כותבים אורחים
בשבת האחרונה התכנסו 150 מתחרים לתחרות הרביעית בסבב הEnduro בחסות רשת האופניים Recycles. התחרות התקיימה בכפר החורש על מסלול בשם “הפרה המשוגעת”. הפידבק המרכזי שעלה מכלל הרוכבים לאחר ההיחשפות למסלול היה: “משוגע”!
מאת: אור גוב
צילם: אלון שם-טוב, איתי אמזלג
זוהי התחרות הראשונה על המסלול הזה וגם ההתקהלות הרוכבים הגדולה ביותר שהייתה על ההר הזה אי פעם, הר שעד כה שימש למספר מצומצם של רוכבים מקומיים בלבד. כל חובבי האדרנלין נהנו ממספר רב של ברמים וקיקרים (מקפצות) שחיכו להם בדרך למטה. המקטע המהיר של המסלול אפשר לרוכבים להגיע למהירויות של כ60 קמ”ש ולכן קסדה מלאה הייתה באופנה בתחרות הזאת.
בתחילת השבוע של התחרות ירדו גשמים מקומיים מספר ימים ברציפות וביום חמישי ושישי מזג האוויר השתנה והפך להיות שמשי יותר, התוצאה הייתה מסלול מהודק בתנאים אידאלים שהעלו חיוך רחב לכל מתחרה שסיים את הראן. התנאים המעולים ללא ספק הוסיפו לרושם החיובי של הרוכבים מאתר הרכיבה החדש. בדרכי למטה על המסלול שמעתי לא מעט חוות דעת חיוביות של רוכבים וקהל שנדהמו לגלות את קיומו של המקום.
נדב המאירי הוא מקומי מכפר נהלל שכל הילדות שלו הייתה בהרים של כפר החורש. בין הראנים תפסתי אותו לשיחה: “החיבור לכפר החורש החל לפני שלוש שנים, כאשר הייתי בן 50 ומצאתי את עצמי חוזר מחדש לתחום האופניים (מאז היותי ילד). תוך כדי הרכיבה באזור מצאתי הרבה לכלוך, עזבון ותחושה לא נעימה ששוררת על ההר. חשבתי שאופניים הם כלי נהדר על מנת להחיות את המקום מחדש”…
” בשבועות האחרונים לי וליתר הרוכבים המקומיים הייתה עבודה – לקראת התחרות פקדו את ההר קבוצות של עשרות רוכבים מידי שבוע אשר ביקשו לקבל הובלה בשטח על ידי המקומיים. האמת שאני בעצמי מאוד מתרגש לקראת האירוע ואפילו מרגיש את זה ברכיבה, קצת על הקאנטים…”
כשהחלה הבניה של סינגל הפרה המשוגעת הוצב היעד ליצור מסלול תחרותי שיעמוד בסטנדרטים של ליגת הAM \ אינדורו בארץ, כאשר בזכות התחרות על המסלול יכירו הרוכבים מהתחום עוד אתר נהדר לרכיבת אולמאונטיין בארץ.
סינגל “כפר החורש” שימש כהקפת ההתשה של מתחרי קטגורית ה Enduro. מה שיפה בסיפור שמאחורי הסינגל הזה הוא שבנייתו נעשה בשיתוף פעולה בין ערבים ויהודים מהעמק. הסינגל עובר בסמוך לכפר יפיה, אשר ממנו הגיעו בשבועות האחרונים קבוצות של ילדים מבתי הספר שלקחו חלק בפרויקט הבניה וההכנה של מסלול התחרות.
דו קיום דו גלגלי
לאחר השיחה עם נדב פגשתי בדרכי את הישאם בשאראת – רכז הספורט של הישוב יפיה ותוך כדי השיחה שלנו עלה ה”אני מאמין שלו” בדבר הספורט, אני אישית מאוד התרגשתי: “ראשית כל חשוב לציין שהיום השתתפו שלושה מתחרים מהמגזר הערבי על מנת לקחת חלק ולהראות נוכחות, לא ממש בשביל התחרות – בתמונה מטה בחולצה הכחולה: שאדי מנסא. בין הקהל היו עשרות של ערבים מיפיה ונצרת אשר באו בעקבות הזמנה מראש לראות במה מדובר.
כרגע אני עסוק בהכשרה של מדריכי אופניים אשר יחנכו את ילדי היישוב ויאפשרו מצב עתידי בו יותר ויותר ילדים יוכלו ליהנות מהספורט היפה הזה וגם לקחת חלק בליגת התחרויות של עירא. אני מאמין שדרך האופניים הקשר בין יהודים לערבים הוא אפשרי ופשוט, כשאתה עולה על האופניים אתה שם את הפוליטיקה והמתחים בצד וכל מה שמעניין הוא הרכיבה עצמה.”
…כפר החורש אצלנו מוכר יותר כמעלול- כפר אשר שכן בעבר על היער הזה ושרידים ממנו נמצאים בסמוך לסינגל כפר החורש. לאחרונה עזרנו לנדב בשיפוץ ובניית מסלול התחרות מתוך אהבה למקום ולתחום האופניים, ואנחנו מאוד שמחים לראות את התוצאות של המאמץ המשותף”.
תוצאות בולטות
בין המשתתפים הגיע אלינו אורח כבוד שמגיע כבר פעם שניה להתחרות בליגת הEnduro הישראלית מבריטניה, ג’יימס סטוק שמתחרה בסבבי תחרויות בבריטניה ומידי פעם גם בסצנה הבינלאומית. הוא בחור מיוחד שמעריך מאוד את הסצנה הישראלית. בתחרות הנוכחית סיים סטוק במקום השני בקטגורית הEnduro pro (הקטגוריה הקשה ביותר בליגה).
במקום הראשון של אותה הקטגוריה ניצח יונתן יתום, אשר מנהל אורח חיים כפול בין הצבא לאימונים האישיים שלו על האופניים ומצליח לשמור על “כס המלכות” באופן די עקבי. יונתן גם זכה לקטוף את המקום הראשון בזמן השיא המהיר ביותר על המסלול עם זמן של 3:16 על מסלול שאורכו 2 ק”מ.
המקום השלישי הוענק לתמיר זינגר, רוכב מקומי של משגב ומאמן מקצועי אשר יצא לאחרונה עם משלחת ישראלית של רוכבים להשתתף בסבב האינדורו העולמי.
תמיר הוא רוכב חזק בתחום ששומר על התואר שלו במקומות הראשונים באופן קבוע.
את מקצה הספרינט לגילאי 8-9 ניצח ערן כהן עם זמן של 4:27 שניות – מרשים מאוד בהתחשב שההפרש בינו לבין זמן השיא על המסלול הוא דקה ועשר שניות, אך ההפרש בין היכולות הפיזיות והמנטליות הוא הפרש של יותר מעשר שנים!
עושה רושם כי מתחרות לתחרות נחשפים יותר ילדים לתחום והמודעות לרכיבת שטח אגרסיבית נעשית מוכרת בגילאים מאוד צעירים.
לשאר התוצאות לחצו פה.
שימו לב לבחור הקשוח הזה, כשהוא רק בן 3 ומוכן להתעמת עם כל גינת סלעים שתבוא!
התרמת בגדי רכיבה
עוד מאורע מחמם לב שהתחרש באירוע הזה הוא אירוע התרמת בגדי רכיבה שאורגן על ידי יובל נחשון- רוכב מהסצנה שמשרת בצה”ל בימים אלו ולא מוותר על מקומו גם בסצנת האולמאונטיין. יובל מספר איך הגיע לרעיון:
“הכל התחיל כשחזרתי מהצבא וסידרתי את החדר שלי, החלטתי שאני חוזר הביתה ואני רוצה שיהיה לי ארון מסודר. תוך כדי הסדר הבנתי שיש לי המון בגדי רכיבה ישנים שאני ממש לא צריך ושראוי לתרום אותם לאנשים שכן צריכים ואין להם את היכולת להשיג אותם.
לאחר שהחלפת מילה עם עירא הבנתי כיצד הרעיון יקבל צורה ביום התחרות ומיד התחלתי במסע שיווק במדיה של הפרויקט שהיה לא קל בכלל.
ביום האירוע עצמו נדהמתי לגלות כמה המיזם עבד כשהתחלתי למלא ארגזים שלמים של אופניים בבגדי רכיבה, מיגון, נעליים ותיקים. ביום עצמו פנו אליי אנשים שאני לא מכיר, פרגנו לי על המיזם והביאו לי בגדים. מאוד שמחתי לראות איך הדבר צלח מעבר למצופה ואני מאמין שתהיה לו השפעה רחבה.
הפעם הציוד נתרם לפנימיית נווה עמיאל שהיא פנימיה לנוער בסיכון בשדה יעקב אשר מכשירה נוער לרכיבה בשטח ובין היתר גם שותפות של עשיה ובנית סינגלים ביער התחרות. להבא אני חושב להזמין אנשים לתרום גם חלקי אופניים ישנים שאינם צריכים, כאשר הפורמט יהיה תן וקח לרוכבים מהסצנה.”
יוזמה ברוכה של יובל אשר מגלה לכולם את הצדדים היפים שבבן אדם, שאפו גדול ממני וממערכת BIKEPANEL, יישר כוח.
אורן חסון: בכל זאת חסר משהו!
למרות כל הפידבקים החיוביים של הרוכבים על המסלול החדש ישנם כאלו שעדיין לא מסופקים מהסחורה. אורן חסון שזה עתה חזר ממחנה אימונים ותחרויות Downhill באירופה מספר לנו קצת על החוויה ועל נקודת המבט שלו:
“הייתי באנדורה- אליפות העולם בדאונהיל, תחרות אליה כל מדינה שולחת עד שבעה רוכבים. הייתי המתחרה הישראלי היחיד… ההשתתפות הייתה לגמרי עצמאית שלי כאשר עברתי את הקריטריון שהציב איגוד האופניים הישראלי, אך כל שאר הדברים לקראת התחרות, בין אם מימון ובין אם אימונים – הכל היה עצמאי לגמרי.
הWorld champs זו התחרות דאון היל ברמה הכי גבוה שיש עם הקבוצות החזקות בעולם והחשיפה הגדולה ביותר שיש. ניתן להקביל בין האירוע הזה לגמר ליגת האלופות בכדורגל.
חודשיים אחרי הפרויקט הזה שכלל שתי פציעות לא פשוטות אני כאן בתחרות כדי לחזור לעצמי והאמת שהמסלול היה נחמד אבל לא מעבר: האול מאונטיין הוא בעניי תחום אפור – הוא לא דאון היל ולא קרוס קאנטרי. תכלס אין מספיק היכן לבטא את עצמך ביכולת הטכנית שלך. תכלס זה הכל עניין של מי מתאמן הכי חזק ובסוף בעליה דוחף הכי חזק ואותי זה קצת מבאס. לדעתי יש אחלה הרים, ותשתיות פוטנציאליות לרכיבת Downhill בארץ ואני חושב שהרבה אנשים צמאים לזה. מהרבה שיחות שיצא לי לנהל עם אנשים עלה הרצון לתחרות דאון היל רצינית.”
האמת, שהשיחה עם אורן הציפה תחושות זהות גם אצלי, שהרי כמה חודשים אחורה היינו באירוע הקהילתי שלנו – רוכבי הדאון היל בארץ שכולם צמאים לתחרויות. מבחינתי ליגת האול מאונטיין היא מבורכת ומתאימה לז’אנר רחב יותר של מתחרים, היא חשובה, הכרחית בהתפתחות האבולוציונית של תחום הרכיבה האגרסיבי בארץ, אך ללא ספק גם אני מזדהה עם החסך של תחרויות דאונהיל אמיתיות בארץ.
ובנימה אישית
אל התחרות הזו הגעתי על תקן כתב BIKEPANEL וצופה בלבד בעקבות פציעה שבשלבי החלמה כרגע. זו ללא ספק אחת הפציעות הקשות יותר להתמודדות שהיו לי בחיים, וכנראה שצפויה לי תקופת החלמה ארוכה בה אצטרך להירגע עם הנטייה הפרועה שלי להתעופף במורד ההר על שני גלגלים. כמובן שהיה צובט ללכת לצד המסלול ולראות את המתחרים טסים בגובה נמוך במסלול מלא בסיבובים מהודקים אבל כמו שרבים אמרו לפני, זה חלק מהספורט.
פעם אחת אתה למעלה ופעם אתה למטה, מה שחשוב הוא להישאר אופטימי, לא לאבד את עצמך ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. הפעם הרווחתי הזדמנות להיות חלק מהקהל של התחרות, והאמת שהיה לא רע בכלל!