מהדורת המאה של הטור של פלנדריה הבטיחה וקיימה, עם כל מה שמצופה מהמרוץ האכזרי הזה ועוד קצת. מופע של כוח, טקטיקה, מזל וחוסר מזל, מתח מהקילומטר הראשון. רוכבים אדירים שמשאירים את כל מה שיש להם על המסלול – מופע תחרות אופניים אמיתית כמו שאנחנו אוהבים אותו. אל המופע הזה הגיעו שני רוכבים עם צפיות אדירות שלהם מעצמם, של הספונסרים שלהם מהם, של האוהדים: סאגן וקנצ’לרה.
מאת: יניב שור
אתה חייב לעצמך את המנוי הזה! (הכנס מייל בתיבה וקבל עידכונים מרתקים מבייקפאנל)
המהלך של Trek וקנצ’לרה – שכמעט ונכנס להיסטוריה
קאנצ’לרה הגיע שני. נכון שהוא מלך ויישאר כזה, אולי עוד יחזור לרגע לכס המלוכה בגיהנום של הצפון – פריז רובה בשבוע הבא. מה שלא דווח לכם עדיין, אבל היום יצא לאור, הוא שכעת מתרחש בסודיות (זמנית – עד היום בערב) בצמוד למירוץ אירוע השקה מעניין ומרתק במיוחד. לו ניצח קאנצ’לרה את המירוץ הזה, זה היה מהלך שיכנס להיסטוריה גם ברמה הספורטיבית, וגם ברמת החיבור שלו עם הספונסר שלו ושל הקבוצה: Trek – זה היה משתלב במהלך גאוני מצד Trek ומימוש של משהו שהם עובדים עליו כבר כשנתיים בקליימקס אדיר. מה זה? אנחנו מנועים עדיין מלספר – כנסו לבייקפאנל הערב אחרי 18:00!
אבל עם כל הכבוד לקאנצ’לרה, היום הזה היה שייך לפטר סאגן שניצח במופע אדיר של כוח מהסוג שמזכיר קצת את המלך הקודם אבל עם סטייל משלו, עם השכיבה על האופנים בירידות, עם האגביות בבריחה, הרישול על הכידון בנג”ש והרמת הגלגל המסורתית בסיום – קבלו את הג’וקר של הדבוקה.
הבריחה התקשתה לצאת והמתח והמהירות התחילו לגבות קורבנות. ארנו דמאר (מנצח מילאן סן-רמו) התרסק ואמר שלום אחרי 80 קילומטרים, בינו הצעיר שהיה התקווה הבלגית להפתעה נפל גם הוא ופרש וגרג ואן-אברמט פגש גם את הקרקע והתיישב עליה ממרר בבכי. לנאכס שלו עם הטור של פלאנדרס אפשר להקדיש כתבה שלמה…
הבריחה שיצאה לבסוף הצליחה לייצר יתרון של 2-3 דקות על הפלטון אבל בשום שלב לא היוותה איום. אנדראה גרייפל, ספרינטר בדרך כלל, הפתיע ביציבות ומשך את הבריחה אל תוך המפגש הראשון עם הקווארמונט, 55 קילומטרים לסיום. מי ששכח למי יש את (הארבע ראשי) הכי גדול בדבוקה קיבל תזכורת כשה”גורילה” נאלצה לעמוד כדי לצלוח את 23% של הקופנברג.
על אותו קווארמונט (2.2 קילומטרים, מקסימום 11%) עשתה הדבוקה היום שני סיבובים, הראשון כ-55 ק”מ לסיום והשני כ-15 ק”מ לסיום. בכל פעם עולים כמעט מיד גם את 360 המטרים של הפטרברג ונהנים ממקסימום 20% שיפוע. בסיבוב הראשון ניתן היה לראות שסאגן מתקשה, לא עומד בקצב של הדבוקה ויורד אחורה תוך כדי עליה כאשר קאנצ’לרה לעומתו נראה כמו בסיבוב להכרת המסלול. הצגה?
כדי להבין מה קורה במירוץ ובראש של הרוכבים מהנקודה הזאת ועד הסיום צריך לחזור לשלוש נקודות בהיסטוריה של המרוץ שהם הסיוט של השחקנים הראשיים של היום – קאנצ’לרה, סאגן וואנמרק.
ב-2010 קאנצ’לרה מנצח את הטור של פלאנדרס ואחר כך ממשיך להתעלל בפלטון כל העונה. למהדורת 2011 הוא מגיע שיכור כוח, אחרי ששרף את המסלול בשנה לפני כן ומתקיף בלי חשבון 40 קילומטרים לסיום. כשהוא מגיע לבד לסילביאן שבאנל שברח לפני זה הוא מתחיל למשוך אותו בלי להתבלבל ואפילו לא מבקש להתחלף. הכל עובד טוב עד המור (שאז היתה העליה המכריעה במסלול) שם תופסת אותו הדבוקה והתקפה אדירה של פיליפ ז’ילבר משאירה אותו מפורק וללא מענה. הוא עוד מצליח לחזור, ועובד נגד הרוח בלי עזרה של אף אחד אבל בסיום כבר אין לו כוח והוא מגיע שלישי, מוביל אל הקו את ניק נוינס (מי זה?). עבור קאנצ’לרה של 2011 ואילך התקפה מוקדמת על המסלול של פלאנדרס היא טעות.
פטר סאגן הגיע למהדורת 2013 ככשרון מבטיח וגם אז דיברו על חילופי דורות בין קאנצ’לרה וסגאן. הכל עובד כמתוכנן ושניהם מגיעים לעלייה האחרונה ביחד, שם קאנצ’לרה פשוט מרחיק אותו ועם יתרון של 20 מטר נכנס לתנוחת נג”ש ונעלם אל קו הסיום בסולו. עבור סגאן להגיע עם קאנצ’לרה לעליה האחרונה זו טעות שכבר עלתה לו באובדן הנצחון ההוא.
רק שבוע לאחר שסאגן למד משהו על “ספארטקוס”, מגיע ספ ואנמרק חביב הקהל לפריז-רובה של 2013 ומוצא עצמו בסיום בטריו נדיר עם קנצ’לארה ושטיבר. שטיבר מזגזג 15 ק”מ לסיום, מאבד גלגל ונשאר מאחור. ואנמרק וקאנצ’לרה עובדים ביחד אל תוך הוולדרום ועושים מבחנים אחד לשני בקילומטרים האחרונים. בסיום הניסיון של קאנצ’לרה מדבר וואנמרק נשאר עם המקום השני ולומד שלעזור לקאנצ’לרה זו טעות.
ההימור של סאגן, ההימור של קנצ’לרה
סאגן לא נראה טוב על העלייה הראשונה. 55 הקילומטרים האחרונים של היום, וסאגן על הפדלים ועדיין יורד בתוך הפלטון. בקצה העלייה הוא מעט מאחור, לא איפה שהיה רוצה להיות. קאנצ’לרה לעומתו נראה מצוין, יושב ומגיע למעלה בין הראשונים. אלוף העולם לא יכול להרשות לעצמו סיבוב נוסף על הקווארמונט עם קאנצ’לרה, ולכן הוא מתקיף 33 קילומטרים לסיום. זה הימור גדול, תשאלו את ההוא מ-2011.
קאנצ’לרה לא מצטרף למרות שהוא יכול. גם אם לוקחים בחשבון את הסיום, הצטרפות שלו לבריחה הזו הייתה משאירה אותו ללא קבוצה ועם פטר סאגן (ועוד כמה) – מזכיר קצת את גאנט וובלגם לא? מי ניצח? נכון… סאגן!
קאנצ’לרה מהמר על לתת לסאגן לעבוד, ולתת לפלטון לעבוד עבורו. זה כמעט מצליח, גם דוולדר, גם אסטנה וגם קטושה משתתפים במשיכה. היתרון לא עולה על דקה ובינתיים סאגן עובד קשה מקדימה (כי הוא מסומן).
לרגע אחד המהלך של קאנצ’לרה נראה גאוני, הכל זורם לכיוון הנכון מבחינתו. כמעט.
הכניסה השניה לקווארמונט ולקאנצ’לרה כבר אין ברירה, הוא מנסה לסגור את הפער ולטעמי יוצא טיפה מאוחר מדיי. הוא סוגר מהר מאוד על הקווארמונט, ועל הפטרברג הפער כבר יורד ל-15 שניות! הסגירה הזו מאששת את החשש של סאגן כי קנצ’לארה מהיר יותר בשיפועים הללו אבל למזלו היציאה המאוחרת מנעה סגירה של הפער בראש הגבעה האחרונה וסיפור אחר לגמרי בסיום.
על הגבעה האחרונה ספ ואנמרק מנסה לנער את אלוף העולם ולא מצליח. סאגן מתרחק וספ בכוחות אחרונים נצמד לקאנצ’לרה שמגיע מאחור. סגירה של 15 שניות אמורה להיות אפשרית עבור הצמד הזה, אבל ואנמרק לא עובד. הוא זוכר מה קרה בסיבוב של 2013… כשהוא כבר משתכנע לעבוד זה מאוחר מדיי ומספר שניות שלו לפני קאנצ’לרה רק מגדילות את הפער.
האופניים החדשים והמסקרנים של קאנצ’לרה על העלייה האייקונית – היום בערב תדעו עליהם יותר!
ברשותכם, קצת קלישאות ספורט, בכל זאת, זה מה שהיה
טקטיקה והיסטוריה בצד, פטר סאגאן הזכיר היום לכולם איך מנצחים את המרוץ הזה – לוחצים הכי חזק שאפשר על אחת העליות האחרונות, ואז מגבירים עד לסיום. פשוט לא? כשיש לך תחנת כוח ברגלים הכל יותר פשוט, או כמו שאמר הג’וקר בסיום – אם אני נשאר עם עוד רוכבים אז לא רוצים לעבוד איתי, אז החלטתי לנער אותם ולהמשיך לבד…
עוד רוכבים הראויים לציון הם החברה של סקיי, אולי קוויטובסקי חשב שאפשר לחזור על בדיחה פעמיים ושוב לתפוס את סאגאן לא מרוכז כמו ב-E3. אז זהו שלא. לזכותו של קוויטו יאמר שכשהוא בבריחה הוא עובד, חזק, ולא מסתכל לצדדים. בקוויקסטפ כבר ברור שההתעקשות על בונן הורגת להם את העונה. טומיגאן כבר לא מה שהיה ויש אחרים חזקים יותר. האם ישנו את הטקטיקה בשבוע הבא? אני מקווה שכן.
בשבוע הבא סיפור חדש במסלול השטוח של פריז-רובה
דאבל של סאגאן יהיה הישג בילתי נתפס. נצחון של קאנצ’לרה יהיה אקורד סיום נפלא. אבל בשביל להגיע לזה צריך לא רק כוח אלא גם מזל, ואם יורד גשם אז צריך הרבה מזל. עם עוד נצחון של קאנצ’לרה או בלי, המעמד של סאגאן השתנה סופית והוא כבר עכשיו עוד לג’נד של רכיבת הכביש התחרותית. או כמו שאומר ידידי הפאנליסט ירנין פלד “איפה היית שהשרביט עבר מקאנצ’לרה לפטר סאגאן”.
RVV2016: 2 crashes, long fight to come back in the front, great teamsupport, gave everything in final, podium! #3thpic.twitter.com/7AT6x8AyZ6
איך אפשר בלי המחווה של ספ ואנמארק לקאנצ’לרה בסיום, שאחרי עבודה של 15 קילומטרים מחליט לא להתחרות בו, ונותן לו לעבור את הקו במקום השני ולנופף לשלום לקהל. בשביל רגעים כאלו של כבוד הדדי יש לרכיבת הכביש את המקום שלה בין כל ענפי הספורט האחרים. שאפו לשני רוכבים ענקיים שיש מצב שיתנגשו גם בשבוע הבא.
