בעזרת השעון – מבחן לאופני טריאתלון ונג”ש: BH Aerolight LT506

הכירו את BH Aerolight – מכונת הנג”ש של BH. מחוץ למבצעים, הדגם הזה מתומחר במחיר מכובד למדי (אולטגרה חשמלי, גלגלים של Vision, אבל כאמור, מחוץ למבצעים…) והוא מאופיין בכך שהכבלים אינם פנימיים בקוקפיט, אולם המעצורים אווירודינמיים ומוחבאים. אלה אופני נג”ש הגיוניים שמשלבים את הטוב בכל העולמות: אופטימיזציה ועיצוב נג”ש קיצוני אולם ללא שימוש באינטגרציה וכבלים פנימיים בקוקפיט שמקשים על התפעול, התאמה ותחזוקה.

מאת: גיא חלמיש

הסקלה של הנג”ש

אפשר לראות את עולם אופני הנג”ש ככזה הניצב על סקלה: בצד הכי כבישוני, מחוץ לקטגורית הנג”ש מציצים אליה אופניים מז’אנר הכביש האווירודינמי. אלה, עם מוט המסיט את הרוכב קדימה ואירובאר כבר לא יהיו רחוקים במיוחד מאופני נג”ש ביכולות שלהם ומצד שני יתנו תמיכה ברכיבות קבוצה, עליות, ואימונים. משם נמשיך למוצרים המיועדים לנג”ש במקור, אולם ללא שום אינטגרציות מיוחדות, ומעצורים רגילים ולא אווירודינמיים – מה שמקל על כיוונון והתאמה אישית. בדרך אל הקצה האווירודינמי ביותר והקיצוני של הסקאלה נגלה רמות שונות של שיפורים אווירודינמיים- למשל מעצורים משולבים או מוסתרים, ועד הקיצון – הכל בפנים, הכל מוחבא, ואין בדל כבל בחוץ, מה שבד”כ מגיע גם עם גיאומטריה קיצונית נמוכה. האופניים שבמבחן כאמור נותנים טעימה אמצעית, שפויה והגיונית על הסקלה הזו.

BH Aerolight – כרטיס ביקור

• דגם: LT506 Aerolight Ultegra DI2  
• מחיר: 27,900 ש”ח (במבחן- מודל 2016, ללא שינוי מ 2018 למעט צביעה ועדכון מודל החלקים)
• משקל: 9.0 ק”ג (עם גלגלי קרבון Vision 55).
• עמוד המוצר באתר היבואן
• משווק: BH ישראל – חנות היבואן: רח’  מוטה גור 7, פ”ת, (טל’: 077-7009000)

{גילוי נאות: באופן חריג אני כותב פה על אופניים שרכשתי. הגילוי נדרש עקב חשש להטיה לטובת המוצר או מחויבות למשווק עקב העסקה. כמו כן מדובר בדיל זול יחסית של דגם 2016 ולא 2018 כפי שהיה נכון יותר לבחון (אין שינוי מהותי בדגמי 2018 בשלדות). אז אדגיש: לא קניתי אותם כי חשבתי שהם מדהימים לפני הקנייה, אלא מאחר והיתה הזדמנות, והייתי צריך אותם עבור הטריאתלון באילת (לינק לסיקור במגזין הריצה RUNPANEL). רכשתי במחיר מבצע סטנדרטי שכל קונה וקורא אחר מקבל, ללא ידע מקדים על האופניים. כבוחן וככותב, אני מבטיח שאני הולך להיות חסר הטיה לטובתם- זה אפילו בעוכריהם, כי כעת אני צריך להוכיח שאני יותר צדיק מהאפיפיור…}

אופני טריאתלון ונג”ש – BH Aerolight

חנות היבואן BH בפ”ת (רח’ מוטה גור 7)

החנות מרשימה וגדולה, ואין הרבה חנויות אופניים בסדרי גודל כאלה בישראל. היבואן הודיע לאחרונה על מעבר לשיווק ישיר, כדי לשפר את התמחור והתחרותיות של מוצריו. נוסף על BH המתמקדים בעולם הרכיבה הרציני יש בה גם את מותג Koning לאופניים חשמליים (בעיקר עירוניים), שזה מותג הבית של יבואן BH והמקום ממנו הוא נכנס לעולם הרכיבה. יש שם כמובן גם אבזור של BH עצמה, שבחנו כמה דברים שלהם בעבר (לערוץ התוכן של BH בבייקפאנל), וציוד של Fox – ביגוד ומיגון לאופני הרים.
יגאל המכונאי מרכיב לי את האופניים, וזה לוקח מלא זמן: עבודה עדינה היא להרכיב אופניים, ומרכיב השירות הוא קריטי – לפחות שעתיים. כקונים אנחנו הרבה פעמים שוכחים שחלק מהעלויות של היבואנים היא הסדנה וההרכבה.
אנחנו מתלבטים איפה לדחוף את קופסת השליטה של ה Shimano Ultegra Di2 שעל האופניים – ובסוף הוחלט להצמיד באזיקונים מתחת לסטם – יתכן שהתפספסה פה כוונת המשורר של השלדה שכן יש תא בצינור העליון.

BH איירולייט – עיצוב, סקסאפיל ושלדה

האירולייט הושקו ב 2014 ותוכננו עם האיירונמן הספרדי Eneko Llanos שניצח את איירונמן פרנקפורט וכמה פעמים בטופ 10 בהוואי, שני לכריס מקורמק ב Wildflower ועוד. השלדה עושה שימוש בטכנולוגית אופטימיזצית שכבות הקרבון הפנימיות (hollow core) להורדת משקל ושיפור הולכת הכבלים, מתבססת על BB386 ומתאימה לגלגלים רחבים יחסית. יתרון נוסף שלה הוא שהיא עומדת בדרישות ה UCI לנג”ש- כלומר מתאימה גם לטריאתלון וגם לאליפות ישראל בנג”ש של איגוד האופניים.

באופניים המראה הוא חלק משמעותי מהקנייה והחיבור שלנו למוצר. אני מאוד מתחבר ללוק של האופניים האלה: היא עושה שימוש בפרופילי Kamm tail (לאווירודינמיות) ועוקבת בצורה הדוקה סביב הגלגל האחורי. היא מכילה הרחבה חכמה ברוחב צינור התחתון באזור הבקבוק – שמיועדת לשפר אווירודינמיות אל מול בקבוק שתייה עגול.
הצינור התחתון בולט ועוקב גם אחרי הגלגל הקדמי – לשיפור האווירודינמיות והמעצורים מוחבאים מאחורי המזלג ותומכות האוכף, ועדיין סטנדרטיים יחסית – שזה שילוב מעולה.
הצינור העליון דקיק והוא עובר יפה אל איזור ההד-סט עם שיפוע מגניב. יש לו חתך מגניב לגמרי של מעוין משתנה בכל נקודה לאורכו.

צינור הראש קצר (9 ס”מ במידת המבחן), מה שמאפשר תנוחה מאוד אווירודינמית וכל החיבור בינו לבין המזלג ומפגש הצינורות הקדמי נראה מעולה ויעיל רוחנית.
את הציון הגבוה במיוחד פה אני רוצה לתת לכל החשיבה שנעשתה ל”אינטגרציה בלי אינטגרציה”: למרות שהאופניים אינן בעלות קוקפיט אינטגרלי מלא עם הולכת כבלים בתוך השלדה, הרי שעיצוב החיבורים בין הסטם לשלדה והמזלג נראה מאוד מוצלח וזורם ואווירודינמי. הסטם של BH הוא ייעודי לשלדה, המעצורים של TRP TT מוחבאים לא רע פה. למרות כל אלה – כל החלקים והממשקים הם סטנדרטיים: יש פה סטירר עגול, שעליו מתיישב סטם בשיטה רגילה ובלי סיבוכים. מרוויחים מראה ואווירודינמיות מבלי לשלם את קנס המורכבות של אינטגרציה.

בצד הביקורת אומר שהכבלאז’ שם בצד שמאל של צינור הראש נראה לא טוב, ואני צריך עוד להעביר אותו סיבוב של אופטימיזציה שישפר את הסקסאפיל. כמו כן הגרפיקה של גרסאות 2018 יותר יפה מזו שפה – בעוד שבחדשים יש רק שחור וצהוב הרי שפה יש גם תכלת וגם צהוב – ועודף כללי בצבעים. היי, לפחות זה בדיוק שילוב הצבעים של שני המגזינים שלנו: BIKEPANEL ו RUNPANEL, אז אני זורם.

ממשיך למדידה אצל ורניק – אבזור והתאמת האופניים

עוד לפני שרכבתי מטר על האופניים לקחתי אותם לאסף ורניק למדידה. היה רגע של לחץ כשהוא הסתכל על הסטירר החתוך נמוך מאוד ואמר בחיוך: “מה? הלכת על הפנטזיה?…” אבל בסוף התברר שהספייסר האחד שפרגנתי לעצמי הוא בדיוק מה שצריך, בתוספת הספייסר האחד בלבד שגם אפשר להוסיף לידיות האירובר.
אנחת רווחה…
בכל מקרה, אם הייתי צריך יותר הגבהה, הייתי חייב לחפש אירובר אחר. מסקנה: קודם הולכים למודד האופניים שלכם ורק לאחר מכן חותכים את הסטירר! אבל הפעם יצאנו בשלום ובדיוק כמו שצריך.
חשוב לאמר שעניין המידה מאוד משפיע על החוויה- המידה שלקחתי, מתוך היכרות את ההעדפה הפרטית שלי והמצאותי בד”כ בדיוק בין מידות, היא הקטנה משתיים אפשריות. מכאן נגזרת גם התחושה והתיוג הכללי של האופניים כבעלי חיות ותגובתיות טובים מאוד. מי שנמצא במקום מובהק יותר מבחינת התאמת מידה לשלדה חופש הבחירה שלו יותר מצומצם.

מוט האוכף והאוכף

השוס במוט: יש לו מסילה ארוכה, 13 ס”מ אורכה, שמאפשרת לכם להתייצב בטווח שבין  74º ל 78º – וכל אחד ימצא את עצמו על הטווח הזה בקלות. הוא רחב, נכנס ומהודק לשלדה באמצעות חבק משולב בשלדה שמאפשר לשמור את כל שפת השחרור הזו בין הרגליים דקה ואלגנטית.
לצד יתרון המסילה למיקום האוכף, התגלה שממשק האוכף מתאים רק למסילות אוכף עגולות- ולא ניתן לשים בו אוכף שמסילותיו רחבות יותר או מרובעות (שאופייניות למסילות קרבון). נחשו מה? בדיוק האוכף האהוב עלי – ה Stealth של Pro, לא יכול היה להיכנס. המשמעות של זה החריפה כיוון שהאוכף – San Marco Era Tri – הוא לא אוכף מרשים במיוחד. זה אוכף טריאתלון מיושן בעיצובו, לא קטום ורך מדי לטעמי.
המוט עצמו מעוטר בפסים שמקלים על כיוון האופניים, אבל הם זהים בדיוק זה לזה, ואם זז לכם- קשה לדעת איפה הייתם. הדפסתם כבר גרפיקה? מספרים אמיתיים והבדל קטן בין הפסים אחת לס”מ לפחות היו עוזרים.

הקוקפיט – כידון, אירובר, סטם

האיירובר הוא מהז’אנר השטוח – שני צינורות שפשוט יוצאים קדימה ואין בהם התרוממות לאחיזה או זוויות מיוחדות באמצע. זה נותן מראה מאוד אגרסיבי לאופניים – ואני אוהב את זה! אבל יש רוכבים שמעדיפים ידית עם זווית להנחת היד (קרני האירובאר מגיעות עירומות ללא סרט עטיפה ויש להשלים את זה במעמד הקניה).
הוא מעט מוגבל בחופש ההתאמה של גובה הכריות – מקבל צמד ספייסרים אחד בלבד להגבהת הכריות. גם קידום הכריות אחורה או קדימה מוגבל יחסית.
בנוסף- הוא ממצב את מרכז הכובד של ההיגוי במקום מאוד קדמי ביחס לגלגל, ומיד כשלוקחים אותם כל הכידון והגלגל מסתובבים במהירות לכיוון השלדה, ואין מעצור- כלומר זה מגיע עד הטופ טיוב. זה אומר שצריך לשים לב כשרצים איתם בהחלפות לא לעשות תנועות חדות מדי ללא הליכה\ריצה.

הסטם הוא ייחודי לאופניים והוא קיים החל ממידה 80. אין 60 או 70 – שהיו יכולים לפתור חלק מבעית האיירובר הספציפי הזה שאינו זז אחורה ולהגדיל את חופש הפעולה בהתאמת האופניים. בשורה תחתונה – יש פה הרבה אופי לקוקפיט הזה, אך טיפה פחות חופש כיוונון והתאמה אישית. הספייסרים הם גם חלק מהעיצוב הנקי והיפה של השלדה והם מתאימים למבנה הטיפה של הצינור העליון. עד גובה מסוים הם לא נראים זוועה – ע”פ BH אפשר להשתמש בהם להגבהה של עד 45מ”מ, ולהוסיף על כך את כיוון הסטם עצמו שאפשר להפוך אותו להגבהה נוספת.

אולטגרה חשמלי – שוס לנג”ש

אם יש מקום בו המערכת החשמלית מתאימה ונכונה לאופני כביש, הרי זה באופני נג”ש. היתרון בכפתורים בקצה האירובר מורגש על פני הידיות המיושנות, והכי חשוב: אפשר להוסיף כפתורי הילוכים על הקרניים לרכיבות קבוצה, מתארים הרריים או יציאה מסיבוב חד והעלאת הילוכים תוך הגברת מהירות בעמידה. נראה לי שבהמשך אוסיף את אותם לוויני הילוכים של ה Shinano Di2 לקרניים כדי לסגור את הפינה הזו.

הקראנק – Rotor Flow

יש היום מגמה ברורה לזרועות קראנקים מעט קצרים יותר מבעבר. אני עברתי ל 170 (מ 172.5) ואני לא חוזר אחורה: זה מתאים למידות המדיום ומטה, ומעודד סיבובי רגליים מהירים יותר- משהו שרוב הטריאתלטים יכולים להנות ממנו. שמחתי לראות שלפחות במידה 51 הזו שלקחתי, הזרועות הן באורך 170מ”מ.
למה רוטור? קודם כל אפשר לראות שהוא קראנק אווירודינמי – מוחלק כמו גלגל דיסק ללא פתחים כשל קראנק רגיל שמייצר מערבולות רוח קטנות. יש לו 53/39 בגלגלי השיניים, אולם בחשיבה על תחום הוואטים (אין כמו וואטים לאימוני נג”ש!) הייתי מעדיף קראנק שיכול לקבל מדי וואטים של 4iii או Stages. כעת בשביל וואטים או שאצטרך פדל PowerTap כמו זה שבחנו פה, או שאחליף מתישהו לקראנק עם מד וואטים בסגנון ש FSA\Power2Max מספקים.
אגב אזור הקראנק- השלדה הגיעה עם ממשק תקול למעביר הקדמי שכנראה מקורו בטעות בייצור ומכונאי מומחה ומדויק פתר את זה ואפשר את ההתקנה והעברת הילוכים תקינה. אולי זה מרמז לי להעיף את כל המעביר הקדמי לגמרי ולהשאר עם 1X? גם יותר אווירודינמי, גם קל יותר, וגם מספיק לנג”ש מישורי…

ברכיבה

התחושות שאני מקבל מהאופניים הן בהתאם לתנוחה שבחרתי לעצמי וטובה לי בנג”ש – אגרסיבי, מהיר, אווירודינמי ונמוך. זה בדיוק מה שאני רוצה מאופניים כאלה! אם הייתי צריך תנוחה גבוהה יותר מלפנים, הייתי יכול להשאר עם אופני הכביש שלי. אלה אופניים שבהגדרה מיועדים לתחרויות ולא לאימונים, ולכן עד גבול מסוים של אובדן וואטים, מתפשרים על נוחות ומעדיפים מהירות.
גם התנוחה מחוץ לאיירובר, על הקרניים נמוכה – בהתאם לכך שבחרתי להציב את כל הקוקפיט נמוך. אני אוהב את זה – זה בדיוק בגובה ובמרחק שאני צריך לרכיבה אקטיבית ותחרותית, אך נוחה ובשליטה טובה יותר מזו שעל האירובר. הרכיבה על הקרניים נוחה מאוד, והגישה למעצורים קלה, כך שאני יכול לרכוב איתם גם בתנאי דבוקה.
גם ברכיבה ארוכה, וגם מול מתארים שונים של עליות, ירידות וסיבובים קל לשנות מיקום ותנוחה, בקטנה, כדי לבצע אופטימיזציה לתנאים. בעליות זז מעט אחורה ודוחף יותר עם השרירים האחוריים של הרגליים. במישור מוחלט – התנוחה הנג”שית האגרסיבית הקדמית נכנסת לפעולה, ובירידות וסיבובים מהירים צריך לשחק עם המשקל כדי ללחוץ על הקראנק והכידון למהירות ושליטה. מיקום הרוכב על השלדה נכון, מרכזי ומאפשר את השליטה הזו.

אני מרגיש טוב מאוד על האופניים ברכיבות הראשונות אבל יש תהליך של FineTune בגובה האוכף ומיקומו. פה מתגלה שהחיזוק של מוט האוכף לשלדה מאפשר פתיחתו עם אלן אחד, אבל בשביל להדק – צריך שני אלנים: משני צדי המוט. אחד להחזיק את הבורג מהצד השני ושני כדי להדק. עדיף היה פתרון המאפשר כיוונון עם אלן אחד.
גם בתחרות וגם בהקדמות אליה האוכף גרר אצלי קושי במיקום קבוע ופידול יציב ושקט. בכל כמה דקות הרגשתי צורך לשנות מעט מיקום, עקב הרכות שלו. כעת, ללא לחץ זמנים של תחרות באופק אנסה לשפר שם את הממשק לאוכף כדי להיות חופשי להכניס אוכפי מבחן שונים, ואת זה שאני מעדיף בשוטף.

ההיגוי של ה Aerolight מגיב ורגיש. עברתי לאופניים האלה מאופניים מאוד יציבים (טרק ספיד קונספט) וביחס אליהם מדובר במכונה עצבנית.
קבלו טיפ התאמת אופניים מהיוצר שלומי שבן: “מה זאת אומרת כל אחד אחרת? – דברי בציונים גברת, דברי במספרים”… להבנתי מה שהתכוון המשורר לאמר הוא שבוחרים מידת אופניים לפי אורך הריץ’ ומתעלמים מהתיוגים “Small” או “Medium” של היצרנים. ואכן: המידה שלקחתי היא מידה Small ב BH והריץ’ שלה ארוך יחסית – 408,57 וזהה למידה מדיום ב Trek.

מבט מהיר אל אורך תומכות השרשרת ב BH מגלה שהן קצרות ב-20מ”מ תמימים מבטרק (380 לעומת 400). זווית צינור הראש די דומה (72.5 בטרק לעומת 72.8 מעט תלולה יותר ב BH), וזה מסביר לא מעט מההבדל בחוויה שלהם: הטרק יותר יציבים כיוונית, ואילו ה BH הם מכונה חדה יותר בעלת היגוי יותר תגובתי.

האיירולייט מתאימים לרוכבים מתקדמים – מאפשרים אופציה של תנוחה נמוכה וקדמית (או גבוהה ואחורית), יש להם חיות ותגובתיות שרוכבים מיומנים יאהבו. הם יצטיינו במסלולים טכניים יחסית שכוללים עליות, ירידות, סיבובים, יציאה מהאוכף להחזרת מהירות. הזריזות הזו, והתגובתיות עם קשיחות השלדה ותומכות השרשרת הקצרות, משפיעות בין השאר במעבר לעמידה: כשאני יוצא מפניה או נתקל בעליה, אני אוהב לצאת לפידול בעמידה והם מבצעים מצוין בעליות (יחסית לאופני נג”ש…).

הטרייד אוף של הזריזות הזו בא לידי ביטוי בקלות שמירת הקו הרגוע והישר: עם גלגלים עמוקי פרופיל ומעט רוח צד צריך להיות מעט ערניים ויותר מרוכזים כדי לשמור על יעילות וקו ישר. יש איזה רמת מאמץ מסוימת שהם דורשים לשמירה על רוגע והיגוי יציב יותר בלי מיקרו-תנועות קטנות. בסה”כ – התחושה שלי מעולה איתם, ומאוד מהירה.

לסיכום

ה BH Aerolight הם מכונה שפויה וחכמה- אמנם הכבלים אינם מוכמנים בתוך הסטם והכידון כמיטב הטרנד הנוכחי, אבל לטרנד הזה יש מחיר כבד בקלות הטיפולים וההתאמה. יש באיירולייט שפע של נגיעות חכמות, במיוחד בשילוב הסטם, המזלג והצינור העליון שמביאות אותם הכי קרוב לחוויה האינטגרלית מבלי לשלם את הקנס של האינטגרליות, ותוך שימוש בחלקים סטנדרטיים- זה מעולה. ההיגוי שאני חווה הוא כצפוי לבחירה במידה הקטנה יותר האפשרית לי, חי, מגיב, ומתאים לטריאתלון דינמי ואגרסיבי. כמו שאני אוהב.

מאת: גיא חלמיש