הקטע השני היה קטע שונה מאוד מהראשון: הפעם הנושא העיקרי היה עליות וירידות. היום השני באפיק ישראל הוא יום קשה מאוד, וארוך. אם אתם רוצים להבין מהי “רכיבה אפית” אפשר לקחת את הסטייג’ הזה כדוגמא: 107 ק”מ על 2,350 גובה מצטבר. רכבנו בדרכים וכבישים העוברים על צלע הכרמל וחושפים נוף מרהיב, למי שיהיה כוח להפנות מבט בעליה או אומץ להסיט מבט מהשביל בירידה. התחזית צפתה לנו טמפרטורות של כ-30 מעלות בצהריים, ואלה הגיעו, אבל לא לפני קצת גשם שירד עוד לפני הזינוק, ואחרי כן הביא עוד קאמבק מאסיבי יותר. על זה בהמשך.
מאת: ירנין פלד, אור דיין וגיא חלמיש
צילום: גיאחה
כמעט כל מי ששאלנו, דיווח על הנאה גדולה ועל קטע מדהים. מיעוט קטן שביקר היה בד”כ חובב סינגלים, שרוצה רכיבה משמעותית יותר באיזורים מוצלים, בנתיבים זורמים וכייפיים יותר ובתוך היער, כי במיוחד בשעות האחרונות של המירוץ, מדובר ברכיבה בדרכי 4*4 “קשות”- רצופות אבנים, סיבובים שצריך להיות ערניים לגביהם, וחשופים לשמש.
המירוץ נפתח ב-6 ק״מ רכיבה מנהלתית על כביש ומשם ירד ליקנעם
כמובן שקצב מנהלתי זה יחסי ומהר מאוד אפשר היה להבחין בשובל ארוך של רוכבים לאורך הכביש. משם אל האזורים המיוערים בין אליקים לאיזור התעשייה של יוקנעם- סדרה של עליות תלולות וירידות תלולות לא פחות, שבשנים קודמות היו יבשות ותחוחות. הפעם הגשם של הלילה והבוקר הניח לנו תנאים אידאלים: המוני האבנים נתקעו באדמה ולא זזו ממנה, והרוכבים יצרו “סינגלים” מהודקים ודביקים על דרכי ה 4*4, מה ששיפר מאוד את הבטיחות וההנאה בירידות המהירות שם.
הקיר המסורתי הגיע די מהר- קיר ראשון שיצר פקק לא קטן כי כולם ירדו מהאופניים ודחפו… היו רבים שניסו לעבור את הטור הצועד אבל ויתרו מהר מאוד לנוכח כמות ההולכים ואופניהם לצידם.
הפעם ירדנו חזרה לאיזור יקנעם כדי לטפס לכרמל מהעלייה הידועה לשימצה למוחרקה מיקנעם. לא פשוט. פה כבר החל השלב שבו כל אחד מצא את קבוצת השיוך שלו ומשם פחות או יותר רכבו הקבוצות ביחד. הכנסת הגובה המצטבר הזה בשלב מוקדם מאוד בתחרות היא מצוינת- כולם טריים יותר, ויש זמן רב יחסית עד העלייה המשמעותית השנייה- לשוקף.
מי שבתחילת המסלול ניסה לדחוף מעט מעבר ליכולתו מצא עצמו לאחר מספר שעות מאבד זמן רב. ירנין מספר: כשרכבתי עם דודו גולדפרב בן זוגי למירוץ, שמחנו במיוחד לגלות השנה צמד רוכבים הולנדים הבאים כל שנה לאפיק ומאוהבים בישראל וחושבים כבר על הסמרתון! זו הוכחה לחשיבות של אירועים כאלה המסוגלים לפרוץ את השוק המקומי, ולייצר משיכה לרוכבים מכל העולם.
ההמשך בדרך נוף כרמל מקסים כרגיל
זה השלב שבו השמש נמוכה, והנוף נראה נפלא. עד שהגיע אותו גשם. הגשם היה משמעותי אבל חוויה לראות אותו מהרכס הגבוה של אוניברסיטת חיפה: מופע שכל רוכב חיכה לו עם ידיעה שאיכות החיים שלנו בסינגלים בתקופה הקרובה תשתפר. אבל לא באפיק ישראל ולא במסלול הזה- פה אנחנו צריכים טפטף קטן כי מעבר לזה, זה אומר בוץ רציני.
הגשם תפס כל אחד במיקומים שונים בהתאם למהירות הרכיבה שלו- לפני ואחרי הפיד זון השני בסינגל-טרק בית אורן. האחוריים יותר קיבלו אותו במיקום פחות נוח, וספגו רמות בוץ משמעותיות. זו הפכה לחוויה אירופאית משהו, למעט בוץ ישראלי נדבק ושחור שגבה כמה מעבירים, והעלה את מפלס הפנצ’רים. רבים דיווחו על הליכה בבוץ עד לפיד זון הזה. חוויה.
יאמר לזכות המארגנים שלאחר כמה רוכבים שהגיעו מבוצבצים מאוד, אלתרו במקום עמדת שטיפה בסיוע סינגל טרק בית אורן, מארחת הפיד זון. רועי המכונאי של שימנו היה שם במקום ובזמן הנכונים עם לשימון מייד לאחרי לפני היציאה להמשך הדרך. גם בתחנה הראשונה- אחרי העלייה למוחרקה, וגם בשנייה בסינגל-טרק בית אורן, רצינו לחבק את המלאכים של עמדות ההזנה, אבל היינו מבוצבצים ומזיעים מדי: המתנדבים המוכרים לנו מהענף ומהקבוצות והמשפחות ראויים להמון תודה והערכה! אתה מגיע בלחץ, ורוצה למלא ולברוח. הפיד זון מלא באנשים שיוצאים אליך עם איזוטוני או מים בקנקנים ומונעים את ההצטברות ליד השולחנות ותורים. הם תופסים בקבוק וממלאים, ומישהו כבר דוחף לך בננה או ג’ל של High5 ואתה יוצא לדרך. פה ושם היו גם עמדות חיזוק מים נוספות בשביל. המעטפת הזו אפשרה לרכוב עם שני בקבוקים בצורה רגועה ולדעת שלא תתייבש.
הייקאבייק בעייתי
אחרי בית אורן צריך לחצות את עליית הכביש של בית אורן ולהגיע לאיזור האגם. בקטע הזה, כנראה מתוך אילוצים ארגוניים שאפשרו להוביל תחרות בלי להשתלט על מקטע הכביש בעלייה הזו, העביר אותנו המירוץ בערוץ נחל בעייתי: הייק-א-בייק לא קצר ואף מסוכן משהו, ולדעת רבים מהרוכבים גם מיותר. זה מסלול הולכי רגל עם מדרגות סלעים משמעותיות גם אם אתם בלי אופניים ונעלי רכיבה, וסלעים שהיו חלקים מאוד אחרי הגשם. רוכבים פיצצו שם אברים בהחלקות ונפילות, וכל הקטע היה “בר”- מלא בצמחיה סבוכה. זה מורכב להצליח לתפור מירוץ ומסלול כזה בין כבישים וישובים, ואנחנו בטוחים שגלצה התאמץ שם לא מעט סביב העניין.
העלייה לשוקף
מה שיורד צריך לעלות, במיוחד בהוט אפיק ישראל ביום השני… הגענו ל”אגם” לרגלי השוקף ושלט “אתגר סובארו” או משהו דומה עם המותג קיבל את פנינו עם אינדיקציה שהעלייה מתחילה. זו עלייה סלולה באספלט, ארוכה, יפה וקשה. היה שם גם איזה קיר או שניים לקראת הסוף וירנין מדווח שהיה חייב להוריד רגל בקטע התלול רק מכיוון שאלו שהלכו לפני לא פינו את הדרך… למעלה נוף מרהיב של הים ומורדות הכרמל.
הירידות באיזור הזה לא פשוטות- רצופות אבנים וכורכר ודי מפחידות. בהתחלה יש רצף של סוויצבקים אחרי מורד רציני ושליטה במהירות לקראת הסיבובים היתה הכרחית- כמעט עד כדי עצירה. רוכבים מיומנים שלא ברחו קדימה מוקדם יותר התערבבו עם רוכבים מיומנים פחות, שהירידות היו מלחיצות עבורם, והם התקשו לשנות נתיב ולפנות למהירים מאחור.
כרם מהר”ל ולכיוון חורשן והביתה לכפר התחרות
עזבנו את שוקף ואת איזורי הנוף הדרמטי הגבוה של הכרמל אל איזורי הגבעות הנמוכים יותר. הגוף כבר עייף, הרגליים כואבות, יש עוד 30-40 ק”מ להשלים וזה הרגע הקשה ביותר לרבים במירוץ. עד 60-70 ק”מ רבים קרובים יותר למעטפת הנוחות שלהם. מעל המרחקים האלה, כבר צריך עומק וזמן בשגרה בשביל להחזיק כושר מתאים. אתם כבר כמה שעות טובות בעבודה קשה, ובדיוק כעת כשהסף הזה מתקרב, גם נהייה הכי חם במהלך היום, ו 30 המעלות שהבטיחו מקיימות…
לקראת חורשן חרדה קלה עוברת במחשבות- האם גל צחור הולך להעלות אותנו שוב בעליות הקשות והתלולות שם למעלה? למזלנו לא הפעם- עם גובה מצטבר מאוד משמעותי שכבר צברנו, ולא מעט גובה לעלות לכיוון דליה, נבחר נתיב מתון יותר. אבל זה לא אומר שהיה שם קל: פה בדיוק טוחני הפלטות התחילו לתת עבודה. החברה שמתאמצים ביחס לדירוג הכללי ולא באים “בשביל לסיים” גילו פה את המתחרים שלהם נותנים בראש: רק 10 ק”מ לסיום וזה ה Money Time! האנרגיות התחרותיות עלו, עד להגעה המיוחלת לכפר התחרות, ולסיום הקטע.
התאוששות
יש כמה שלבים חשובים בהתאוששות אחרי מקטע בתחרות שלבים: מגיעים לקו הסיום ונכנסים לדשא כדי לנחות על בנות חמודות שמגישות לרוכבים מטליות ספוגות במים לנקות את הפנים, ושייקים של חלבון שחשובים להתאוששות מיידית. אחריהם מים ועוד מים ואיזוטון ועוד מים…
משם ממשיכים לנקות את האופניים מלאי הבוץ. נעצור לביקורת: רק שתי עמדות השטיפה היו קטנות על התחרות הזו- צריך הרבה יותר. הן היו מפוצצות ברוכבים והתור הגיע לכדי 45 דקות, אם לא יותר- נשרפים בשמש ללא כל צל, וזה אחרי סטייג’ קשה במיוחד של 105 ק”מ ומעל 2000 מטרים של טיפוס. לשנה הבאה אנא: 4 עמדות שטיפה בבקשה, וצל.
אבל יש המון דברים מצוינים במקום הזה: עמדות הטיפול של Shimano – מקבלת את אופניכם השטופים ויסדרו לכם את הצרות עד לקטע של מחר. גם Trek – ספונסרית ראשית באירוע הזה החזיקה עמדת טיפול לטובת הרוכבים. הנחתם את האופניים- זה הזמן לאכול ולנוח. בעקבות לקחי שנים קודמות ארוחת הצהריים של אחרי הרכיבה שופרה, והפעם אפשר היה לקחת מנה גדושה של פסטה בולונז או משהו אחר, ולשבת לאכול אוכל אמיתי. נחמד היה שאפשר היה לעשות מילוי חוזר לשתייה – בהחלט במקום, כשמדובר בחבורה של אנשים שחייבת לייצר מאזן נוזלים משתן לקראת מחר. והשוס: מתחם הצ’ילאאוט עם הבירה… תענוג. 
המנצחים
מתוך הודעת התחרות לאחר הקטע:
“הסטייג’ השני של 2015 Hot epic israel היווה נקודת מפנה עבור הצוותים הדרום-אפריקאים. צוות הגברים,Erik Kleinhans ו- Nico Bell, נטלו את ההובלה במקטע העליות השני ופתחו פער משמעותי כבר בפידינג זון הראשון. דבוקת החוד שכללה את שני הזוגות הגרמנים, ואת שלומי חיימי ובן זוגו UWE פיגרה אחריהם בכ-8 דקות. משם לא הרפו הדרום אפריקאים עד לסיום המוחץ ביתרון מדהים של 17 דקות על שני הצוותים הגרמנים שהגיעו אחריהם, ניצחון שהביא אותם אל המקום הראשון הכללי.
בפער של 32 דקות מהמובילים הגיע הצוות הישראלי הראשון גיא שגיב ורועי גולדשטיין ותפסו את המקום הרביעי.
את מקצה הנשים סיימו ראשונות Mariske Strauss ו- Cherie Vale מדרום אפריקה שהראו נחישות ויכולות טכניות לא מבוטלות אשר הביאו אותן לזמן מכובד מול מובילי המסטרס והמקצה המעורב. השתיים סיימו בחיוך גדול ובפער של כשלוש דקות על יריבותיהן ההולנדיות, יתרון שהעניק להן את מקום הראשון הכללי בקטגוריה.
בקטגוריית המסטרס, שוב היו אלה ליאור זך-מאור וגלי רונן, המנצחים הכללים של הקטגוריה מאשתקד, אשר ביססו את מיקומם הראשון הכללי בקטגוריה באופן משכנע.”
ועוד:
- בקטגוריית הגברים, ניצחו כאמורErik Kleinhans ו- Nico Bell מדרא”פ, אחריהם Sönke Wegner ו Benjamin Joerges הגרמנים, ובמקום השלישי Daniel Gathof ו Frank Demut גם הם מגרמניה.
- בנשים, ניצחו Mariske Strauss ו- Cherie Vale מדרום אפריקה אחריהן הגיעו Anne Terpstra ו Karen Brouwer מהולנד, ובמקום השלישי Muller Majlen Luisa הגרמניה יחד עם מורן טל-פז הישראלית.
- בקטגוריית המסטרס נשמרו תוצאות היום הראשון, ראשונים סיימו גלי רונן וליאור זך מאור, אחריהם אליוט שרמן ושביט כוכבי, כאשר את השלישיה סוגרים שוב גיא באומל ודן זיגמונד.
- בזוגות המעורבים התוצאות זהות ליום הראשון, עומר שפירא ואיתמר דשא שוב גרפו את הנצחון, אחריהם בני הזוג Boettger מאוסטריה ואת שלישית המובילים סגרו טל אלון ואהוד אמיתי.
- את קטגוריית הגרנד מאסטרס, ניצחו אורן אוזרד ועמוס גרי ששמרו על מיקומם בפסגה, אחריהם בהפרש של כ 20 דקות, ארז וייסברוד ואברהם זמיר ובמקום השלישי יוסי פוקר וניר פינקלשטיין.
