Specialized Epic S Works נגד Trek Superfly 29 Elite SL נגד Cannondale Scalpel 2 נגד Niner JET RDO. קיבצנו עבורכם 4 זוגות אופני חלום לרכיבת מרתון/XC עם שלדות שיכוך מלא מקרבון, גלגלי 29 אינץ’, מהלך של 100 מ”מ ועוד תופינים. רכבנו עליהם באותו מסלול מבחן, וברצף, ביום מרוכז אחד. הנה המסקנות…
כמו הרבה דברים מעניינים שקורים באתרי אופניים, גם מבחן הפרימיום הזה יצא לדרך בגלל גחמה אישית: החבורה איתה אני רוכב מרתונים, “הקזחים” נקרא להם, סיימה שנה עתירת קילומטרים וכאבי גב, ובתוכה פרויקטים כמו “קזח ישראל” (קרוס ישראל מחרמון לטאבה), צ’ימיצ’ורי, סיקס פארק, מבצע יואב – כל מה שבא ברוך הבא. כיאה למקורותיה הקזחיים, החבורה לא מאמינה בקידמה טכנולוגית, ורכבה כולה על זנבות קשיחים, מי בטיטניום, מי בפלדה ומי בקרבון. כבר במהלך חציית הארץ, הבנו שאנו רוכבים על הארדטייל מסיבות של קלאסיות, שמרנות, ראש קשה, חתירה לפשטות, שקולי אמינות ובגלל שת’כלס – אנחנו פשוט אולד סקול. בואו לא נשכח שכשרוכבים על הארדטייל באלמנט שלו, מקבלים כמויות כיף וקשר מיידי ואינטואיטיבי לשביל ולאופניים, שלשיכוך מלא קשה להתחרות בהם, וחוצמזה, עם אופני זנב קשיח אפשר להגיע מתחת ל11 קילוגרם “משקל רטוב” בקלות יחסית.
לכולנו ברור שמבחינה תחרותית, מבחינת התאוששות הגוף, מבחינת מהירות ובטיחות בירידות ומבחינת היכולת הטכנית – מכל הבחינות הללו דאבל תחרותי וקל תמיד עדיף, ובכל זאת כולנו על הארדטייל. צריך לזכור שמבחינה תחרותית והתאוששות הגוף עדיף לקנח רכיבה בבקבוק אחד בלבד, קטן, של בירה רגילה, ולא עם חמישיית בקבוקי 750cc של בירה בלגית חזקה במיוחד, אבל גם כשזה נוגע לטקס הבירה של סוף הרכיבה, הבחירה ההגיונית עבורנו היא זו שפחות תחרותית.
ובכל זאת, משהו השתנה. מצד אחד הדאבל התחרותי המודרני הפך להיות אופניים טובים יותר, עם יעילות דיווש מצוינת ומשקל קליל, עד הפרש משקל של כמה מאות גרמים בלבד משלדת ז”ק מקבילה. מהצד השני, עוד ועוד רוכבים ומתחרים סביבנו נהנים מיתרונות הדאבל התחרותי המודרני – ונותנים לנו בראש… הבעיה הפכה להיות אקוטית כשהקזח הראשון החליף את אופניו לאופני שיכוך מלא חדשים, והחל להיעלם לנו ברכיבות המשותפות. מרוץ החימוש נפתח, והחיפוש אחר אופני המרתון/xc המושלמים החל.
4 זוגות אופני מרתון 29 קצוות במבחן משווה. מימין: צחי, גיאחה, נימי, נולי.
אז מה קיבלנו למבחן העל שלנו?
- Specialized Epic S Works – מחירם 42,950 שקלים, משקלם 10.4 ק”ג (כל המשקלים במבחן כוללים דוושות XTR, צמיגי טיובלס עם חומר נגד תקרים וכלוב בקבוק אחד (או שניים במקרה של הספשליזד)
- Trek Superfly 29 Elite SL – מחירם 26,000 שקלים, משקלם 11.4 ק”ג
- Niner Jet RDO XT – מחיר מוערך לאופניים שנבחנו 26,999 שקלים, משקלם 11.8 ק”ג
- Cannondale Scalpel 2 – מחירם 28,499 שקלים, משקלם 11.3 ק”ג
האופניים הנבחרים אמורים להיות בשיאם ברכיבות נפח ארוכות של כמה שעות, הכוללות שילוב של דרכי כורכר (60%-80%, תלוי במסלול), כמה שיותר עליות וסינגלים טכניים איפה שרק אפשר. הם ישתתפו בכמה אירועי סבולת ארוכים במהלך השנה, באירוע אחד או שניים רב-יומי בארץ או בחו”ל, ובהרבה רכיבות קצרות וטכניות בקצב גבוה, כי זה מה שרובינו אוהב ויכול לגנוב לעצמו באמצע שבוע.
הם חייבים להיות אמינים, כי למעט גיאחה, כולנו אוחזים כרגע בזנב קשיח וחסר בעיות, והם חייבים להיות קלילים, כי הזנבות הקשיחים הנוכחיים שלנו שוקלים בין 10.5 ל-11 ק”ג.
האופניים שבמבחן הנוכחי אינם אופני המרתון היחידים בארץ כמובן. לכל המותגים בארץ יש קטגוריית מרתון/xc, ולכולם אופניים טובים ומעניינים. כולי תקווה שהמבחן הזה הוא הראשון בסדרה, ושהחיפוש אחר זוג המרתון המושלם לא יסתיים כאן. מבין הזוגות הבולטים שנרצה לבחון בעתיד, נציין את האנת’ם 29 של GIANT, את האדיקט 29 הסקסיים של FELT ואת זוגות הש”מ 29 אינץ’ של MERIDA, SCOTT, KTM ו-KONA, לכולם עדת מעריצים בארץ וגיבורים שסיימו עליהם טראנס אלפ/קייפ אפיק ואירועים דומים.
שלושה מארבעת הזוגות שקיבלנו מתהדרים במהלך מתלים של 100 מ”מ מלפנים ומאחור (המהלך הסטנדרטי היום לאופני xc עם גלגלי 29 אינץ’), מגיעים עם מערכות XT, שוקלים סביב ה-11.5 ק”ג, ועולים בין 26,000 ל-28,500 שקלים. יוצאי הדופן הבולטים הם הספשלייזד S Works, הדגם העילי במשפחת ה-Epic, שעולים לצרכן 42,950 שקלים, מגיעים עם מערכות XTR מלאות, חלקי קרבון ושוקלים 10.5 ק”ג.
בעולם אידיאלי היינו משווים אל מול השלישייה ה”צנועה” את דגם ה-Epic Expert Carbon, שעולה בארץ 24,995 שקלים ושוקל משקל דומה לנבחנים האחרים, אבל דחיל ראבאק, השגנו s works אקזוטיים וקלילים למבחן – מי יגיד לא להצעה כזו???
לופ המבחן הנבחר ואופן ההשוואה
המבחן ההשוואתי שערכנו לארבעת הזוגות, אינו שגרתי: לא לקחנו את הזוגות למבחן עומק של 3 שבועות, כרגיל אצלנו, אלא נפגשנו ביער לסקירת בזק השוואתית, “ראש בראש”, בין הזוגות. בנינו לופ קצר וממצה של כ-40 דקות (כולל צילומים…) המאפיין את הרכיבות הפרטיות שלנו (הרבה סינגלים), ולאו דווקא את אירועי המרתון הפיראטיים בארץ, שלרוב מכילים בעיקר דרכי כורכר. הלופ יוצא מליגד סנטר, מטפס ל”תל רגב” בדרך כורכר תלולה ומדורדרת בחלקה, בתל רגב חברנו לסינגל האדום של קק”ל, ירדנו את החלק הטכני שלו, וטיפסנו ל”שלוחת צבאים”, שם עזבנו את הסינגל וחזרנו לרכבים על אספלט/כורכר.
מסלול המבחן שנבחר משקף ומרכז בלחץ את הדרישות המנוגדות והקשות שאנו נדרוש מאופני המרתון שלנו: יכולת טיפוס מרשימה וחסרת נענוע בדרכי כורכר ארוכות ותלולות יחסית, גיהוץ מיטבי בסינגלים טכניים בירידה, יכולת טיפוס טכנית מעולה הכוללת כיבוש מדרגות גבוהות ומקטעי ספרינט קצרים בעמידה, ולקינוח, יעילות דיווש עילאית בדרכים סלולות מהירות.
כדי לשמר את התובנות והתחושות בצורה האותנטית והמיידית ביותר לאחר כל לופ, הכינונו מראש שאלונים וענינו עליהם מייד אחרי כל לופ, כל אחד על האופניים שרכב עליהם. אמנם ברכיבה אינטנסיבית של שעה לא הגענו לרזולוציות של מבחן ארוך טווח, אבל מה שכן השגנו, ובגדול, הוא השוואה ישירה וברורה של האופי והתכונות של כל זוג ביחס לאחרים, כשהזיכרון טרי מהלופ שסיימנו לפני דקה בלבד.
את הרשמים נביא לכם, אמיתיים ובלתי מצונזרים. בסך הכל בילינו ביער כארבע וחצי שעות, במסלול חשוף למדי, עם 35 מעלות בצל ואופניים בשווי מצטבר של 120,000 שקלים. עבודה פיזית קשה יש פה בבייקפאנל, אבל לא בדיוק התלוננו (:
ומי הבוחנים?
- נימי – 43, נשוי טרי. רוכב מ-1993, בוחן וכותב על אופניים מ-1999. אוחז בזוג סייקלוקרוס, כביש, שני ז”ק 29 (פלדה+טיטניום). 60%-70% בסינגלים, פרט לאירועים ותחרויות על דרכי כורכר.
- צחי – 45, בזוגיות+שניים. רוכב מ-1993, אוחז בזוג סייקלוקרוס, כביש, אופני שבילים/AM עתיקים ורוכב רוב הזמן על קנונדייל פלאש קרבון 29 קשיחי זנב רק 30% מהזמן בסינגלים.
- נולי – 42, נשוי+שתיים, הקזח המקורי (את החולצה קיבל מהמסומם החוזר למדליה: וינוקורוב) רוכב מ-2000, אוחז בזוג כביש, AM (למכירה…), וז”ק טיטניום 29. רוכב 60/40 לטובת הסינגלים.
- גיאחה – 42 נשוי+שתיים. רוכב שטח וכביש מ-1993 ומחזיק שני זוגות בהתאמה. רוכב בעיקר בסינגלים ומפגין צומוד מרשים (או מטופש) לגלגלי 26 (יטי AS-R).
* תודות רבות וגדולות כל מי שעזר לנו בארגון והשגת זוגות העל שבמבחן:
- Specialized Epic S Works – אייל חברוני
- Trek Superfly 29 Elite SL – אורן ניסטל
- Niner Jet RDO XT – ערן גיל-בר (האופניים הפרטיים של היבואן)
- Cannondale Scalpel 2 – או.אר. סייקלינג בע”מ
את המבחן נפרסם כפרויקט של 3 כתבות עוקבות בבייקפאנל. הנה הדגם הראשון:
***********************************
הקנונדייל סקלפל
Cannondale Scalpel 2 – מחירם 28,499 שקלים, משקל רטוב 11.3 ק”ג.
הסקלפל 29 של קנונדייל הם דגם חדש יחסית שהוצג לעולם ביולי 2012, וגם להם ערימת מדליות ופודיומים בגביעי עולם של מרתון, xc ובאירועים רב-יומיים דוגמת ה-BC Bike Race. בדומה לאפיק של ספשלייזד, גם הסקלפל המקוריים תוכננו ככלי ייעודי מאוד ממוקד וחסר פשרות, שנועד לנצח תחרויות קרוס קאנטרי ומרתון. לשם כך פותח מתלה אחורי מינימאליסטי ויעיל, שמוותר על ציר מתלה בחיבור בין תומכות השרשרת לתומכות הכיסא, ובמקומו עושה שימוש מתוחכם בתומכות כיסא ושרשרת אקטיביות מקרבון, המשמשות כקפיץ עלה, ש”נטען” ממשקל הרוכב.
גם הפרונט של הסקלפל ייחודי בתעשיית האופניים, עם מזלג ה-Lefty החדש, שעבר מהפיכה רצינית לקראת 2013, ומתגאה במשקל הנמוך בעולם למזלג 100 מ”מ עם נעילה מהכידון, בקשיחות הצידית הגבוהה בעולם, במרווחי הטיפול הגדולים ביותר כיום, באטמי אבק משופרים מתחום המוטוקרוס, שאפשרו להיפטר מהגרמושקה המכוערת שאפיינה דגמי עבר, וממנגנון פנימי משופר, שחיסל את תופעת המסבים היוצאים ממקומם, שפגעה בביצועי הדורות הקודמים.
לאחר טעימה קצרה ולא-ממצה מהסקלפל 1 במדרונות התלולים של אישגיל, אוסטריה, קיבלנו מהיבואן את הסקלפל 2, דגם הקרבון הזול יותר מבין 3 קיימים, ולקחנו אותם לדגימה מקומית מלאים בציפיות.
על שלדת הקרבון המלאה מגיע מזלג קדמי לפטי XLR 100 29, מהדור החדש – דגם אחד מתחת לדגם הקרבון שמגיע על הסקלפל 1 ועל האולטימייט (בעלי האופניים יצטרכו לסבול את תגובותיהם הלא-מקוריות של כל דיירי הסינגל האחרים בגינו, אבל מתרגלים לזה…), בולם אחורי רוקשוקס מונרך RT3 עם פלטפורמת דיווש בעלת 3 מצבים, גלגלים על חישוקי Stan’s ZTR Arch 29 וצירים קנונדייל לפטי קדמי ו-SUN Flea אחורי, עטויי צמיגי קרוסמרק, ידיות הילוכים, מעצורים ופדלים של שימאנו ברמת XT, מעביר אחורי XTR Shadow+ עם הקלאץ’ נגד הצלפות ונפילות שרשרת, קראנק של SRAM עם גלג”שים 24/38, כידון טרובטיב קרבון ברוחב 700 מ”מ, סטם אינטגרלי של קנונדייל, מוט כיסא מאלומיניום של פיזיק ואוכף פרולוגו.
* הסקלפל שבמבחן הגיעו עם גלגלים משודרגים לגלגלי קרבון של ריינולדס, שמגלחים מעט משקל (כ-50 גרמים) מהגלגלים המקוריים, ומוסיפים קשיחות והרבה סקסאפיל. השתדלנו להתעלם מההבדל הזה בחוות הדעת שלנו, ולהתייחס לאבזור המקורי.
וזה מה שפאנל הבוחנים שלנו חושב:
מקדם חרמנות
גיאחה: מקדם חרמנות גבוה. עיצוב עם לפטי ייחודי עוד יותר, צבעים יפים מאוד (שחור-ירוק-לבן, מתאים לנו לבגדי בייקפאנל…). צינורות עבים מדי לטעמי מקדימה וחוסר איזון לעובים מאחור. שוב, ברמת טעם אישי אני לא מתחבר לחלוטין לעיצוב אבל אי אפשר לשלול את הייחודיות ותשומת הלב שניתנה לו.
צחי: אופנים מרשימים. צריך להתרגל לצינור העליון הקמור ולעובי שלו בחלק הקדמי. סה”כ נראים טוב.
נולי: מתחלק לשניים: השילדה מעוצבת יפה וניראת מושקעת עיצובית, די עושים חשק, עד שמגיעים לסטם ולבולם. הסטם ניראה כמו יציקת ברזל מגושמת, הבולם בצד אחד, לא צריך להכביר מילים, אלו אופניים קטועי רגל… לא נראה ולא מרגיש סקסי בכלל.
נימי: השלדה עצמה ייחודית בעיני, אך קשה לי לומר שהיא יפה. הצינור העליון רחב מדי לטעמי האישי, והשלדה נראית מסיבית וכבדה, אפילו שהיא קלה. את הלוק של הלפטי אני אישית דווקא אוהב, והוא לא מפריע לי כלל. הסקלפל 2 בלבן-שחור-ירוק די יפה, אך הסקלפל 1 שמעליו בצבעי לבן-תכלת-אדום די מכוער בעיני. דגם האולטימייט הכל-שחור, עם גלגלי וכידון ENVE קרבון, הקראנק האינטגרלי הקליל של קנונדייל וכולי, סקסי להחריד, אך מתומחר בארץ ביותר מ-55,000 שקלים…
רייסריות
נולי: קשיחים, חדים ומרגישים מאוד מהירים. כח הדיווש עובר לגלגלים והאופניים עפים קדימה. מבין השלושה ללא הספשלייזד, בסקלפל הכי פחות מורגש השינוי בבולם האחורי וגם במצב פתוח הם יחסית מהירים.
צחי: זווית אף מעט גבוהה, אבל סה”כ מרגישים קלילים ומהירים. דיווש יעיל מאד אין כמעט צורך לנעול את השוק האחורי. מטפסים טוב מאד. מאד מהירים בסינגלים.
גיאחה: רייסריות טובה ונובעת בחלקה מהקשיחות הצדית הכי מרשימה במבחן בחלק הקדמי של האופניים, ומהטיה כללית למטרה הזו עם הלפטי הידוע כקשיח, וצינור ראש וצינור עליון עבים ברמה של מוטציה. פגמה לי ברייסריות תחושה גדולה למדיום, ומיקום כידון גבוה מדי, וטיפה בובינג.
יותר מבזוגות האחרים נראה לי שצריך פה סטם שלילי ממש – כזה שהופכים אותו והוא יורד לכיוון האדמה כדי לסדר את התנוחה המתאימה לרייס. כדי לוודא את העניין הזה לקחתי את האופניים לעוד כמה סיבובים, עם אפס ספייסרים ומתאם צינור הראש הפוך לטובת רייסריות. החלק הקדמי עדיין גבוה מדי מה שמאלץ אותי לרכוב עם כידון בגובה האוכף בערך, ורייסר ירצה נמוך יותר. צריך לשבת נמוך יותר גם בשביל התחושה והכוח על הפדלים, גם בשביל העליות עליהן מבלים את רוב הזמן, וגם בשביל אווירודינמיות בקטעי הישורת החשופים הרבים שיש בכל מרתון. בגובה הנוכחי של החלק הקדמי אני מאבד את האפקטיביות של משיכת הכידון כנגד הפידול. המסקנה התחזקה: חייבים סטם שלילי שיורד למטה ובלי זה הציון יורד כאופניים לרייסרים – מזל שזה בר פתרון.
בתחום השיכוך גם הלפטי וגם המונרך והמתלה מאוד רגישים ללחץ האוויר שתשימו בהם. אם אתה רייסר, אתה לא רוצה לשים אפילו טיפה מעל 20% סאג, וגם במצב הזה – רכבתי בדרכי 4*4 כמעט אך ורק עם בולם נעול (הנעילה אינה מוחלטת) כדי להפחית בובינג, שנותר ברמה עדינה מאוד.
בסה”כ אני חושב שהם מאוד דומים לטרק והפלטפורמה של שניהם תלויית בולם אחורי. שניהם עדיפים מהניינר כאופני רייס, ופחות XC ויותר מרתון מהספשלייזד.
נימי: לסקלפל מקדם רייסריות גבוה, שני במבחן הזה רק לאפיק, וממוקם מעט מעל לטרק. תגובת הדיווש שלהם מצוינת, המשקל שלהם נמוך (הזוג שבחנו שוקל 150 גרמים יותר מהמקורי, כי גלגלי הריינולדס שוקלים יותר מהגלגלים המקוריים), הקשיחות המבנית שלהם הגבוהה במבחן והם מדושים מעולה בעלייה, הן עם מתלה נעול והן עם מתלה פתוח. לסקלפל ספייסר מיוחד שניתן להרכיב מעל למזלג הלפטי או מתחתיו, וכך לשנות באופן מורגש את אופי האופניים. במצב העליון, האופניים מקבלים זוויות “שבילים” (ציר מרכזי גבוה, זווית ראש מתונה יותר, משקל רוכב מוסט לאחור), קלות למשיכת גלגל קדמי, והמתלה האחורי אקטיבי יותר. במצב התחתון, עם גיאומטריית “רייסינג” (משקל הרוכב מוסט קדימה, זווית הראש תלולה יותר, הציר המרכזי נמוך), לאופניים תגובות היגוי מהירות יותר, תנוחת רוכב שאוהבת עליות, ומרכז כובד נמוך שמאפשר טיסה בסיבובים פתוחים. הייתי מייעץ לרוכב עם אוריינטציית פאן להשתמש בגיאומטריית השבילים, ולרוכב תחרותי לחיות בגיאומטריית הרייסינג הקיצונית.
הפרונט גבוה מדי לטעמי בשל מזלג הלפטי, גם כשמוציאים את כל הספייסרים מתחת לסטם בעל הזווית השלילית (15 מעלות). ניתן לרכוש סטם ייעודי בעל זווית שלילית מוקצנת כמו של מקצועני קנונדייל.
בדומה לטרק, גם מתלה הסקלפל מאוד תלוי בביצועיו במצב הפלטפורמה שנבחר: הוא עדיין מתנועע קלות במצב פלטפורמה אמצעי בבולם מאחור, המצב בו האופניים יבלו את רוב זמנם, ובמצב נעול מתנהג כמעט כמו ז”ק, אך ללא אחיזה טובה וגיהוץ. רייסר ייאלץ להסיט את המתג תכופות ממצב נעול למצב אמצע, ולכן נמליץ לשדרג לבולם עם נעילה מהכידון, כמו בדגם הסקלפל 1.
יכולות טכניות ו-Fun Factor
צחי: היגוי זריז ואחיזה טובה. בולמי זעזועים עובדים מצויין. מגהצים יפה מכשולים כמו גינות סלעים.
נולי: האמת הופתעתי. האופניים עפים קדימה, לוקחים סיבובים מהר מכולם, והיה כיף לרכב עליהם למרות שהמזלג הקדמי, מעבר למראה הקטוע, לא עבד טוב כמו מזלגות הפוקס שהיו במבחן. אם אפשר היה להתקין על האופניים הללו בולם עצמאי ולא את הלפטי, כנראה שהיו יוצאים אופניים מדהימים, ואולי הייתי מוצא לעצמי שידוך… הבנתי שזה אפשרי, אך פוגע משמעותית בחלק מיתרונות האופניים (קשיחות, משקל…)
גיאחה: ציון טוב אבל לא בקלות: הגעתי למסקנה שאני צריך יותר זמן להתרגל אליהם, וייותר תשומת לב לכיוונונים הקטנים וללחצי האוויר בבולמים. וכך היה – אחרי עוד רכיבה או שתיים באמת התחושה השתפרה. אחת הבעיות לטעמי היא שוב – הרגישות הגבוהה של כיוון הסאג. אם תתנו קצת יותר מדי סאג בלפטי הוא מרגיש רך מאוד ופשוט מדי וחסר פרוגרסיביות כלשהי – יורד למטה באותה רמת התנגדות לאורך כל התנועה.
למול הקשיחות הצדית המרשימה מקדימה, החלק האחורי הרגיש כאילו שני זוגות שונים נחצו באמצע והודבקו יחדיו, אבל עדיין הממוצע עדיף משל הזוגות האחרים ומקנה הרבה בטחון בגינות סלעים. שליטה טובה מאוד בכיוון ובהפרעות לגלגל היא אחת התועלות של אותה קשיחות צדית גבוהה שמאוד נהנים להסתלבט עליה בטוקבקים. אחרי שתעלו על הסקלפל ותרגישו את העוצמה הזו מקדימה אני די בטוח שזה ישפר את אהדתכם לתכונה הזו…
האורך הכללי ותחושת האופניים עדיפים במעט על התחושה של הטרק בסינגלים ובקטעים הטכניים , עם הצבת משקל טיפה אחורית יותר. האופניים באופן כללי היו נחמדים בקטעים הטכניים: כמו הטרק שניהם מרגישים גדולים למדיום ובסינגל טכני וצפוף פניות אני מעדיף אופניים שמרגישים לי יותר זריזים מתחת לרגליים. אם הייתי שוקל לקנות טרק סופרפליי הייתי לוקח את הסקלפל להשוואה ובהיבט הטכני הם כנראה ינצחו את הסופרפליי. בירידות הכידון הרחב והגבוה היה דווקא נוח כמובן, אולם בסיבובים פתוחים או דרדרתיים המהירות שלי ירדה עקב חוסר בטחון שנבע מקושי גדול יותר להסיט משקל אל מעל הגלגל הקדמי כדי למנוע את החלקתו – שוב תוצר של הסטם הגבוה. סה”כ בכל זאת – ציון טוב בטכני.
נימי: במקטעי טיפוס טכניים, עם מדרגות סלע וחריצים, הייתי לוקח אותם ראשונים, גם לפני האפיק, וזאת בשל מתלה אחורי שמשלב בין יעילות גבוהה לגיהוץ מעולה. בסינגל בירידה הם מאפשרים לרכוב אגרסיבי מאוד ביחס למה שחשבתם שניתן להוציא מאופני מרתון קלילים ועדינים בגלל שלושה פקטורים:
- לפטי קשיח ובולע-כל, שפשוט זורח בגינות סלעים
- קשיחות מבנית גבוהה
- גלגלי קרבון של ריינולדס, שהם פשוט חזקים, רחבים וקשיחים בטירוף
עם זאת, באותם קטעים אגרסיביים מתגלות מגבלותיו של המתלה האחורי, שגם במצבו הפתוח לא זוכה לתואר “מפנק”. לסקלפל יש גיאומטריה מוצלחת מאוד עבור רייסר שאוהב לשבת נמוך ופרוש על אופניו: הם מתגאים בצינור עליון ארוך יחסית (59.3 ס”מ), אל מול בסיס הגלגלים הקצר במבחן הזה (110 ס”מ, שלושה ס”מ פחות מהטרק!) ותומכות השרשרת הקצרות במבחן (44.4 ס”מ, קצרות ב-4 מ”מ משל האפיק שבמקום השני). הצינור העליון המרווח מאפשר לרוכב לתת בראש במישורים ארוכים ובעליות בקצב קבוע, ואילו בסיס הגלגלים והתומכות הקצרות הופכים אותם לחלום בקטעים צפופים וסוויצ’בקים, ונותנים להם את ההתנהגות הכי דומה במבחן לאופני 26 אינצ’ים. באופי הכללי ובאיזון שלהם במגוון יכולות הם ממוצבים במקום דומה לטרק, כשלטרק מתלה אחורי יותר plush ולקנונדייל מתלה יותר יעיל. בכל מקרה, מבחינת פאן פקטור טהור, שניהם נמצאים מתחת לניינר, בגלל המתלה דורס הכל של ה-RDO, שמאפשר עוד אגרסיביות ואוהב יותר זמן אוויר.
מכלולים +/-
גיאחה: האבזור מאופין פה במיקס ייחודי שאפשר לראות רק על האופניים האלה: מזלג, סטם, מונרך נדיר יחסית, שילובי סראם ושימנו. לטעמי הרוק שוקס מונרך מאחור אינו מוצלח כמו הפוקס, המתג שלו פחות נוח וההסטה שלו ארוכה מדי. הלפטי קשיח בטירוף, מיוחד מאוד, סופג מצוין במפים קטנים אבל חסר פרוגרסיביות בגדולים ונותן שקיעה קבועה עד למטה. גם הוא מחייב סאג מדויק בשביל להרגיש יעיל. לי אישית מפריע במיוחד שהוא מאוד בעייתי ברכב – לא מפרקים גלגל קדמי לנסיעה (חייבים מתקן לרכב עם האופניים האלה). יש לו יתרון קשיחות ומשקל אולם עושה רושם שיש פער מסוים בין התדמית שמנסים לשוות לו אוהביו, לבין התפקוד שלו בפועל מול הפוקסים החדשים. העברת ההילוכים היתה קשיחה מדי – כנראה שהגיע זמנם של הכבלים להיות מוחלפים. הסטם גבוה מדי עבורי ואני חייב פה זווית שלילית. מאחר ואפשר לקנות רק לקנונדייל האלה וכדאי שתקנו אותם אחרי שאתם בטוחים שהוא מתאים לכם בזווית ובאורך.
צחי: מאובזרים יפה. גלגלים קלים ואוהבי טיובלס של Stan’s, כידון, כסא, סטם, בלמים ומערכות XT.
נולי: מאובזרים טוב, שליטה מצוינת לנעילת המזלג מהכידון. גם הבולם האחורי היה נוח לתפעול, כל עוד אין בקבוק בכלוב… המנטרה הרגילה: אופני מרתון ב 28,000 ש”ח בערך חייבים מכלולים ברמת XTR.
מתגפפים
נימי: הסטם OPI הייחודי לקנונדייל קשיח וקל באופן זניח מהקומבינציות הרגילות הקיימות בשוק, אך לא מציע מספיק אלטרנטיבות להתאמה אישית. את בולם המונארך של רוקשוקס דווקא אהבתי, הוא קל במעט מהפוקס, עבד היטב גם בקטנות וגם בגדולות ועזר למנוע נענוע, רק מה, כדי שרייסר ינצל אותו טוב, חייבים שלט מהכידון גם עבורו, והייתי שמח לאפשרות כוונון עוצמת פלטפורמת הדיווש במצבה הבינוני. הפריע לי שיש מקום רק לבקבוק קטן/בינוני בכלוב, וגם הוא מפריע לתפעול מתג הנעילה בבולם הרוקשוקס (אני תמיד רוכב עם בקבוק).
תמורה למחיר
גיאחה: תמורה דומה לשני הזוגות האחרים במבחן המתומחרים בסביבה – בדיוק כמו הטרק והניינר – די בינונית (והרבה יותר טובה משל הספשליזד).
צחי: טובה יחסית למחירים בשוק של אופניים ברמה הזאת.
נולי: כמו כל שלושת הזוגות למעט הספשלייזד שהיו פחות או יותר ברמת איבזור דומה ובמחירים דומים: יחסית למחירי ישראל תמורה טובה היות ואלה המחירים.
נימי: ביחס לטרק, לסקלפל יש שלדת קרבון מלאה ומזלג ייחודי, יקר וסקסי, עם נעילה הידראולית מהכידון. האם זה שווה 2,500 שקלים הפרש? כנראה שכן לחסידי קנונדייל והלפטי. ציון של 3 כוכבים מתוך 5 (תמורה בינונית מינוס).
סיכום
הסקלפל הם אופניים מאוד ייחודיים, ולו רק בגלל הלפטי הקיצוני הזה, מה שמגדיל את הסיכוי ליחסי Love or hate איתם. יש בהם חבילה איכותית, שמציעה אופניים ורסטיליים ורבי יכולות, הן במרתון תחרותי ולא טכני והן בסינגלים טכניים ואתגריים. היכולות האלו גורמות לסקלפל להתכתב במבחן הזה בעיקר מול הסופרפליי של טרק.
אלה אופניים קשיחים ברמות קיצוניות בחלקם הקדמי, והפגינו מתלה אחורי יעיל דיווש אך אפקטיבי בקטעים טכניים. בסה”כ הבוחנים הביעו חוות דעת חיובית על הסקלפל ומצאו בהם אופני מרתון מדויקים. האבזור שלהם מעט יותר שנוי במחלוקת ואפשר לאהוב או לשנוא אותו.
והנה הפרק השני בפרויקט: טרק סופרפליי 100 וספשלייזד Epic S-Works
