מעשה באופניים שנגנבו. לא מקרה נדיר במדינת ישראל, אבל לא בכל יום מצליחה המשטרה – בעידוד, דחיפה ועקשנות של קורבן העבירה – להביא את האשמים לדין, להרשיעם, ולהענישם. הנה הסיפור יוצא הדופן.
גיא זוביב ודורון מסורי, שני חברים, גנבי אופניים, כמעט הצליחו לבצע את הפשע המושלם.
הראשון, שאינו ממש בענין של רכיבה, התקשר לרוכב שפירסם מודעה באתר “לוח הרים”, הגיע לביתו לאחר תיאום, ביקש וקיבל “לעשות סיבוב”, כמקובל, ונעלם אל עבר האופק, עם האופניים. ביד המוכר נשאר “פקדון”-דמה, תיק יד של ה”קונה”, ובתוכו פלאפון, שמהר מאד התגלה כמכשיר ישן נושן, למעשה – כמעט ברזל מחליד.
בדיעבד התברר, כי התכנון של הצמד-חמד היה פשוט: זוביב יגנוב את האופניים עבור מסורי, חברו, דווקא מי שהוא כן חובב רכיבה; ככה, אם מסורי היה נתפס חלילה על או עם האופניים, שלטובתו נגנבו, לא יכול היה המוכר לזהותו או לקשרו לאופניים הגנובים. עוקץ פשוט, לא? כן, אבל לא כשהמוכר הנעקץ הוא אזרח הגון ורודף צדק, ברנש בשם עופר קומפורט, שבמקרה הוא גם קצין מצ”ח בעברו, שלא היה מוכן לוותר, ולא כשכתב האישום התברר אצל שופט-רוכב, שמאי בקר (אפילו לקח מקום ראשון, מאסטרס, בדזרט צ’אלנג’ האחרון בסדום עם שותפו לתחרות הזוגות – רונן פידל), אחד שמבין דבר או שניים בתחום האופניים.
עופר קומפורט – גיבור הפרשה, ואופניו האהובים שנגנבו
המשטרה תעבוד, התביעה תתבע, השופט ירשיע. פשוט לא? אז זהו שלא…
עופר קומפורט, היום בן 38 נשוי פלוס ילדה, ועוד אחת בדרך, מנהל קבוצת תוכנה במקצועו. בראיון בלעדי לבייקפאנל (טוב, האמת שרק אנחנו פנינו) הוא אומר: “המקרה הזה כל כך הרתיח אותי שהחלטתי ללכת עם זה עד הסוף”. זה לא הגיע לסוף טוב בקלות: נדרשו שלבים רבים ונחישות אדירה של עופר, לכל אורך הדרך, כדי לגרום לרשויות לעשות את עבודתן:
“במשטרה לקחו תלונה, אבל לא היה להם היה קצה חוט ממשי, והם לא רצו לעשות איכון-טלפוני נוכח המחיר היקר, שאינו “מתאים”, מבחינת תקציב המשטרה, לעבירה “פעוטה” של גניבת אופניים. לא וויתרתי, שלחתי מכתב ארוך למפקד התחנה, וקיבלתי תשובה שלפנים משורת הדין יעשו זאת. כך הגיעו לזוביב (עלו על הטלפון ה”חסום” בו התקשר אליי לתאם הפגישה בה נגנבו האופניים). גם אז – טעו במשטרה, שכן לא ביצעו לי מסדר זיהוי עם כמה פרצופים וביניהם הגנב, אלא ישר ביצעו עימות ישיר עימו, מה שלכאורה החליש את המשקל הראייתי של זיהוי הגנב על ידי, מאוחר יותר, במשפט.
חרף הזיהוי, לא היו עוד ראיות, כך לפחות סברה המשטרה (מלה שלי שהוא האיש שלקח ממני את האופניים – לא הספיקה, לדעתם), וקיבלתי הודעה שהם מעוניינים לסגור את התיק. שוב, כתבתי מכתב, נוסף, והסברתי שיש בידי ראיות נסיבתיות רבות, לצד הזיהוי. עוד פעם שמעו לי – ופתחו את התיק.
גם התביעה (הגוף שמקבל התיק מתחנת המשטרה עצמה ומגיש כתב אישום לבית המשפט) לא רצתה ללכת לבית המשפט, ועוד פעם נאלצתי לכתוב ולהסביר, עד שהתרצו, והגישו כתב אישום, על גניבה בתחבולה”.
הנה סיפור המעשה – סיפור מתח לכל דיעה וענין
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם גניבה בתחבולה וקשירת קשר לביצוע עוון, נוכח העוקץ האמור. על פי כתב האישום, בערב יום 16.3.08 הגיע זוביב לביתו של עופר (לאחר תיאום טלפוני), האחרון “ירד” מביתו אל הרחוב עם אופניו, וה”רוכש”, זוביב, ביקש “לעשות סיבוב” על האופניים, כמקובל; המוכר, קומפורט, נעתר לבקשה הלגיטימית, קיבל לידיו תיק בו אחז זוביב, ובו פלאפון, כמעין “ערובה” או “פקדון”, ומאז לא ראה עוד את אופניו. הקונה הפוטנציאלי והאופניים נעלמו אל עבר האופק, היו כלא היו, ובידיו של קומפורט נותר התיק בלבד. הנאשמים כפרו מכל וכל במיוחס להם, ולמעשה – הכחישו כל קשר לפרשה.
אין פשע מושלם
הגנב השאיר בידי קומפורט קצה חוט, בדמות פלאפון ישן שנח בתוך תיק צד, אשר נמסר על ידו, מאוחר יותר, לידי המשטרה. הגנב לא ידע עם מי הוא הסתבך: קומפורט היה בעברו קצין מצ”ח, ולא ברנש כמותו מיהר להרים ידיים. קומפורט קיבל מן המשטרה את מספר הפלאפון של הטלפון הנייד שעימו קבעו איתו את הפגישה ו”העקיצה” (המספר ממנו חייג אליו הגנב היה חסום באמצעות כוכבית 43, ורק פעולה של המשטרה הביא לחשיפת המספר), והוא מצא כי בעל מספר הטלפון אינו אלא אותו מסורי (שלכאורה לא היה לו כל קשר עם קומפורט, שכן כאמור, על פי כתב האישום, ה”מכירה” בוצעה מול זוביב, חברו של מסורי).
קומפורט התחיל לחפור באינטרנט, ומצא, למרבה המזל, את מה שכולנו יודעים: רוכבי אופניים אוהבים לדוש בעלילותיהם, רכיבותיהם וקניותיהם ברשת, לא פחות מחיבתם לרכיבה עצמה, ומשם דלָה לא מעט חומר, כפי שהציג בבית המשפט, אודות אותו מסורי, ולא פחות חשוב – אודות אופניים וחלקי אופניים שהיו בחזקתו. קומפורט מצא תמונה של מסורי ואופני הסנטקרוז שלו, כשעליהם קומפוננטים רבים שהיו מוכרים לו היטב: חישוקי מאוויק 819 וצמיגי קנדה, סטם, מזלג, מוט אוכף וכו’. יותר מדי רכיבים “מוכרים” לקומפורט מצאו את עצמם על השלדה של מסורי.
בהמשך במשפט, הראה קומפורט פלט מחשב שהדפיס, ממנו עולה דיאלוג פומבי (צ’יטוט), של מסורי, עם אחד, בשם שגיא, ממנו עולה כי מסורי שאל את האחרון, צבע שלדות, על צביעת “אופניים מפורקות”, מדגם ספשלייזד עילית 5M, כאשר נטען על ידי מסורי כי מדובר בשלדה שנקנתה מחנות. קומפורט הסביר לתביעה, כי הנה ראיה מצוינת לכך שהנה, הגנב מנסה לצבוע את השלדה הגנובה שלו, כדי להכשיר את השרץ, ולטשטש עקבות.
במהלך המשפט העיד קומפורט, סיפר שהוא זיהה ומזהה את זוביב, במאת האחוזים, כמי ש”לקח סיבוב” ונעלם, וכמובן – שאין לו שום היכרות מוקדמת עם מסורי (מה שסיבך גם את מסורי, שלא ידע להסביר כיצד “התקשר” הפלאפון שלו, אמנם מאחורי מסך כוכבית 43, שהורם על ידי המשטרה, לנעקץ, ביום הגניבה). כן הוגשו התמונות של האופניים הגנובים, לעומת תמונת אופני מסורי, ועליהם ה”גרופ” הגנוב.
הנאשמים המשיכו וכפרו באשמה; מה לנו ולכל הסיפור הזה? – שאלו בתמהון. זו עלילה ממש, כך הלינו.
האמנם נקלעו הנאשמים למערבולת קפקאית על לא עוול בכפם?
כך שאל השופט, בהכרעת דינו, ומיד השיב, בשלילה; להלן מבחר ציטוטים.
כותב השופט בקר: “האמנם נקלעו הנאשמים למערבולת קפקאית? הייתכן כי ביום בהיר אחד הואשם הצמד בתחבולה שאין להם כל קשר אליה? האמנם כצעקתה? התשובה, למרבה הצער, היא שלילית.
אמנם אין חולק כי עיקר התיק בנוי על בסיס ראיות נסיבתיות. ברם, מצאתי כי מארג הראיות, הן אלו הנסיבתיות, שאכן מהוות את עיקר הראיות שבידי התביעה, לצד הראיה הישירה, לפיה זיהה קומפורט את זוביב, בוודאות, במסגרת עימות שנערך לו עם האחרון (חרף הפגם שנפל באופן הזיהוי), בהחלט מוליכות למסקנה חד משמעית, לפיה יש להרשיע את הנאשמים, בהעדר כל ספק סביר בלב בית המשפט, ביחס לאשמם של השניים.
…אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא היתה כל הכרות מוקדמת בין קומפורט לבין זוביב, אף לא מאוחרת, מעבר לאותה פגישה לשם “רכישת” האופניים, כך שמעל הפרק ירדה האפשרות לפיה היה לקומפורט מניע לטפול עלילת שווא על זוביב או על חברו. אין מחלוקת, אף לא בשורות ההגנה, כי זוביב ומסורי הינם חברים בלב ובנפש. הוכח, כי האחד חובב רכיבה על אופני הרים (מסורי), ואילו חברו (זוביב) אינו מבין דבר וחצי דבר בענין. קשירת הקשר לביצוע העוון היתה (כמעט) מושלמת, במובן זה שמי שהגיע אל קומפורט, היה זוביב, מי שלאחר מכן לא “יתפס” רוכב על האופנים הגנובים, אלא חברו מסורי. הרי מסורי לא יוכל להיות מזוהה על ידי הנעקץ, קומפורט, שכן זוביב הוא זה ש”קנה” את האופנים ממנו. כתבתי לעיל כי מדובר בפשע “כמעט” מושלם, שכן צמד הקושרים הבין כי עליו להשאיר “פקדון” בידי המוכר – הנעקץ, אולם הבחירה בהשארת פלאפון ישן נושן של מסורי, ועוד בידי מי שהיה קצין מצ”ח לשעבר, הוא שהכשיל את הקושרים….
ה”פקדון” שהשאיר הגנב, (שכינה עצמו בשם “אבי”), שמאוחר יותר זוהה על ידי קומפורט כזוביב, היה פלאפון ישן של חברת מיטרני. בדיקה של המשטרה העלתה כי חברת מיטרני נקנתה על ידי חברת נייר חדרה, שם עבד מסורי…
… הוכח, ברחל בתך הקטנה, כי ביום הגניבה יצאו לכל הפחות שתי שיחות מהפלאפון של מסורי (הפלאפון הנוכחי וה”חי”, להבדיל מהפקדון) למספר הפלאפון של קומפורט. כאמור, קומפורט העיד כי הגנב או מי מטעמו, יצר עימו קשר באותו היום, שלוש פעמים, ואותו קשר נוצר ממספר הפלאפון של מסורי. למסורי לא היה כל הסבר, אף לא השערה, מדוע “התקשר” הפלאפון שלו אל הפלאפון של קומפורט, ביום הגניבה (ועוד ממספר שנחסם בכוונה תחילה)… הרי לך ראיה נסיבתית נוספת, חזקה, הקושרת ומסבכת את מסורי, עם העוקץ נושא כתב האישום…
… קומפורט הצביע על מספר חלקים שהרכיבו והיו חלק מאופניו הגנובים, ואשר נמצאו בתמונת אופניו של מסורי, כפי שהאחרון פירסמם במרשתת. קומפורט, הנעקץ, מסר – בהגינותו – כי נכון הדבר כי כל בר בי רב יכול לרכוש כל אביזר שהרכיב את אופניו, כלומר – שלא היה על אופניו אביזר או רכיב שלא ניתן להשגה, אולם הוא הצביע על כך כי מכלול הפריטים הזהים בין אלו שהיו על אופניו הגנובים לבין אלה שנמצאו על אופניו של מסורי – מפלילים את האחרון. אני מסכים ומקבל את גישתו של קומפורט. ברי שכידון זהה על שני זוגות אופניים – אינו מלמד על דבר, אולם ככל שגדל מספרם של הרכיבים הזהים, כאלה שמקורם באופניים הגנובים וסופם להימצא על אופניו של מסורי – כך גדל ומתעבה, סטטיסטית, החשד הפלילי מעל ראשו של מסורי. לגלגלים הזהים, עד לרמת הבניה של כל רכיב ורכיב המרכיב את הגלגלים, נוסף גם בולם קדמי זהה, אוכף זהה, ואף סטם זהה (מוט כידון). זו היא כבר איננה מקריות….”.
לא מתקלחים אחרי פרמננט, או – M זה מדיום או סגסוגת?
בסרט המופת – Legally Blonde, דרמה משפטית מסמרת שיער, מזכה אל (ריס ווית’רספון) את לקוחה מאשמת רצח, אחרי שהיא “זורקת פצצה” לאולם בית המשפט, וחושפת את השקר של העדה המרכזית; האחרונה טענה כי היתה במקלחת ולכן לא שמעה יריית אקדח, וזאת – אחרי שמוקדם יותר בבוקר עשתה פרמננט. הסנגורית הממולחת ידעה שאין דבר כזה – מקלחת לאחר פרמננט (אין להרטיב השיער!!! מדובר בפעולה המקבילה לשפיכת שמן wd40 על רוטורים), ובכך חשפה את שקרי העדה, וזיכתה את לקוחה.
גם כאן, ניסתה ההגנה לעשות זיכוי סטייל Legally Blond, וכמעט הצליח לה… הסנגור הפנה לצ’אט של מסורי עם צבע האופניים. לאחר מכן שאל את קומפורט למידת האופניים הגנובים, ומיד נענה בתשובה – מידה S. אם כך, צהלה ההגנה, יש לזכות את הנאשמים, לאלתר, כי המידה של האופניים עליהם מצ’וטט מסורי עם צבע השלדות היא M, דהיינו – מדיום בכלל. נא לזכות את הנאשמים, מיד!!! – דרשה ההגנה. דממה נפלה בבית המשפט. התובעת לא ידעה מה לומר, וההגנה החלה “אורזת” המסמכים לתיק הג’יימס בונד, לקראת זיכוי, ולו מחמת הספק.
Not so fast…. הצדק הפואטי זימן לנאשמים שופט שמכיר קצת את עולם האופניים. כך השופט בקר על עתירתה הדרמטית של ההגנה לזיכוי:
“האופניים שנגנבו היו במידה S קרי – קטנים. מסורי הצביע על הצ’אט שלו עם שגיא כעל ראיה מזכה, חותכת וניצחת, לשיטתו, לפיה לא היתה לו יד ורגל בפרשה נושא כתב האישום, הואיל והוא התייעץ עם שגיא על צביעת שלדה בגודל M (מדיום – בינוניים). הכיצד זה, אם רציתי לצבוע שלדה בגודל מדיום, מייחסים לי גניבת אופניים ששלדתם היא במידה קטנה?! – היתמם מסורי. ברם, אני קובע, כי שאלתו המיתממת, כאמור, של מסורי, לא היתה אלא ניסיון לזרות חול בעיניו של בית המשפט, וספק בלבבו.
מסמך במ/1 מלמד, כאמור, כי האות M אינה אלא חצי ממונח המצוי באותו מסמך, הלוא הוא – 5M, ואין המדובר כלל וכלל בגודל או במידת אופניים, אלא בחומר ממנו עשויים האופניים (השם “הממותג של ספשלייזד לסגסוגת שלדת האופניים). בצ’אט עצמו, בין מסורי לבין שגיא, אין מסורי מדבר על אופניים בגודל M (כפי שהציג, בכזב, בבית המשפט), או שלדה כאמור, אלא על אופניים שהם 5M (כאשר מן הסתם, לסוגיית החומר ממנו מורכבת השלדה יש חשיבות לנושא הצביעה). הנה כי כן, מסורי ניסה להטעות את בית המשפט, אולם ניסיונו לא צלח….
גם אם היית סובר כי ראיות התביעה לא היה בהם די כדי להרשיע הנאשמים, ואני סבור אחרת, כאמור, באופן נחרץ, הרי שהנה באה ההטעיה המכוונת מצד מסורי, כאילו יש בידו ראיה מזכה ו”חותכת”, והיא סותמת את הגולל… בדבר אשמם של מסורי וחברו.”. השניים הורשעו.
מערכת בייקפאנל מהרהרת: היתכן, כי אם היה שופט אחר דן בתיק, או שופטת אחרת, שלא ראו פדל או קראנק בזמן האחרון, היתה טענת ההגנה מתקבלת? כלל לא בטוח ש”תרגיל הפרמננט” של הסנגוריה – לא היה “לוקח”. הרי האופניים הגנובים היו Small, ואלו אלה שבידי מסורי היו Medium בכלל….
סוף דבר
באפריל 2014 גזר בית המשפט את דינם של הנאשמים. מכיוון שדובר בשניים ללא כל עבר פלילי, ומפאת חלוף 6 שנים מביצוע הגניבה, וגם נוכח נסיבות מקלות שעניינן התנדבות של נאשם 1 וסיועו הסיעודי של הנאשם 2 לאמו המבוגרת – נגזר על השניים מאסר על תנאי, ובעיקר – פיצוי בסך 16,000 ₪ לטובת קומפורט, לצד קנס נוסף.
עופר קומפורט, הרוכב וגיבור הפרשה אומר לנו: “זה עניין של עיקרון. זה הוציא אותי מדעתי באותו זמן. לא העליתי בדעתי שאדם יגיע אלי הביתה, יעשה סיבוב ולא יחזור. הייתי מאוד סקפטי לאורך כל התהליך, אבל אני שמח שזה נגמר ככה”.
לעיון מורחב: ת”פ 35678-10-11 מדינת ישראל נ’ זוביב ואח’.
