בימים אלה של ביטולי חופשות, נסיעות, תכניות מתוכננות בקפידה, אין כמו להיזכר בדברים טובים שהיו – ולתכנן דברים חדשים שנעשה כאשר תחלוף הסערה

כתב וצילם: דמיטרי רובינשטיין (בד"כ ב RUNPANEL)

לפני כמאה ושלושים שנה פרסם ג'רום ק. ג'רום את ספרו המפורסם "שלושה בסירה אחת מלבד הכלב", שזכה לפרסום כה רב, שמחברו לא עמד בפיתוי, והוציא ספר המשך, בו גיבוריו יורדים אל היבשת, ומטיילים ברחבי גרמניה רכובים על אופניים. שמו של הספר, שזכה לפרסום צנוע בהרבה, הוא "שלושה גברים בבומל" – הכלב הפעם נשאר בבית. כמאה ועשרים שנה לאחר פרסום ספר ההמשך, תיירות האופניים באירופה הנה עיסוק נפוץ, וגם עסק משגשג. אירופה כולה מרושתת בשבילי אופניים מסומנים היטב, מאות קמפינגים ובתי מלון לאורך שבילים חוצי היבשת הללו מוכנים לקבל תיירים רכובים, ותעשייה שלמה של חברות נסיעות המתמחות בתיירות אופניים צצה אשר מספקות שירותים מגוונים לרוכב המתחיל או המתקדם.

אז איך בונים טיול אופניים? 

ניתן לארגן טיול אופניים באופן עצמאי לחלוטין: להביא אופניים משלך, ללון בקמפינג באוהל שהבאת מהבית, ולסחוב את מטלטליך על גבך – או ליתר דיוק בתיקי צד של האופניים. אפשר גם לשכור את שירותיה של חברת תיירות, שתדאג לכל צרכיך. בטיולים שעשינו אנו ניסינו את שתי האופציות: פעם בקמפינג ופעם ממלון למלון עם הקפצות ציוד של חברה חיצונית.

הרעיון לעשות טיול אופניים באירופה 

בדמיוני המסלול התחיל מוורשה בירת פולין, עלה צפונה עד לחופי הים הבלטי הרדוד ופנה שמאלה עד אשר הסתיים בעיר הצפון גרמנית רוסטוק. מדובר במעל ל-1000 ק"מ במסלול לא שגרתי היות ורציתי לשחזר מסלול שסבי עשה, 70 שנים קודם לכן! רק שכלי התחבורה הנבחר שלו היה קצת יותר רציני מזוג אופניים: טנק T-34 – במלחמת העולם השנייה בה סיים סבי כסגן אלוף בצבא האדום. 

אבל חלומות לחוד, והמציאות של איש משפחה עם ילדים קטנים לחוד. משכבר שכנעתי את אשתי לנסות חופשת אופניים, הוחלט על חופשה משפחתית רגועה באוסטריה, לאורך נהר הדנובה. התקווה היתה שהיות והנהרות זורמים לים רוכבים כל הדרך בירידה, נכון? ובכן, לא מדויק. בכל מקרה, בהתחשב בהרכב – אישתי, שמאז שהייתה ילדה לא רכבה על אופניים, ושני ילדים, בני 11 ו-8, החלטנו להתחיל בקטנה. כאן נכנסת לתמונה חברת הנסיעות אליה פנינו. לחברה זו חבילות אופניים מגוונות מבחינת מספר ימי הרכיבה וקושי המסלול שבעיקר מתבטא בקילומטראז' יומי, אבל גם בעלייה המצטברת ובסוגי השבילים בהם רוכבים. 

כאמור עשינו את המסלולים באיזור גם בגרסה נוספת של בונדינג אב ובנו, אבל בשיטה גם מאתגרת יותר של קמפינג!

משפחה אופניים

הטיול הראשון: עם חברת התיירות

החברה משכירה לכם את האופניים ועמם תקבלו חבילה של שירותי דרך במקרה של פאנצ'ר, או תקלה חמורה יותר. בדרך כלל תקבלו גם ציוד נלווה, כגון פנסים, ערכת תיקונים, תיקי צד וכדומה. תקבלו לידיכם חוברת המתארת את האזור בו תרכבו, בתוספת דפי הוראות מפורטים, ובחלק מהחברות ישכירו לכם גם מכשירי GPS בהם הוכנס מבעוד מועד מסלול הרכיבה, ברמת פירוט של פניות בודדות. 

מעבר לכך החברה דואגת לבתי מלון הממוקמים קרוב למסלול הרכיבה ואשר מתורגלים באירוח רוכבים, כולל חניית אופניים. גולת הכותרת הוא כמובן שירות הסעת המזוודות: כל בוקר לפני שיוצאים לרכיבה מורידים את המזוודות לקבלה של בית המלון, כשהן מתויגות עם תוויות שסופקו על ידי החברה, ויוצאים לרכב. כשמגיעים לבית מלון הבא – המזוודות כבר מחכות לכם בקבלה.

הטיול השני: הבאת אופניים לבד וקמפינג

אופציה אלטרנטיבית, מאתגרת ומתגמלת היא במקום לשכור אופניים, להביא משלנו, מהארץ. החלטנו שנלון בעיקר בקמפינגים, לכן הבאנו מהארץ גם ציוד מחנאות: אוהל, שק"שים, וכל דבר אחר שנחוץ לשני אנשים בשביל לבלות לילה בנוח, אבל לא יותר מדי בנוח. עשינו ויתור אחד, והחלטנו שלא נכין אוכל בעצמנו, על כן לא הבאנו שום ציוד בישול. 

להביא אופניים זה לא כל כך פשוט. לשלוח אופניים עולה כסף, ותלוי בחברת התעופה, הסכום יכול להיות די משמעותי. בנוסף, את האופניים צריך לארוז, בשביל שישרדו את הטיסה הן בהלוך והן בחזור. מוצאים קופסאות קרטון בשביל האריזה (בדרך כלל יש כמה זרוקות בקרטוניה ליד חנויות אופניים) וזורקים אותם ביעד אחרי שמרכיבים את האופניים כבר בשדה. האתגר בגישה הזו הוא מציאת ארגז וחומרי אריזה בחזור אחרי הטיול… אנחנו בחרנו באופציה אחרת, יקרה יותר, אבל בטוחה יותר: הזמנו מונית משדה התעופה לוינה, שם בבית מלון הרכבנו את האופניים והשארנו את כל חומר האריזה, ומשחזרנו לוינה בסיום הטיול, חומר האריזה חיכה לנו. כך ארזנו את האופניים בבית המלון והגענו לשדה תעופה במונית בסיום. בסך הכל יצא לא הרבה יותר זול מאשר לשכור, אבל יש פוטנציאל לשיפור, וגם יש יתרון לרכיבה על אופניים מוכרים.

בחרנו לנו מסלול למתחילים

מסלול Donauradweg לאורך הדנובה הוא מסלול פופולרי, במיוחד מהעיר האוסטרית לינץ ועד בירת אוסטריה וינה. רוכבים בו מדי שנה אלפים רבים של תיירים ברמות כושר שונות – יש כאלה שגומעים את 300 הקילומטרים ביומיים של רכיבה, ויש כאלה שרוכבים 30-40 ק"מ ביום. בנינו על חמישה ימי רכיבה רגועים, של כ30 ק"מ רכיבה כל אחד. 

מצאנו כמה חברות תיירות דרך החיפוש בגוגל, שלחנו לכולם את רשימת הבקשות שלנו, ולבסוף בחרנו אחת שנראתה הכי גמישה ושרותית. את כרטיס הרכבת מוינה ללינץ קנינו בעצמנו. כשהגענו לקבלה של בית המלון חיכתה לנו שם כבר מעטפה עם דפי הוראות, תגיות בשביל המזוודות וספרי ההדרכה עם המפות של המסלול. למחרת הגענו לחנות האופניים, קיבלנו את האופניים שהותאמו לנו על ידי העובדים הידידותיים, ויצאנו לדרך.

טיול אופניים

המסלול מלינץ לוינה מסומן היטב

הסימון הוא בשיטה אוסטרית, שמפרטת מרחקים לערים אוסטריות שונות ומסמנת מספרי שבילים אוסטריים, ובשיטה הכלל-אירופאית, שהרי שביל זה הינו חלק משביל בשם EV6. הוא מתחיל בצרפת לחופי האוקיינוס האטלנטי ומסתיים לחופי הים השחור. עם זאת, נתקלנו פה ושם בעבודות דרך ובמקטעים סגורים בשביל.  המעקפים הזמניים לא תמיד מסומנים באותה מידה של קפדנות.

רובו של המסלול עובר בשבילי אופניים ייעודיים, שחלקם הגדול צמודים ממש לדנובה. עם זאת, יש גם לא מעט מקטעים בהם השביל עובר צמוד לכבישים מקומיים המחברים עיירות וכפרים שלחופי הנהר. לפעמים גם על כבישי שירות וכשהשביל עובר דרך עיירות וכפרים יש גם רחובות ללא שוליים ומכוניות. הנהגים המקומיים מתחשבים ולא חשנו סכנה בשום שלב של המסע. בניגוד לציפיות, לא כל המסלול היה בירידה: מדי פעם היו גם קטעים של עליה, אבל לא היו רבים, וכלל לא קשים.

בתי המלון 

המלונות לא היו מפוארים כלל וכלל – למעשה היו די בסיסיים, אבל כולם היו נקיים ומסודרים, ובכולם הוגשה ארוחת בוקר. דאגנו כל בוקר לקחת מבית המלון לחמניות, קופסאות קטנות של פטה (ובמקרה של בני הקטן – קופסאות קטנות של נוטלה) ולמלא תרמוס עם מים חמים. כשהילדים או אישתי היו מתעייפים (ואני נמנע מלגלות מי היה מתעייף קודם), היינו עוצרים לתה ונשנושים. בכל מקרה, בכל בית מלון היה מקום לחניית אופניים, בין אם זה מחסן עצים לשעבר, חדר אוכל פנוי או חניית מכוניות עם פינה לאופניים.

המסלול היה מגוון ביותר

התחלנו כאמור מלינץ, שהינה עיר תעשייתית גדולה, ובתחילת המסלול רכבנו דרך פארק עירוני שנמשך ונמשך. בצידו השני של הנהר היו קילומטרים של מפעלים, מכרות וסימנים אחרים של תעשייה כבדה. לאחר מכן הגענו למקטע של עיירות קטנות שהלכו לאיבוד בשדות רחבי ידיים. עברנו ליד אתר הנצחה במקום בו היה מחנה ההשמדה מאוטהאוזן, קפצנו לביקור במנזר מלק ההיסטורי, והמשכנו דרך חבל ה-Waschau. פה מגדלים האוסטרים את שני תוצרים חקלאיים שהם הסמלים הלאומיים שלהם: הענבים ליין לבן משובח, והמשמשים לריבות, ליקרים, שכבות של עוגת הזאכר המפורסמת, וכל דבר אחר שההמצאה האוסטרית מצליחה להמציא. 

דנובה

המסלול עובר דרך מטעים של עצי פירות וכרמים, אבל גם לא הרחק מפסי הרכבת. כשבנו את אותה המסילה, לפתע נתגלה לעיניי הבונים אתר קדמוני, בו מצאו את הפסלון העתיק בעולם! פסלון של אישה שמנמנה המכונה וונוס מוולנדורף. המסלול עובר דרך הכפר וולנדורף, ויש מוזיאון קטן בקרבת מקום, וכן העתק מוגדל של הפסלון. המקור נמצא במוזיאון היסטוריית המדע שבוינה.

סיימנו את הרכיבה בעיר קרמס-אן-דר-דונאו (קרמס מעל הדנובה), עיר גדולה ונחמדה, שם עלינו על הרכבת לוינה, וקינחנו ברכיבה דרך בירת אוסטריה עצמה, עד מקום המפגש המוסכם, שם החזרנו את האופניים וקיבלנו את המזוודות, ומשם המשכנו לעוד שהות של יומיים בוינה, שכן יש לנו סיפור אהבה מתמשך עם העיר הזו, ולא מוותרים על שום הזדמנות לבלות בה.


לחצו פה לקבל את ערוץ בייקפאנל בטלגרם – או הצטרפו לדיוור השבועי:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים