כשירון דרעי מסמר בייק התקשר להזמין אותי לסוף שבוע של רכיבה עם קבוצות האול מאונטיין של עז הרים ידעתי שיש מכשול אחד עליו אני צריך להתגבר בדרך לשם: אשתי. באותו סוף שבוע גלית הוזמנה ל “מלכת ההר- נשים על גלגלים” בעין יעל ומשימת שליחת הילדים לבית הספר הייתה אמורה ליפול עלי. בלית ברירה נאלצתי להרים טלפון לסבתא. שהסכימה לטפל בעניין בתנאי שאבוא להדלקת נרות עם כל המשפחה אצל דודה רחוקה. לרגע ראיתי את נתניהו והגרעין האיראני ועמדתי לאמר “it’s better to have no deal than a bad deal” אבל אז דמותם של הסמרניקים עלתה אל נגד עיני. אין עסקאות רעות בסמר בייק, למען האמת עסקה כזאת יכולה לתת לי אוויר לחודשים בכאוס הארצישראלי של המרכז.
רוח סמר
בימי נעוריי, קיבוץ סמר הוקם על ידי בני קיבוצים שחיפשו מסגרת קצת שונה ורוח המתירנות שבו הגיעה למרחקים. ברוח שכזו הציפייה היא לניהול ביטניקי של המקום, אלא שהעסק מתפקד ברמה הכי גבוהה, ושרידים למתירנות של אז יש רק בהתייחסות אל הרוכבים כאילו הם נמצאים במצב תמידי של מנצ’יס (שהרגע ינקו מין העשב המתוק) ויש צורך בהאבסתם בכל טוב לפני, במהלך ואחרי הרכיבה. בהתאם תחילת רכיבה ביום הראשון ב-12 בצהריים היא עניין מקובל. אחרי הכל צריך לצאת מהבית ואין צורך לקום מוקדם. בסופשבוע שכזה הרוכב מפקיד את גורלו בידיהם של הסמרניקים שמבחינתם רואים את האירוח כשליחות שמטרתה להנגיש את המדבר לרוכבים.
סמר הוא הקיבוץ היחידי היום בו קיימת קופה שיתופית פתוחה, ואין הקצבה כספית לכל משפחה. במקום זאת, כל חבר קיבוץ יכול להוציא מהקופה כל סכום בו הוא מעוניין, ולהכניס אליה את ההכנסה שלו (כשאין הגבלה להוצאה ולהכנסה של כל חבר). איך העניין משתלב עם רכיבות אופניים? משתלב גם משתלב, מדי פעם אחד המדריכים נעלם לחליבת ערב או תורנות חדר אוכל אבל הסירו דאגה מלבכם, תמיד יהיו שני אנשי צוות במתחם כדי לדאוג לאירוח רוכבים.
רכיבת מדבר יכולה להיות רכיבה מהסרטים, מצד אחד רכיבה מדהימה ומצד שני סרט אימה: חישוב זמנים לקוי או תקלות טכניות, והאינטרנט מתמלא בסיפורי זוועות על אלו שנקלעו לחושך והלכו את השביל על קו המצוק לשחרות במשך שעות לאור פנסים, או על אלו שנקלעו למצוקת מים ונאלצו להזעיק חילוץ. התפקיד של הסמרניקים הוא לעדן את המדבר בעבור הרוכב המתחיל. לתת נחיתה רכה לרוכב הממוצע ולחסוך לו את הניהול המחשבתי בענייני ניווט, אספקה וחילוץ.
טיפוס אחיד ולא טכני בדרך הנוקבת את ההר
סמר מה השתנה
חלפו שנתיים מהביקור הקודם שלי בסמר, והתגלה שהמקום הקפיץ את עצמו מעלה: המתחם המרכזי, אוהל האירוח והמטבח עשו מתיחת פנים. במטבח מסחטות פירות חדשות פועלות באופן שוטף ומספקות מיץ גזר, תפוז וסלק (מסתבר שלסלק מיוחסות תכונות של שיפור יכולת אצל ספורטאי סיבולת! רק לפני שאתם רצים לרופא: התופעה המוכרת היא צואה בצבע סגול).
באוהל האירוח הותקן מסך ענק שאפשר לאביעד (מדריך בעז הרים) להראות את סרטי הדאוהיל שלו מאריזונה ומוויסלר המתחם המרכזי דוגם במצע חדש ויש אומרים שהוא מכין את עצמו לקבלת הוט טאב. גם פאמפ טרק מדוגם בתכנון.
חדרי האירוח שקיבלו שמות של מעלות כמעלה יתרו, צאלה וזוגן שופצו כשהשוס הכי גדול: מים רותחים בצנרת השרותים המביאים להארכת זמן הישיבה עקב האדים העולים מהאסלה. אבל אליה וקוץ בה: צריכת המיצים המוגזמת עלולה להוביל לצואה רכה שבעקבותיה המים נוטים להשפריץ… (העניין הזה הוא לא פטנט סמרי מובהק: במניקאראן כפר קטן בצפון הודו הידוע במעיינות החמים שלו, שירותי הבול פגיעה ניצבים על סעיפים של המעיינות וכך מקבלים שניים במחיר אחד גם שירותים וגם בידה).
ההאנגר ועגלת האופניים , בהשראה של האופנובנק, האופנוע והמשאית.
כמו כן נבנה האנגר ענקי שמאפשר הכנסת עגלה שלמה עם כל האופניים עליה ונעילתו, עמדת הטיפולים שודרגה ואפשרה לבן בן ליישר לי את הדיסק האחורי שהאט אותי ולי להתחבר לקצב. חברי הצוות עברו קורסים בהדרכת אופניים, יוני מדריך הרכיבה המוכר מגיאופן הגיע ושדרג את הובלות הטיולים וגדי ואלעד השתלטו על הצד הלוגיסטי ומבטיחים אספקה שוטפת של אוכל. והלקוחות? מגיבים בהתאם כשהמדד הכי בדוק הוא לקוחות חוזרים שמשריינים מקומות לעונה הבאה.
בניית השבילים בדרום
לפני מספר חודשים סקרנו את חנוכת שביל ישראל לאופניים בנוכחות הנשיא. הפעם באנו לבדוק איך מתקדמות העבודות בדרום הרחוק, בין קטורה, נאות סמדר ושחרות.
רט”ג מפנימה את הצורך בהסדרת שבילים לאופניים. המסה הגדלה של רוכבי אופניים, האינפלציה בפתיחת שבילים פירטיים, הרכיבה במסלולים של הולכי רגל וההרס המוגבר של שבילים בשמורות טבע הביאו לפתיחות המחשבתית גם ברט”ג. כיום עם ה”הקרבה” של מעלה קטורה נראה כאילו רט”ג פתחו ב”קרב פנים מול פנים” מול קק”ל אל ליבו של הרוכב הישראלי.
כמעט 15 שנה שההולכים בתוואי של חוצה ישראל בשטח מבלים יותר משלושים קילומטר בצידי הכביש של צומת ציחור לשחרות כשהנוף הכי מעניין שם הוא קוליסי הטנקים בשיזפון. הטיפול במעלה קטורה מאפשר לרוכבים למשוך עוד קצת בשבילי הערבה, לטפס אל נאות סמדר ולהמשיך אל שחרות בתוואי הנבנה בימים אלו על קו המצוק – עם תצפיות מדהימות לצד מעלה יתרו וחולות כסוי.
סלע התצפית מעל גרם המדרגות העליון, נקודת עצירה מתבקשת.
הפרויקט בתכנון אדריכל ארז לוטן ובפיקוח של רמי גולד דרש פינוי והרחבת דרגש הרכיבה למטר, תוך חציבה ובניית שני גרמי מדרגות עם פס צידי קרוב לקיר להולכת האופניים, קירות תומכים וסוויצ’בקים! אלה, למרות המספרים המאיימים של 200 מטר גובה אנכי על 800 מטר, מאפשרים רכיבה רציפה בשיפועים קבועים של 15-25 אחוז, וטיפוס לכל אורך המעלה בלי להוריד רגל.
הילל זוסמן מנהל פרויקט שביל ישראל לאופניים הכין מצגת מדהימה על התכנון והפרויקט:
צר לי אם אני נשמע נלהב מדי אבל סטנדרט בנייה כזה לא פגשתי באף מקום! לא סתם קבל המעלה את הכינוי “HIGHWAY TO THE SKY”.
יוני המדריך השקט מסמר בייק יורד בגרם המדרגות הקטן לצד קיר תומך שנבנה לצורכי הגנה. ניתן לראות את פס ההולכה של האופניים ליד המדרגות
טרסה בתחתית המעלה
ברמים בתחתית מפל נחל קטורה, משאירים אותנו עם השאלה האם המעלה נבנה לעליה או לירידה?
ב-2007 פיט וובר מ IMBA הגיע במיוחד לקורס בוני שבילים , במהלכו בנה ביחד עם החניכים מקטע מסינגל חרובית שזכה לקבל את שמו. פיט הדגים למעט בניית השביל באמצעות קלינומטר גם RIPRAP שהשם התקני לו rock armouring – מקטע בו מתבצעת חפירה קלה והנחת סלעים למניעת סחף. בבניית המעלה ובדרך אליו נעשה שימוש ניכר בשיטה זו, כל זאת כאילו להודיע שמדובר במעלה שנבנה כדי להיות איתנו שנים.
rock armouring למניעת סחף בכל ערוץ נחל אפשרי
את המעלה עליתי וירדתי פעמיים. בפעם הראשונה כי ויתרתי על ההקפצה חזרה להר עיט לראן שני של המסלול ובפעם השנייה כי היו מספר רוכבים שרצו לטפס אותו. תחילת הטיפוס היא בתחתיתו של מפל קטורה. לתדהמתי למרות השיפועים הרצחניים המעלה רכיב לכל אורכו למעט שני גרמי המדרגות שמפאת חוסר הרצון לפגוע בהם נמנענו מלנסות לטפס אותם. זהו קיר מהסוג שסדובניק אוהב וניתן למצוא רק בכפרים הערביים בגליל, אבל שפיץ לחריץ ופלטה קטנה מפרקים את המעלה לגורמים. לאורך כל הטיפוס לא הפסקתי לחשוב על 65 רוכבי ה hlc שנרשמו ויגיעו בחול המועד לתחתית המעלה עם כ-1000 קילומטר ברגליים ועם 20 קילו ציוד על האופניים. חווית hike a bike מובטחת לכם בוודאות…
סימטריה של הגרף מסגירה את המסלול הדו כיווני שלו, בתפקיד עצם החזה בין שני הציצים שבגרף :התצפית על מפל קטורה.
כשעז פוגשת גמל
בשנים האחרונות החלו להתגבש קבוצות רכיבת אול מאונטיין לרוכבים מתחילים ומתקדמים. לעיזים מסתבר יש שתי קבוצות רכיבה בשתי רמות שונות: ה”פרו” וה”אקספרט”. ב 30/11 עז הרים עורכת פתיחה חגיגית של הקבוצות הללו עם קונספט חדש המתאים לכל רמה! פרטים נוספים בקישור זה.
שתי הקבוצות נפגשות אחת לשבוע בבן שמן ומשפרות את הרמה הטכנית ממפגש למפגש, תחת הדרכת בן קדמי עם חזות איראנית, תום טריאל פרסומת לבריאות ואביעד “שכחתי את הריטלין בבית”. אל סוף השבוע המדברי בסמר הגיעו המדריכים עם הרוכבים ליישם את מה שלמדו בבן שמן. החיבור לקבוצה אינו רק לרוכבים מתחילים: יש פה גם בוגרי ה BC race בקנדה.
ביחד עם ירון ויוני המקומיים נוצרה אינפלציה של חמישה מדריכים על המסלולים כשהפריווילגיה הכי גדולה היא לרכוב אחריהם. בן בן מטאטא את האבנים עם הגלגל האחורי (strawing), אביעד כאילו לא השתחרר מוויסלר ויורד ירידות השמורות רק לו בלבד, ותום טריאל מדגים את ה”מהירות שבאיטיות” ועושה סוויצ’בקים תוך הקפצת הגלגל האחורי לשינוי כיוון התנועה (pivoting).
קבלו את הסרטון הראשון שלי ביוטיוב:
הקונספט של שלושה ימים כאלו הוא – יום חימום, יום רכיבה ויום שחרור, וכך בין מעלה קטורה לפארק תמנע שובץ יום מדברי קלאסי וקשוח. המיוחד ברכיבות האלו הוא שילוב של תחנות תרגול במהלך המסלולים. בתחתית מפל קטורה תרגלנו רכיבת סוויצ’בקים, ביום השני בחירת קווים, שינוי כיוון, ובסוף היום אפילו רכיבה במיני פלוטונים קטנים. שם בחרתי לעבוד עם בן בן כנגד הרוח, להגיע למטבח ראשון, לאכול לפני שכולם מגיעים את צלחת המרק השנייה ולהבין שהחמאתי לעצמי מוקדם מדי כי הפער נוצר לא בגלל חוזקי אלא בגלל הסוציופטיות שלי שגרמה לי לא להבחין בהתרסקות של ירון על עץ השיטה…
ביום השלישי על המסלול הנוח של פארק תמנע כבר הרגשתי יותר חופשי להחליף את המים בבירה ולהרחיב את שימושיה לא רק כמשקה התאוששות, אלא גם לשתייה תוך כדי רכיבה. הדבר מציב אתגרים נוספים ודורש יותר מסתם יכולת טכנית גבוהה. אחרי הפטרייה של תמנע בשילוב עם השמש והזיעה התחלתי לראות לפני את בן בן והסינגל שלוש פעמים. זה פשוט להתמודד עם מצב כזה: יש לכוון לאמצעי ולהמשיך לרכוב… הבעיה חמורה יותר אם מתחילים לראות את הסינגל במספרים זוגיים…
שלושה מדריכים, שלושה עולמות כל כך שונים. אביעד מדגים שימושים נוספים לקליט.
בדרך חזרה על כביש הערבה רגע לפני ביקור במושב עידן אצל פרידמן וגלילי החבר’ה ממרוקו, אני רואה את ציר המעיינות וחושב שהינה אוטוטו, השישי לדצמבר, הצ’ימיצ’ורי – תחרות המאה מייל השנתית. השנה תכונה מיוחדת: רוכבים חדשים יקראו השנה תיגר על האתגר כשחנוך רדליך ינסה לעמוד במגבלת ה-16 שעות שהציב לעצמו לצ’ימיצ’ורי דו כיווני כפול. מצד אחד כאמור משפחת רוכבי האפיק לא מפסיקה להתרחב ומהצד שני אחרים מנסים להציב רף חדש בתחום האולטרא מרתון.
סמר בייק אפיק
אם כבר באפיק עסקינן, אז לרגל חגיגות השלוש שנים הסמרניקים פותחים לקהל הרחב סופשבוע של רכיבות אפיק ב-23 לינואר. שתי קבוצות של 24 רוכבים, כל הקודם זוכה!
- ביום חמישי בצהריים נפגשים בשחרות – חימום על שביל ישראל באופניים ומשם לזוגן האהוב ופארק הסינגלים. 47 ק”מ שישטפו לכם את המרכז מהעיניים.
- ביום שישי – חימום מסמר לצומת קטורה ואל מעלה קטורה, לנאות סמדר ולכיוון שחרות תוך תצפיות מדהימות. לאחר ארוחת בוקר בשחרות חבירה לשביל ישראל לאופניים – סינגל קרוס קאונטרי מדברי משובח. פריסת צהריים בתצפית מרהיבה על פארק תמנע והערבה, ורכיבה אל באר אורה ומבאר אורה חזרה לסמר. סה”כ 114 ק”מ 1260 מטר טיפוס ו 1260מטר איבוד גובה שלא תשכחו בחיים.
- ביום שבת: 47 ק”מ של שכרון חושים נופי. יום כייף בתמנע במקומות הכי ייחודיים בפארק תמנע -מואב הקטנה.
פרטים נוספים והרשמה לטיולים באתר סמר: www.samarbike.com
רוצים להצטרף לקבוצת האול מאונטיין של עז הרים? פה: עז הרים
כתב וצילם: עזרא שהרבני
