קיבלנו למבחן את ה FSI – אופניים שמשכו הרבה עניין ופומפמו לא מעט על ידי קנונדייל. שם האופניים עומד עבור Front Suspension System Integration ואכן קנונדייל היתה ידועה מאז ומעולם לא רק בחדשנות, אלא גם באינטגרצית חלקים ושלדה כך שהם ייחודיים לה. המטרה – להיות הכי מהירים שאפשר.
ה FSI הוא דגם שמכוון לתת לכם את התגובתיות הכי חדה, הקשיחות הכי מיידית, המהירות הסופית הכי רצחנית… זו ספינת הדגל של קנונדייל לרייסרים טהורים! היה טעים? תמשיכו לקרוא…
דגם: Cannondale FSI Carbon 2.0 2015
מחיר: 21,499
משקל: 10.3 רטוב (עם פדלים XTR)
עמוד מוצר אצל המשווק – רשת חנויות ריסייקלס – Recycles: FSI
FSI Carbon 2.0. מותר להזיל ריר!
המון פיצ'רים חכמים וחשיבה מחוץ למגבלות התכנון הסטנדרטיות
יש בתכנון האופניים האלה המון דברים מעניינים ומיוחדים והם עשו באז לא קטן. קנונדייל אלופים בלייצר את המידע, והאנרגיות סביב החדשנות שלהם, מה שמייד מביא תג מחיר גבוה ויוקרתי. היהלום שבכתר הוא כמובן בולם לפטי חדש ומשופר. עוד הרבה על הלפטי בהמשך.
הדבר שאני אישית חיכיתי לו בהתקדמות בקנונדייל הוא קיצור צינור הראש בכ 4 ס"מ לעומת דגמי העבר שלהם. אין ספק שפיטר דאנק המהנדס האגדי ששידרג את קנונדייל קרא את בייקפאנל ואת הביקורת שלנו במבחן ארבעת המופלאים שעשינו לסקלפל 2013… כעת סוף סוף הם מתאימים באמת לרייסרים שאוהבים שהקוקפיט שלהם נמוך מהכיסא.
צינור ראש קצר מתמיד – סוף סוף בקנונדייל מענה לרייסרים שאוהבים את זה נמוך!
יש עוד: תכנון ייחודי של המשולש האחורי – רחב יותר, בהרבה. ממש רואים בעיניים מרווחי בוץ ענקיים בין תומכות השרשרת ותומכות האוכף לבין הגלגלים, מה שמאפשר להכניס גלגלים ברוחב של עד 2.4 אינצ'ים. החיבור בין גלגלים רחבים ורבי נפח יחסית עם שלדה קלילה כפיצוי על העדר שיכוך הוא גישה מעניינת למי שמייעדים את האופניים לא רק לסינגלי אדמה חלקה.
התכנון האסימטרי של המשולש האחורי איפשר להוציא את השרשרת והקסטה 6מ"מ החוצה, ובכך לאפשר הנחת שפיצים סימטרית בשני צדי הנאבה, ומפשק שפיצים רחב יותר, קרי קשיחות גבוהה יותר לגלגלים. ציר הגלגל הוא מסוג 9 מ"מ (ולא 12). אין בעית קו שרשרת כי גם הגלג"ש הקדמי הוסט בהתאמה ללא הגדלת מרווח הרגליים.
תומכות השרשרת מאוד קצרות, למעשה לטענת קנונדייל הכי קצרות בתעשייה: 429 מ"מ שיקנו זריזות היגוי מורגשת. בסיס הגלגלים: 109.7. זווית צינור הראש היא מתונה דווקא – 69 מעלות מה שמשפר את החוויה בהתקלות חזיתית עם אלמנטים בשביל. כדי לא לתת היגוי אול מאונטיין, היא מקבלת תיקון באמצעות Offset של 55 מ"מ ששומר על הזריזות ומונע תחושת אופני שבילים באופניים שאמורים להיות זריזים בטירוף (ביחד עם אותן תומכות שרשרת קצרות).
האופניים מגיעים גם עם מוט אוכף קרבון מעוקם קלות לאחור באמצעו, ובעל הבטחה (שקוימה) ליכולת ספיגה.
כן, חסר שם משהו בצד הגלגל…
הנה מה שיש לפיטר דאנק (המהנדס הראשי של קנונדייל) לאמר על האופניים האלה:
הלפטי 2.0 – קיצוני, ייחודי, בעל כת מעריצים
המזלג הזה קיים כבר מ 1999, ואין אחד שנשאר אדיש מי בפליאה ומי בהערה. יש לו כת מעריצים שמתיחסת אליו בפסקנות כאל הבולם הכי טוב בעולם. הוא מכוון הכי גבוה ואל הכי איכותי בכל הפרמטרים, ובגלל זה הוא מעניין בטירוף. בגלל זה ובגלל הלוק הבלתי אפשרי שלו. הורס!
יחד עם זאת הלפטי הוא סיפור מורכב מבחינתי: יש לי אליו יחסי אהבה שנאה שיצא לי לדבר עליהם לא מזמן עם לארי ווסטני – הצ'מפיון והמומחה מספר אחד של קנונדייל ללפטי. הדבר המשמח הוא שרוב הדברים שהעיקו עלי בשנים קודמות לא נסתרו מעיניהם של קנונדייל והם נתנו להם פתרונות. מה שנותר בלתי פתור הוא שבעלי הלפטי יסבלו\יהנו לעולם מאוסף של תגובות מכל באי היער. אם אתם עילאיים ומתנשאים חשבו פעמיים אם לבחור במאיץ התגובות הזה. כולם יהפכו לאחים שלכם… די ברור שמדובר בבולם קדמי מדליק וסקסי בטירוף, כנראה הכי סקסי שיש בעולם שיכוך האופניים. לא סראם ולא פוקס יכולים להתחרות בייחודיות הקיצונית והמדליקה הזו.
הלפטי שעל ה FSI תוכנן בהתאמה ייחודית לשלדה מבחינת ההשפעה על ההיגוי וההתאמה לכוונת המתכנן, כלומר יש לו Offset ייחודי, ארוך יותר מבעבר: 55מ"מ לעומת 45מ"מ! זה ארוך יותר גם מדמי טרק ששאלו מגארי פישר את הפתרון הזה לכבדות שהיתה בעבר באופני 29, וזה תואם לגיאומטריה של האופניים בצורה הדוקה. הלפטי הוא חלק בלתי נפרד מהשלדה הזו בראייה התכנונית בהיגוי ובחוויה. וכמו המראה שלו – כך גם החוויה על האופניים האלה: קיצונית.
הלפטי. משמאל למעלה כפתור הנעילה והריבאונד. לוחצים בתכלכל באמצע לנעילה ועל האדום כולו לפתיחה. סיבוב האדום הוא להגדרת הריבאונד, ופית האוויר נמצאת בצד הפונה לקרקע.
מיתרונותיו הבולטים הם כמובן הקשיחות הידועה שלו: לכאורה רק צד אחד נראה כ"פחות חזק" אבל במציאות ה Lefty היה תמיד בולם קדמי קשיח יותר מהתחרות, וסיפק בשל כך חווית היגוי ושליטה מדויקת ומהרמה הגבוהה ביותר שאפשר להשיג. העובדה שהוא בעל צד אחד ועשוי חומרים אקזוטיים, עושה אותו לבולם קליל במיוחד וכמעט תמיד קל בהרבה מהמתחרים: במקרה הזה כ 1330 גרם!
זאת ועוד- המבנה הפנימי בנוי אחרת לחלוטין מכל בולם, הוא אינו עגול (רק מקרוב רואים את המשטחים הישרים שלו) – ויש לו מסילות ומיסבים פנימיים. הוא מרגיש חסר התנגדות וחיכוך לחלוטין ופשוט מציב את הרף הכי גבוה שאפשר בהקשר הזה, והוא מגיע לשם בגישה שונה מזו של Fox וציפויי הקשימה המוזהב שלה. גם פה מושגת רמה גבוהה של הפחתת החיכוך.
בעבר במיוחד ב 29 שלדות קנונדייל סבלו מאוד מקוקפיט גבוה. לרוב הרוכבים בארץ עמוסי הספייסרים זה לא מפריע, אבל אם אתה רייסר – היית חייב להשיג סטם שלילי. בלפטי של הדור הנוכחי הבעיה נפתרה, וכעת צינורות הראש של השלדה התואמת וכל המערכת קצרה יותר ומתאימה ליישום XC תחרותי. הסטם עצמו: ייחודי ולא סטנדרטי, מציב מגבלות זמינות בהתאמת האופניים. הסטם הקצר ביותר האפשרי הוא 80 מ"מ, וכדי להוריד ספייסרים צריך כלים מיוחדים שיש כנראה רק לחנויות המוכרות קנונדייל. פעמיים חיפשתי דרך להוריד את הספייסרים- אבל פעם אחת סדנת השטח של היבואן לא החזיקה את הכלים ופעם שנייה המכונאים של החנות המוכרת קנונדייל היו בצ'ימיצ'ורי…
הלפטי מתאים יותר לבעלי מתקן גג או מתלה על וו גרירה ברכב. פירוק גלגל: תיק. זה אפשרי ומי שיש לו יפתח את המיומנות הזו ויוכל בעזרת שני ברגי אלן וכדקה להוריד גלגל ולהכניס לרכב, אולם זה לא נוח. למרות שעברתי את ההדרכה של לארי בפירוק והרכבה של לפטי העדפתי להשתמש במתקן התלייה בכל תקופת המבחן במקום לזרוק בזריזות את האופניים ברכב.
עוד משהו שלא נפתר ביחס ללפטי אל מול השלדה הוא המגע הקולוסאלי האפשרי של הלפטי עם הצינור העליון, וזה נראה די מטריד: בנפילה חזקה אין מעצור לתנועת הכידון שמאלה והמגע בין חלקו העליון של הבולם לטופ טיוב יכול להיות די הרסני. במקרה הטוב די מהר תגלו נקודת צבע פגועה במפגש הצינורות הזה. אני מקווה שטכנולוגית ה BallisTec של קנונדייל שמבטאת פיתוחים שלה לחיזוק הקרבון עושה עבודה אמיתית בקטע הזה.
לינאריות – יש לו תחושה של מהלך שקיעה זהה בדיוק לאורך כל טווח התנועה שלו. הוא עדיין לא מספיק פרוגרסיבי לטעמי שכן אני אוהב שתחילת המהלך רגיש ומהיר יותר לתנודות קטנות מאשר סופו. יש פתרונות גם לזה בקיטים של קנונדייל המאפשרים לשלוט בעקומת השקיעה הזו בצורה יותר מגוונת מזו שיוצאת במקור מהמפעל.
נעילה: אם אין לכם מתג נעילה מהכידון, הרי שאתם צריכים לנעול בלחיצה על כפתור קטן ולא מהיר לפגיעה תוך כדי הרכיבה באמצע הקוטר העליון. פתחתי אותו יותר בקלות בלחיצה עם כל כרית כף היד על החוגה האדומה. קנונדייל טוענים שזה נוח יותר ממזלגות אחרים כי המיקום של הכפתור גבוה יותר וקרוב יותר לרוכב (זה נכון) אולם הבעיה שהלפטי בקטע הזה מתאים ל.. שמאליים. באמצע תחרות היסטרית, בדופק גבוה, לשלוח את יד שמאל לפתוח ולסגור את הבולם זו לא משימה רצויה לרייסר. שימוש במתג הסטה גדול היה עוזר ועדיף על הלחיצות האלה. נעילה מהכידון כמובן שעדיפה. פה נכנס קטע מגניב דווקא שהמזלג תומך במתג הנעילה האהוב עלי של רוקשוקס.
לשאר היבטי האבזור אתייחס בתוך תיאורי הרכיבה:
סנריו ראשון: כדור מלוע עף במהירות אדירה אל סינגל זורם ועגול – יער להב
בהשקה של סינגל יער להב, עליתי בפעם ראשונה על האופנים מלא בסקרנות. המשקל ידוע: 10.3 רטוב והצפייה לטיל רכיבה התניעה אותי. הסינגל היה מלא ברוכבי סופ"ש שבאו להנות מההשקה המושקעת של קק"ל והכרזת הזוכים בתחרות הסרטים שעשינו, ובכך הפכתי את עצמי חריג לחלוטין מהקהל הרגוע בטיול השישי שלו בטבע: עם אופני קרוס קאנטרי תחרותי, קלילים, המבקשים לחוש דופק מקסימלי מעליהם… עשיתי נשימות של רייסר לעצמי השתחררתי על הסינגל כמו כדור מלוע. הסינגל הזה כאילו נולד עבור אופניים כאלה: מאופין בזרימה מעולה, דיוק רב בסיבובים (פאמפ טרק), זוויות מתונות בלבד אבל לא מעט עלייה מצטברת וגם שפע של קטעים מהירים.
אין כמעט סלעים – זה קצת כמו בארי רק עם גובה מצטבר. זנב קשיח זה כל מה שאתה צריך במקומות כאלה: מהיר, מדויק, מגיב, ומתקשר עם הרוכב בלי השהיות וריכוך. השביל החלק כמעט ומייתר את הצורך בשיכוך וכמעט ולא התמודדתי עם בעיטות זנב לא נעימות. יש צורך בהתאמה נכונה ומדויקת של לחץ האוויר – יותר משיכוך כפול, כך שהוא ינטרל את הבאזז אבל לא יאבד אחיזה וצורה.
בצד החסרון חסרה לי מאוד הנעילה מהכידון – כל קיר קטן, וכל האצה אחרי סיבוב מבקשים מהרייסר לנעול חלק קדמי ולצאת לעמידה. בעיני לכאלה אופניים פשוט חובה שידוך מתג הנעילה. המשקל הכולל: 10.3 הוא קליל ביחס לרוב האופניים שתתקלו בהם והחוויה בהתאם – מהירה, קשיחה, זריזה בטירוף. מכניסה אתכם לראש של רייסרים גם אם אתם רגועים מטבעכם. זה אופי המסלול המושלם ל FSI! סינגלים חלקים ומהירים, רצופי ברמים וסיבובים הדוקים. הדבר המדהים והניכר ביותר שהרגשתי עם האופניים האלה ברכיבה הראשונה, היא את זריזות ההיגוי המופלאה. מדובר במכונה זריזה עם אג'יליתי מהסרטים! כנראה שהזזת ה Offset בציר הגלגל קדימה מעט ביחד עם הזווית הזו ייצרו משהו מופלא. הם מטפלים נפלא במדרגות קשות שהגלגל פוגע בהם, והם מהירים בטירוף ככל שיהיו יותר סוויצ'בקים ושינויי כיוון במסלול שלכם. מרתון וסינגל בארי – אני בא!
סנריו שני: מרתון ארוך בדזרט צ'אלנג', והמסוע
היו שני דברים עיקריים שסיקרנו אותי לפני הרכיבה הזו: הראשון – איך יתמודד הזנב הקשיח עם המדבר? את רכיבת ההכנה עשיתי עם היטי שלי, והפעלתי לא מעט את השיכוך כדי לפנק את עצמי באדמת המדבר הקשה. צחי שרכב לצדי בהכנה על קנונדייל זנב קשיח מדור ישן יותר נראה סובל מדי פעם. חששתי מעט מהזנב הקשיח הזה. אבל גם פה היתה הפתעה לטובה: הזנב הרבה פחות קשיח ממה שחשבתי – מוט הכיסא המתוכנן לספיגה, בשילוב מבנה המשולש האחורי, שלקח את הידע הרב בתחום הזה שפיתחה קנונדייל עם אופני הכביש-אנדיוראנס: הסינאפס.
אם טינקר חוארז עשה איתם את הלה-רוטה השנה, זה אומר שהם מתאימים למרתון רב יומי?
שילוב של התכנון עם לחץ אוויר מתון מאחור עשו עבודה נפלאה. האופניים שמרו אחיזה כמעט כל המירוץ בצורה מלאה, והתחושה היתה שיש פה שיכוך פאסיבי אמיתי, כלומר הקרבון סופג ויש לו את רמת התנועה שלו שמשפרת את הנוחות משמעותית ביחס להארד טיילים אחרים שרכבתי עליהם.
גם האוכף: דגם הנקרא Scoop של מותג חדש יחסית – Fabric התגלה כמעולה! אני מקווה שיביאו אותו לארץ אל המדף כדי שנוכל לרכוש אותו שלא רק מהחבילה. מסתבר שזו חברה של יזמי אופני Charge הבריטיים – חברה הנמצאת בבעלות תאגיד Dorell שהוא הבעלים של Cannondale גם כן, והנה לכם החיבור…
נקודת הצטיינות בולטת: האוכף היפה והנוח עם מוט האוכף ספגו הייטב גם באיזורי מדבר קשים. קימור מסוים בתומכות השרשרת שהופכות שטוחות תומך בעוד רמת אקטיביות. זנב קשיח זה לא מה שהיה פעם.
הדבר השני שסיקרן היה ה 1×11 – האם יספיק למסוע? כעת אני יכול להעיד בודאות שבעיה בעליות אין פה. גלגל השיניים הקדמי קטן יחסית, והוא יושב על הקראנק הייחודי והקשיח של קנונדייל (Cannondale HollowGram Si, Ai, BB30, XX1 32T) ביחד עם קסטה ענקית מאחור (10-42). זה הספיק לגמרי לעליות הכי תלולות, ורק בירידות מתונות ומהירות חסרה לי הפלטה הגדולה יותר מלפנים. רוכבים חזקים ונג"שיסטיים ממני אולי יצליחו לאתגר את הקראנק גם במישורים.
בירידות הארוכות, האתגריות והמסוכנות במעלה עזגד התחדדה בעית היוזאביליתי של ידיות המעצורים-בשילוב-הילוכים: כדי להגיע להילוכים, נוצר אילוץ שבו המיקום של האצבע לעצירה הוא באמצע ידית המעצור במקום על הקצה שלה. כדי לשפר אחיזה ומנוף נאלצתי להשתמש בשתי אצבעות בעצירה במקום אחת. עדיף היה בהרבה לו שני החלקים האלה היו מופרדים ואז היה ניתן להנות מידית מעצור במיקום ראוי. מאידך מעצורי המגורה עצמם (Magura MT4, Storm SL rotors 180/160mm) היו מעולים – מהטובים ביותר שבחנתי לאחרונה – עם תחושה נפלאה, עוצמת עצירה מעולה ומעלה. תענוג של מעצורים. גם ההילוכים כלשעצמם (ידיות ומעבירי סראם X01) תפקדו מצוין – זה רק המיקום והחיבור המשותף שלהם שהפריע לי.
בשביל להגיע להילוכים נאלצתי להתפשר על מיקום אצבע העצירה. האם כוונת המשורר לדרדר אותנו חזרה אל עצירה בשתי אצבעות?
הצמיגים (רייסינג ראלף 2.1 בטיובלס) היו מצוינים ומהירים ועמדו באתגר המדבר האגרסיבי בכבוד. בפניות הדוקות בזווית צד משמעותית על סינגלים יבשים ראיתי נשכניים מהם, אבל בסה"כ, ובמיוחד לאור העובדה שהמבחן היה בחורף בתנאי דביקות גבוהה בסינגלים הם היו טובים מאוד, ולא היו פאנצ'רים.
סינגלים עם סלעים בבן שמן ומיר"ב
טוב, פה האופניים בהחלט מגיעים לקצה גבול ההנאה שלהם. פה התגעגעתי לאופני השיכוך הכפול שלי, לצמיגים בשרניים יותר, ולחוויה מפנקת וסלחנית יותר. זה לא רק עקב השיכוך הכפול: ההיגוי העצבני דורש יותר ריכוז בסלעים, יותר דיוק בבחירת הקווים, ויותר אחיזה ברורה ונחושה של הכידון שהוא צר מדי לקטעים כאלה (700 מ"מ) ומעוקל לאחור – לא מעודד מרפקים בחוץ וספיגה נוחה. השיכוך האחורי הפאסיבי באמצעות הקרבון מגיע לגבולות היכולת שלו, והגלגל האחורי, כמו כל אופני הארד טייל מאבד מדי פעם את החיבור לקרקע, ואיתו יעילות, מהירות, ובטיחות.
במקומות שבהם יש הרבה סינגלים זורמים ופה ושם סלעים זה בסדר גמור, אבל במתארים הקיצוניים יותר שמצריכים שיכוך – ולא רק בסלעים, הוא היה חסר.
בשורה תחתונה: זריזים ברמות נדירות, קשיחים ומהירים, ויחד עם זאת מספקים נוחות מפתיעה
תענוג גדול ביותר הוא לקבל מדי פעם לקבל סוס מירוץ טהור וקליל למבחן. בשביל הרגעים האלה אנחנו פה… חוץ משלושת הסנריואים האלה שהבאתי פה לשם המחשה, היו עוד מאות קילומטרים מהנים ומהירים במיוחד עם מכונת המירוץ הטהורה הזו, בתוכם מירוץ ה Short Cross בכרמל שבו ה FSI היו הרבה יותר נכונים למקום מאשר הסייקלוקרוס. היו רכיבות חזקות באיזור השרון שרכבתי בהם לא מעט עם בולם נעול והתחדדה הקשיחות האדירה הן של הלפטי והן של כל הפלטפורמה הזו, כולל הגלגל האחורי הבנוי לקשיחות. בכלל, לטעמי האופניים האלה הם האויב של אופני הגרבל באשר הם – הם כל כך מהירים, קשיחים וקלים ובמתארי גרבל (עם צמיגים מתאימים) הם יתנו פייט רציני לגישה הייעודית המתפתחת לתחום.
מה שהכי בולט בהם הוא חווית ההיגוי החדה והגיאומטריה שרוצה שינויי כיוון חדים, סיבובים, קירות ויציאה לעמידה… קנונדייל שיחקו אותה פה עם שלדה קלילה ומגיבה שבאמת מעלה את הרף ומראה חשיבה על כל הפרטים. זו שלדה ששילוב השיכוך הפאסיבי שלה עם מוט האוכף, ביחד עם תכונות ההיגוי האלה, גורמים לה להיות היא אחת הבולטות שאפשר למצוא בז'אנר הרייסרי, והיא משודכת לבולם קדמי מצוין, הכי ייחודי שיש, אך מאתגר מעט בהיבטים תפעוליים.
אחת השאלות המעניינות היא האם הם יתאימו למרתון רב יומי כמו אפיק ישראל על העומס הגדול שהוא משית על הרוכבים, שנטו רבים מהם לעבור לשיכוך כפול בשל כך? לצערי אין לי תשובה חד משמעית. אם יש אופני זנב קשיח שהייתי שוקל לעניין הזה אלה האופניים. התחרות בואוליה לא היתה ארוכה ומתישה מספיק בשביל שאפסוק בעניין הזה בצורה חד משמעית. יש פה התלבטות אמיתית כאשר בסכום דומה (סביב ה 20 אלף ש"ח) אופני השיכוך הכפול שתוכלו לקנות ישקלו איזה קילו וחצי יותר בד"כ, ואילו אופני שיכוך כפול באותו משקל (10.3) יגיעו קרוב יותר ל 40,000 ש"ח…
כדי לקבל את המוצר המאוד ייחודי, מאוד טכנולוגי וחדשני הזה משלמים לא מעט, ויש רייסרים שבגלל המחיר יעדיפו פשרות בשלדה ובחירה באבזור קל יותר (בעיקר גלגלים, למשל מעבר לחישוקי Crest), אבל קל מאוד להתחבר לבחירה באופניים האלה כמו שהם, מהמדף: מכונה מהירה במיוחד, נוחה, ומאתגרת את הרוכב לתת יותר ממה שהוא תכנן בכל רכיבה. (רק אל תשכחו את הגגון, כן?)
והנה, עובדה: הם מנצחים… לקינוח סרט מניצחון של הניוזינלנדי של קנונדייל – אנטון קופר על האופניים האלה בסביבה הטבעית שלהם – מירוצי XC:
צילום אקשן: עופר עברי, צילום שלדה: גיאחה מאת: גיא חלמיש
