בשבת האחרונה התכנסו להם כ100 רוכבי דאון היל במסלול רכיבה לא לא פורמלי באורך של כק”מ אחד באזור הכרמל. המסלול מתחיל מתחת לשכונת מגורים של בני המקום ועל הסף נראה כי זהו עוד שביל שנפרץ ע”י הפרות ששוחררו במקום. אבל לא…
כאשר ממשיכים מטה במורד השביל מגלים כמה אלמנטים רציניים שהושקעו בהם עשרות ימי בנייה (ברמים, Road gap, Gap, דרופ סלע, “נפילות גובה”, “סוויצ’בקים”). במהלך השבועיים האחרונים התכנסו להם הרוכבים המקומיים סביב עבודות תחזוקה לשביל שכללו השקיה ידנית של המסלול של כ400 ליטרים מים, הצבת שלטי אזהרה לפני אלמנטים, הגדרת תוואי הרכיבה, שיפוץ המקפצות ועוד.
צילום: יהונתן אור חוף, אלון שם-טוב
מאת: אור גוב
עשר בבוקר, לאט לאט מתכנסים להם 100 הרוכבים שנכחו באירוע, מחכים לשמוע מה הלו”ז להמשך היום. בתדריך הבוקר הועברו דגשי הבטיחות של רכיבה במסלול והתנהלות במהלך כל היום, הסבר על “העצומה בעבור תשתיות לרכיבת דאון היל בישראל” ועל המשך הפעילות באירוע. שמונה מרשלים עם מכשירי קשר התפזרו להם בנקודות שונות על המסלול ונראה היה שאין נקודה אחת על המסלול ללא בקרה. מארגני האירוע הסתובבו ברחבי המסלול ודיווחו בקשר אודות הוראות בטיחותיות, דאגו שכל הרוכבים שומרים על עצמם, שותים, נהנים ומצטלמים.
בסביבות השעה 11:30 לאחר שמרבית הרוכבים נכנסו לקצב והתחממו הקהל שהגיע ליהנות מהמופע הרוויח Show ברמה לא פחותה מזו שנראתה בפסטיבל האופניים במשגב שבת קודם לכן- “וויפים” באוויר, השכבות בסיבובים, אבק והרבה סטייל נראו במשך שעות הרכיבה. כארבעה צלמים שונים לקחו חלק באירוע ודאגו לתמונות\ וידאו מרשים של הרוכבים (חלק מהתצלומים ניתן לראות בכתבה).
בשעה 12:30 הגיע DJ יותם ממן, לאזור הכינוס כדי להרים את האווירה בקרב הרוכבים שירדו לשתות ולאכול בהפסקת הצהריים. עוגות, נקניקיה בלחמנייה, משקאות אנרגיה וחטיפים השביעו את הרוכבים הקשוחים שנהנו משיחות החולין בין אחד לשני.
מאה הרוכבים שהגיעו כללו רבדים שונים מתוך ענף הדאון היל- חלקם היו ותיקים שזכו לקחת חלק בתחרויות הדאון היל שנהגו להתקיים בעבר בישראל וחלקם היו ילדים מוכשרים בני 12 שמחפשים מענה לצורך שלהם לרכב. היה יפה ומעודד לראות את המפגש בין השניים אשר הפיח תחושת תקווה עילאית בין הנוכחים.
מארגני אירועי אופניים שונים באו ליהנות הפעם על תקן הצופה, וגם מספר יבואנים ויצרנים של מוצרי רכיבה ראו שיש היענות לספורט הדאון היל גם מצדו של השוק. התחושה העיקרית שעלתה במהלך כל היום הייתה של שמחה רבה. מאחר והאירוע הוגדר כמפגש חברתי, התחרותיות הורחקה הצידה והוחלפה בשיחות רוכבים, החלפת טיפים בין רוכבים מנוסים יותר לפחות ועזרה לרוכבים שנפלו. התוצאות בשטח שימחו מאוד את מארגני האירוע מאחר והם תאמו את המטרה שהוצבה בתכנונו- שבת מהנה של רכיבה משותפת, צילום תמונות וחתימה על העצומה.
צד המארגנים
אור גוב:” על אף החשש הרציני שבלקיחת האחריות על 100 רוכבי דאון היל שבאים לרכב במסלול מאתגר שכזה, לא הייתי מוכן לוותר על הפרויקט הזה. התחלתי לרכוב דאון היל מאז היותי בן 14 ועד היום אני “נושם את הסכנה”- גם ברכיבה עצמה על האופניים וגם בשאר ההתנהלות בחיים שלי, אני הרבה פעמים לוקח החלטות שלא כולם היו בוחרים. מה שהיה לי חשוב בעיקר הוא לבחון את ההיענות של הרוכבים שיודעים להתלונן היטב ברשת, ולראות כמה מהם עושים את המאמץ המינימלי של לקחת חלק באירוע רכיבה שאורגן עבורם.
הופתעתי מהתוצאות: אני אופטימי אבל לא צפיתי להיענות כזו גדולה של רוכבים וקהל- כ100 רוכבים וסה”כ כ200 אנשים שהיו שותפים ליום הזה. יצירת המפגש היתה התעלות רצינית מבחינתי: רמת האחריות שנדרשה ממני ביום האירוע הייתה גבוהה פי כמה מכל הדרכה שיצא לי להעביר אי פעם וזו הייתה התנסות שעברה בהצלחה מבחינתי. כמובן שלא עשיתי זאת לבד, כמה חברים קרובים שלי, והמשפחה היקרה שלי נרתמו לעשייה שלי מתוך אהבתם אליי.”
נועם אביתר- רוכב AM וDH בן 16 מטבעון: “אני ואור חשבנו רבות איך ניתן לקדם את ענף הדאון היל בארץ. העלנו רעיון לקיים אירוע שהוא בגדר מחאה, אשר כל מי שישתתף בה יביע את תמיכתו בפיתוח תשתיות דאון היל בארץ. את האירוע ארגנו על מסלול בייתי שעליו אנחנו רוכבים כבר שנתיים שלמות, שיפצנו וסידרנו הכי טוב שאנחנו מסוגלים את המסלול כדי שכולם ייהנו ממנו. ליום האירוע הגענו עם הרבה תקוות ואכן הן לא היו לשווא: הגיעו כ 100 רוכבים שבאו לתמוך ולהשתתף. מבחינתי התוצאות של המאמץ שלנו היו מוצלחות מאוד ואני כולי תקווה שלאירוע יהיו השפעות עתידיות קונקרטיות-פיתוח מסלולים וקיום תחרויות.”
נמרוד זילקה- רוכב צעיר ושנון בן 15 היה באירוע ויש לו מה להגיד
“התחלתי לרכב דאון היל רק השנה, וזו חוויה שאין לתאר. המהירויות, האנדרנלין, ניהול הסכנות, הם אלו שהופכים את הרכיבה למיוחדת ומהנה. בזכות הספורט אני מכיר חברים חדשים ומקומות חדשים שלא חשבתי אי פעם שאראה, ממש ישראל היפה. אני לומד להשקיע ולהתאמץ למען המטרות שלי, הספורט הזה מוציא ממני רק טוב. יש גם השלכות פחות נעימות שהן הפציעות הקשות שעלולות לקרות לכל רוכב.. (מניסיון) אבל לומדים לקבל את זה וכמו שתמיד אומרים- זה חלק מהספורט.
מה שגרם לי להשתתף ולהגיע היא הסיבה המשותפת לרבים כמותי: יש לנו תקווה ורצון לשפר את מצבן של תשתיות הדאון היל בארץ. בייחוד עכשיו כאשר אבי הגשים לי חלום ורכש עבורי אופני דאון היל. אני רוצה לנצל את האופניים שקנו לי בצורה המיטבית שלשמה נועדו, לרכוב עם חברים ולהשתפר. אני רוצה ליהנות מהספורט שאני כל כך אוהב, ומאמין שביחד נוכל לממש את המטרה שלנו- פיתוח תשתיות הדאון היל בארץ.
נהניתי מהאירוע מאוד! היה לי כל כך כיף לרכב עם חברים ועם אנשים שאני לא מכיר, מכל הגילאים והרמות לשם הנאה וללא תחרותיות. המסלול היה ברמה מדהימה- טכני, מאתגר, מאפשר “זמן אוויר”, מהיר, מסומן היטב, וזורם מה ששיפר את רמת ההנאה שלי מרכיבה באופן כללי. הארגון היה מעולה, הפסקת הצהריים שלאחר רכיבת הבוקר אפשרה לדבר ולשתף חוויות, תקוות לעתיד ולשמוע מוזיקה שהרנינה את האווירה.”
עילאי מיכאלי, בן ה14 שהגיע כל הדרך מאילת מספר:
מבחינתי האירוע היה מושקע מאוד, המסלול והארגון של החבר’ה מיקנעם הם עבודת קודש בעבור קידום ספורט הדאון היל בישראל. מה שגרם לי להגיע היא העובדה שלא הייתי המון זמן באירוע אופניים כלשהו, או רכבתי במסלול אגרסיבי. היה טוב לחזור ולהרגיש חלק מהענף הזה שפעילותו הופסקה עם גמר התחרויות. מה שרכיבת הדאון היל גורמת לי זה בעיקר סיפוק רב של אדרנלין, לצד עבודת הגוף המהנה ברכיבה. תודה רבה לאור ולחברים שעזרו בהעצמת האירוע, היה כיף לא נורמלי.
טובה פאר, אמו של איתמר דרור:
ביום שבת האחרון השתתפתי בהפנינג שאורגן בעבור רוכבי הדאון היל בארץ, באתי לשם ברצון בכדי לקדם את הרכיבה מסגנון זה. לפני כשנתיים וחצי בני (איתמר בן ה17) ביקש לקנות לו אופניים בכדי שיוכל להצטרף לקבוצת רכיבת דאון היל. די חששתי מזה אבל בכל זאת זרמתי אתו. השיפור שחל בו הביא אותו לתוצאות מדהימות: קודם כל בבית הספר הציונים שלו השתפרו ללא הכר, הוא התחיל לצלם ולערוך סרטונים מהרכיבות ועלי ידי כך נחשף לתחום הצילום, הוא הכיר הרבה אנשים מכל רחבי הארץ, היכולת החברתית שלו השתפרה פלאים. לכן היום אני לוקחת ואמשיך לקחת אותו לכל מקום שרק ירצה, בארץ או בחו”ל. תודה ענקית לכל מי שלקח חלק בהפקת האירוע הזה.
איתמר בנה: ” כשראיתי את ההזמנה לאירוע הייתי מופתע משום שאירועי דאון היל לצערי הם נדירים מאוד בארץ. כמובן שהגעתי כדי לקחת חלק, ואני מזדהה עם הרצון שיכירו בנו כספורט לגיטימי במדינת ישראל. התרגשתי מאוד באירוע, כמות הרוכבים שהגיעו יצרו תחושב של תקווה בנוגע לעתיד הענף. אני כמו רבים אחרים דואג לבנות לעצמי את המקפצות שאני כל כך אוהב ביער ואני רק מייחל ליום שבו יפסיקו להרוס אותם.”
תומר רבינוביץ’ ממשגב:
“הרכיבה בשבילי היא שחרור, רגע שבו אני מנותק מכל מה שמטריד אותי ועסוק רק ברכיבה. היא גם מספקת לי את הריגוש שאותו אני צריך. מה שגרם לי להגיע זה הרצון לפגוש ולהכיר רוכבים נוספים. מבחינתי היום הזה הווה מימוש של צפיה ארוכה מאוד לאירוע דאון היל בארץ. היה מאוד מוצלח בעיני, האווירה הייתה מעולה והמסלול יחד עם הארגון היו מושקעים מאוד. האירוע הזה השאיר פשוט טעם של עוד!”
יוסי עמרני בן 46 מציג את העמדה שלו:
“אני לא מאמין בדיבורים, הם לא מועילים ולפעמים דיבורים מיותרים אפילו מזיקים- אני מאמין במעשים. חשוב שהעשייה תבוא מתוך הקהילה וחשוב לחבר כמה שיותר רוכבים לעשיה הזו. אם כולנו נחשוב רק על הרכיבות בלי להשקיע במעשים, השינוי לא יבוא. אני קורא לכל מי שאוהב לרכב לתת קצת בחזרה לקהילה, בין אם זה בבניית שבילים ובין אם בהחתמת עצומות, שכנוע ודחיפה להכרה בספורט והקמת תשתיות.”
קבוצת ECO TEAM רוכבי הכביש גם הם לקחו חלק באירוע
כמועדון רכיבה, היה לנו חשוב מאוד להראות את תמיכתנו והערכתנו לענף רוכבי הדאון היל בארץ. אנחנו רואים במאבק שלהם חלק מהמאבק של כולנו להכרה ותמיכה בספורט הכול כך נפלא הזה – רכיבת אופניים. לכן בסיום אימון שבת, קבוצת רוכבי הכביש של המועדון נשאלו אם ירצו לבוא לתמוך ולחתום על העצומה. לשמחתנו הרבה (לא הופתענו) כול חברי הקבוצה החליטו להמשיך ברכיבה למפגש ב”עוגת הבית”. התרגשנו מדברי הפתיחה של אורגוב במעמד זה ושמחנו מאוד להיות שותפים לתהליך. בהצלחה, בהערכה ואפילו קצת הערצה.”
לסיכום
הרוח בקרב המשתתפים והמארגנים כאחד היא חיובית, ואין ספק כלל שלאחר האירוע התבהר הצורך במסלולי דאון היל בארץ. עשרות בני נוער, ילדים בני12 צעירים ומוכשרים מכל רחבי הארץ וגם הדור הוותיק והמייסד של הענף (בני ה40) כולם העידו פה אחד שיש בעבור מי להתאמץ. לאחר האירוע קיבלתי עשרות הודעות של פרגון ואהדה, ובקשה לאירוע נוסף.
ההודעות הללו חיזקו בי את התחושה שצריך להיעשות שינוי מהותי בעבור אותם רוכבים שנכחו באירוע, ובהחלט מגיע להם. אל נא ניתן לקושי להפיל אותנו, ובואו נזכור משהו חשוב: הממסדים שמונעים מאיתנו את הספורט הזה, אמורים לשרת אותנו, האזרחים.
