רייצ’ל את’רתון הרוכבת בת ה32 בעלת 39 נצחונות בוורלד קאפ, מספרת לרדבול על ההתאוששות מהפציעה הקשה בגיד אכילס שנקרע, על החזרה לסבב גביע העולם, על החתונה המתוכננת ועל האופניים חדשים שלה.
היא מספרת שהיא נכנסת לתהליך אינטנסיבי של בניית כושר בזמן לקראת מרוץ פתיחת העונה ב21 במרץ בלוזה פורטוגל. מלכת סצנת הדאונהיל היתה מחוץ לעניינים מאז שהיא נפצעה בתחרות ב Les Gets ביולי האחרון.
מקור: רדבול
מה שלומך ואיך מתקדמת ההחלמה מהפציעה?
אני מרגישה די טוב. עברו כבר שישה חודשים אחרי הניתוח וקריעת גיד האכילס שלי. זה היה מאוד מתסכל לחכות שהגיד יחלים מספיק כדי שאוכל לחזור לחדר הכושר, ולהתחיל לשים את המשקלים כדי להתחזק. היתה דאגה סביב לוח הזמנים כדי שאספיק לפני תחרות סבב גביע העולם הראשונה. כעת אני כבר יכולה באמת להעמיס עליו. זה מרגיש שעבר כל כך הרבה זמן בלי לרכוב על האופניים, שאני כבר לא יכולה לחכות לרכוב שוב. אני הולכת לדחוף חזק לקראת התחרות הראשונה.
איך הרגישה העליה על האופניים בפעם הראשונה? מלחיץ?
זה היה די מפחיד! השאלתי את אופני ההרים החשמליים של אמא שלי ורכבתי ממש לאט. זו פציעה מוזרה עם אובדן כל הכח באיזור שריר השוק האחורי (הגסטרוסנמיוס – נקרא בטעות “התאומים”. מערכת הפאנל), אז אתה מרגיש מאוד עצבני לפני פעולות. עד שאני בונה כח אסור לי לרדת דרופים או להעמיס לחץ אז הכל עוד לא סגור, ואיטי, אבל לעלות על האופניים להרים ולהרגיש את האוויר הטרי – חופש סוף סוף – זה מדהים. כולם נאבקים עם פציעות אונליין ומשתפים וזה חלק מהעניין, לשתף את הסיפור.
את יכולה לספר לנו על עבודת השיקום שאת עושה? כמה מתסכל זה היה?
ביליתי שלושה חודשים במגפי סד וקביים. בזמן הזה לא היה לי הרבה מה לעשות, רק קצת תנועה ולנסות לשמור על הנפיחות בשליטה. בהדרגה, כל כמה שבועות מותר לך לעשות כמה צעדים. האפשרות ללכת ללא המגף היה צעד ענק, לשים משקל על הרגל ועל הגיד היה ממש מפחיד ומלהיב. הפעם הראשונה בחדר הכושר עם תרגילי חיזוק (calf raises) היה ממש מדהים. לראות את השיפור מתקדם בכל כמה שבועות זה מכניס מוטיבציה. זה מרגיש כמו המון זמן עד שאוכל לרכוב ולקפוץ קפיצות גדולות, ולהתחרות אבל כל מטרה קטנה שאתה מגיע אליה בדרך: כמו לעשות סקוואט, להיות מסוגל להעלות קצת יותר משקל בחדר הכושר… זה כל מה שאתה מתפקס עליו בכל יום ובכל שבוע ולבסוף אתה מוכן וכשיר למרוץ.
מתי את מקווה להתחרות שוב? מה המטרה שלך בעונה הקרובה?
עברו כבר 6 חודשים, ובטח אצטרך עוד כ 6 שבועות עד שאחזור לכח מלא, וליכולת להעמיס ולספוג את העוצמות על הרגל הזו וגיד האכילס שנקרע. תחרות הסבב היא בעוד 8-9 שבועות, אז זה הולך להיות קשה להספיק להיות מוכנה לגמרי. צריך גם להזכר איך זה להתחרות באופני הרים, הייתי מחוץ לרכיבה זמן רב. אני בהחלט דוחפת ואנחנו הולכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים בשביל להיות שם ולהיות מהירים. אם לא אספיק – זה יהיה במרוץ שלאחר מכן.
בכל מקרה אני הולכת להיות מבסוטית אש מלהיות חזרה על האופניים, לצפות במרוצים, לראות מה קורה השנה.
הפציעה שלך הפכה אותך ליותר זהירה או נחושה לקראת המשך הקריירה?
אני חושבת שמכל פציעה שלך אתה לומד עוד. אז זה טוב באיזשהו אופן כיוון שאתה לומד עוד על הגוף שלך. אתה לומד עוד על התאוששות, ועל אימונים, אבל יותר פציעות גם מלמדות אותך עד כמה הדברים יכולים להתפקשש – זה איזון. הפציעה הזו היא רק אחת מהרבה מאוד פציעות שהיו לי בעבר, עשיתי את זה בעבר ואני יודעת איך לעשות את זה שוב.
ספרי קצת על התוכניות על היומן שלך ועל פורטוגל
התחרות ב Lousã בפורטוגל היא על מסלול מדהים. כולם הולכים לשם לפני העונה להתאמן, אז כולם ממש מחכים להתחרות על המסלול הזה. הוא תלול וטכני וסופר כייפי. זה הולך להיות מעניין עבור גביע העולם, אולי יהיה קצת גשם, אולי קצת דרמה כזו אבל אני חושבת שכולם בעיקר מאוד רוצים לחזור לקרואטיה.
האתר בקרואטיה הוא איזור של חופשות והים מדהים שם. אני חושבת שיש לוח תחרויות טוב: אני די אוהבת רווחים גדולים בין תחרויות כדי לערבב קצת את החיים… אם את מצליחה בתחרות אז את מנסה להתאמן הרבה כדי לעמוד מול אנשים שמתכוננים הייטב, ואם לא הלך לך, עדיין יש לך זמן לתקן ולהתאים את עצמך, אז זה הופך את זה לשנה מעניינת.
ואלי הול (Vali Höll) עולה למעלה לעלית בפעם הראשונה העונה, איזה עצה יש לך ואיך נראה לך שיהיה לה?
יש לה ראש טוב על הכתפיים. היא יודעת מה היא עושה. היא יודעת שבשנה ראשונה בעלית היא צריכה להתרכז בביה”ס והיא לוקחת את הזמן. אבל אני יודעת שהיא רוצה לנצח קצת, אז לא אתפלא אם היא תנצח תחרות גביע העולם אחת או שתיים. אני חושב שזו הולכת להיות שנה טובה עבורה. היא לא צריכה לשים את עצמה בלחץ גדול מדי, בגלל שיש לה קריירה ארוכה לפניה. היא אומרת שהיא רוצה לרכוב לאט ולסיים, אבל אם היא מתחרה היא רוצה לנצח, כמו כולם, אז יהיה מעניין לראות.
לראות את מארין קריבו (Marine Cabirou) – היא היתה מדהימה בשנה שעברה. לראות אותה עולה ואת טהני סיגרייב, ופומפום (מירים ניקול) וטרייסי (חנה)… כולם… זה הולך להיות אדיר.
מה יותר קשה: לעמוד למעלה על קו הזינוק או לתכנן חתונה?
וואו, אני חושבת שלתכנן את החתונה יהיה יותר מלחיץ מאשר להתחרות, כי התחרתי בעבר, אבל עדיין לא התחתנתי בעבר!
אופני את’רתון הושקו בשנה שעברה, איך זה לראות אותם אצל רוכבים בעולם?
זה היה מדהים, וגם כל כך משוגע… להתחרות, לנסות להשיק חברת אופניים, לפתח את האופניים ולנסות לנצח מרוץ והכל קרה בסוף שבוע אחד שהיה מאוד מלחיץ. היא מודה: אני לא יכולה לחכות כבר להגיע לבייק פארק, ולקבל תגובות נחמדות על האופניים. זה הולך לייצר תוכניות מעניינות לשנים הבאות, אני לא יכולה לחכות. הדבר הכי טוב בזה, זה התקשורת עם אנשים ברמה אחרת.
הרשמו – מבטיחים לשלוח רק אם יהיה לנו משהו מעניין לספר: