לא ראיתי פנצ’ר אחד. אז למה יש שמועות על פנצ’רים? אחרי חצי שנה עם ה GP 5000 החדש של Continental גיאחה מביא מסקנות.
פאנליסט: גיא חלמיש
הפאנלים: OutPanel | RunPanel | FitPanel | BikePanel
סופו של עידן (ה GP4000)
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שרכבתי עם ה 4000s2 של קונטיננטל. זו היתה מבחינתי חווית גילוי אמיתית. עד אז נטיתי, כמו רבים מהרוכבים, לרכוב עם צמיגים עמידים מדי, כבדים יותר, וגמישים פחות וספציפית בקונטיננטל- עברתי אליו מ 4seasons. ההבדל בתחושה, במהירות, ובאחיזה בסיבובים בין צמיג כזה לז’אנר העמיד הוא תהומי. מאז הוא הפך לצמיג ברירת המחדל שלי. מדי פעם יש לי צמיגים אחרים, ובמיוחד בזכות מבחנים אני נחשף להרבה מאוד צמיגים בזמן קצר יחסית, אבל אם אני צריך לקנות מהר, אין לי זמן לחשוב, ובום צריך להחליט- זו תמיד תהייה בחירה קלה.
Continental Grand Prix 5000
ה 5000 הוא פיתוח חדש לגמרי ולא רק שינוי דור. הוא נחתך על ידי לייזר בניגוד למכונות חיתוך וותיקות ויש בו חומרים חדשים כמו ה BlackChili שלטענתם מפחית את הטריידאוף בין הגנה לגלגול. בגרסת הקלינצ’ר יש לו פחות התנגדות גלגול ב 12 אחוז מה 4000 ו 20% יותר הגנה מפנצ’רים, וב 25 מ”מ הוא שוקל 5 גרם פחות: 220 גרם.
הם טוענים שהוא נוח יותר ומעביר פחות באזז מהאספלט. הדבר האחרון שהוא מציע כשינוי הוא התאמה לטיובלס (יש שתי גרסאות נפרדות – טיובלס או קלינצ’ר). טווח המידות גם הוא רחב וכמובן שיש את ה 25 וה 28 שהן השתיים החשובות ל99% מאיתנו בישראל.
אל עמוד המוצר באתר היבואן דאא ספורט: קונטיננטל GP5000
3 קטגוריות עיקריות
אחלק את הצמיגים שרוב האנשים צריכים לשלוש קבוצות: הגמישים העילאיים, האולראונדרים, והקשיחים העמידים והפחות מהנים.
כמו שאתם מבינים – אין פה טוב ורע, אלא טריידאופים. לכל החברות יש צמיגים שמתיישבים על שלושת הקטגוריות האלה, ובכל בחירה יש מחיר. תרצו תחושה עילאית, ברוב המקרים תשלמו בעמידות קילומטרז’ (יחזיקו פחות) ולפעמים גם בעמידות נגד פנצ’ר. תרצו עמידות- תשלמו בגומי קשיח, מאבד אנרגיה ופחות נעים ובטוח בסיבובים ויש לו איכויות גלגול פחות טובות. יש יותר קטגוריות אבל אני מוציא מהדיון פה את הקצוות- פחות מעניינים את רוב הקוראים צמיגי תחרות וכל מני פתרונות ייחודיים.
לחצו על התמונה למנוי בטלגרם!
- העילאיים גמישים ורכים- בקבוצה הזו נשים את הצמיגים הקלים והגמישים יחסית על גבול צמיגי תחרות. הם לא מיועדים לקילומטרז’ מסיבי, אבל כיף איתם הרבה יותר, והגלגל לא תופס משקל אינרציאלי מיותר. סדרי הגודל של המשקל פה הם סביב 200 גרם. צמיגים אלה יאבדו בד”כ את הצורה העגולה שלהם בחלק התחתון מהר יותר (זה נראה כאילו הצמיג הופך מעט שטוח בנקודת המגע עם האספלט עקב קילוף הדרגתי של הגומי וזו אינדיקציה ברורה לגמרי שצריך לקנות חדש).
- צמידי האולאראונד הקלים יחסית – פה נמצא ה 5000. צמיג שמשלב בין נוחות טובה מאוד וגמישות ומהירות גלגול אבל עם עמידות לקילומטרז’ גבוה למדי, ותכונות משקל-גלגול מצוינות כשילוב. הוא שוקל משקל קלאסי לקבוצה הזו: 220 גרם. הקטגוריה הזו היא לטעמי הבחירה ההגיונית לרוכב הספורטיבי.
- הקשיחים ההעמידים – כל מה שמעל ל 230 גרם אפשר להכניס לפה. הם לא יפים ולא אמיצים, הם יחזיקו לעד, חובביהם ישבעו שאין להם פאנצ’רים בכלל גם כשהם רוכבים בתוך מתחם בקבוקי תבערה מנופצים בהתפרעויות בשטחים. לא רכבתי עם כאלה כבר זמן רב ואני לא מתגעגע.
לפעמים החלוקה לא כזו ברורה. למשל, בחומרים השיווקיים Bontrager R3 Hard-Case Lite Road Tire R3 – אחד העילאיים הטובים ביותר בעיני ששוקל 205 גרם ב 25מ”מ, מתארים אותו כאולראונדר שיחזיק למרחקים ארוכים. אני משייך אותו לקבוצה הראשונה דווקא ותמיד שמח לבלות על הכביש עם תחושות כאלה.
לעומת זאת מתחרה אחר – ה Pirelli ששוקל 220 גרם דומים (P Zero Velo 4S) הרגיש לי הרבה יותר קשיח ודומה לקטגוריה השלישית דווקא – זו אשר מקריבה איכות גלגול וחוויה בשם העמידות ואחרי תקופה קצרה אמרתי לו תודה וחזרתי לצמיגים נעימים יותר.
“יש פאנצ’רים?”
זה לא שלא התחלתי את המבחן הזה עם חשש. “היו לי 5 פאנצ’רים” אמר לי חבר שניסה אותו. ואני עדיין רואה את הפוסטים האלה מופיעים מדי פעם בקבוצות הפייסבוק. לפעמים זה פשוט עניין של מזל רע שמישהו תופס כמה תקרים אחד אחרי השני. מקרים של פאנצ’ר סדרתי ברובם נובעים מפס חישוק עם איזה זיז בולט בקלינצ’רים או זכוכית שמתחבאת בתוך הצמיג. אחרי כ 1500 קילומטרים אני יכול לאמר שלא התקבל אישוש לשמועה, לפחות אצלי.
אין ספק שיש הבדלים בין צמיגים שונים בעמידות ומניעת תקרים, אבל נדמה לי לעתים שההתיחסות לנושא הזה אינה דומה בקרב רוכבים מתקדמים או ספורטיביים יותר לאלה שהם רוכבי פנאי בד”כ. רוכבים תחרותיים יותר לא ירצו להקריב משקל, מהירות גלגול, גמישות, אחיזה ושיכוך או חוויה. וכך נוצר אבסורד: אלה שנמצאים הרבה יותר על האספלט, עם סיכוי הסתברותי טוב יותר לחטוף תקר, מוכנים פחות לשלם באיכות הרכיבה שלהם. דווקא אלה שהם הרבה פחות בסיכון משום מה חרדים מהחלפת פנימית של 5 דקות פעם בחצי שנה.
לטעמי להקריב איכות רכיבה עבור רמת ההבדל הזו בין צמיג כמו ה 5000 לבין אחרים עמידים יותר זה חבל. תמיד אבחר בחווית רכיבה בקרב צמיגיה של אותה חברה (אם יש לכם העדפת מותג) על פני חווית העמידות. רכבתי עם הקונטיננטל 5000 מעל 1500 קילומטרים ללא פנצ’ר אחד. וכל מי שמכיר אותי יעיד, שאני ממליץ לאחרים ומבצע בעצמי רכיבה כמה שיותר בשוליים, הרחק מן הקו הצהוב אל אזורי הלכלוך בקצה השול.
טיפ הקסמים: זרקו את המשאבה הידנית שלכם לפח, וקנו לכם קיט בלון ניפוח קטן וקל שישחרר לכם מעט את הלחץ הזה מהחלפת פנימית במקרה של פאנצ’ר. מי שאוהב כימיה יכול גם לנסות את גרסת הטיובלס. אני מעדיף ביולוגיה, מוותר בינתיים.
השורה תחתונה
- מבחינת משקל- 220 גרם זה אחלה משקל. נכון ה R3 של בונטרגר עדיף פה אבל זה בהחלט בסף המשקל הנדרש לכל מטרה כמעט. דומה לפירלי.
- עמידות גבוהה לשחיקה בקילומטרז’- בהחלט. דומה למדי לפירלי ואולי מעט עדיף על הבונטרגר R3. סימני השחיקה לא נראים גבוהים ועדיין במבט על הצמיג, במיוחד הקדמי הוא נראה כמעט חדש. (טיפ: תחליפו בין הקדמי לאחורי אחרי חצי מהתקופה).
- חווית גלגול ואחיזה- עדיפה על פירלי, פחות טובה ביחס לבונטרגר R3 העילאי והנעים. בקטע הזה הבונטרגר מרגיש הכי נעים וגמיש, הפירלי אכזב אותי והקונטי נתן מקום טוב באמצע.
- פנצ’רים? אצלי לא היו, בינתיים, עין עין עין שום מלח מים.
הקונטיננטל 5000 לא איבדו את מקומם אצלי כהמלצה בטוחה לכל רוכב שמתלבט, במיוחד אם אין לי חשק לחשוב על זה יותר מדי. ב Conti 5000 החדש יש שילוב מצוין בין כל התכונות שאתם רוצים לצמיג אימונים שלא תהיו חייבים להחליף גם לתחרות.
_________________________________________________________________________________________
מעל 16,000 מנויים כבר הכניסו מייל. נסו את הניוזלטר השבועי שלנו- הוא מעניין ואפשר להסיר תמיד: