KTM SCARP 29 Prime
KTM מוכרת לכולם כחברת האופנועים האוסטרית המזוהה עם הצבע הכתום, ששולטת בשוק הישראלי. לארץ היא מיובאת על ידי שחקן מאוד שונה בשוק המקומי: חברת דוד לובינסקי, יבואנית האופנועים של KTM, וכמובן יבואנית פג’ו וסיטרואן. KTM פרצה בגדול לישראל בשנתיים האחרונות, עם התנהגות מרשימה במבט מהצד, שמשקפת את הגב הכלכלי שלה ואת הגישה המקצועית: החברה נתנה חבות לרוכבים (בתחומי האקסטרים והכביש), השקיעה בפרסום במגזינים, שלחה עיתונאים להשקות דגמים בחו”ל ואף לקחה חסות ראשית במשך שנתיים על ליגת ה-AM. התמורה היא שרואים לא מעט אופניים שלהם בסינגלים וגם בחנויות האופניים ברחבי הארץ.
(בכתבה הקודמת בילינו על ה Giant Anthem X1 משודרגי גלגלים. זו כתבת ההמשך).
KTM החלה בייצור אופניים די במקביל לאופנועים עוד בשנות ה-60, שזה הרבה לפני רוב החברות האמריקאיות הגדולות, הנפוצות בשוק הישראלי כיום. שני השותפים שהקימו את החברה התפצלו בשלב מסוים והקימו שתי חברות נפרדות לחלוטין, שרק שמרו על שם המותג הזהה. אז בניגוד למה שרוב האנשים חושבים KTM היא מותג אופניים, לא פחות מאשר מותג אופנועים, רק שכולם מכירים את השם בעיקר מהתחום המוטורי. חברת האופניים העצמאית, מנוהלת גם היא מאוסטריה, והיבואן המקומי – מוטוספורט מקבוצת דוד לובינסקי, הוא הנציג של שתי החברות בארץ.
בשנת הדגם 2014 חברת KTM מחזקת מאוד את תחומי ה-29 וה-27.5 ותשאיר את גלגלי ה-26 אינץ’ רק לדגמי הכניסה. המהלך השני החשוב מבחינת החברה הוא תוכנית ה”קרבון להמונים”, ניסיון להוריד את שלדות הקרבון לרמות תמחור ואבזור שלא יהוו חסם לרוב הרוכבים. אנחנו בעד, אבל ממשיכים ליהנות מדגמים דוגמת הסקארפ המדוגם שבמבחן, שבמחיר של 26.5 אלפי שקלים, קשה לקרוא לו קרבון להמונים…
KTM ממצבת אותם כאופני המרתון שלה, והמקצוענים שלה משתמשים בשלדה הזו בתחרויות. באליפות העולם האחרונה המקצוענים שלהם התחרו עליהם (אמנם עם גלגלי טובולר קרבון של dt, אבל מי סופר) הנה מדוע:
נתונים
מחיר: 26,500
משקל: 12.4 ק”ג (כולל פדלים ומחזיק בקבוק)
השלדה כולה מקרבון כולל המשולש האחורי וחוליית המתלה. על השיכוך: FOX Float CTD BV + FOX 32 Float 29 FIT CTD RR 100 15-T. רוב חלקי המערכת הם XT למעט מעביר אחורי משודרג XTR Shadow עם מנגנון קלאץ’ מובנה, כנגד נפילות והצלפות שרשרת. סט גלגלים של DT Swiss מדגם M1700 Spline1 29. הקוקפיט מתגאה בכידון קרבון שטוח, סטם אלומיניום ומוט אוכף מקרבון, שלושתם מסדרת ה-WCS היוקרתית של Ritchey, אוכף פיזיק טונדרה.
משום מה אין טבלת גיאומטריה באתר של KTM, או שלא מצאנו אותה, אבל מצאנו ברשת נתונים שלפי חוויית הרכיבה עליהם, וגם בהשוואה ל Giant עושים שכל: למידה מדיום שנבחנה – טופ טיוב 58 ס”מ, זווית ראש 70.5 מעלות, תומכות שרשרת 45.2 ובסיס גלגלים 109.8. לא מסופק ה BB Drop.
מקדם חרמנות
גיא:
גבוה. צומת צינורות הראש מסיבית במיוחד וביחד עם חוליית המתלה הגדולה מהווים את האלמנטים העיצוביים העיקריים פה. רמת הגימור גבוהה מאוד, המשולש האחורי עשוי כולו מקרבון.
האופניים האלה נראים מאוד מושקעים וניכר שירדו בהם לפרטים, מבלי לפספס אף נקודה. יש בהם דיוק וסבלנות של מתכנני מוצר שרצו להוציא משהו איכותי. הם עמוסים בפרטים שמחרמנים Gear Heads: חלקי קוקפיט מקרבון של ריצ’י, גלגלים ממותג חזק (DT Swiss), צירי גלגלים 12 מ”מ מאחור ו-15 מ”מ מלפנים, חוליית מתלה (רוקר) מקרבון, חיווטים פנימיים של הכבלים עם הכנה לחיווט מוט כיסא טלסקופי, נעילת בולמים מהכידון, עם שליטה על שלושת מצבי ה-CTD של הבולם הקדמי והאחורי בבת אחת, סט גלגלים איכותי ויוקרתי של DT ועוד.
הדבר היחיד שטיפה הורס את המראה היפה הזה, הוא מסבך הכבלים שיוצא מהקוקפיט – תוצר של תוספת שני הכבלים של שלט הנעילה לבולם הקדמי והאחורי. בדיעבד, אנו מעדיפים את הג’ונגל הזה על פני העדרה של יכולת הנעילה הזו, שעליה נרחיב בהמשך.
נימי:
האופניים האלו סחטו תגובות נלהבות מהסביבה: לא היה אחד שלא התלהב מהמראה הזוויתי והקרבי שלהם, מסכימת הצביעה הנאה, שיורדת גם למשולש האחורי ולחוליית הבולם ומהגימור המוקפד והאיכותי, שבולט מכל פינה. העיצוב של ה-Scarp יפה ומודרני, וגם אגרסיבי מאוד, בעיקר בשל זווית ה-sloping האגרסיבית של הצינור העליון המזמין לרכיבה. עם זאת, כדי לחרמן את הרייסר שבי, נדרשים פחות צבעים (אני מעדיף את הסובלימציה של גישת ה”זאב בעור כבש”, עם צביעה אחידה ושקטה יותר), פחות ראשי תיבות מודפסים על כל ציר וחוליה, ובכלל, יותר מינימאליזם (חוליית בולם קטנה יותר, פחות עיבוי בצמתים וכולי). אני בטוח שזה גם ישתלם גם בתחום המשקל.
רייסריות
גיא:
תראו, בסעיף הזה קשה להגיד שהאופניים מצטיינים. הם עושים דברים אחרים מעולה, אבל אופניים לרייסרים מגולחי רגליים ותוקפני עליות הם לא. ברכיבת מרתון קלאסית בהרי ירושלים – עליות אופיניות ארוכות וקשות כמו העליה לצובה מ”הדרומית”, או העליה מנחל-רפאים למבוא ביתר, וירידות מהירות וארוכות כמו זו לנחל שורק מצובה התגלו המגבלות כאופני מרתון טהורים: בירידות הארוכות והמהירות בדרכי הג’יפים של האיזור – הם לא מרגישים יציבים מספיק כמו אופני מרתון אחרים. בסיס גלגלים ארוך יותר ותנוחה מעט רכונה ונמוכה יותר היו מסייעים פה לבילוי בעוד קצת קמ”שים בזוויות יורדות ארוכות ומהירות, אדרנלין וריכוז גבוה.
בתחום התנהגות הבולמים של פוקס, גילינו שאין סנכרון בין שלושת מצבי ה CTD של הבולם הקדמי לאלה של האחורי והתוצאה היא שיכוך לא מאוזן: הקדמי תמיד קשה יותר מהאחורי. אפשר לכייל את זה במעבדות פוקס אבל לא לבד כרוכב. אני חשתי שהנעילה לא מספקת והמתלה האחורי בעיקר נשאר רך מדי ויש בובינג. במצב Climb הנעילה טובה רק בישיבה אולם בעמידה, מצב אופייני לרייסרים בקירות קצרים או התקפה, מתקבל נדנוד משמעותי גם מקדימה וגם מאחור – גם בסאג הכי נמוך בטווח הסביר. התוצאה היא שבד”כ רכבתי במצב הנעול גם במישורים…
נימי:
קצת בדומה לאנת’ם של ג’יאנט, לסקארפ של KTM יש פוטנציאל תחרותי גבוה, אך הוא לא ממומש ב-set up הנוכחי. האופניים כבדים, 12.4 ק”ג רטוב, וזה בולט לרעה ביחס למתחרים בקבוצת המחיר הזו לאופני מרתון וקרוס קאנטרי. מהנדסי החברה מודעים למשקל (הם לא קוראים לו “בעיה”…) ולטענתם בכוונה הם לא ייצרו שלדה קלילה ו”חד פעמית”, אלא שלדה קשיחה, חזקה ועמידה, שיכולה לעמוד ב-abuse רציני, ולאורך שנים. באופן מפתיע לטובה המשקל הזה אינו מורגש במיוחד ברכיבה, והאופניים מרגישים בפועל קלילים יותר ממשקלם, אך אי אפשר שלא לחשוב ולחשב, כמה הכל היה קל ומהיר יותר עם חיסכון של קילוגרם שלם (הסקלפל המקביל במחיר שוקל 11.3 ק”ג, טרק סופרפליי מקביל 11.4, ניינר מקביל 11.5 וכולי).
לטובת המשדרגים הכרוניים, או אלו שמפנטזים על הדגם העילי (פול XTR, יקר לאללה), חשוב לציין שאין פה יותר מדי מאיפה להוריד משקל: גם אם המערכות יוחלפו ל-XTR מלא, והגלגלים לגלגלי קרבון קלילים, הסקארפ עדיין ישקלו 11.4 ק”ג, ולא את ה-10.5 ק”ג הנחשקים. בסקלפל או בטרק פיול xtr/xx ישקול 10.5-10.4 ק”ג.
אפשרות הנעילה הכפולה מהכידון היא סטארט-אפ רציני, שמשדרג את הביצועים של כל זוג אופניים עם יומרות תחרותיות. מדובר על שלט בודד, הנמצא על הכידון, ושולט בו-זמנית בנעילת שני בולמי הזעזועים, קדמי ואחורי. במקרה של פוקס, אתה אף יכול לבחור מהשלט בין שלושת מצבי הפלטפורמה שלהם: פתוח, בינוני ונעול. השימוש בשלט הופך להיות טבע שני שלך לאחר רכיבה-שתיים, ומשדרג כל רכיבה מהירה במסלול עם תנאים משתנים. עלייה או קיר טכני בסינגל? הופ, אני במצב Trail היעיל וחסר הבובינג. מקטע ירידה מהיר וטכני? טאק, אני מיד במצב Descend אקטיבי לחלוטין עם גיהוץ מושלם.
נקודת הכשל של הפטנט הזה היא השלט המסורבל, הבולט והמכוער שעל הכידון, אך החדשות הטובות הן, שהחל מ-2014 פוקס עברו לשלט חדש קומפקטי, צמוד לכידון וסקסי. בעיה נוספת היא ערימת הכבלים המוכערת והמסורבלת בקדמת הכידון שלך: 6(!) בסך הכל. זוועה לעיניים, לא פחות…
עדיין, בסוף היום, אני רוצה שלט כזה על אופני התחרויות הבאים שלי, ובהשוואה לשתי הנעילות הנפרדות והל נגישות בקלות שעל הג’יאנט זה פשוט עולם אחר.
Fun Factor
גיא:
מבחינתי ככה צריכים להתנהג בסינגלים אופני 29 מוצלחים!
האופניים האלה (ביחד עם הניינר Jet RDO) החזירו לי את האמון, שישנה בכל זאת אפשרות להינות בסינגלים וברכיבה טכנית עם אופני 29 במידה מדיום. מסתבר שהרגשת המשאית הכבדה, חסרת הזריזות, התנועה הקלה והחיות (או במילה אחת Agility) של רוב אופני ה 29 כפולי השיכוך שרכבנו עליהם היא לא הכרח המציאות, אלא תוצר של תפיסת המתכננים את המדיום וכיצד צריכים להרגיש אופני מרתון בתוכו. אני חולק על רובם, ושמח למצוא שותפים לדעתי ב KTM.
רועי שבילי, מנהל המותג בלובינסקי, מגדיר אותם כאופנים המדגימים לרוב רוכבי השבילים שאין להם שום צורך ב 120מ”מ מקדימה באופני 29. הוא מודה שהם לא יתאימו לרייסר מגולח הרגליים שתוקף כל קיר בחמת זעם ומחפש מקסימום העברת כח ומשקל נמוך במיוחד. ברור שהוא ישמח לשמוע שאני מסכים איתו: כי האופניים האלה פונים למרכז של המיינסטרים של רכיבת ההרים הישראלית. הם מתאימים לטווח ענק של רוכבים מרוכבי סוף שבוע רגועים ועד לרוכבי סינגלים מיומנים ומהירים שרוצים את האפשרות לגעת גם במרתון פה ושם. הסיבה העיקרית לכך היא Fun Factor בכמויות!
אחד היתרונות של לצאת עם צלם ליער הוא שזה מאלץ אותך לעשות את אותו הקטע פעם אחר פעם, ובכל פעם עם אופניים אחרים, כך שנוצרת היכרות אינטימית עם האלמנט, הקרקע ועם התנהגות האופניים בתנאים זהים. אחת המסקנות שעלו מיד היא שצמיגי המקסיס אייקון שעל ה-KTM פי אלף יותר טובים מהשוואלבה רייסינג רלף שעל הג’יאנט, לפחות בתנאי היובש והעפר של בן שמן בקיץ. אך חשוב לציין שהצמיגים המקוריים שהגיעו על הסקארפ היו Knobby Nick, גם הם של שוואלבה, צמיגים מהירים וקלים, שלדאבונינו לא החזיקו טיובלס, ולכן הוחלפו בחנות התל-אביבית בייקלאב לאייקון TR (טיובלס רדי) החדש.
בהשוואה ל Giant, וכנראה שגם לכל שאר דגמי ה 29 שיכוך כפול שבחנו לאחרונה למעט ה Niner Jet RDO, ה KTM הרבה יותר כייפים בסינגלים. הם מרגישים קלילים, ששים להקפצות, שעשועים הטיות והשכבות. מרכז הכובד שלהם יותר נמוך משל ה Giant וזה אומר שהפדל יכול להתקע בסלעים בפידול בסיבובים, אבל גם שתרגישו הרבה יותר הדוקים ומחוברים לברם בסיבוב.
מידה 17 ה KTM מרגישים מדיום-סמול למול האנתם במידה 18 שמרגישים מדיום אמיתי. ההשפעה של זה היא תחושה צפופה יותר, וקטנה יותר שאומרת – יותר שליטה, יכולת תמרון ומשחק באוויר ובמקומות צפופים, למרות הפרש המשקל בינהם שהוא לטובת הג’יאנט, אולם לא ממש מורגש בפועל כשרוכבים.
הפשרה שתעשו פה בבחירה בין שני הזוגות האלה היא Fun במחיר של יעילות ומהירות. אופניים כייפים לחלוטין. רוב הרוכבים – רוכבים הנהנים בעיקר מסינגלים זורמים בסגנון הקק”ל, עד קפיצות מזדמנות של חצי מטר, אשר לא מוטרדים מתחושת יעילות ומהירות מקסימלית בעליות, אלה האופנים בשבילם. האחרים שרוצים משהו יותר אפקטיבי לעליות יבחרו ב Giant.
נימי:
KTM הצליחו לייצר מכונת שבילים מצוינת. המתלה חי ועובד מצוין לאורך כל מהלכו, הקשיחות הצידית מרשימה ומהטובות שנתקלתי בה, המכלולים חסונים ומתאימים לרכיבה טכנית, במיוחד הכידון הרחב והגלגלים החסונים, והגיאומטריה, במיחד זווית הראש, עובדת מעולה בסינגלים מהירים וזורמים בירידה.
מתלה הספארק הוא שילוב של ישן עם חדש, והביצוע שלו הוא לעילא ולעילא. המתלה מסוג ארבע זרועות, עם ציר מתלה אחורי שנמצא על תומכות הכיסא, ולא על תומכות השרשרת (בדומה לאופני סקוט, קונה, ונטנה ועוד). חסרון המתלה, בדומה למתלה יחיד ציר, הוא התקשחות המתלה בעת הפעלת המעצורים. בשטח זה לא ממש הורגש, כנראה בשל שילוב של מהלך מתלה צנוע, תנאי רכיבה מדורדרים פלוס, וניסיון כללי שלי בחיים לבלום נכון: לבלום ולווסת מהירות לפני הקטע הטכני, ולא בתוכו. יתרון המתלה הזה, הוא חוליות המתלה, שמפעילות את הבולם האחורי, ומאפשרות למהנדסי המתלה אינספור אפשרויות של כיוון וכיול אופי העבודה שלו. המהנדסים של KTM עשו עבודה טובה מאוד, והמתלה מצליח להעלים רעשי דרך קטנים בתחילת מהלכו, אך עם מספיק “בשר” והתנגדות בהמשך מהלך המתלה, מבלי להיות רך מדי ולבזבז את המשך המהלך במהירות. בשטח זה בא לידי ביטוי בביצועים טובים מאוד במגוון מתארים טכניים: סינגלים מסולעים ואלימים בירידה או בעלייה, סיבובים צפופים בסינגלים, נחיתות מדרופים (כן, כן, הסקארפ מפתים אותך לרכוב קצת מעבר למעטפת המרתון הקלאסית…) ועוד. עם בולמים במצבם הפתוח האופניים מגהצים היטב, עולים יפה לקפיצות ובאני הופים, מרגשים חסונים ויציבים בנחיתות מקפיצות, בקיצור, אופני שבילים מצוינים, רמה מעל לג’יאנט, מזכירים קצת את הניינר ג’ט RDO באופיים – וזו מחמאה.
מכלולים ותמורה למחיר
KTM הצליחו להעמיד פה את אחת החבילות הכי מרשימות בתמורה שלהם, ביחס למתחרים שבחנו עד כה, באותה רמת מחיר. יש פה שלדת קרבון מלאה ואיכותית, שלט כפול מהכידון, שמגיע רק על דגמי הקצה היקרים יותר של המתחרים (או שדרוג יקר שיעלה לכם יותר מ-1,000 שקלים),יש גלגלי DT איכותיים, שיחזיקו שנים, ולא סט טייוואני זול יותר וחזק פחות, ויש חלקי קוקפיט מקרבון, יקרים, סקסיים ואיכותיים מאוד של ריצ’י, ולא סט חלקי אלומיניום גנריים ממותג בית כה או אחר. בנוסף יש מערכת XT מלאה, עם מעביר אחורי בערך הכי טוב/יקר שכסף יכול לקנות: XTR עם מנגנון הקלאץ’ כנגד הצלפות ונפילות שרשרת. אז נכון, האופניים עולים הרבה כסף, 26,500 שקלים, אך אתה מקבל הרבה חלקים איכותיים ויקרים בתמורה להשקעה שלך, בלי ניסיון לחסוך עליכם במקומות שלקוחות פחות “מייבינים” נוטים לדלג עליהם בחנות.
בקטנה:
הבחירה בקראנק משולש פלאטות ולא בקראנק עם שתי פלטות, כמו ברוב הזוגות הנמכרים כיום בקטגוריה זו, מעט תמוהה, או בלשונו של צחי: “זה ממצב אותם כאופני דובוני שבילים ולא כאופניים תחרותיים”. קראנק עם שתי פלטות מאפשר העברת הילוכים תכופות פחות, לפחות במעביר הקדמי. קראנק עם שלוש פלטות נותן בין היתר הילוכים קלים יותר (בפלטה הקטנה), שיאפשרו גם לרוכב פחות חזק לכבוש עליות תלולות.
הגריפים חלומיים, עשויים ניאופרן והם רכים בדיוק במידה הנכונה וארגונומיים. הוצאה והכנסה של בקבוק מהכלוב אינה קלה, צפוף שם לבקבוקים בינוניים בגודלם.
הגלגלים, הסט החדש של dt מסדרת הSplined הכלכלית, אינם כבדים ואינם קלילים – משקלם (קצת פחות מ-1.8 ק”ג) דומה לשל גלגלי XT של שימאנו או לסט EA70 של איסטון. הם מרגישים איכותיים, וגם באים עם צירי הברגה (thruaxle) עדכניים ב-15 מ”מ מלפנים ו-12 מ”מ מאחור. שדרוג שלהם למשהו קל משמעותית ישנה את הציון שהאופניים קיבלו בתחום הרייסריות.
אולי זו איזה סטייה אוסטרית לא ברורה אבל כל הברגים באופניים כמעט אינם מסוג אלן מילימטרי רגיל אלא מסוג Torx (בהרגים שנראים כמו כוכב), אז תצטרכו לרכוש סט כלים ייעודי חדש…
סיכום מבחן הראש בראש – Giant Anthem X1 נגד KTM Scarp 29 Prime
ה-Anthem X1 משודרגי הגלגלים, וה-Scarp 29 Prime הועברו אלינו בחיפוש אחרי דגמי קצה של יצרנים נוספים שימשיך את מבחן “4 המופלאים” (בעיקר מתוך מטרה פרקטית לסייע לנימי למצוא את האופניים הבאים שלו). מה שגילינו הם שני זוגות 100 מ”מ 29 אינץ’ מאוד שונים זה מזה בהרגשה, בחוויה ובתמורה.
יש בין שני הבוחנים טיפה הבדל בהרגשה ביחס לאנת’ם: בעוד שגיא הרגיש שהם מרתון קלאסי עבור נימי הם הרגישו יותר קרובים ל-KTM ולרכיבת סינגלים טיפוסית.
גם שני הזוגות האלה מתומחרים בפלוס מינוס 25,000 שקל: ה-KTM ב-26,500 וה-Giant ב-23,500. זה המון כסף בשביל משקל שנע בין 11.3 ל 12.4 ק”ג, אולם להזכירכם גם הסקלפל, הטרק והניינר הסתובבו סביב יחס המחיר לק”ג הזה (מי מעט יותר או פחות). לאלה שהתרגלו לרדת מ-11 ק”ג (ובטח לאלה שירדו מ 10…) באופני הזנב הקשיח 29 שלהם, יהיה קשה מאוד להסתגל לקנס המשקל הזה. אך כשנותנים להם לרכוב על אופניים כאלו, הם נזכרים בערגה ששיכוך כפול הוא הרבה יותר נוח והגיוני לרכיבות ארוכות, או טכניות. אכן דילמה.
שני הבוחנים אהבו את ה-Fun Factor וכריזמת השביל, עם בחירות האבזור המפנקות והשוות של ה-KTM, אולם לא יבחרו בהם כבן לוויה לתחרות מרתון עם המשקל הזה ועם העדר נעילה חזקה מאחור. שניהם נהנו על הג’יאנט אולם היו רוצים לראות עליהם בולם עם שלושה מצבים ונעילה מהכידון, שביחד ימקסמו את ביצועי המתלה. בנוסף, הג’יאנט דורשים טיפה פימפום שופוני של סרסורי קרבון עם זוהר של ניקל ופרווה על הדשבורד בשביל הסכום הלא צנוע שהם עולים. התמורה למחיר הייתה פעם אחת מנקודות החוזקה של המותג GIANT בארץ וחבל לנו שזה לא הורגש עם האנת’ם X1.
הבוחנים הגיעו למסקנות דומות, אך לא זהות, לגבי שני הזוגות האלה – “ההבדל היה במינונים”, כמו שאומר גו’רג’ הוטרינר. גיא הרגיש שה-Giant הם 70% מרתון ו-30% סינגלים וטכני, בעוד שה-KTM בדיוק הפוך ומצטיינים יותר בסינגלים. נימי חש ששני הזוגות פוזלים יותר לסינגלים מאשר למרתון כהלכתו, אך הג’יאנט יותר תחרותיים באופיים, וה-KTM יותר טכניים. גיאחה פחות מתרגש מחלקי אלומיניום אבל רוצה לראות מחיר אפקטיבי משתלם לקילוגרם, בעוד שנימי, האיש שסטייל ופיינשמקריות מהגיהנום הם דרישות סף שלו מאבזור, הרגיש שהקרבון והפינוקים של ה-KTM מלטפים אותו בשנתו. שנינו ממשיכים לחפש את הגביע הקדוש – אופניים באפיון שלעיל, רק במשקל שיורד מה-11 ק”ג, במחיר נמוך מ-25,000 שקלים, עם XTR, מלא קרבונז’, ועם טווח שימושיות שמתחיל בהארד טייל מגולח רגליים ומסתיים במכונת שבילים מושלמת לרכיבה עם וויזור ובאגיס…
🙂
צילום: יוג’ין לויט
מאת: גיא חלמיש ונמרוד כהן
