לכל רוכב רציני צריכות להיות לפחות שתי משאבות רצפה איכותיות: אחת בבית, ואחת ברכב. הוא צריך לפתח איתן יחסים אינטימיים, שכן הן חלק מהמשחק המקדים עם האופניים שלו לקראת הרכיבה – ליטוף הגלגל, לחיצות קצת בצדדים… כמו דברים אחרים בטבע, וידוא לחץ אוויר מדויק וניפוח הוא אחד מהדברים האלה שעושים שוב ושוב ערב לפני או בבוקר הרכיבה. אז כדאי שמשאבות הרצפה שלכם יהיו מצוינות.
Pro של Shimano נגד Bontrager של טרק
קיבלנו משני היבואנים: CTC-טרק ישראל ו DAA-שימנו ישראל את שתי המשאבות האלה למבחן:
Bontrager Turbo Charger – שעולה ברשת טרק ישראל 285 ש”ח. בתיאור המוצר מציינים שהבוכנה תוכננה כך שתקל בשלבי ניפוח אחרונים של לחץ האוויר הגבוה, שהגוף ממתכת והחלקים הפנימיים ברי החלפה. מוסיפים ראש פטנט שמזהה לבד האם זה פרסטה או שרדר, בסיס רחב, וטוענים שהשעון גדול וממוקם בחלק העליון למניעת קושי בקריאה. ידית רכה ונוחה הם כותבים, ומספרים לנו גם שהאורך ארוך: 114 ס”מ, והיא מגיעה עד 160PSI.
Pro Touring Edition – עולה ברשת חנויות האינטרנט והלבנים Recycles כ 249 ש”ח. באתר של פרו, חברת הבת של שימנו לענייני אבזרים שונים, היא מתוארת כבעלת מגנט נעילה לידית הניפוח, ידית ארגונומית נוחה, מד שלושה אינץ’ בפרופיל נמוך, שסתום שניתן להפוך אותו לפרסטה או שרדר (בהברגה ידנית), ולחץ מירבי של 160PSI.
הכחולה נגד השחורה
מנפחים לעומק…
כמו בכל מוצר יש לנו רשימת דרישות ארוכה, ואנחנו מצפים מהמוצר לשרת אותנו הייטב. מעניין לראות עד כמה דברים קטנים יכולים לשפר את איכות החיים שלכם. חפרנו לעומק כמו שאנחנו אוהבים, והגענו למסקנות:
התאמה לגובה שלכם – תשפיע מאוד על הנוחות בשימוש. המשאבה צריכה להיות ארוכה יותר לגבוהים וקצרה יותר לנמוכים. אם היא הולכת להיות ברכב אולי תתפשרו על נוחות בניפוח, ותעדיפו גודל קטן יותר ואם לא – כדאי שתתאים לכם בול. כמו שאתם מבינים בהיבט הזה אין חוק חד משמעי אלא התאמה למשתמש. שתי המשאבות שבמבחן הן כמעט באותו גובה. הבונטרגר גבוהה מעט יותר מהפרו, בהפרש קטן עד זניח.
כמעט באותו הגובה
מהירות הניפוח – אחד הדברים המתסכלים הוא לפמפם שעה. אנחנו רוצים כמה תנועות נחושות ולצאת לרכוב. נצפה דמיון רב בין שתי המשאבות שבמבחן. אין העדפה בסעיף זה למי מהן.
מהירות הניפוח: דומה בשתיהן
נוחות ידית האחיזה – היא צריכה להרגיש מאסיבית, יציבה ולהוות עזר כנגדכם במילוי, ולהחזיק מעמד (ידית של משאבה מחברה אחרת שאצלי נשברה לחצי אחרי שלוש שנות שימוש). יש המהדרים כמו בונטרגר עם מעין כרית ריכוך בחלקה העליון ברמת הטקסט באתר האינטרנט שלהם, אולם ברמת המימוש בפועל, הייתה זו דווקא ה Pro שהיה לה יתרון מסוים בארגונומיות של הידית, לא רק בקבלת צורת היד אלא גם ובעיקר בכך שהיא מעט רחבה יותר.
נוחות הידית: יתרון לפרו הכחולה
עובי ויציבות הבוכנה – זה משפיע לא רק על מהירות המילוי אלא גם על כל חווית הניפוח. כשתעברו בין מוצר מאסיבי שיורד תוך חיכוך מדויק, וללא חופש בין הצינור הנכנס לצינור העוטף לבין מוצר מעפן, דקיק, שמרגיש כאילו הוא מזגזג במקום לרדת בנחישות למטה תבינו מייד על מה אני מדבר. שתי המשאבות דומות בקטע הזה.
איכות הבוכנה – דומה
אורך צינור הגומי – כבר נתקלתי במשאבות מעצבנות עם צינורות קצרים מדי, שהכריחו את הרוכבים להציב את הגלגל צמוד וקרוב למשאבה, תוך שחייבים להתאים בין מיקום הונטיל לאזור יציאת הצינור (עליון או תחתון). צינורות ארוכים יותר מאפשרים לכם להעמיד את האופניים והמשאבה, ולנפח. פשוט. לא צריך להתעקב על שטויות. שתי המשאבות פה מציגות מבנה הפוך זו מזו: צינור הגומי של בונטרגר יוצא מהחלק העליון של המשאבה ושל ה Pro מהתחתון. פה יש מנצחת ברורה לטעמי: הבונטרגר מספקת צינור ארוך בהרבה, והוצאתו מלמעלה נוחה יותר – הרי תעדיפו בעמידה לחבר את הונטיל כשהוא מכוון לחלק העליון של האופניים מאשר להציבו בצד הקרקע, וכך המשאבה של בונטרגר מספקת לא רק אורך טוב יותר, אלא גם מחשבה על הפרטים האלה שלא שמים לב אליהם, אבל מצטברים לכדי מעט יותר נוחות מהמוצר.
אורך צינור הגומי: יתרון ברור לבונטרגר
מיקום וצורת מיתקון הצינור – כשהמשאבה באחסון, החיבור של צינור הגומי נוח? נגיש? תופס את המשאבה כמו שצריך או שגורם לכם לזרוק אותה בלי לעגן אותו? בבונטרגר העיגון נמצא בחלק העליון הקרוב אליכם יותר ולא צריך להתכופף אליו, אולם תדרשו לתפוס את חלקו התחתון בוו התפיסה שליד הבסיס, כלומר לבצע שתי פעולות. בפרו הוא במרכז המשאבה אולם הרעיון הוא פשוט להקיף את הידית מלמעלה… סוג של תיקו.
עיגון הצינור: תיקו
בסיס איתן – אם הבסיס לא רחב מספיק, ולא מייצב את המשאבה על הקרקע בצורה טובה, היא תתנדנד לכם ותקשה על הניפוח. צריך להיות מספיק מקום לשתי הרגליים לדרוך על הדוושות, עם פיסוק סביר ולא צמוד מדי, וגם התחושה על הדוושות עצמן משתנה ממשאבה למשאבה. גם פה יש סוג של תיקו כאשר שוב ה Pro חושבת על הממשק טוב יותר והתחושה מתחת לנעל שטוחה יותר וטובה. מצד שני ב Pro הבסיס כולו בעל שני משטחים ואילו ב Bontrager יש לו שלושה. יתרון קל ל Pro.
יציבות על הרצפה בניפוח – יתרון לפרו הכחולה
ראש המשאבה לניפוח – פה יש עולם שלם והרבה היבטים: האם זה ראש פטנט כמו של הבונטרגר (גם לפרסטה וגם לשרדר) או ראש רגיל כמו בפרו? שאלת ראש הפטנט היא מעניינת, כי בסוף ממילא רוב הרוכבים משתמשים בסוג אחד של פנימיות, וזה בד”כ פרסטה, אז יש איזה משהו מיותר בפטנט הזה, אלא אם כן יש לכם אופני ילדים בבית ואתם נאלצים להשתמש בשתי השיטות… הפעם בלי קשר לעניין הפטנט הראש של ה Bontrager התגלה כמוצלח יותר, והיווה את עיקר היתרון של המשאבה הזו מבחינתי: הוא נתפס על הונטיל בקלות ובצורה עדיפה על זו של הפרו. הפרו היה בינוני לטעמנו – עם ראש קטן מאוד, בעל ידית הידוק קטנה, הוא פחות נוח לאחיזה, חיבור, הידוק ומשיכה החוצה. מצד שני הוא יתאים הרבה יותר מהבונטרגר לונטילים קצרים המציצים מעט מדי מהחישוק כיוון שראש הפטנט של הבונטרגר מחייב כניסה עמוקה יותר של הוונטיל לתוכו.
איכות ונוחות ראש הניפוח – יתרון משמעותי לבונטרגר
שעון לחץ האוויר – אני מוצא את השעונים האלה כאחד מהחלקים המתסכלים ביותר במשאבות. לא מעט מהם אינם ברורים מספיק, עם מספרים קטנטנים, וקשה להבין כמה לחץ אוויר יש שם. הייתי רוצה יותר מרחק בשנתות וסימון ברור של כל PSI. גם המיקום של השעון משנה מאוד, במיוחד ביחס לגודלו: על הבסיס או למעלה קרוב לידית? השעון של הפרו נמצא בבסיס המשאבה, ענק, יפה בעיצובו, אבל פחות ברור בו על כמה לחץ אוויר בדיוק אתם נמצאים ב PSI (במידות BAR זה דווקא ברור יותר) – המספרים נמצאים באמצע המקטעים השחורים האלה – אז מתי בדיוק אני על ה 100? והאם הפס הלבן בין מקטע שחור אחד לשני מסמן את הלחץ שאינו רשום? דוגמא קלאסית לעיצוב יפהפה אבל פחות שימושי. לעומתו השעון של הבונטרגר משעמם בעיצוב, אבל אפקטיבי ועם סימונים ברורים בכל 5PSI שמקלים עליכם לנפח בדיוק את הלחץ שתרצו.
יפה או נוחה? השנתות בשעון של הבונטרגר ברורות יותר להבנה מהו לחץ האוויר
פיצ’רים נוספים? למשל כפתור קטן לשחרור לחץ האוויר בעוד המשאבה מחוברת, אם עברתם את יעד לחץ האוויר שרציתם, הוא משהו חשוב ונוח, והיה חסר מאוד בשתי המשאבות, מה שאומר שאם עברתם את הלחץ הרצוי לכם תצטרכו לשחררו על בערך בלי שעון אחרי הוצאת המשאבה מהונטיל. מצד שני – למשאבת ה Pro יש שתי נגיעות חכמות של עיצוב תעשייתי – הראשונה בדמות מגנט שתופס קלות את ידית המשאבה אל גוף המשאבה, כך שהיא לא נפתחת בצורה לא רצונית בהעברות או אחסון בשכיבה (גם אם צינורית הניפוח אינה מלופפת סביב הידיות), והשנייה בדמות תא אחסון קטן שמתחבא בידית ובו מכניסים את אותם מתאמים נוספים למזרון הים או כדורים – אתם יודעים, אותם מתאמים שתמיד מאבדים… יציאה חכמה ויפה של Pro.
הייתם מאמינים שאפשר לנפח את המוח עד כדי כך אפילו על נושא כמו משאבות?
הנה, הוכחנו… כל מוצר הוא עולם ומלואו. בכל מוצר אפשר תמיד לחשוב על עוד כמה פרטים קטנים שיעשו למשתמש בו את החוויה לקצת יותר נעימה, ומנגד אפשר לקבל החלטות שגויות או לא לחשוב על דברים שפוגעים בחוויה.
הפעם היו פה שני מוצרים די קרובים במחיר זה לזה, שמספקים תועלת מאוד דומה אחד לשני. אין פה ניצחון בנוקאאוט אולם כן יש מוצר שאהבתי יותר: בשבילי הבונטרגר התגלתה נוחה מעט יותר בעיקר בזכות הראש הנוח והגדול שלה, אבל גם בזכות הצינור הארוך יותר והממוקם גבוה והשעון הברור יותר לניפוח מדויק. זה לא אומר שהמשאבה של Pro אינה מומלצת – היא גם טובה, ואולי רק פיינשמקרים של עיצוב מוצר באמת יתרגשו מההבדלים האלה. תצאו עם שניהם מנופחים, בטוח.
מאת: גיאחה
ומה דעתכם? יש לכם משאבה ממש מומלצת שאתם רוצים לספר עליה? הגיבו בתגובות!
