קמונות 4″ (ארבע אינטש, היום 4Epic) חוגגת אירוע סימבולי: 4 שנים להווסדה.
הרבה פוסטים, מלל, חברויות (וגם כמה ריבים) עברו מאז, אבל מה שבטוח, שהמקום, וסגנון הרכיבה שהוא בא לקדם משגשגים. ההצלחה הזו היא תוצאה בראש ובראשונה של מענה על צורך (על כך בהמשך). היא גם לא פחות תוצאה של עבודה קשה של רבים וטובים שתחזקו את המפעל הזה ב- 4 השנים של קיומו. של אנשים שעמלו על הפקת אירועים פיראטיים שלקחו את המשתתפים בהם אל הקצה כגון: הצ’ימיצ’ורי, 24 שעות בבן שמן, 6PE שכתבנו עליו פה, ועוד המון רכיבות ללא מיתוג. היא תוצאה של מסיונריות וקבלת פנים חמה שעזרה להגדיל את התפוצה ולהכניס רוכבים חדשים לעניין באמצעות רכיבות אפיק-כניסה.
היה לי הכבוד להיות אחד משלושת המייסדים של המקום הזה ביחד עם איל טשרניחובסקי, ויורם רוזן (למען הסר ספק – ההצלחה של המקום אינה קשורה בהקמה שלו או במקימים – אלא בעבודה קשה של מי שנשאר שם והצטרף לקיים את הדבר הזה מאז שהוקם). נחמד לראות מפרספקטיבה של 4 שנים את הפוסט הראשון בקומונה שנותן את ההסבר שלי למה יש בה צורך (ומייצר מייד ויכוחים ראשונים – בקומונה כמו בקומונה…):
“אופני ה-4 אינץ’ היו אופני השיכוך המלא הראשונים שלי.
עד להם היו לי אופני זנב קשיח שלא אהבתי, הם היו אופני אלומיניום קשים ולא מפנקים וזכורה לי רכיבת השבירה שלי כשהחלטתי לעבור לדבל: סיבוב כלח-אלון-שוקף שמתחיל בטרטור העצמות של כלח…
חיכיתי עד הופעת הפלטפורמה החכמה, זה היה הסף שבו פיתוחי הבולמים התקדמו לרמה כזו שהגיע למינימום הנדרש מבחינתי: הרגע בו אפשר היה ליהנות מהנוחות של שיכוך מלא במשקלים סבירים וללא אובדן אנרגיה משמעותי.
אחרי מחקר ארוך ואינספור מחקרים קניתי את ה- Stumpjumper 2004 המיתולוגיים – אלה שניצחו באינספור מבחנים דגמים רבים ויקרים מהן בהרבה. הסטמפי היחידים שיוצרו עם 4 אינץ’. האופניים שניצחו גם במבחן של נמרוד וגם במבחנים בחו”ל את ה Super-Light של סנטה קרוז…
למעשה כמעט לכולם היו אז 4 אינץ’. לחלק היו 5 אינץ’, ועשינו איתם כמעט הכול. השלדות קלות (יחסית), מפנקות (FSR), ומשלבות יכולת מעולה להתמודד גם עם הסינגלים של מירב וגם עם הוולוו צ’אלנג’. אופני ה- All Round המושלמים.
יחד עם המגמה הזו חלה מגמה של שינוי אופי רכיבת אופני ההרים: רוכבים רבים כמעט ולא עושים רכיבות-טיול ומסע (רכיבות אפיות) ומתרכזים בתאי שטח קטנים ובחיפוש אובססיבי אחרי סינגלים. עוד פעם מירב ועוד פעם מירב, כאשר סביב נופים מדהימים ומסלולים איכותיים של הכרמל שנשארים יתומים.
אופני ה- 4 אינץ’ שלי מאפשרים לי הכל: תחרויות מרתון, רכיבות נפח אפיות על שבילי 4*4, שעתיים מהירות ומוצפות אדרנלין בבן שמן או מירב, מסלולים טכניים ומדבריים, ורכיבות שחרור בפרדסי השרון. הם לא הכי קרוס קאנטרי שאפשר, וודאי שלא הכי טכניים שאפשר, אבל בעיני הם אופני ה- All mountain האמיתיים. 4 אינץ’ מחזירים אותנו למהות התשתיתית של הרכיבה. הם אופני ה- All rides האולטימטיביות: 4 אינץ’. לא פחות ולא יותר ממה שאני צריך.”
לא הרבה השתנה בעצם: 4 שנים אחרי, אני לא השתניתי כמעט. רק הסטאמפג’אמפר הוחלפו באופני 4 אינטש אחרים: Yeti AS-R, שגם הם כבר לקראת החלפה.
המגמה של ריבוי האינטשים נעצרה. הרבה רוכבים עשו תנועת פרסה מרשימה חזרה מאופני 6-7 אינטש ורובם התקבעו על 5.
בדיוק כמו עם מגמת ריבוי האינטשים והחזרה לשפיות שאחרי כן, נכנס ה-29 ובישר בסערה את חזרתו של ההארדטייל. שוב: כמו אז העדר שועט – גידול מהיר במכירות ההארד טיילים 29, שעדיין נמשך, וימשיך כנראה ובצדק – בעיקר ברמות הכניסה. ושוב מטוטלת: מקרב המומרים ל 29 קשיח זנב מתחילות להופיע סנוניות ראשונות של חזרה לשיכוך כפול של… 100מ”מ! הפעם יש להודות יהיו רבים שיחזרו חזרה ל 4″ אבל ישארו עם 29 שהגיאומטריות שלו, במיוחד בשיכוך כפול הולכות ומשתפרות.
שלכם,
גיאחה
