Bergamont היא חברה לא מוכרת לרוכב הישראלי. היבואן והמפיץ היא חנות Rock&Road המוצלחת מלטרון, וזו חברה גרמנית מהמבורג (חלק מקבוצת BMC – המייצרת גם את אופני BMC השוויצריים, ועוד חברת אופניים חשמליים בשם Stromer) – עיר נמל צפונית בגרמניה שדווקא אינה באיזור האלפים או הדרום, האיזורים בהם תעשיית האופניים הגרמנית נמצאת בד"כ. זו חברה שהוקמה ב 1992 ומעידה על עצמה שמטרתה להביא את התמורה הגבוהה ביותר למחיר, ולתת מענה לכל צורך דו גלגלי – ובהתאם יש להם קו מוצרים עשיר, המכיל כ 178 דגמי אופניים ב 10 קטגוריות!
הדגם שבמבחן הוא Bergamont Revox 4.4 אשר מחירם 3380 שקלים. המשקל הרטוב (כולל פדלים, פנימיות, ומחזיק בקבוק): 14.65 קילו.
סקסאפיל ומראה
נימי: על הלוק של ה Bergamont אני מדבר ברגשות מעורבים: לשלדה צינור עליון משתפל מטה בזווית חדה במיוחד מה שמייצר מרווח עמידה גדול מאוד. תכונה שמקנה בטחון לרוכבים מתחילים או לנמוכי קומה. תפרי הריתוך של רוב השלדה מוחלקים בעבודת יד, מה שנותן לה לוק של שלדה יקרה עשרות מונים או אולי מקרבון רחמנא ליצלן. צינור הכיסא מעוקל על מנת לקצר את תומכות השרשרת ולייצר בסיס גלגלים קצר והתנהגות זריזה בשינויי כיוון. מצוין. יש מקום לשני כלובי בקבוק ולעיגון סבל. צינור חיזוק קטן מחבר בין ראש צינור הכסא לצינור העליון ומייצר משולש קטן נוסף בשלדה. הפרט הזה מעניק להם עיצוב "לא מקצועי" שנפוץ באופני מתחילים או אופני נשים. אני פחות אוהב את זה. על הקראנק יש טבעת פלסטיק – downer במישור הסטייל…
גיאחה: הברגמונט גורמים לי להתמודד מעט עם ההשפעה של מותגים על התפיסה שלנו. עד כמה זה אפקטיבי העניין הזה? האם אנחנו באמת מושפעים? כנראה שכן, כי לפני המבחן הזה לא היה לי שום מידע מוקדם על החברה הזו. לא היה לי מושג מי היא ומה היא, ובכוונה לא רצתי לאינטרנט כדי ללמוד ולהתרשם ממנה לפני שאני מתרשם מהמוצר. בצורה הזו אני מגיע נקי וחסר דיעות קדומות, לטוב או לרע. בדיעבד תוך כדי המבחן אני מתחיל לחשוב שזה לרעת האופניים האלה, כי למרות שהתחברתי אליהם בתחושת הרכיבה, העדר ההקשרים הנלווים למותג משאיר אותי באיזה סוג של וואקום שמשאיר אותי מעט אדיש בצד הסקסאפיל. כשמכירים מותגים, מפתחים כלפיהם יחס… אחרי קריאה באתר החברה אני מגלה שמדובר במותג שמכריז על עצמו כמותג ששואף לתת תמורה גבוהה למחיר, ובעוד שזה מצוין לרוב הקונים, ובדיוק מה שהרוכבים מחפשים היום, הרי שבצד הסקסאפיל – זה לא המסר הכי מגניב שיש.
בצד החיובי אני אוהב את צבע המט הנקי והמעודכן שלהם, ואת שיוף הריתוכים בחלק העליון של האופניים – לא רואים את הצלקות בחיבורי הצינור העליון לצינור הכיסא וצינור הראש. זו אינדיקציה על רמת גימור גבוהה מאוד וזה יפה. בצד השלילי – הכיתוב ארוך מדי וענק ומכסה את כל הצינור התחתון. השיופים והגימור היפה אינם קיימים במשולש האחורי ובציר המרכזי – רק למעלה. לכל דגמי הזנב הקשיח של ברגמונט – גם אלה מרמות המחיר הגבוהות ביותר ושלדות הקרבון, יש את התוספת הזו בין המוט הכיסא והמוט העליון, ולטעמי היא פוגעת במראה של השלדה. שאר הפרטים די בנאליים והעיצוב נותן תחושה מונוכרומטית ושמרנית מדי.
Fun Factor ורכיבה טכנית
נימי: לקח לי הזמן הרב ביותר להתחבר לברגמונט לעומת הזוגות האחרים במבחן: כידון גבוה יחסית לכיסא (גם כשמציבים אותו מתחת לספייסרים וצמוד ל Headset), מייצר תנוחה זקופה למדי, אך הצינור העליון מרווח יחסית ל KTM ומעט פחות מהטרק). לברגמונט צמיגים טכניים שאוחזים יפה ומגלגלים לאט יחסית, אך בהשכבות בסיבובים נתנו פחות בטחון מה X-king שעל ה KTM, וגם הכידון פחות נוח ברכיבה טכני, ובגלל שהוא Riser, עם הגבהה קלה, הוא מגביה עוד יותר את הרוכב מעל לגלגל הקדמי. הכידון הצר במבחן: 690 – צר מדי לטעמי. היציבות הכיוונית שלהם בקו ישר מעולה ויש להם יכולת דריסה טובה מאוד שתעזור לרוכבים פחות מיומנים לא לעוף מעבר לכידון במצבי דחק. המזלג גם הוא סאנטור XCM פעל טוב אך ברמה אחת פחות טוב מה XCR שעל ה Trek ששם הריבאונד ממש טוב.
נקודה אחרונה – נוחות: אלו האופניים הפחות נוחים במבחן בשל משולש אחורי קשיח מאוד עם תומכות שרשרת מאסיביות מאוד ותומכות כיסא בחתך מלבני גדול. תוסיפו על זה מוט כיסא מעובה בקוטר 30.9 ואלו אופניים שמעבירים כמות זעזועים הרבה ביותר לגב הרוכב.
גיאחה: אני דווקא בניגוד לנימי קיבלתי המון פאן מהאופניים האלה בסינגלים ואני נותן להם ציון גבוה! הפתעה אמיתית חיכתה לי בסינגל: האופניים זריזים, מהירים, ולא מרגישים אפילו מעט ממגבלות ה 29. השלדה מגיבה מאוד, הכי עצבנית ומהירה במבחן. נענית לדרישותי לזוז בקפיצות, סלאלום עצבני וכל סטיה שרק דרשתי ממנה. קל להקפיץ לבאני הופ, להתמודד עם מדרגות סלע ובכלל כיף לי איתם בסינגל. מה שתרם פה לתחושות הטובות הם הגלגלים הקלים יחסית במבחן, ציר מרכזי נמוך יחסית (31 ס"מ), ותומכות שרשרת קצרות יחסית במבחן (44.5) – כל אלה מעודדים תחושת זריזות ותגובתיות. השילוב עם צמיגי השוואלבה Smart Sam בעלי הקוביות הבשרניות והבולטות הנפיק גם אחיזה מעולה. יותר מהאופניים האחרים השרשרת והמכלולים פה קפצו לכל הכיוונים והשמיעו רעשים ודפיקות של חוסר שביעות רצון בקטעי סלעים ואלמנטים. אולי זו הקשיחות המוגזמת והלא מפנקת שלהם?
ברכיבה רק עם האופניים האלה אולי לא הייתי מרגיש שכידון ה 690 צר מדי, אולם במעבר מיידי בינם לאחרים עם כידוני 700 מרגישים מיד שה 700 היה עוזר פה, במיוחד לאור העובדה שצינור הראש בברגמונט הוא הכי גבוה, משודך לצינור עליון הכי קצר במבחן ואלה ביחד מציבים את הרוכב בתנוחה זקופה, כמעט מדי, אם כי רוכבים רבים בקטגורית המחיר הזו ממילא מעדיפים תנוחה זקופה. למרות זאת, מכל האופניים, אלה האופניים שהכי הרבה כיף זכור לי מהם בסינגל הכחול של בן שמן, כי אני אוהב את תחושת ה XC העצבנית שהם נותנים ואת ההתמסרות לתנועות הגוף, הקפצות הגלגל והזריזות. יש חיים מתחת 4000 שקלים!
תחושת מהירות וחדוות דיווש
נימי: טובה מאוד כיאה לשלדת אלומיניום עם צינוריות בחתך משתנה ועבה היכן שצריך. פה המשולש האחורי הקשיח עושה את שלו לטובה, ובכל מיאוץ או דיווש בעמידה יעביר את מלוא כח הרוכב. שוב יש אפשרות נעילה נוחה לעזרה בטיפוס בעמידה. גם הברגמונט שוקלים הרבה וככל שתאיצו בהם פחות במישורים ובעליות ארוכות תוכלו להנות יותר מהדרך, מהנוף, מהאוויר ומהמרחבים, ותרגישו את משקלם פחות…
גיאחה: בעוד שכל המתמודדים שקלו פחות או יותר אותו משקל במבחן, הרי שהגלגלים של הברגמונט היו הקלים ביותר בחבורה. זה הורגש, והשפיע על תחושת רייסריות טובה בהרבה מאשר באופניים האחרים, למרות פער משקל כולל לא משמעותי (למעט מהקנונדייל). מי שמהירות היא פקטור חשוב אצלו יאהב את הברגמונט האלה על האבזור שלהם והקשיחות הגבוהה שלהם (במחיר נוחות) שמעודדת לחץ ומהירות. אני מסכים עם נימי לגבי המיקום הגבוה מדי של הקוקפיט, מה שאולי מתאים לקהל היעד של אופניים כאלה, אינו תומך ברכיבה מהירה, מעמיד את הרוכב זקוף מדי ומונע ממנו אפשרות ללחוץ על הפדלים חזק ולהפחית מעט את התנגדות הרוח. עוד מקום שהאופניים האלה זורחים ביחס לאחרים הוא היציאה לספרינטים או תקיפת קירות. היגוי זריז ותגובתיות מסייעים במקומות שעוצרים את הרוכב. עם הברגמונט תרצו לפצח את האתגרים האלה מעט יותר.
חלקים ותמורה
נימי: מערכות שימאנו אלטוס למעט מעביר אחורי משודרג ל Deore (אלטוס היא רמה אחת מתחת הדיאור). קסטה יקרה ואיכותית יותר משל הטרק וה KTM, כידון מעט צר לטעמי וצמיגים בינוניים. ההילוכים קפצו תחת כח רב, קצת פחות מב KTM.
גיאחה: מעביר אחורי Deor, והקדמי Altos, ובהתאמה הקדמי אכן היה איטי מדי בהעברה לפלטה. שני זוגות ידיות ההילוכים היו Altos – כלומר אבזור נחות משהו מהזוגות האחרים. הגלגלים – דווקא קלים יחסית במבחן, והרי גלגלים זה הפריט האחד חוץ מהשלדה שהכי משפיע על התחושה של האופניים. פה הם מקבלים אצלי ציון גבוה יותר מכל האחרים, כי זה הקנה להם התנהגות שהרגישה מהירה ומגיבה יותר. ה Shwalbe Smart Sam אחז טוב, והיה מהיר יותר מצמיגי הסינגלים שעטו האחרים למעט צמיגי הקנונדייל. המעצורים – לא שונים מהותית מהאופניים האחרים במבחן. רוטור של 160 מאחור ו 180 מלפנים, ולמרות שהמערכת כבר הידראולית, זה לא מתפקד כמו מעצורים מהרמות הגבוהות ועוצמת העצירה, ובמיוחד המודולציה (הדרגתיות ופידבק מדויק לרוכב) אינם בשמיים. כמו כן אין אפשרות לכוון את מרחק ידיות המעצור של הטקטרו מהכידון… הבולם בקטעים טכניים לא היה מפנק מספיק.
סיכום:
נימי: כניסה נאה של מותג חדש לשמי הענף הישראלי. הם מציעים שלדה חזקה וקשיחה, שתתאים לרוכבים חזקים או כבדים, או למי שמנסה את כוחו בעונה הראשונה בחייו בתחרות ליגה למקומות עבודה ולא רוצה להרוס תוכניות חסכון לשם כך. ההיגוי שלהם משרה בטחון אך הנוחות שלהם מוגבלת.
גיאחה: יש חיים מתחת 4000 שקלים (או במקרה הזה ב 3380) בסופו של דבר, למרות המשקל, התלונות על האבזור (שאינו שונה דרמטית מבזוגות האחרים), אני הרגשתי שה Fun Factor של האופניים האלה היה הכי גבוה בשבילי במבחן בסינגלים וברכיבה טכנית. לאור זאת יתכן שכל ההיבטים האחרים הופכים משניים? גם המחיר שלהם הוא אחד הנמוכים במבחן.
חסרה דרגת סטייל שהתגלתה בקנונדייל וב KTM, ודרגת נוחות שהיתה בטרק. החלק הקדמי גבוה מדי, ולא קיבל איזון ותמיכה עם כידון רחב יותר, מצד שני כיף היה והרבה, ולכן נמליץ על ה Bergamont לרוכבים ששכחו לקחת את הרטלין שלהם בבוקר. הם הכי אופני קרוס קאנטרי מהקבוצה: הכי תזזיתיים ועצבניים, ובמתארים צפופים וסללום עצבני נותנים את תחושת המהירות הכי גבוהה במבחן. יאהבו אותם רוכבים שאוהבים אופניים בעלי חיות, זריזות, ותגובתיות, ובכך הם מעט נוטים לרוכבים בעלי שליטה טכנית טובה יותר. הם כייפיים והגלגלים שלהם נותנים להם סף הנאה גבוה יחסית בקטגוריה.
