לפני כשנתיים קיבלתי שיחת טלפון מהסוג שאני אוהב: “שלום אלון, מישהו שרוכב איתי סיפר לי על המוזיאון ויש לי משהו לתת לך. שמי ראובן כינורי ואני מעוניין לתרום את אופני הצ׳ינלי מודל 68 שלי למוזיאון.”
את השם ראובן כינורי כבר הכרתי כאחד מרוכבי העבר הגדולים. אני הייתי מופתע: כזאת תרומה זה לא מובן מאליו. קבעתי להיפגש איתו בביתו. לקראת הפגישה קראתי קצת חומר ואז התברר לי שמדובר באלוף ישראל ששלט בענף רכיבת הכביש בין השנים 68-72. כינורי השתייך למועדון הפועל תל אביב ובנוסף התאמן ורכב בקבוצה חצי מקצוענית באיטליה. הכינוי שלו הוא ״רודי״
מאת: אלון וולף – מוזיאון האופניים
ראובן כינורי נולד ב 13/8/1949 בתל אביב. את השירות הצבאי עשה בצנחנים. בזמן שירותו נהג כינורי לרכוב לבסיס בצפון ולחזור לחופשות עם אופניו.
על אותה תקופה סיפר לי כינורי, שבסך הכל היו שם ברוכבי תל אביב כ 8 רוכבים – מועדון קטן ומשפחתי. המאמן היה עמוס לוי והם נהגו לעשות הכל ביחד עם עמוס: ארוחות משותפות, ניקוי האופניים, וכמובן נהנו להתאמן ולהתחרות.
ראובן כינורי נחשב בזמנו לאלוף האלופים, משום שמתחילת שנות השיבעים הוא לקח כל תואר אפשרי ברכיבות
כביש. הרשימה כל כך ארוכה שאין מקום אפילו לכתוב אותה. במוזיאון האופניים ניתן לראות את חולצות האליפות והתעודות הרבות שקיבל.שאלתי את כינורי על סיפור מעניין מאותה תקופה. הוא סיפר לי על פציעה קשה שהיתה לו שהיה בן 17, כאשר רכב בכביש 4 מתל אביב לחיפה ונתקל בחברו לקבוצה מאיר פלדמן דבר שהביא לאישפוז בהילל יפה בחדרה.
האופניים
האופניים שתרם כינורי למוזיאון הם מסוג צ׳ינלי sl אדומים מודל 68. הסיפור מאחורי האופניים מעניין: אחיו של ראובן – יהושוע כינורי התגורר במילנו שבאיטליה כשלמד אדריכלות. שם הוא הזמין את האופניים לפי מידותיו של ראובן. מכיוון שהיה חסר לו כסף לשלם על האופניים היה צריך אחיו לעבוד במפעל של צ’ינלי כחודש להשלים את הרכישה!
כשסיים אחיו לשלם על האופניים ראובן הגיע לאיטליה, ולאחר שקיבל את כל האישורים וההיתרים הרפואיים לרכוב באיטליה קיבלו אותו בקבוצה חצי מקצוענית בשם ״דארי מק״ ממילנו. הוא היה רוכב כ150 ק״מ כל אימון. בימי שישי היה רוכב עם הבעלים של חברת צ׳ינלי- צ׳ינו צ׳ינלי. במהלך שהותו שם הוא השתתף בכ4 מירוצים בשם המועדון.
ומבין 120 הרוכבים בכל תחרות תמיד הגיע בין ה15 הראשונים . דבר שמיקם אותו כרוכב מספר 1 של המועדון.את המרוץ האחרון שלו באיטליה כינורי זוכר היטב. לדבריו הגיע שישי מתוך 75 רוכבים שהתחרו למרחק של 120 ק״מ .בתוצאה שעתיים שלושים ושמונה.ממוצא של 45.57 לשעה.
אופניו של כינורי הגיעו למוזיאון לאחר שעברו שיפוץ וצביעה הם הורכבו מחלקים חדשים יותר אחרי השיפוץ.
על השילדה במקום את שם החברה הודבק שם המשפחה kinori. הם בנויים מצינורות קולומבוס, מידה 53.
מערכות קמפנוליו רקורד . קראנק דבל .גלגל גדול 53 קטן 39. מאחורה 9 הילוכים.סטם באורך 110 ממ כידון רוחב 39 ס״מ . גלגלים אמברסיו.
על חברת צ׳ינלי
נוסדה בשנת 1948 ע״י צ׳ינו צ׳ינלי. רוכב איטלקי מקצועי בשנות השלושים והארבעים ובהמשך נשיא איגוד האופניים האיטלקי. בנוסף לשילדות התמחתה החברה בייצור חלקים כמו סטמים, פדלים וכידונים.
היא היתה הראשונה שיצרה פדלים עם שיחרור מהיר, בנוסף כידונים וסטמים מאלומיניום. כמו כן החברה היתה הראשונה ששיתפה פעולה עם אומנים כמו:קיט הרינג (בתמונה למטה), המעצב איטלו לופי ועוד.
היום כינורי עדיין רוכב במועדון של זוהר רובין – רובילייף. בסופי שבוע הוא רוכב בעיקר עם חברו שלומי ויינבאום שהיה אלוף ישראל בספרינט. אופניו היום הם קררה קרבון שהביא לו שלומי.
כינורי מתגורר בשערי תקווה ועובד כבר 25 שנה במנופי בן יהודה. לפני מספר שבועות נפגשנו באירוע רכיבת הותיקים בשוהם לשם הגיעו רבים מרוכבי העבר.בכנס ראינתי את רוכב העבר עו״ד אלי סמוכה וביקשתי שיספר כמה מילים על כינורי. הוא סיפר שבשנות השישים מי ששלט בענף האופניים היו עולים מצפון אפריקה בעיקר משפחת אוחיון. לקראת סוף שנות השישים .הגיע רוכב אשכנזי, צפוני והפתיע את כולם כשנתן בראש לכולם ולקח במשך 4 שנים את כל התארים.עוד סיפר לי סמוכה שהוא זוכר שכינורי היה הראשון שייבא לבד אופני צ׳ינלי איטלקיים. שבזמנו היו מאוד יקרים . לעומת רוכבים אחרים שנאלצו לקנות אופניים פשוטים יותר אצל ״הזקנה״ ברמלה.שם גם סמוכה קנה את אופניו הראשונים מסוג zzr צ’כיה.
ראובן כינורי עם אלי סמוכה וקדוש הבן.
כינורי שני משמאל.במפגש רוכבי העבר בשוהם.
מאת: אלון וולף – מוזיאון האופניים
