טרק מעדכנת את הטופ פיול עם דגם חדש בעל שיכוך כפול של 120 מ”מ וגיאומטריה מתקדמת. גיא חלמיש רכב עליהם ומציג אותם ואת הגישה הייחודית של TREK לקו המוצרים ולשאלה איך צריכים להיראות אופני 120 מודרניים.
פעם החיים היו פשוטים: גברים היו גברים, נשים היו נשים, ולא היו משברי זהות גלויים. מי שאתגר את החשיבה המגדרית הדיכוטומית הזו פשוט הועלה על המוקד. היום לשמחתנו מאבק זכויות האדם התקדם מעט (לפחות זמנית, עד פסקת ההתגברות) וגם לא שורפים אף אחד. אבל האם גם לאופניים יש את הזכות הזו להגדיר לעצמם את המגדר שלהם? האם מותר לאופני שבילים להגדיר את עצמם כאופני “דאון קאנטרי” ולהתלבש במתלה תואם מוכוון יעילות פידול? ומי יתאים להם כבני זוג ככה?
- במבחן: Trek Top Fuel 9.8 שנת 2022
- מאפיינים: 120 מ”מ קדמי ואחורי, שימנו XT, עם דרופר, גלגלים, קוקפיט, וחלקי בונטרגר נוספים.
- משקל: 12.9 קילו במידה M (ללא פדלים, עם חומר בגלגלים)
- אחריות שנתיים רחבה במיוחד על הגלגלים
- מחיר: 31,800 לפני הנחות מועדון
- למפרט מלא באתר: CTC / טרק ישראל
- ניתן לקבוע רכיבות מבחן בחנויות טרק – בדגמי מדיום ולארג’.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
טרק עושה את זה אחרת לגמרי מכולם
רוב היצרנים לקחו את פלטפורמת ה 100 שלהם ועשו לה הרחבת טווחי מתלה חצי קוסמטית (בד״כ מ 100 ל 115 מ”מ שאפשר למתוח את השלדה אליהם מאחור) והוספת 20 מ”מ למזלג ל-120 והופ: יצאו להם אופני “דאון קאנטרי”. אבל טרק לקחה את זה למקום שונה: שני דגמים אחרים לגמרי זה מזה- הם סופרקליבר שמכוון לרייסרים טהורים, ולעומתם הטופיול כדגם שונה עם נטיה שבילונית.
עדי פרומקין סמנכ״ל השיווק של CTC מסביר: ״סופרקליבר הוא לרוכבים תחרותיים עם הצהרה ברורה של מהירות מתגמלת, כמו ז”ק עם אקסטרה שיכוך אחורי שמרגיש יותר מה-60 מ”מ המוצהרים, ועיצוב שלא דומה לאף אופניים אחרים. טרק ממוקדת מטרה ולכן הפרידה בין הדגמים ושמרה על ייחודיות הדגם.
לעומת הסופרקליבר, דגם הטופ פיול 120/120 החדש הוא לרוכבים שאינם בהכרח תחרותיים, שלא רוצים אופניים שריריים מדי וגם לא את הכי קלים בקטגוריה. הם רוצים יעילות דיווש בעליות, תגובתיות לכוח במישורים. אופניים יציבים להפליא ואקטיבים בירידות מהירות וטכניות. אני מאמין שהצלחת הדגם מעידה על התפיסה הנכונה מאחורי הדגם הזה המכסה את כלל השימושים/קטגוריות. כשרוכבים עליו מבינים למה התכוון המשורר ב Down Country.״
מה ללבוש היום – באגי או לייקרה?
עוד לפני שהתחלתי לרכוב הבנתי שאני פה בדילמה מה ללבוש? למי מיועדים האופניים האלה – לרוכבי XCO טכני או לרוכבי שבילים וטיולים לייט? לבוא עם לייקרה או באגי לרכיבה?
התשובה של עדי פרומקין היתה גם וגם: ״הטופ פיול עונים על הצורך של One Bike עבור כל מי שלא קופץ דרופים של מטר ומחפש אופניים יעילי דיווש (השינוי במתלה האחורי מסביר זאת היטב) עם יציבות סופר ידידותית בירידות הם יתאימו גם ללייקרה וגם לבאגי – בלי להרגיש דביל. תלוי מה בא לך לעשות באותו יום.״
אבל האמת שאחרי שהתחלתי לרכוב עליהם, למרות שהרגשתי את המהירות, החוויה שידרה לי הרבה יותר באגי מלייקרה: כידון רחב וחלק קדמי קשיח שמזמין התעללות בסלעים, סטם קצרצר פצפון שמתאים לכידון כזה, ריץ׳ קצר שמייצר תנוחה קרובה וזקופה יחסית וכמובן – מוט כיסא דרופר. אז לבשתי את קסדת הטרק-הרים עם הבאגיס שלי, ויצאתי לרכיבה. רק באמצע השבוע, ברכיבות הקצרות לכושר, יצאתי בסתר מהבית עוד בחושך עם הלייקרה. טרק אומרת שלא חטאתי.
הוויתור על תצורת שני הבקבוקים
מדוע טרק לא הלכה על תצורת הבקבוק הכפול? זו תצורה ודרישת לקוחות שכבר כמה שנים משפיעה מאוד על השוק במרתון. אז גם זה בעיני חלק מההטיה הקלה שלהם קצת יותר לכיוון הבאגיס, טיולים ו FUN על חשבון רייסריות טהורה.
בוויתור של טרק על הבקבוק השני היא למעשה אומרת: האופניים האלה אינם אופני מרתון. רוכבים איתם או עד שעתיים עם בקבוק אחד, או עם תיק/פאוץ של טרק ובקבוק שני לרכיבות ארוכות יותר.
״העקביות בשימוש בעיצוב מוכח של מתלה “עולה” בבקבוק אחד. כנראה מתוך המחשבה שהרוכבים הבוחרים בדגם, מראש בחרו בו לא כדגם הסופר תחרותי אלא כאופני טיול /הרפתקה עם אופציה ל Race Day מצד אחד, אבל עם עצירות ב Feeding Zone מצד שני. ביעד של תחרויות אולטרה כמו Non Stop 700 כולם ממילא עם ערכת שתיה על המותן או הגב.״ אומר עדי פרומקין.
לצד הוויתור על הבקבוק השני יש פה הוספה של תא מגניב שטרק כבר הציגה בדגמים נוספים ואפילו בכביש: תא אחסון פנימי בצינור התחתון, מתחת למחזיק הבקבוק. בתוכו יש רול בד שאליו הכנסתי את ערכת התולעים, הבלון, אולר אלנים וכ’. הפחתת המקום שזה תופס במקום אחר מוערכת.
וכעת עוברים לרכיבה:
תנוחת שבילים ויציבות כיוונית
בד”כ אני חובב של תנוחת רכיבה רכונה נמוך מלפנים, תחרותית ומהירה גם בעליות ומישורים. כך בכל פעם שאני עובר לאופנים שבילוניים יותר, מייד מורגשת אצלי החוויה שלהם של “קצר וזקוף” שהיא מאוד שונה מחווית ה XCO והמרתון. ללא ספק טרק יצרו פה מכונה אחרת מהסופרקליבר… מבחינת קטגוריה, זה מזכיר לי מאוד את השבוע השלם בו ביליתי ממש לאחרונה בתנוחה כזו גם עם הג’יאנט טראנס (130) בקרואטיה, רק הרבה יותר איכותי (אין להשוות שלדה, אבזור וכו’).
בסיבוב ראשון לקחתי את הטופ פיול לבן שמן לסיבוב הקלאסי של כחול-אדום. יופי של מסלול עם עליות, ירידות, ובדיוק רמת הטכניות המיועדת לדגם הזה: לאו דווקא מורדות קיצוניים, אבל בהחלט רכיבה בסלעים ואלמנטים בעליה ובירידה. מסלול של שליטה טכנית לצד עבודה פיזית קשה. קרוס קאנטרי במיטבו.
מטפסים חזק: יעילות פידול מורגשת
מכירים את הקטע הארוך בעליה ביער הדרומי בבן שמן? עבודה של דקות ארוכות בשיפוע לא מטורף אבל מצטבר מספיק לעייף כהוגן כשנותנים בראש. הטופ-פיול נתנו את התחושה שהם אינם אומרים את השם “מכת כח” לשווא. המיקום החדש של הציר המחבר את תומכות השרשרת למשולש הקדמי, מקנה פחות שקיעה ויותר תגובה לפידול כמובטח.
באימוני אמצע השבוע של הכושר בשרון הם הרגישו גם כן בבית. ברור שבתנוחת רייס נמוכה יותר כמו שיתנו הסופרקליבר אהיה מהיר יותר במקומות כאלה, אבל קטגוריית ה100 היא הרבה פחות וורסטילית וטיולית מהקטגוריה הזו של ה120. הטופיול בכל זאת יודעים לייצר תחושה יעילה ומהירה גם בקטעי הדיווש אלה ובעליות 4*4.
הטופ פיול יורדים מהר
הנחתי מנחה לאלוהי הרייסרים, והמשכתי למקטעי הירידות. סלעים, דרופים, סיבובים. האופניים מאוד צפויים ומנהלים את האירוע למופת. בכל מקטעי הסלעים שלא תמיד באים בתיאום עם הקו שלקחתי, החלק הקדמי סיפק קשיחות מדהימה שהצילה אותי וסיפקה יציבות כיוונית גם בתנאים קשים. הרגשתי בצורה מאוד חד משמעית כיצד כידון הקרבון הקשיח והרחב (800מ”מ), עם הבולם הגלגלים והצמיגים, מאפשרים לי לתקן תוך כדי התנגדות מהסלע ועם תגובתיות מעולה.
ציוד איכותי וקשיח צדית זו לא קלישאה, זה באמת עובד בסלעים ובמהירויות גבוהות בירידה. הגיאומטריה הצטרפה ותרמה לכך שהאופניים מאוד צפויים – מאוד קל להתרגל אליהם והמתלים מייצרים שיכוך ברור אולם לא מתרפס.
אל תפסידו כתבות מעולות:
במקביל – האופניים מטפלים באלמנטים וללא ספק הייתי מהיר בהם. יש מתלה והוא עובד, אבל התחושה לא מפנקת במיוחד. אין את השקיעה הרכה הזו והציפה שיש במתלים סופר אקטיביים. כדי לייצר קצת יותר רכות העברתי את האופניים מסג של 20-25 אחוז יותר לכיוון של 25-30 אחוז ואז זה השתפר מעט ביחד עם הורדה קלה בגובה הכידון. הבולמים של רוק שוקס, קדמי SID Select+ ואחורי Deluxe, הם בסדר, עבדו ותרמו לתחושה היעילה הכללית של הפידול באופניים. הגישה לנעילה היא בבולמים עצמם, קלה יחסית ויש רק שני מצבים (אין מצב אמצע של פלטפורמה).
הדרופר מסייע לרגליים לעבוד
הטופ פיול מצוייד במוט אוכף מתכוונן בקוטר 34.9, בא לי טוב במקרה הזה. למרות שאצל רוכבי ה-100 מ”מ הוותיקים ויבבני המשקל הוא נחשב מיותר. ברירת המחדל שלי היא להסתדר עם המוט במצבו הגבוה תמיד, אבל הפעם נהנתי מהדרופר עד מאוד: מרגע שהתפנה האגודל שלי מיידית נעילת בולמים שאין באופניים האלה (תכלס מוותרים כמעט תמיד על הנעילה ועל החיפוש של המתגים למטה ומלפנים), השתמשתי אינטנסיבית בידית המחליפה בכל מקטע טכני וירידה.
הדרופר בנוי מעולה- מדובר בשדרוג של הדרופרים מהשנים הקודמות ללא שום חופשים, עם תנועה חלקה, איכותית וחסרת התנגדות להורדה והעלאה. אין שום חלקי פלסטיק בדרופר החדש הזה והאיכות מורגשת מאוד (כמו גם איכות הבנייה של כל האופניים האלה, אגב).
הדרופר מעודד לרדת לסקוואט נמוך עם פופיק לכיוון הסיבוב ואגן יוצא החוצה, כהלכת רוכבי השבילים. הירידה נמוך היא פיזית וגורמת ליותר זמן רכיבה שלא בישיבה, ותחושה נעימה בשרירים אחריה. היא מוסיפה הרבה בטחון באלמנטים בזכות ספיגה אלסטית במפרק הברך והורדת מרכז הכובד של הגוף למטה. עם מתלה פחות אקטיבי זה מרגיש כנחוץ עוד יותר.
בירידות סלעיות שאני מכיר היטב מהאופניים הפרטיים שלי צמיגי הבונטרגר הבשרניים: XR4 Team Issue ברוחב 2.4 על הגלגלים רחבי החישוק של בונטרגר Line Elite 30 סיפקו המון אחיזה – ואם אתם מחפשים צמיג שבילים מצוין הוא מומלץ (לקנייה פה באתר CTC). הרוחב של הגלגלים והנפחיות של הצמיגים אפשרו להוריד לחץ אויר אל מתחת 20PSI והיה תענוג איתם. הם הקנו הרבה ביטחון והם פקטור דרמטי בהבדל בין אופני רייסרים לאופניים האלה: כשאתה בתחרות מרתון אתה לא בוחר צמיגים של 2.4 של כ 750 גרם ברוב המקרים. בטיולים וסינגלים בהחלט כן.
האם צריך את הצ’יפ?
בוא נתחיל בזה שהוא לא מפריע… לאופניים יש שתי גיאומטריות: הבולם מחובר לציר, שניתן לשלוף ולמקם אותו מעט אחרת באמצעות “צ’יפ”- לוחית מתכת. שני המצבים:
- “גבוה” – רייסרי יותר.
- “נמוך” – טכני יותר. זווית צינור הראש 66, צינור הכיסא 76, ריץ’ מתקצר בכ4 מ”מ, גובה הBB יורד ב5 (יש הבדלים קטנים בין מידות בשינויים).
אז כמו שאתם ראים אלה לא שינויים דרמטיים, אלה ניואנסים. הזווית הקדמית נמוכה למדי בשני המקרים. לכן למרות הנטייה שלי לרכיבה חזקה ורייסרית לא הרגשתי שאני צריך להפוך אותם לפחות שבילוניים ממה שהיגיעו. מה שעושה את ההבדלים במקרה שיש איזה אירוע מרתון לפניכם הם אורך הסטם, הפחתת ספייסרים והחלפת גלגלים לבעלי הטיה למהירות גלגול על חשבון אחיזה.
צ’יפים אינם חדשים והיו גם יישומים מורכבים בהרבה שלהם בעבר. היה לי מבחן שהתיש אותי בלא פחות מ 9 מיקומים שונים וגיאומטריות שונות. רוב האנשים לא נוגעים בהם מברירת המחדל של האופניים, בעיני זה רעיון מצוין שרק לעתים נדירות נדרש באמת. אבל אם קנית את האופניים בידיעה ברורה שרוב הרכיבות הן לא טכניות ואתה רוצה מעט אופטימיזציה ליעילות פידול אז אפשר לבחור באופציה הגבוהה.
אלמנטים מעניינים נוספים
לטרק יש כמה פיצ’רים חשובים נוספים שנותנים טאצ’ איכותי בנוסף לתא האחסון והרול בדאון טיוב:
- Knockblock – פטנט שמונע מהכידון להתנפץ אל הטופטיוב או להצביע על גוף הרוכב בנפילה. הוא מגביל את סיבוב הכידון וכמובן שברכיבה נורמלית אין שום הפרעה לרדיוס הסיבוב הנדרש.
- ABP – טרק משלבת בין ציר הגלגל לציר המתלה מאחור – אז אין גם ציר גלגל וגם עוד ציר על תומכות האוכף מעליהן אלא שניהם באותו מקום. זה גם יפה יותר, וגם נותן תועלת של שיפור שיכוך בבלימה לדברי טרק.
יתרונות
- דגם בשל, שלם ומדויק הנותן ורסטיליות לכל סוג רכיבה – One bike.
- איכות ייצור מעולה. קשיחות צדית תורמת לכך שקל לייצר קו עקבי ומנוהל בירידות
- יעילות פידול בעליות ומישורים
- מצטייני האבזור: קוקפיט וגלגלים, דרופר מגיב, חלק ואיכותי.
- תא אחסון בשלדה
- איכות מוצר גבוהה עם האחריות של טרק
חסרונות
- בקבוק אחד בשלדה
- המתלה מכוון ליעילות פידול (פחות רך)
- מבחינת משקל וסגנון – זה לא המענה לרייסר ה-XCO התחרותי, רק ב-120 כמו שעשו בחברות אחרות.
טופ פיול – סיכום
בואו נזרוק לפח רגע את התיוגים “דאון קאנטרי”, “מרתון”, “קרוס קאנטרי”… כל אלה לא מעניינים. תמיד היו ותמיד יהיו כמה קטגורית סביב ה 100/120/140/160 באופני הרים- חלוקה של סגנון וצרכי רכיבה לפי מהלך המתלה. באיזה שם שלא תצבעו את זה, רכיבה עם אופני 120 מ”מ היא הרכיבה של המיינסטרים של אופני ההרים – רכיבת סינגלים זורמת עם אלמנטים טכניים במידה לא קיצונית. רכיבה עם קפיצות של מקסימום מטר, בד”כ חצי ומטה, ועם שבילי קק”ל וחורשן. כשהופכים את הרכיבה הזו לרכיבה מהירה במיוחד בתחרות של שעה קוראים לזה XCO תחרותי, אבל זה ממש לא משהו שמעניין מישהו חוץ ממגדירי הגדרות.
טרק טופ פיול הם המימוש האולטימטיבי של קטגורית ה-120: ה One Bike שרוב רובם של רוכבי השטח צריכים. יש להם תנוחת שבילים זקופה בהרבה משל אחיהם ב 100 מ”מ בגיאומטריה ובניה יציבה וחזקה. יש גם אבזור תואם: קוקפיט קשיח, רחב, קרוב וצמיגים בשרניים על חישוקים רחבים. הם מרגישים חזקים, יציבים, בנויים לשביל הטכני וישרו עליכם בטחון ברכיבה מהירה.
רוכב האמצע, לא רייסר ולא רוכב אנדורו, לא ילד גראביטי ועדיין לא בדרך לפנסיה עם חשמלי, מקבל מכונת סינגלים ורסטילית, מושלמת לטיולי אופניים. היא יכולה לכסות גם עליות ומרחקים וגם רכיבה טכנית. אם תרצו להתמקד ברכיבת מרתון מתוך מטרה להנות ולסיים אך לאו דווקא לנצח- תוכלו. אם תרצו לצאת למדבר ליומיים- תוכלו. והם יהיו שם בשבילכם עם אופציה שממש לא חייבים להשתמש בה לבצע מעט שינויים והתאמה לצרכים השונים האלה. הם יהיו מוכנים תמיד לכל מטרה.
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, ודים לינצקי
רוצה אופניים כאלה? אם את/ה רציניים ומעוניינים, מלאו פרטים ונעביר את פנייתכם לטרק ישראל: