הרפתקאות הרוכב בדד (The Adventure of the Solitary Cyclist), הוא שמו של סיפור שכתב ארתור קונן דוייל כחלק מקובץ הסיפורים “שובו של שרלוק הולמס”. עבור רוכבים רבים, הכותרת “הרפתקאות הרוכב בדד” מתארות את שגרת הרכיבה שלהם, שגרה שהיא חלק מתופעת רכיבת אופניים נרחבת ולפעמים שנויה במחלוקת.
תופעת ה Solitary Cycling (רכיבת בדד) היא תופעה מאוד נפוצה. למרות טיעונים לגיטימיים כנגד הסיכון שברכיבת בדד, בעיקר כשמדובר באופני הרים, הרי שאי אפשר לעצום עיניים ולהגיד שזה לא קיים. בארץ ובעולם מאות אלפי רוכבים מעדיפים לצאת ולרכוב לבד דרך קבע.
כשמדברים על רכיבת בדד, אין הכוונה לרוכבי בדד אקראיים. כאלה שלא הסתדר להם פרטנר ביום מסוים ולכן יצאו לסיבוב עצמאי, וגם לא לאלה שרוכבים למקום העבודה או שרכיבת אופניים היא העבודה שלהם. אלא על אותם רוכבים ספורטיביים שברירת המחדל שלהם היא רכיבת בדד ממושכת ולעיתים נדירות מאוד תמצא אותם רוכבים בקבוצה.
בפייסבוק קיימת קבוצה שנקראת Solitary Cycling. קבוצה פעילה במיוחד שבאופן אירוני למדי כמעט 100 אלף רוכבי בדד מסביב לעולם חברים בה. בנוסף, אתרי ודפי אינטרנט רבים מוקדשים לרכיבת בדד, בין אם לצדדים הפרקטיים של רכיבות אלה ובין אם לצדדים הרוחניים שבתופעה.
מאמר זה עוסק בתופעת רכיבת בדד, מדוע יש המעדיפים רכיבת בדד? וגם מספר טיפים לרכיבה מסוג זה.
אין במאמר שום כוונה לעודד רוכבים קבוצתיים לעבור לרכיבות בדד מסיבה אחת פשוטה, או שאתה כזה או שלא. סביר להניח שרוכב קבוצתי טיפוסי לא ימצא אושר גדול ברכיבת בדד.
שאלת השאלות
“תגיד, זה לא מסוכן לרכוב לבד?” בתור רוכב בדד, זו שאלה שאני נשאל לעיתים קרובות מאוד. התשובה היא כן בהחלט, רכיבת אופניים הוא ספורט מסוכן בכלל ורכיבת בדד עלולה להעמיד את הרוכב בפני סיכונים גדולים אף יותר. התכחשות לסיכון מהווה בעצמה את הסיכון הגדול ביותר לרוכב בדד. מעבר לסיכון יש לא מעט אתגרים וקשיים בנוסף:
- רכיבת בדד קשה יותר מבחינה פיזית, בעיקר כשמדובר ברכיבת כביש וכשאין לך עם מי לחלוק בעומס ההתמודדות עם הרוח והכתבת הקצב.
- רכיבת בדד קשה יותר מבחינת ההתמודדות המנטלית עם הקושי הפיזי, כשאתה מתמודד לבד עם הטיפוסים, הרוח והתוואי. רק אתה, המחשבות והפדלים, הכול עלול להראות קשה יותר ואין אפילו עם מי לחלוק את תחושת ההישג בסיום מקטע קשה.
- ברכיבת בדד קשה להשתפר, אין אחרי מי לרדוף, אין ממי ללמוד ואת מי לחקות. במיוחד כשמדובר ברכיבת אופני הרים שבה הטכניקה היא אלמנט דרמטי והכי קל ללמוד מרוכבים אחרים.
- כשמדובר באופני הרים, אלמנט הניווט והיכולת להתמודד עם התוואי עלולים להיות קשים ומסוכנים. כל זה עוד לפני נפילות, פנצ’רים ותקלות אחרות. חום, קור, גשם, רוח וכל אלמנט אחר שהופך להיות הרבה יותר משמעותי כשאתה מתמודד איתו לבד.
אם כן אז למה בכל זאת לבד?
כרוכב בדד (כביש והרים), אני יכול לחשוב על סיבות רבות אבל לדעתי העיקרית שבהן היא אופי הרוכב. כל יתר הסיבות שחלקן יפורטו בהמשך, הן סוג של By-Product או תופעת לוואי לאופיים של רוכבי בדד. לאורך השנים וככל שהתבגרתי מצאתי את עצמי נהנה יותר ויותר לבלות את זמני הפנוי לבד. מן קונטרסט שקט להמולה האינטנסיבית והלחוצה של שגרת מקום העבודה. באופן טבעי ההרגל הזה לחפש את השקט בשעות הפנאי, השתלב בעיסוקי הספורט שמלווים אותי לאורך מרבית חיי הבוגרים.
ריצות בדד למרחקים ארוכים, אימוני מדרגות לבד עם עצמי, משקולות ואימוני כוח עצמאיים. בגיל מבוגר יחסית (55) התחלתי לרכוב על אופניים עם קבוצת רוכבי אופני הרים. מהר מאוד מצאתי את עצמי מגיע פחות ופחות לרכיבות עם הקבוצה וסופג את רגעי האושר שלי ברכיבות בדד שהלכו והתארכו והפכו להיות בכל פעם הרפתקה מרהיבה וממושכת. כיום, אולי אחת לכמה חודשים אני מצטרף לרכיבה עם אותה קבוצת רוכבי אופני הרים ולעיתים נדירות רוכב עם חבר או שניים ברכיבות כביש. למעט מקרים בודדים אלה, אני רוכב לבד (בדרך כלל ארבע פעמים בשבוע).
מעבר לאופי המתנתק של רוכב בדד טיפוסי, קיימות מבחינתי מספר סיבות נוספות לרכיבות כאלה. ברכיבת בדד אני מרגיש הכי בנוח, אני בוחר את האזור שהכי מתאים לי לרכוב בו. אני בוחר את המסלול ובדרך כלל גם מוציא אותו לפועל בשלמותו. אבל תמיד קיימת האופציה לשינויים אד הוק וההחלטה על מימוש האופציה או לא, היא דיון שלי עם עצמי וזהו (אגב, חוק שהבאתי עמי מהריצה, אני לא מקבל החלטות על שינויי מסלול בעליות, רק בירידות). אני מחליט מהו הקצב, מתי ללחוץ ולהשתגע ומתי להרפות ולקחת קצת התאוששות. מתי להתנפל על טיפוס ברכיבה חזקה בעמידה ומתי לפדל רך בסל”ד גבוה. מתי לצאת לרכיבה “קרבית” ומתי לרכיבה רגועה.
אם מרגיש לי בנוח לרכוב 4 שעות ללא עצירה, אז זה מה שאעשה ואם מרגיש לי שאני צריך לעצור מדי פעם אז אעצור. לפעמים יש ימים כאלה שיש בשמיים מחזות מרהיבים ותאורה מדהימה. בעיקר ברכיבות שטח, אני מוצא את עצמי עוצר לעיתים קרובות כדי לצלם בלי שאני צריך להתנצל או להסביר למה אני עוצר שוב. לפעמים חם מאוד או קר מאוד או גשום ואני מחליט עם עצמי אם להמשיך או לא. לעיתים אני רואה איזה שביל או דרך מסקרנת שאף פעם לא עברתי בהם ואני עלול להחליט שכעת זה הזמן המתאים לבדוק. לפעמים אני נתקל בטיפוס שאינו במסלול אבל אני מרגיש צורך לכבוש אותו ואולי לעשות את הטיפוס פעמיים ועוד.
החופש הזה לעשות את מה שאני רוצה באותו רגע הוא משהו שקשה לי לעמוד בפניו. כמו ההחלטות מתי לצאת ומתי לחזור, באיזה ימים לרכוב ובאיזה שעות הכי מתאים לי. ברכיבה קבוצתית יש תמיד את האלמנט של התאמת היכולת בין הרוכבים. כושר, כוח ויכולת טכנית שונה, מקשה על איתור קבוצה מתאימה. כזו שאני לא אהיה הגורם החלש ביותר שמעכב את כולם או החזק ביותר שסובל בגלל חלשים ממנו.
בדד בכביש ובהרים
רכיבות בדד ממושכות הנמשכות מעל 3 שעות בכביש ובשטח, דומות אבל שונות מאוד. הדמיון הוא כמובן בהתמודדות העצמית עם האתגר הפיזי והפסיכולוגי, אבל השוני הוא עצום. ברכיבת כביש, בעיקר בשבת בבוקר, סביר להניח שנפגוש רוכבים נוספים. קבוצות קטנות ופלוטונים עצבניים וחמורי סבר, רצים ומכוניות שחולפות בסמוך. הרי שברכיבת אופני הרים אפשר בקלות לעשות מסלולים של שעות רבות בלי לפגוש אף רוכב או מטייל (אבל בהחלט לפגוש מקרוב צבאים, חזירי בר, שועלים, תנים דורבנים ועוד).
מבחינתי לפחות, רכיבת בדד ארוכה באופני הרים קשה ככל שתהיה, יש בה מרכיב התבודדות רוחני גדול יותר מזו שבכביש. בעוד שבכביש אנחנו חולפים לעיתים קרובות בין נופים מרהיבים, הרי שברכיבת אופני הרים אנחנו נמצאים בתוכם. רכיבת בדד באופני כביש היא הרבה יותר ריגוש סביב הספורט ולעומתה רכיבת בדד ממושכת באופני הרים היא יותר הרפתקה סביב הספורט.
עצות וטיפים לרכיבת בדד
הכנת האופניים
מומלץ לפני כל רכיבה (בדד או בקבוצה) לטפל באופניים. ניקוי ושימון יסודיים מבטיחים שנעבור על כל פרט באופניים כך שאם יש תקלה שנראית לעיין, נבחין בה כבר בשלב הניקיון. בורג רופף, שפיץ לא מהודק, בליטה או חתך בצמיג. הרצת הילוכים, בדיקת בלמים וכל אלמנט אחר שיאפשר לגלות מראש תקלות וימנע מאיתנו תקלה ברכיבה עצמה.
תכנון המסלול
לעיתים קרובות, ברכיבה קבוצתית סומכים על המוביל ולא ממש מכירים את המסלול. ברכיבת בדד תכנון המסלול והוצאתו לפועל הוא על הרוכב. תכנון המסלול הוא דרמטי ביותר כשמדובר באופני הרים. קל מאוד לקרוא לא נכון את המפה ולתכנן מסלול קשה מדי, להיכנס לאזורים טכניים קשים, לשיפועים מוגזמים ועוד אלמנטים מסוכנים. ברכיבת בדד, מומלץ להימנע מאזורים שבהם התוואי או הצירים לא ברורים לגמרי. במקביל לתכנון, חייבים לחדד את כישורי הניווט וההתמצאות בשטח.
הקדישו זמן לבניית המסלול, בעיקר ברכיבת אופני הרים. מעבר על מפות טופוגרפיות, צילומי לווין וירידה לפרטים הקטנים במסלול. במידה ומדובר במקטעים שאינכם מכירים, שווה לחפש עליהם מידע נוסף באינטרנט.
אפשרות מומלצת נוספת, להיעזר בסטראבה כדי ללמוד ולנתח מסלולים שעשו חברים או רוכבים אחרים, ולהתבסס עליהם בבניית המסלול (בגרסת סטראבה בתשלום ניתן להוריד כל מסלול לקובץ GPX).
לרוכבי אופני הרים מומלץ גם לאתר לאורך המסלול “נקודות יציאה”, מקומות שמהם ניתן יחסית בקלות לחזור לכבישים או לישובים קרובים כדי לחלץ את עצמך מהשטח וכן “מסלולי גיבוי” למקרה שאתם מתכוונים לרכוב במקטע שאיננו ברור באופן מוחלט. בכל מקרה, יש לציין לכל מקטע מהו אזור “הציביליזציה” הקרוב ביותר ומקומות שניתן להצטייד בהם בנוזלים.
ברכיבת בדד מומלץ להיעזר באמצעי ניווט דיגיטליים, טלפון / מחשבון רכיבה וכד’ בעיקר כשמודבר ברוכבי בדד או נווטים פחות מנוסים. לא פחות חשוב, לפני הרכיבה שתפו מקורבים במסלול שלכם, שידעו היכן אתם רוכבים או לפחות באיזה אזור.מומלץ מאוד להפעיל Strava Beacon או אפליקציה דומה אחרת שתעביר מידע על מיקומכם לחברים או בני משפחה.
ברכיבת בדד בכביש, במידה ואתם מתלבטים בין מספר אפשרויות שונות בתוואי המסלול, בחרו את האפשרות שיש בה שוליים רחבים יותר וסיכון נמוך יותר מרכבים חולפים. למרות שלא פעם “חטאתי” ברכיבות בדד ליליות באופני הרים, אציין בכל זאת ובאופן מודגש שזאת אופציה שאיננה מומלצת כלל ורמת הסיכון בה גבוהה באופן ניכר ביחס לרכיבת בדד בשעות היום. זכרו שאתם לבד ומתמודדים לבד, התאימו את המסלול ליכולת האמיתית שלכם, למזג האוויר ולכל מרכיב משפיע אחר.
תקשורת
ברכיבת בדד חובה לצאת עם טלפון סלולרי. הקפידו שהטלפון טעון במלואו ולא על מצב מושתק. נכון שברכיבת אופני הרים מגיעים לעיתים לאזורים ללא כיסוי סלולרי, אבל רוב הזמן זה לא המצב. בנוסף אם מסתדר לכם במהלך רכיבת מרתון ארוכה, לשלוח מדי פעם צילום או סימן חיים למקורבים, זה מצוין.
כפי שציינתי קודם, מומלץ מאוד להפעיל Strava Beacon או אפליקציה דומה אחרת שתעביר מידע על מיקומכם לחברים או בני משפחה. רוכבי בדד באופני הרים לעיתים נתקלים ברוכב או רוכבים נוספים, עצרו לרגע והחליפו כמה מילים איתם. חשוב שעוד מישהו ידע שחלפתם בנקודה הזאת, אין לדעת מה יקרה וכמה המידע הזה יעזור. אם באתם מכיוונים מנוגדים, שאלו כמה שאלות לגבי מצב התוואי המצפה לכם בהמשך הדרך ותנסו לחסוך הפתעות לא נעימות (בוץ, הצפות, שריפות, חסימות וכד’).
הערכות למזג האוויר
מזג האוויר הינו אלמנט חשוב ברכיבה ובמיוחד בהיערכות לרכיבת בדד. הקפידו לבחון את התחזית מראש, טמפרטורה צפויה לאורך הרכיבה, לחות, מצב העננים, עוצמת וכיוון הרוח וכמובן גשם. הקפידו לא לצאת לרכיבת בדד בתנאי מזג אוויר קיצוני והתאימו את המסלול, הציוד, הביגוד, התזונה ומים למזג האוויר החזוי.
ברכיבת בדד, בעיקר באופני הרים יש תמיד לקחת בחשבון עיכובים שעלולים להאריך את הרכיבה מעבר לשעות הנוחות או השעות הצפויות ולכן להיערך בהתאם מבחינת ציוד, ביגוד, מים ותזונה.
הצטיידות
רוכבי בדד טיפוסיים בנו לעצמם לאורך הזמן את מתודת ההצטיידות האישית שלהם. חלקה עבר מפה לאוזן וחלקה נלמד בדרך הקשה. ההצטיידות לרכיבת בדד כביש שונה מהצטיידות לרכיבת בדד הרים. בשני המקרים, צריך לזכור שאם אתה רוכב לבד וסומך על הכלים והציוד שברשותך, מומלץ לוודא שאתה יודע להשתמש בהם כדי לחלץ את עצמך. נתקלתי לא פעם ברוכבים מצוידים היטב אבל חסרי כל ניסיון או הבנה כיצד להשתמש באותם הכלים שהם מקפידים לסחוב איתם בכל רכיבה.
בדד בכביש
בסופו של דבר, רכיבות בדד בכביש הן בדרך כלל רכיבות בדד ווירטואליות… כן אתה לבד, מתמודד עם האתגרים הפיזיים והפסיכולוגיים לבד ונאבק ברוח לבד אבל. סביר להניח שיש באזור רוכבים נוספים (בעיקר בשבתות), כלי רכב, הולכי רגל ורצים, תחנות דלק וכד’ ולכן ההערכות היא בהתאם ומאוד דומה לרכיבה בקבוצה, בדרך כלל הציוד יכלול:
- טלפון נייד.
- נרתיק עם מולטיטול, ציוד להחלפת פנימית, אמצעי ניפוח, פנימית ספייר, כמה אזיקונים (תמיד טוב).
- חטיפים/תמרים/ג’לים וכד’.
- מספיק מים/נוזלים בהתאם למסלול ולתנאים.
- מחשבון רכיבה + מד דופק.
- כסף/כרטיס אשראי.
בדד עם אופני הרים
רכיבת בדד ממושכת באופני הרים היא באמת רכיבת בדד ומחייבת מעבר לכושר גם כישורי ניווט וטכניקה. גם יכולת להתמודד עם תקלות שונות שעלולות להתפתח ברכיבת שטח ובתוואי טכני קשה. בנוסף הנחת היסוד צריכה להיות שלא יהיה בדרך היכן להצטייד או למלא מים ויתכן שאף יהיו אזורים ללא קליטה סלולארית.
זו הסיבה שרוכבי בדד מסוג זה צריכים להצטייד באופן נרחב יותר. בדרך כלל הציוד שניתן למצוא אצל רוכב כזה יכלול:
- תיק כלים גדול יותר מאשר בכביש שיכלול מולטיטול מורחב, כולל כלים לפירוק והרכבת חוליות בשרשרת.
- חוליות מאסטר לשרשרת
- מפתח שפיצים
- אוזן נוספת למעביר האחורי
- לפחות פנימית נוספת אחת עם גי’פה
- אמצעי ניפוח
- חתיכת צמיג או פנימית לאילתור סגירה של קרע בצמיג.
- מספר אזיקונים בגדלים שונים.
- אולר קטן וחד
- גליל איזולירבנד
- מחשבון רכיבה + מד דופק
- מספיק מים חטיפים/תמרים/ג’לים וכד’.
- יש מי שלוקח גם קרם הגנה ומיני ערכת עזרה ראשונה.
- כסף/ כרטיס אשראי.
זכרו שנרתיק הכולל את הכלים המתוארים כאן וכלים אחרים/נוספים לא ידע לתקן בעצמו את התקלה. עליכם לוודא שאתם יודעים ומתורגלים בשימוש בכלים אלה, בעיקר ברכיבת אופני הרים. כיום דגמי אופניים מסוימים מגיעים עם מולטיטול איכותי מובנה בתוך השלדה או מתחת לאוכף. במידה ורוכשים מולטיטול בנפרד, הקפידו לבחור מולטיטול איכותי. כבר ראיתי כאלה שהתפרקו בהפעלת הלחץ הראשונה וגם ראיתי אחד עם מפתחות במידות שאינן מתאימות לאף אופניים.
בימי הקיץ החמים, נושא המים יכול להיות מאתגר מאוד בעיקר באופני הרים. אחד המקורות לברזיות מים זמינים בשטח, ניתן למצוא בברזיות של בתי קברות. רוכבי אופני הרים יכולים גם ליהנות בהתאם לעונה ממקורות האנרגיה של הטבע, עצי דומים (שיזף מצוי), חרובים, תאנים, תמרים ועוד עצים וצמחי בר יכולים לשמש כמקור אנרגיה זמין, מעולה וטעים.
טריק קטן נוסף, בימי הקיץ, גם ברכיבות כביש וגם ברכיבות שטח: להשאיר ברכב שני בקבוקי מים שהקפאתי כל הלילה, כך שבסיום הרכיבה, כשאחזור לרכב, ימתינו לי בקבוקי מים מופשרים, קרים וזמינים מיידית.
ציוד בטיחות וביגוד בהתאם לרכיבה
מעבר לציוד הבטיחות הבסיסי, קסדה איכותית שמתאימה למבנה הראש וכפפות, הקפידו ברכיבת בדד בכביש על נצנצים מהבהבים בולטים. פסיכולוגית, נצנץ בשילוב אורות כחול / אדום מהבהב, גורם לנהגים להבחין בכם יותר בגלל הקונוטציה לרכב ביטחון המוטמעת בכולנו. בכביש מומלץ לשלב אלמנטים של ביגוד בצבעים עזים, בעיקר גרביים צבעוניות שבולטות בעת תנועת סיבוב הרגלים.
אם בחרתם ברכיבת בדד באופני הרים לחצות מקטעים טכניים קשים, עליות או ירידות דרדרת תלולות וכד’, הקפידו על מגיני ברכיים ומרפקים איכותיים ונוחים שלא יגרמו לכם להסיר אותם בגלל חוסר נוחות. בנוסף, באופני הרים מומלץ כפפות מלאות גם בקיץ. זכרו שאף אחד לא עומד למבחן ברכיבת בדד ואין שום לחץ קבוצתי לרכיבה קיצונית, אם הגעת למקטע מסוכן ואתם לא מרגישים בטוחים בעצמכם הפעם, רדו מהאופניים ולכו את המקטע ברגל.
קצב
רכיבת בדד ממושכת יכולה להיות רכיבה מאוד מאתגרת, פיזית ומנטלית. ההתמודדות עם הדרך, הטיפוסים, המכשולים, התוואי, הרוח וכד’ עלולים להיות קשים הרבה יותר כשאתה רוכב לבד ובעיקר כשמדובר במסלול חדש שלא מכירים. ברכיבת הרים, גם מסלולים שאנחנו מכירים, הם בפועל מסלולים דינאמיים שמשתנים מעונה לעונה בעקבות מזג האוויר ושינויים באזורים חקלאיים. דרכים כבושות הופכות לדרכי דרדרת, סינגלים נטחנים עד אובדן אחיזה מוחלט על ידי אופנועי שטח, צירים חקלאיים נחרשים, מוצפים ונחסמים ואפילו שבילים לבנים לעיתים נסללים מחדש באמצעות פסולת בניין מסוכנת. לכן כדאי תמיד למתן במעט את הקצב ותמיד להניח שהחלק “הקל” שבהמשך, עלול להפתיע לרעה.
ברכיבת בדד אין לך גלגל של חבר לשבת עליו, אין קצב קבוע שהקבוצה מכתיבה ואין את העידוד הטבעי שנובע מרכיבה קבוצתית. לכן חשוב מאוד לנהל את הקצב באופן מדויק מתחילת הדרך. כדאי להקפיד ולעבור את חצי השעה הראשונה בעיקר בפדלים רכים ולא להתפתות לרדוף אחרי רוכבים שחולפים על פניך או לנסות ולעשות KOM. פשוט לתת לגוף להיכנס למצב ספורטיבי בעליה מדורגת של דופק ומאמץ. לאחר מכן הקפידו על ניהול משאבים, במידה ויש ברשותכם מחשבון רכיבה עם מד דופק ואולי גם מד וואטים, הקפידו לרכוב בתחום שיאפשר לכם לסיים את הרכיבה ולא לשכוח להזין את עצמכם בהתאם.
רכיבות בדד ראשונות
לרוכבים שאינם מנוסים או שאינם מנוסים ברכיבות בדד, מומלץ להתחיל בקטן. לצאת לרכיבה במסלולים קצרים יותר ולא להתרחק באופן ניכר מהרכב או ממקום המגורים ואז בכל רכיבה נוספת ובאופן הדרגתי להאריך ולהרחיק ולהעלות את רמת הקושי.
רוכבים חסרי ניסיון ברכיבת אופני הרים או כאלה שתמיד רכבו בקבוצה אחרי נווט מוביל וסמכו על החברה בקבוצה שיעזרו בכל תקלה, חייבים לעשות את האדפטציה הנדרשת לרכיבת בדד ולבצע זאת בהדרגה.
חובה לתרגל תיקונים של תקלות נפוצות בעצמכם וללמוד באופן הדרגתי כיצד לנווט בשטח. היעזרו ברוכב ותיק יותר שילווה אתכם ברכיבות ויסייע לכם להבין את התוואי מול המפה. לאחר מכן צאו למסלולים קצרים יותר ובמהלך הרכיבה וודאו שאכן תכננתם ציר נכון, הבנתם מה מצפה לכם ולא חרגתם מהתכנון. את הביטחון בבניית מסלול ובניווט בונים באופן הדרגתי.
לא לשכוח להנות
לרכיבת בדד יש את הייחוד שלה וצריך לדעת להנות ממנה. קחו את הזמן, תכתיבו את הקצב הנכון, תעצרו מתי שבא לכם, תסטו קצת מהמסלול כשמשהו מסקרן אתכם. עצרו לצלם מראות יפים, תנו עבודה קשה כשאתם מרגישים שזה הרגע ותשחררו ברגוע כשאתם מרגישים שזה הרגע. תכננו להגיע למקומות מיוחדים ותהנו מהם, אל תתפתו למרדפים אחרי פלוטונים שעוקפים אתכם ואם אי שם הרחק בהמשך השביל אתם רואים רוכבים, תוותרו על הפיתוי לרדוף אחריהם, זכרו שאתם לבד ותתמקדו בתוואי שלפניכם. רכיבת בדד מחזקת מאוד מבחינה מנטלית ופיזית, אבל כדי שהיא תהיה מוצלחת ומהנה, חייבים להיערך אליה בהתאם ולנסות ולשלב בה את הכול, את הקשה והמתיש ואת הרגוע והכיף. את העקרונות אפשר לשלב בפעילות בדד שתרצו, כך גם בטיולים או בכל ענף ספורט אחר.
מאת: צביקה ישראלי
על הכותב, צביקה: בן 59, גרוש, אבא לחמישה בוגרים ובולדוג צרפתי אחד, סמנכ”ל בחברת תוכנה. עוסק בספורט באופן אינטנסיבי ויחידני במשך כל חייו הבוגרים. בשנים האחרונות מכור קשות לרכיבת אופניים (כביש+הרים), זה שכולם שואלים אותו, נו, מתי תתבגר כבר…?
אגב, אם לא הבחנת – הקוביות האלה פה בתחתית כל כתבה 👇⬇️ – קל לשתף כתבות באמצעותן:
