנה האחרונה, טל הצטרף לקבוצת האופניים בא אני מתאמן ומאמן בקבוצת דרופס ומשתתף באימוני הקבוצה הקבועים והקשוחים. בעקבות מלחמת חרבות ברזל בוטלו כל אירועי ומרוצי איגוד האופניים. כקבוצה תחרותית חיפשנו חלופות ראויות כאירועי מטרה לתקופה הקרובה, והברווט ה”קצר” התאים כאלטרנטיבה לבית השנטי שבוטל. מסלול של כ-210 ק”מ עם 2500 מ’ טיפוס ועם קאט אוף טיים של 13.5 שעות.
ברווט “קצר”
זהו אירוע המהווה את הסנונית הראשונה המסמנת את תחילת עונת הברווטים בה ירכבו החבר’ה הקשוחים האלה במשך שנה. סדרת ברווטים הכוללת מרחקים של:
- 200 ק”מ עם קט אוף טיים 13.5,
- 300 ק”מ בפחות מ 20 שעות
- 400 ק”מ בפחות מ 27 שעות
- 600 ק”מ בפחות מ 40 שעות
- 1000 ק”מ בפחות מ 75 שעות
- 1200 ק”מ על 90 שעות!!! לא פחות ולא יותר ברכיבה אחת. מובן שבברווטים הארוכים יש גם להתארגן לזמן מנוחה/שינה קצרה ולרכיבת לילה. כמו כן לתכנן את שעות הרכיבה בלילה למקטעים הפחות מסוכנים והנוחים יותר.
סדר צריך להיות בברווט
מספר גדול של רוכבים מהקבוצה נרשמו לברווט באתר ייעודי לצורך תיעוד ומעקב השתתפות. הנתונים מועברים לצרפת ומתועדים ב- ACP -ארגון הגג של רוכבי המרחק בעולם. הרכיבה בפועל עצמאית לגמרי ונקודת המוצא היא שהרוכב עומד בפני אתגר אישי ועליו לסיים את המרחק ולבצע את המוטל עליו באופן מלא ואמין. בסופו של דבר אם רוכב “מרמה” ולא רוכב את המסלול לפי החוקים, הוא מרמה את עצמו…. אין כאן ניצחון על מישהו אחר ואין פודיום. אגב זאת השקפתי גם לגבי תחרויות רגילות בהן הרוכב מקצר או נוהג באופן לא ספורטיבי, חומק מעיני השופטים וכך “זוכה” בפודיום. בסוף הוא הולך לישון עם ה”ניצחון” הזה.
יוצאים לדרך
המסלול בן למעלה מ-200 ק”מ, אותו תכננו אור דיין וטל קציר בהתחשב במגבלות עקב המלחמה. המסלול מתחיל בתחנת הדלק עפולה עמקים, עולה לכפר תבור, יבניאל , הקפת הכנרת נגד כיוון השעון, כפר נחום – איילת השחר ומשם בחזרה דרך כפר נחום, טבריה, צמח – דרומה לבית שאן, ניר דוד וקינוח בצורת העלייה של בית אלפא- הגלבוע (אחרי כ-180 ק”מ רכיבה…) בחזרה לעפולה.
הצטרפנו למספר רוכבי ברווט ותיקים וחזקים שהפציעו מדי פעם על המסלול ורוכבים עם כל הציוד על האופניים – חבר’ה מאוד קשוחים, שרוכבים את האתגר הזה ואת סדרת הברווטים הארוכים יותר, במשך השנה ומדי שנה.
בייקפאנל בווצאפ:
מובן שיש להתכונן לרכיבה ארוכה כזאת עם ביגוד מתאים ונוח, אופניים תקינים, תזונה, נוזלים ותוספים מותאמים לסוג הרכיבה. לפי פורמט האירוע, רכב הליווי אינו יכול ללוות אותנו לאורך המסלול באופן צמוד, אך יכול לסייע בנקודות הביקורת המתואמות מראש, מה שמאפשר טיפול בתקלות משמעותיות, השלמת הזנה והתאמת לבוש.
קבוצת רוכבים שמכירים היטב את היכולות והחולשות אחד של השני, יצאנו לאתגר נחושים לסיים בזמן ובטוב. סופרים את הקילומטרים ומנטרים את סימני הגוף בכל שלב במסלול. כל רוכב וה”קיר” שלו, ההתמודדות שלו. היה מאוד מעניין לראות איך המרחק והתוואי משפיעים על כל רוכב בצורה אחרת ובזמן אחר ואיך הקבוצה מתמודדת עם החולשה של הרוכב, מסייעת לו לעבור את המכשול ולהמשיך. ההתמודדות היא אישית וקבוצתית. המטרה שלנו היא לסיים כולנו את האתגר יחד.
סוף ההתחלה
לפני העליה האחרונה בבית אלפא, אחרי כ-180 ק”מ כבר הגוף כואב ועייף, השרירים מכווצים, הבטן מתהפכת משלל ג’לים, חטיפים ותוספים שדחפנו במהלך הרכיבה. ואז הטיפוס. הראש מתפקס והכל מתנקז לקטע האחרון כשהעליה לפנינו, אבל גם יודעים שבסופה אנחנו מסיימים. לוחצים את העלייה ומתגלגלים לכוון נקודת הסיום בעפולה.
ההרגשה והוייב שונים לגמרי מסיום תחרות. כאמור זה הברווט הקצר ביותר בסדרה, אבל עדיין מוציא מאזור הנוחות המוכר של 100-150 ק”מ לאימון, טיפוס משמעותי, זמן מוגבל, חוקים משלו והתנהלות שונה בתוך הפלוטון ובכלל. בהחלט חוויה פנימית והתנסות חדשה וטובה להבנה את הפורמט ואם מתאים להמשך לאתגרים ארוכים יותר. אני מאוד אהבתי ובהחלט אעשה את זה שוב בהזדמנות. סוף ההתחלה.
מאת: ניר לוי
שתפו את זה, בכפתורים האלה: