טיובולרים זה עולם מסקרן, בעיקר משום שהוא לא נגיש לרוב החובבנים. זו לרוב הבחירה של הרוכבים המקצוענים שמאפשרת בניית גלגלים קלים מאוד ויש לה כמה יתרונות, כנראה. לצד אלה יש לא מעט חסרונות.
“כנראה” כי זה בדיוק מה שרצינו לבדוק – האם יש הבדל מקלינצ’ר? מה הסיפור סביב כל העניין הזה של טיובולרים ולמה זו הבחירה של המקצוענים? מבחן ה Trek Emonda סיפק גם הזדמנות להתנסות בגלגלי טיובולר וצמיגים תואמים שהגיעו עם האופניים. אלה היו האופניים של אביב יחזקאל כשרכב ב CCC, והם הגיעו עם ה AEOLUS 5 D3 של בונטרגר, ועליהם צמיגי טיובולר תחרותיים Vittoria Corsa CX, Pro Series.
“בישראל מדובר בשוק קטן מאוד, אך עדיין קיים”, אומר לנו אמיר פרזנטי מהיבואנית של טרק ובונטרגר CTC – “בעיקר בקרב הטריתאלטים ורוכבי העילית של CCC” (הקבוצה שמקבלת חסות מ Trek בישראל).
מאת: גיא חלמיש צילום: גיאחה, ענר ערמון
מה זה טיובולר ולמה המקצוענים רוכבים איתם?
גלגלי טיובולר הם גלגלים שמשתמשים בהם המקצוענים בעיקר- הם עושים שימוש בצמיגי טיובולר, שהם צמיגים שבאים מראש עם הפנימית “מחוברת” לצמיג מהיצרן. ההתקנה שלהם מתבצעת באמצעות מריחת דבק על החישוק והדבקת הצמיג לחישוק. לשיטה יש כמה יתרונות ולא מעט חסרונות: בצד היתרונות נמנה את הגלגלים הקלים יותר- בזכות ההדבקה וההנחה השונה יש אפשרות ליצרני החישוקים להשתמש בפחות חומר בחישוק, ולייצר גלגלים קלים יותר. בגדול, בשיעור, יש כ 200 גרם של חסכון במשקל זוג גלגלי טיובולר לעומת אחיהם הקלינצ’רים מאותו הדגם.
יתרון נוסף שחלק מהרוכבים אוהבים הוא האפשרות לנפח יותר: טיובולרים מקבלים לחץ אוויר גבוה (עד 200PSI בדגם שהיה במבחן פה), ועד לאחרונה לא מעט רוכבים היו בטוחים שזה מתגלגל טוב יותר. בשנים האחרונות גילינו שלא כך הדבר בהכרח, אבל נותרנו עם יתרון הפחתת תקרי הצביטה בזכות הלחץ הגבוה.
טענה נוספת לזכות הטיובולרים היא למהירות גלגול עדיפה – בזכות העדר תנועה בין הפנימית לצמיג המחוברים זה לזה, יש פחות אובדן אנרגיה עקב התחממות וחיכוך מיותר ולכן מהירות הגלגול שלהם טובה יותר. החיפוש אחר יתרון במהירות הגלגול מניע לא מעט רוכבים תחרותיים לכיוון, אבל גם הטיעון הזה מקבל כמה טענות נוגדות לאחרונה.
לבסוף, וזה נימוק מקצועני בלבד: אפשר להתגלגל איתם קצת יותר גם עם פאנצ’ר: נגיד שאתם באמצע סטייג’ בוואלטה, והבלגן הספרדי חוגג, או באליפות העולם ורכב הליווי של הנבחרת שלכם תקוע בסוף הפקק בדוחה, בזמן שאתם מחכים לרכב הקבוצה להגיע להחליף את הגלגל באמצע התחרות תוכלו להמשיך ולרכוב עוד קצת. אנחנו לא ממליצים לכם לנסות את זה בבית.
למה לא כולם רוכבים עם טיובולר?
טיובולרים הם צמיגים בעייתיים. הם מייצרים כאב ראש לא קטן לחובבן שאין לו רכב קבוצה ומכונאי צמוד. ראשית ההתקנה שלהם מעיקה ודורשת מקצועיות: צריך להדביק אותם לחישוק, להשתמש בכמות הדבק הנכונה, ולעשות את זה כמו שצריך כך שהצמיג לא יחליט לרדת לו עצמאית מהחישוק כשאתם ב 80 קמ”ש בירידה.
הספייר שלהם הוא צמיג שלם+פנימית שיתפסו מקום ענק בנפח וישקלו ביחד כ 280 גרם (שוב, בהכללה – תלוי כמובן בדגם. אבל בכל מקרה – זה משקל ענק לעומת פנימית בלבד). כל העניין הזה פשוט לא מתאים לרוכבים חובבנים, במיוחד אם אין להם רכב ליווי עם גלגל ספייר ומכונאי שיקפוץ להחליף להם אותו.
בישראל נוסף מרכיב החום – האספלט פה מגיע לטמפרטורות שאחיו האירופאי לא מכיר, והחום מסביב שיכול בקלות להסתובב סביב 40 מעלות. גם אם אפשר להניח שיש דבקים שיתאימו גם לכך, בסה”כ אלה לא בדיוק התנאים התומכים האופטימליים והסיכון להתרופפות ההדבקה בתנאים האלה כנראה גדול יותר מבטמפרטורות אירופאיות ממוזגות.
ולבסוף: אם יש לכם פאנצ’ר – תתרגלו לקנס כואב. פאנצ’ר עולה לכם כעלות הצמיג כולו – כ 270 ש”ח. די ברור למה זה לא ממש כלי מעשי לאימונים ולרוכבים חובבנים.
בתור ספייר זה לא מעשי לסחוב את זה איתכם: צמיג טיובולר ליד פנימית קלינצ’ר…
למה טוני מרטין – אלוף העולם בנג”ש 4 פעמים לא רוכב עם טיובולר?
האיש שמראה שאפשר לעשות קאנצ’לרה גם בלי מנוע בשלדה וטענות על קשר לפרשת פוארטו (אנחנו מקווים…), רוכב עם קלינצ’רים כבר הרבה מאוד זמן. מסתבר שאפשר להשיג יעילות גלגול רבה גם בשיטה החובבנית יותר. חובבנית? ברור שלא: אפשר להניח שמדובר בצמיגי תחרות כמעט חד פעמיים מבחינת עמידות, יקרים בטירוף, עם פנימיות מלטקס שעשויות מקיבה של דובי פנדה נדירים… וברצינות: מדובר בצמיגי ה Turbo Cotton של ספשלייזד שנמצאו לדבריהם מהירים יותר מאחיהם הטיובולריים. נימוק החישוקים ומשקל הגלגלים הכולל פחות קריטי במסלול כמו אליפות העולם בדוחה השטוחה. הוא רכב עם צמיג ברוחב 24 מלפנים ו 26 מאחור, מספרים בוולוניוז.
המגמה של השנים האחרונות של הורדת לחץ האוויר בצמיגים, המעבר לדיסקים שמאפשרים לבנות חישוקי קרבון קלים בהרבה לקלינצ’ר (בלי התמודדות עם פיזור החום והחוזק של החישוק), והשיפורים באיכות צמיגי הקלינצ’ר מתחילים לנגוס עוד ועוד בטיובולרים.
כרטיס ביקור: גלגלי כביש AEOLUS 5 D3 TUBULAR
דגם: בונטרגר – טיובולר Aeolus 5 D3
מחיר: 11,413 ₪ (צמיג: 270 ש”ח)
משקל: 550+688 גרם (מוצהר יצרן, אחורי וקדמי בהתאמה).
לדברי היצרן “ה D3 מתוכנן להוריד את רמת הגרר האווירודינמי במיוחד בנקודת המפגש בין הצמיג לחישוק. הוא עשוי OCLV קרבון – קל במיוחד, בעל יכולת שיכוך (compliant) ואמין. שכבות הקרבון הונחו כך שהן משפרות את מפגש החישורים (שפיצים) בזווית המאפשרת בניית גלגל קשיח יותר.
יש לו 50 מ”מ עומק של חישוק, רוחב חיצוני: 27 מ”מ ורוחב פנימי: 17.5 מ”מ. הוא מתאים לשלושת קבוצות החלקים העיקריות (שימנו, סראם, קומפניולו, וכן מגיע עם כריות בונטרגר תואמות לקרבון, ונטיל ומאריך ונטיל, וציר שיחרור מהיר.” אחד הדברים המעניינים פה אגב, הוא שאין מגבלות יצרן על משקל רוכב!
אגב, דגם הקלינצ’ר המקביל של בונטרגר הוא ה Aeolus 5 D3 clincher TLR והוא עולה 14,900 ₪. רמה אחת למטה יש דגם קלינצ’ר עם חישוק אלומיניום והגבהת קרבון אווירודינמית שנקרא AURA 5 TLR והוא עולה 6400 ש”ח לסט.
הנאבות שלו ממותגות בונטרגר, אבל הן למעשה נאבות DT Swiss 180 היקרות מאוד, הקלילות (קדמי 100 גרם, אחורי 183 גרם) והמצוינות, עם גוף מקרבון, בנייה ב Straight Pull של השפיצים (18 מלפנים, 24 מאחור), ומיסבים קרמיים. יש להם 54 נקודות engagement – אותן שיניים שתופסות את הגלגל בפידול – ככל שיש יותר כאלה, כשאתם חוזרים מפריילוף\עצירת פידול לפידול, תחילת הפידול יהיה מיידי יותר ככל שיש יותר מהן.
נאבות קרמיות ממותגות בונטרגר, אבל הן למעשה נאבות DT Swiss 180 היקרות מאוד והקלילות
כרטיס ביקור – צמיג ה Vittoria Corsa CX
הכיתוב המלא שעל הצמיג הוא זה: 25-28″ Vittoria Corsa Press 8-14 Bar (115-200 PSI) CX Corspu, IsoGrip compound, Pro Series.
לדברי היצרן: זה צמיג כותנה מקצועני עם 320 TPI (צפיפות האריג). האיזוגריפ הוא רכיב המיועד לשפר אחיזה ובטיחות. יש לו חגורת הגנה מפאנצ’רים (PRB 2.0) קלה ועמידה. מקורות יודעי דבר אומרים שזה אחד המהירים והטובים שיש Out there.
האם הגלגלים האלה מהירים יותר?
האופניים האלה הגיעו אלי בדיוק כשהייתי בשיא הכושר לפני אפיק ישראל, והרגשתי מהיר – אבל האם זה הציוד? אין ספק שהתחושות עם הגלגלים והצמיגים שעליהם היו מהטובות ביותר שחשתי עד היום. אנסה לדייק: הכי מהירות שחשתי עד היום! זה נבע גם מהחיבור המושלם (כמעט) לאמונדה של טרק, יצאתי למאות קילומטרים מגוונים עם הגלגלים האלה: הצטרפתי לאימון קבוצה לפני אפיק ישראל, עשיתי אינטרוולים מגוונים באזור השרון באותם מקומות שאני רוכב בהם תמיד, והרגשתי מהיר מתמיד על מסלולים מוכרים. זה היה ללא השוואה ישירה לגלגלים אחרים, אלא תחושתית וחווייתית, וזה השאיר אצלי צורך לבדוק את זה עוד קצת.
ניסיון לא מושלם לבודד משתנים
רציתי לנסות לבודד ולחוש בדיוק את ההבדל בין הטיובולרים לקלינצ’רים.
חשוב לאמר שכדי לעשות מבחן כזה כמו שצריך צריך שני גלגלים זהים של בונטרגר – אחד קלינצ’ר ואחד טיובולר, אבל לא היו לי כאלה – אז עבדתי עם מה שיש: גלגלי ה Aeolus 5 של בונטרגר וגלגלי ה BladeX שלי עם צמיגים של בונטרגר. לו היו לי שני בונטרגרים דומים שאחד קלינצ’ר ואחד טיובולר, זה היה הופך את הבדיקה להרבה יותר נקייה מהשפעת ההבדל האווירודינמי בין הגלגלים, אבל לא היו. לכן יש להתייחס לזה כאל השוואה בין מערכת טיובולר אחת למערכת קלינצ’ר אחרת. זה לא באג ולא פיצ’ר אלא פשרה… חשוב לי שגם אתם תדעו על כך ונציג את הדברים עם המגבלות הברורות שלהם.
לקחתי את שני הסטים לרכיבה בקריטריום הסטרילי של נתניה, שבו המהירויות מאוד דומות מהקפה להקפה. כמעט ולא היתה רוח באותו יום. זה מסלול מישורי לא מושלם – חלקו ירידה מתונה וחלקו עלייה מתונה ביותר. הגלגלים האלטרנטיביים חיכו ברכב וזוג אחד על האופניים. בכל שלוש הקפות (מהן שתיים חזקות רצופות של כשלוש וחצי דקות ואחת שחרור) יצאתי להחליף ולעשות שוב את אותו הסט. אחרי כמה פעמים כאלה, התחושה של שני הסטים הופכת ברורה ומדויקת, המהירויות מתחילות להיראות לא מקריות והחוויה מקבלת דיוק והבחנה.
זה היה מעניין: עם גלגלי ה Aeolus 5 D3 Tubular רכבתי את אותה המהירות עם פחות מאמץ, אין שום ספק! לא מדובר בהבדל של שמיים וארץ אבל מדובר בהחלט במשהו מורגש. אם ניסיתי לתת את אותם הוואטים בד”כ רכבתי קמ”ש אחד יותר מהר עם הטיובולרים והגלגל של בונטרגר מאשר עם הקלינצ’ר שלי. בלי קשר לנושא המבחן אין ספק שהגלגלים האלה גם היו יותר קשיחים והנאבות שלהם (DT180 עם מיסביים קרמיים) מרגישות הרבה יותר איכותיות וחסרות חיכוך מהסיניות שאצלי.
אז האם אני עובר ל טיובולר Aeolus 5 D3?
לא. אבל הרעיון של אותו הדבר בקלינצ’ר אולי דווקא כן – כי הבונטרגרים פשוט נפלאים עם איכות הגלגול של נאבות ה DT Swiss 180, הקשיחות הצדית והיעילות האווירודינמית המדהימה שלהם. בלא מעט קילומטרים מגוונים ביותר, היתה לי חוויה מושלמת עם הגלגלים האלה (ובכלל, עם האופניים האלה…). מדובר באמת במוצר קצה שרק אחרי שמשתמשים בו מבינים מהי התחושה שצריך לשאוף אליה בגלגלים.
אבל אני מעשי, ולא חי בקבוצה מקצוענית. עולם הגלגלים והשלדות עובר בשנים האחרונות מהפכות גדולות, ונראה שהמגמה היא רק להקטנת היתרונות של הטיובולרים לעומת הקלינצ’רים. במבט קדימה ברורה המגמה: כשנעבור למעצורי דיסק באופני הכביש שלנו, נקבל כבר חישוקים קלים מאוד בהיקף, מה שיפחית בעוד דרגה את היתרון העיקרי של הטיובולרים על הקלינצ’רים עד היום – המשקל.
הצרכים שלי וכנראה גם של רוב הקוראים שלנו, הם צרכים שונים משל מקצוענים עם רכב קבוצה תמידי מאחוריהם, או ספק של צמיגים ב 270 ש”ח לכל פאנצ’ר… למרות שאותו הגלגל מבונטרגר בגרסת הקלינצ’ר שלו יקר יותר בסכום לא מבוטל, הנוחות הכוללת של הקלינצ’רים לרוכב החובבן מנצחת בקלות רבה את פער הביצועים בינהם.
