יואב גריביבקפריסין מתקיים אחד מאירועי האופניים הכי שווים שיש לנו ליד הבית. המסלולים אכזריים, הנופים מהממים והאוכל טעים. כל זה במרחק של 45 ד’ באויר ועוד שעה וחצי בנתב”ג. חוויות משתתף בגראן פונדו קפריסין.
לאחר שסקרנו את המסלולים של התחרות בפברואר, הגיע רגע האמת: לסקר את אירוע הגראן פונדו קפריסין, שהתקיים בסוף חודש מרץ בעיר הנמל פאפוס שבקפריסין. הגראן פונדו הקפריסאי נמשך כ-3 ימים, בהם המשתתפים ידוושו יותר מ-200 ק”מ על כבישים מהממים באזור הררי שבדרום מזרח קפריסין. האירוע מוגדר כתחרות המהווה קריטריון לאליפות העולם בגראן פונדו שיתקיים השנה בסקוטלנד, וכתחרות קריטריון מירב המשתתפים נרשמו לקטגוריות התחרויות.
אל תפסידו כתבות מעולות כאלה- הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
השנה הקטגוריות התחרויות התחלקו ל-2 קטגוריות עיקריות (מלבד גילים): אקספרט וספורט. קט’ האקספרט התחרו עבור סלוטים לאליפות העולם, בעוד הספורט באו “להנות” על אותם המסלולים, עם פודיום, אך ללא הלחץ על סקוטלנד. השנה הגיעו לרכוב באי השכן כ-4 מועדונים ישראלים מרכזיים, בנוסף למספר אינדיבידואלים: דרופס, X-Team, IGP ודינמו רייסינג. ספוילר: רוכבים ישראלים רבים עיטרו את הפודיום והביאו לנו הרבה כבוד, ולהם כרטיס לסקוטלנד.
לצד הגראן פונדו, מתקיים המדיו פונדו, עם מסלולים מקוצרים, אבל קשים לא פחות. הוא מתאים יותר לרוכבים ה-“חובבים”, או כאלה שמשקיעים פחות מ-15 שעות אימון שבועיות על האופניים. האסימון הזה, של הקטגוריות, נפל לי רק ביום האחרון של התחרות. בסופו של דבר השתתפתי במסלולים של המדיו פונדו ואני לא מצטער על כך לרגע – המסלולים היו מאתגרים לא פחות, והשתלבו בשלב כזה או אחר עם המשתתפים של הגראן פונדו, כך שיצא לנו לחוות גם כן את המהירות והתחרותיות, רק בלי לכוון לפודיום.
רוח קרה קיבלה את פנינו
משתתפי הגראן פונדו קמו ליום שלפני הסטייג’ הראשון עם חששות רבות – רוחות מזרחיות של 35 קמ”ש שפשוט לא הפסיקו וטמפ’ קרירה זה לא מה שאתה מדמיין כשאתה טס לפאפוס, עם רצועת החוף רווית המלונות והבריכות. כיאה ללא מתחרה, את היום אני מנצל להרכבת האופניים, טיול נגד הרוח ברגל, איסוף ערכת משתתף וחיפוש ג’ירוס.
הטיילת של פאפוס יפה מאד, אבל הרוח בלתי נסבלת. את הנופשים הבריטים הרבים זה לא ממש מטריד, כל עוד יש שמש מבחינתם זה קיץ, אפילו כש-14 מעלות בחוץ וחלקם משתזפים בלי חולצה, כשאני מתהלך עם מעיל פוך. לקראת הצהריים אני מחליט לרכוש קצת תרבות ומחליט להיכנס לאתר הארכיאולוגי של פאפוס, עבור תשלום זעיר של 20 ש”ח למבוגר. הממצאים הארכיאולוגים, הכוללים שאריות של מבנים והרבה פסיפסים ששומרו ברמה מטורפת, מאוד יפים, אבל אני כבר צריך ללכת לאסוף את ערכת המשתתף ממרכז העיר המרוחק.
את אירוע הפתיחה מקיימים בנמל הישן של פאפוס, עם מסיבת פסטה, נאומים וכנר מסכן שהיה לבוש בחליפה דקיקה אל מול הרוח. מעט מאד מתחרים הגיעו, ובהתחשב במזג האויר זה בהחלט הגיוני. אולי בפעם הבאה יעבירו את האירוע לאולם סגור, היכן שהתקיימו אירועי הפודיומים בכל סוף סטייג’.
מייק ואלני – הבוס הגדול שדואג להכל ומשמאלה מייק חג’יניו
2 נקודות חשובות – מרבית המלונות נמצאים על רצועת החוף, הרחוקה בכ-5 ק”מ ממרכז העיר, בו כל האירוע מתנהל – עמדת ההרשמה והזינוקים. זה אומר שכל בוקר תתחילו עם רכיבת חימום של 20 ד’ עד לזינוק. ביום הראשון זה יתרון, ביום השלישי זה כבר יכאב.
אם אתם טסים ללא משאבת רגל, תדעו שכל הרוכבים עוצרים בחנות האופניים המקומית לתת ניפוח טוב, לשכור אופניים או להצטייד ברגע האחרון במה שחסר. תשמרו את המיקום שלהם שלא תתקעו כמוני.
סטייג’ ראשון – מחממים מנועים
אחרי יום סוער עם רוחות עוצמתיות וטמפ’ די נמוכות שליוו את המשתתפים ביום ההכנות, המתחרים קמו היום לבוקר מושלם וקריר. קומץ לא מבוטל של רוכבי סוף שבוע מתקבצים להם בכיכר העירייה ומחכים לשעה 8:15. היום קטגוריית הספורט של הגראן פונד והמדיו פונדו מזנקים ל-55 ק”מ על הבוקר, והאקספרט הרציניים יוצאים לנג”ש אכזרי של 28 ק”מ מסיום המסלול שלנו.
הזינוק מתגלגל ומיד רואים את רמת הארגון של הקפריסאים – לא רק רכב מוביל אלא גם אופנוע משטרה ועשרות רוכבים מלווים את טור הרוכבים ביציאה מהעיר פאפוס. בכל צומת או כיכר האופנועים ממהרים קדימה, בצפירות ושאגות ההארלי דוידסון, ופשוט עוצרים את התנועה לחלוטין עד הרוכב האחרון.
אנחנו פותחים עם 15 ק”מ ראשונים של זינוק מתגלגל במהירות של 30-40 קמ”ש. מרגישים קצת כמו המקצוענים אבל ללא הדחיפות והמרפקים שיש בפרו טור. הדבוקה שקטה לחלוטין, כנראה מריבוי נציגי המדינות. אף אחד לא ממש רוצה להתחיל לחשוב איך אומרים “וואו איזה כיף התפנית במזג האוויר, נכון?” לחבר ליד כששניכם בריכוז מוחלט בפלוטון.
העלייה הראשונה של היום היא בסה”כ גבעונת לעומת הטיפוס המרכזי, אבל זה הרגע שבו משחררים את הדבוקה והיא מתנפצת לגמרי. ניסיון להחזיק עם כל המשוגעים שממשיכים לדחוף 35 קמ”ש בעלייה עולה לי ביוקר ואני, אחד שנכנס לתחרות פעם ב3 שנים בערך, מפוצץ ראש מנוע ופשוט מתגלגל אחורה. רוכבים ורוכבות רבות עוקפים אותי בקלילות ואני מזכיר לעצמי שבאתי לפה בשביל הכיף בכלל. הכל עכשיו נכתב בנחמדות אבל כמובן שהדיאלוג הפנימי היה יותר בסגנון צעקות של “יופי דביל שב בצד ותחשוב מה עשית”. הדבר היחיד שמפצה על כך הוא הנוף היפה שנשקף מהכביש (דברים שראיתי אח”כ בצילום, באותו הרגע ראיתי שחור) ומזג האוויר המושלם של שמש חמה עם רוח קרירה (וליחה שחוסמת לי את דרכי הנשימה בדופק 203).
המנה העיקרית של היום היא כמובן הטיפוס הגדול. עד לתחילתו חלפו עוד 10 ק”מ של גבעות מתגלגלות בנופים מסובבי ראשים. הדופק שלי חוזר למצב סביר, ואני נותן לרגליים ולכל שתי הפעמים שטיפסתי את בית אורן בחודש האחרון כ-“הכנה לאירוע” לעשות את שלהם. העלייה נחמדה מאד, השיפועים סבירים לגמרי, בלי קירות כואבים, ויש לי טיפה יכולת לפתח שיחה עם זוג רוכבים ישראלים מ X-Team. אני מפתיע אותם עם העברית הקולחת שלי אבל משום מה, זה לא גורם להם להנות מהעליה.
אחרי שאני עוצר לדפוק כמה תמונות של הנוף היפיפה מסביב (ובכלל לא בשביל לנוח ולהוריד דופק, אני פה בעבודה עיתונאית) מתחילה הירידה. ירידה כיפית ומהירה, עם המון סיבובים. אני מנצל את סגירת הכבישים ההרמטית וחותך סיבובים כאילו אני מינימום רוכב פרו טור ובדרך מצליח לסגור פערים על עוד כמה רוכבים שעקפו אותי בשעתי הקשה ביותר.
את עשרת הקילומטרים האחרונים אנחנו משלימים במישור בסגנון ירידה. רוכב יווני בשם ג’ורג’ פותח איתי פלוטון קטן ואנחנו אוספים רוכבים ביחד. קצת אחרי סימון ה-5 ק”מ החבר’ה של x-team מחליטים לפוצץ את העסק ובורחים קדימה. אני, ג’ורג’ ו-2 המנועים שיש לו ברגליים מנסים לסגור את הפער שנוצר אבל ללא הצלחה, מישהו שם שיחרר את פקק הוואטים והם נעלמים באופק בדרך לשקיעה.
אנחנו מסיימים את הסטייג’ בשעתיים וקצת, כ-18 ק”מ מהמלון! מסתבר שאין הנחות בקפריסין, ואת הדרך לבד צריך לנווט ולרכוב חזרה. בעיניי זה מוזר ממש. אגב, הרוח מתוכננת לבוא מול הפרצוף שלנו כשנרצה לחזור למלון. מה נסגר קפריסין, מה זה הביף הזה שאת מחוללת ביני לבין הרוח?
קצת אחרי שאחרון הרוכבים מסיים את המסלול מקצה האקספרט מתחיל עם זינוקי נג”ש על המישור במגמת ירידה שירדנו, רק בכיוון ההפוך. הלוך חזור של 14 ק”מ לכיוון, מהול בסבל ורוח ועוד סבל.
סה”כ מדובר בפתיח מאד מוצלח בעיניי, מעורר את הרגליים ומכין קצת יותר לסטייג’ המלכה שיגיע מחר, בו הכל כפול – מרחק וטיפוס.
שדרת הזינוק מכיכר העיר
סטייג’ שני – קשוח לכולם
סטייג’ המלכה, בלי שום צל של ספק. כולם סבלו היום, גם גראן פונדו וגם המידיו פונד. 89 או 102 ק”מ, עם 1500 או 1700 מ’ של טיפוס מצטבר, כיף זה לא יהיה. אתמול בערב הסקתי מסקנות מהסטייג’ הראשון, והבנתי שלרדוף אחרי הראשונים זו משימה מיותרת עבורי, אני לא קרוב אליהם מבחינת כושר וכדי לשרוד סטייג’ כה ארוך אני צריך לשמור על הקצב שלי, אותו אני מכיר טוב ויכול לרכוב בו לא מעט שעות. עדיף לגשת לטיפוסים של היום באיזי במקום לנסות להרגיש גיבור ולגמור באשפתות.
הזינוק המתגלגל מהיר כרגיל, ואנחנו חוזרים למעשה לכפר בו סיימנו את הסטייג’ הקודם – 18 ק”מ מישוריים יחסית ומהירים שחולפים מהר ומחממים את כולם לקראת התלאות שבדרך. כאשר אנו יורדים מהכביש הראשי הליווי המתגלגל מאיץ ורק קומץ של בהמות וואטים מחזיקים איתו את הקצב. אחרי 500 מ’ הם נתפסים עם המכנסיים למטה – מדידת הזמנים מתחילה עכשיו, אחרי עצירת פיפי מנהלתית לכולם, ומפה הכפפות יורדות.
Georgiou Constantina הקפריסאית
הרכיבה היום מורכבת מטיפוסים, כמה מפתיעה, שלושה ליתר דיוק. כל אחד רע יותר מהקודם, או לפחות זה מה שהרגליים שלי צעקו לי. אני מתחיל לטפס בכיף שלי – אלה בדיוק הטיפוסים שאני אוהב. ארוכים, בלי שיפוע קטלני מדי שמצריך כח, אלא יותר עבודה ממושכת בקצב קבוע.
כשהירידה נהיית תלולה הטכניקה מתחילה לבוא לידי ביטוי ואת העלייה השניה אני מתחיל די לבדי. במשך הטיפוס נדבק אליי איזה רוכב בריטי מבוגר שבעיקר מתנשף כאילו נשמתו בדרך לחוף כשהוא רוכב לכיוון השני. אני צוחק עליו עכשיו אבל החבוב סיים לפני אז joke’s on me. תוך כדי טיפוס אני מתקשה שלא לשים לב לנופים הפשוט מדהימים שעוטפים אותי – עמקים ירוקים עם הרים שמטפסים מהם. ממש חלום, או סיוט לפי מה שהרגליים שלי ראו.
ירידה קצרה והעלייה המרשעת האחרונה בפתח, פתאום חולף מאחוריי רן צחור הטיל הבליסטי, “תראה להם מאיפה משפחת צחור משתינה” אני צועק לו ומשלם על השטויות שלי עם השתנקויות בעליה. יופי.
מסתבר שאנו חולקים את העלייה האחרונה ביחד עם הגראן פונדו. המון רוכבים עוקפים אותי בקצב מסחרר, אבל בשבילי מספיק רק אחד, שאוכל להתיישב עליו במישור האחרון כדי לקבל קצת נחת. הרי מי שזורח בטיפוסים שוקע במישורים. אני עוצר בקטנה בפידזון למלא מים בששון, נותן למלא רוכבים לעקוף אותי כי “בסוף זה ישתלם לי”, אתם תראו.
רוכב בריטי ועמית מורן מ – IGP
החלק האחרון ברכיבה הוא 20 ק”מ במגמת ירידה עם כמה עליות פאנצ’ים באמצע. זה סבבה לכל אותם הרוכבים הפאנצ’רים אבל זה בעיקר מפנצ’ר לרגליים שלי את הצורה. באמצע הדרך תופסים אותנו רוכב בריטי (כמובן) ורבקה זאוור מ-IGP. שניהם רוכבים את המסלול המלא וכפרה עליהם נתנו לי לשבת ולעבוד קצת ביחד איתם. בסוף תפס אותנו פלוטון שמשך אותנו עד לפאנץ’ האחרון, בו הכל התפוצץ לחלוטין: מדובר ב-2 עליות קצרות הצמודות אחת לשנייה. בראשונה הייתי טוב וברגע שראיתי את השנייה אמרתי “תודה אבל לא”. מוריד קצת וסובל עד לפיק.
בירידה אני מתלבש על איזה חבר יווני שלוקח אותי עד לפלאם רוג’, הקילומטר האחרון. זה בדיוק הגבעה שבה הרכב קפץ בבוקר וגרם לכולם לנסות לקפוץ איתו! סיום ממש מרושע בעלייה. הרגליים שורפות בכל גיד ושריר אבל קו הסיום מתקרב עם כל משיכה. אין ברירה אלא לסיים ולהתגלגל לשתף חוויות עם הרוכבים והרוכבות שליוו אותי היום ברכיבה.
Ross Fawcett מנצח את הסטייג’ השני
סטייג’ שלישי ואחרון
בוקר שלישי ואחרון, מתחיל בהתגלגלות לזינוק. הרגליים מוחאות כאילו הן בתל אביב במוצאי שבת אבל אין ברירה, שמעתן אותי? באנו לעבוד, לא לשבת בביץ’ באר. היום שמחכה לנו עמוס בטיפוסים, ואני מנסה להעיר את זוג העצלניות האלה בסל”ד מהיר.
הנוהל מוכר – הגראן פונדו המלא מזנק ואנחנו אחריו בזינוק מתגלגל ומהיר ברחובות פאפוס לכיוון מזרח. היום נראה כי כל סדר וארגון שאולי היו ביומיים האחרונים נמוג לחלוטין והפלוטון משתרע על כל רוחב הכביש. אנחנו כבר מכירים את הכבישים האלה וכל אחד כבר יודע מתי יהיה לחץ לסגור על הרכב ליווי ומתי אפשר לשבת ברגוע.
בפנייה הראשונה מהכביש הראשי הפיצוץ הראשון מתפוצץ ואני אומר ביי ביי יפה לפלוטו, היה טוב להכיר. מכאן אנחנו מטפסים סדרה של גבעות ארוכות ששורפות את השרירים ברגליים.
בקילומטר ה-30 אנחנו מצטרפים למסלול של הגראן פונדו המלא – אני מוצא גלגל לשבת עליו בירידה הארוכה, לפני העלייה שלוקחת אותנו לסיום. סוף סוף הרגליים נפתחות, כבר אין תחושה של שריפה עם כל דיווש שמגיע. אבל כפי שעשרות רוכבי הגראנד שעקפו אותי הבהירו – הכושר שלי לא משהו.
לקראת הסוף אני מטרגט את אדריאן – רוכב בריטי שאתמול נתן לי בראש והיום העניק לי השראה לנקמה. בנקודה בה מתחיל שיפוע אכזרי במיוחד של 14% אני תוקף, בעיקר את העליה אבל גם קצת אותו, ומצליח להתנתק ממנו. כ-2 ק”מ לסיום הבחור תופס אותי אבל בחירה לא נכונה של הילוכים מעכבת אותו ונותנת לי הזדמנות לפרוץ קדימה, לחפור עמוק ולסיים בזמן של שעתיים ו 10 ד’ את 45 הקילומטרים של היום האחרון.
פודיומים בפונדו
את התחרות “מנצחים” האחים לבית זקרין – איידר (Aidar) ואילנור – איידר במקום הראשון ואילנור במקום השני, כ- 25 שניות אחריו. את המקום השלישי בפודיום סוגר רוס פוסט (Ross Fawcett) הבריטי, כשתי דקות אחרי האחים. אילנור כזכור היה רוכב פרו טור בקטיושה בעשור הקודם, ושניהם לוקחים את התחרות הכיבכול עממית הזו לגבהים חדשים של תחרותיות. בנשים הבריטיות כבשו את המדרגות העליונות של הפודיום עם מרידית’ בריין, איימי מקווין (ראשונה ושניה בהתאמה) ושלישית אלין באר הגרמנית. במקום הרביעי והמכובד מאד (מאד חזקה והולכת לספא במקום לטקס הפודיום), כ-37 שניות מהארד היא עמית מורן מ-IGP.
בקטגורית המסטרס גם נרשמו הצלחות רבות ל-IGP עם 2 ניצחונות של רן צחור ורבקה זאוור, מקום שלישי לאנג’לו די וורולי, מקום שלישי לרוני פילו ויותם שפרינג (דיינמו), ניצחון של סילבאן אדמס ולא מעט מיקומי TOP 20 להרבה רוכבים ישראלים (לכל התוצאות: אקספרט | ספורטיב).
מה חסר בפונדו?
הייתי מצפה ורוצה לראות הפנינג יותר מושקע בהתחלה ובסיום, עם יותר דוכנים ופינוקים בסוף. מדובר פה בתחרות קריטריון! לא אירוע מועדון מקומי וקטן. מצד שני, יש לקחת בחשבון שמחיר ההשתתפות נמוך מאד (200 יורו לחבילה הבסיסית ביותר) ורואים כי המארגנים השקיעו בעיקר במה שחשוב (סגירת כבישים, מדידת זמנים מדויקת ומהירה). בשבילי, מיקום קו הסיום הוא בעייתי. ה feed zones באמצע ובסוף המסלול כללו מים, איזוטוני ופירות – תסלחו לי, אבל אחרי 65 ק”מ הייתי שמח לאיזה ג’ל או חטיף חלבון, ולא תפוח.
סיום בפאפוס היה מחזק את האירוע מול המקומיים ונותן הרגשה רצינית של קו סיום, וגם נותן למתחרים רכיבה קלה יותר חזרה למלון. כמו כן ביום האחרון היה חסר מאד שילוט ומרשלים במסלול המידיו, ויצא שרוכבים התבלבלו בדרך. סה”כ מדובר באירוע מתוקתק וברמה טובה אבל יש במה להשתפר.
“שמתי גירוס בכיס של הגב”
גראן פונדו קפריסין
פונדו קפריסין היה חוויה מצוינת. זהו אירוע שמתאים למגוון רחב של רוכבים ישראלים – בין אם אתם רוכבים תחרותיים או לוחמי סוף שבוע, יש כאן הזדמנות מעולה לרכיבה בחו”ל של החצר האחורית ואפילו כתבנו למה האי מתאים לרכיבה גם לא בזמן ארוע בכתבה הזו. הנופים מזכירים את העמקים באיטליה, האוכל את יוון והאנשים מזכירים את החלקים הנחמדים של הישראלים. מזג האוויר זהה למישור החוף וההרים הנמוכים בארץ, כך שהביגוד שיושב אצלכם בארון יתאים בול לתנאים בקפריסין.
בהתחשב בשקלול הכלכלי של ההרשמה, מלון וטיסה, יש כאן חופשה שוות ערך לסופ”ש באילת, אך עם יותר מסלולים חדשים ולא מוכרים. בואו לקפריסין!
גילוי נאות: הוזמנו ע”י מארגן האירוע לסקר את האירוע עצמו.
מאת: יואב גריבי
תמונות: Nassos Triantafyllou, יואב גריבי
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: