הבעיה עם לאנס ארמסטרונג וההצדקה ליחס השונה כלפיו לעומת כל אגדות הטור דה פראנס הקודמות שהודו בשימוש, היא שהוא לא רק משתמש ברמה האישית אלא מנהיג תוקפני של תת תרבות עבריינית ואלימה שפעל בשיטות שמזכירות ארגוני פשע.
כל מי שעוקב אחרי עולם הרכיבה בשנים האחרונות יודע שהפרו פלטון עמוס בחומרים משפרי ביצועים, וזו הסיבה לקריאות ה”צביעות” שנשמעות מדי פעם לגבי הטיפול המיוחד שלאנס זכה לו. אבל הקריאות האלה שגויות – משום שיש שינוי מהותי שחל לאחרונה ביחס לרמאות בענף, ובעיקר משום שהבעיה עם לאנס ארמסטרונג היא לא רק בעובדה שהוא עצמו רימה, אלא גם בכך שהדו”ח של USADA חושף שהוא עמד למעשה בראש אירגון פשע. רוכבי האופניים המקצוענים בקבוצה של ארמסטרונג, נשותיו של גואל רצון בכת האפלה משכונת התקווה, וחברי משפחת הפשע של פאלרמו יספרו כנראה על אותה אווירה ותרבות של כתות, דתות, קבוצות סגורות, ועבריינים שעולם הערכים הסגור שלהן מתנגש עם עולם ערכים חיצוני. אלה מערכות שגבולות הקבוצה בהן נשמרים בקנאות, והסנקציות על אלה שלמעשה עושים את הדבר הנכון מבחינה מוסרית ואזרחית, ושוברים שתיקה הן אלימות ותוקפניות במיוחד.
“…אם לא היה לו כוח השפעה כל כך חזק, הוא לא היה מצליח לעשות את מה שהוא עשה. X כריזמטי מאוד והוא לקח את הכריזמטיות שלו למקומות אפלים, לצורך ניצול ושיעבוד של אנשים”. X בציטוט הזה הוא לא לאנס ארמסטרונג – זה גואל רצון, ואת המשפט הזה אמרה יעל פפר – אחת משבויותיו\נשותיו של גואל רצון שהתפכחה. אפשר להגיד על לאנס ארמסטרונג והחבורה שהעידה עליו בדו”ח של USADA כמעט אותו דבר. הוא, והחרא השני משכונת התקווה (שמואשם בעבירות מין בקטינים וביצע גילוי עריות לפי הראיון עם אחת מנשותיו) נקטו בשיטות דומות: שילוב שטני של תמיכה ותגמולים, איום והפחדה, חיבוק וענישה של רוכבים ליישר קו למרותו. הניצחונות שלו הושגו לא רק באמצעים של Doping (סימום ספורטיבי) ורמייה, אלא גם באמצעים של טרור. ההבדל בין הנשים שטופות המוח של גואל רצון לבין הרוכבים המשרתים של לאנס ארמסטרונג הוא שאלה קורבנות, ואלה שותפים לעבירה ועבריינים בעצמם.
ע”פ הדוח של USADA, הפעילות של ארמסטרונג וחבורתו חרגה הרבה מעבר לשימוש בחומרים אסורים ורמייה. המעגל הקרוב אליו והוא – בינהם שחקנים פעילים במיוחד כגון יוהאן ברוניל וגם ה”מאמי” של הפלטון האמריקאי – מיסטר הינקפי (שהודה בשימוש למשך תקופה קצרה אבל לא הביע שום חרטה על כך וניזכר בדו”ח ע”י מייקל בארי כאחד המדיחים שלו לשימוש ב EPO וטסטסטורון) יצרו תרבות של רמייה וסימום באמצעים של מאפיה, הפצה ואספקה של חומרים אסורים, הדחת רוכבים מהקבוצה לשימוש בסמים והפעלת לחץ חריף עליהם. הלחץ האלים הזה חרג הרבה מעבר לרוכבים והתרחב, באמצעות הכספים וההשפעה של החבורה הזו אל עיתונאים, עובדים לשעבר בקבוצה, ועוד.
סימאוני למשל גילה מה קורה למי שלא מציית לראש המאפיה. לאנס הרס לו את הקריירה, למרות שסימאוני בסך הכל העיד ואמר את האמת במשפט הראשון של פרארי באיטליה, בניגוד לרוכבים אחרים. סימאוני בכלל לא הזכיר את השם ארמסטרונג. זה מדגים איך ההשפעה העבריינית של לאנס היתה מעבר לקבוצה שלו ואיך הוא לא התבייש לפעול בפומבי לעיני מצלמות הטלוויזיה המסקרות את הטור:
איך קורה שכ 20 רוכבים ועובדים נוספים (כמו למשל אמה אוריילי – עוד עדה ידועה שנרדפה ועברה מסכת של התעללות פומבית ורדיפה על ידי לאנס וחבורתו) מעידים על אווירה, תרבות, ומערכת שלמה של רמייה שהתנהלה לאורך שנים בלי שתפסו אותם? יש המון סיבות לכך – שחיתות בראשויות האופניים שמצביע עליהן הדו”ח, תחכום בהסתרת החומרים ובשיטות הסימום, וגם שלומיאליות פשוטה, אבל דבר מאוד בולט עולה מהדו”ח וכל העדויות הנוספות סביבו: כשאתם מזכירים בנשימה אחת את ארמסטרונג עם גדולי עבר אחרים שגם הם הודו שהשתמשו, אתם חוטאים חטא לספורטאים האלה. ארמסטרונג – כמו הגראנדיוזיות של ניצחונותיו, שונה מהם בסדרי גודל דרמטיים גם בתחום הסימום. הוא לא רק רמאי ומשתמש כמו הקודמים לו – הוא ארכי-עבריין. רמאי אלים שעמד בראש פשע מאורגן, וחרא של בנאדם – שכל תרומתו לספורט ולסרטן לא יכולות לעמוד לזכותו מעבר להערת שוליים בתחתית הסיפור שלו. ההשפעה ההרסנית שלו על ספורט האופניים תתברר כנראה כגדולה בהרבה מהשפעתו החיובית, או, אם ההיסטוריה תספק לנו תפנית אופטימית – תהייה נקודת המפנה הגדולה של האופניים לטובת עתיד טוב יותר.
עיקרי שיטות ההתחמקות של ארמסטרונג ע”פ הדו”ח (תודה לעידו מזור על סיכום המידע)
סעיף IV.E להחלטת USADA, עמודים 129-139 ” How Lance Armstrong and the USPS Team Avoided Positive Drug Test:
לאנס וקבוצת פוסטל/דיסקברי, מודרכים ע”י ד”ר פרארי, מגדולי המומחים בתחום הסימום הספורטיבי, היו תמיד צעד אחד לפני הבודקים. בין השאר הם השתמשו בשיטות הבאות להימנע מגילוי החומרים בגופם:
1. המנעות והתחמקות מבדיקות מחוץ לתחרות (לאחר השמוש ב-EPO). כולל שמוש במלונות נידחים בהרים (בספרד), ופשוט לא לפתוח את הדלת לבודקים.
2. מסירת מידע לא מדויק על מיקום מחוץ לתחרות (whereabouts).
3. התחמקות מבדיקה כשהבודקים בשטח (לאנס פרש מתחרות בספרד לאחר שהינקאפי הזהיר אותו שהבודקים נמצאים במלון).
4. מידע מוקדם על בדיקות – במקרים רבים ברונייל הזהיר כי מחר תהיה בדיקה, או עוד שעה תהיה בדיקה, ובזמן הזה הרוכבים הזריקו לעצמם סיילין כדי לדלל את הדם.
5. שמוש בחומרים שלא ניתנים לגילוי בבדיקות אותה תקופה –במיוחד עירויי דם.
6. שמוש בשיטות צריכת חומרים שמקטינות את “חלון” הגילוי האפשרי בבדיקה למינימום – הזרקת בווריד ולא תת-עורי, צריכת טוסטסטרון מעורב בשמן.
7. צריכת חומרים בערב – בדיקה בבוקר כבר לא תגלה.
8. שמוש בקורטיזון יחד עם “מרשם” מרופאי הקבוצה.
9. שינה בגובה או באוהל חמצן – מגבירה את כמות ה-EPO הטבעי (הבדיקה מודדת טבעי מול סינטתי).
בנוסף למתואר מעלה מונחי בגידה, וטקסי השפלה קשים ואלימים מאוד למי שמעז לשבור את הכת היו טקטיקה רגילה של לאנס ארמסטרונג. הוא הטיל טרור אישי וקשה, שמגובה במשאבים של עורכי דין וכספים באמה אוריילי, בסימאוני ובעיתונאים שכתבו עליו
דוגמא מפורסמת אחת היא זו של Betsy Andrew – אשתו של חבר קבוצה של ארמסטרונג – פרנקי אנדרו ב 1996. בטסי שמעה אותו מתוודה לרופאיו על לקיחת EPO וחומרם אחרים והעידה על כך. בטסי היא מהיחידות בעולם המלווה את הרוכבים שהיה לה חוט שדרה מוסרי איתן והעזה להעיד נגד ארמסטרונג. את סיפורה תוכלו לקרוא בראיון איתה בטלגרף. גם היא ובעלה היו מושא לרדיפותיו של ארמסטרונג. אחרי שאיימה על בעלה שלא תתחתן איתו אם ימשיך עם הפרקטיקה הזו – הם התחתנו, כלומר אתם מבינים שהוא הפסיק, ונפלט מהספורט.
הרוכבים שתחת מרותו של לאנס התקשו לשמור על חשיבה עצמאית ויכולת ההתנגדות שלהם נעלמה. הסימום הופך לא רק לדבק שמחבר בין חברי הקבוצה, מאיים בהשפלה פומבית על חבריה אם ישררו, אלא גם הופך למעין דת – כמו כל חבר כת או חרדי, נוער גבעות חרדלי, או עבריין במשפחת הפשע – השאיפה החזקה להצטיין בפני המנהיג, ביחד עם הפחד מעונשיו ועונש הקבוצה לחריגים מולידה ביטול מוחלט של שיקול דעת ואנושיות אוטונומית.
רוב הרוכבים האלה טוענים ש”לא היתה לי ברירה”. נגררתי. זה החלום שלי. אם לא הייתי עושה את זה אחרים היו עושים את זה והייתי נפלט מהספורט. בסביבה של תרבות של סימום קל מאוד לקבל את הרציונליזציה הזו. חבל רק שבדרך לרציונליזציה הזו נרמסים חלומותיהם של רוכבים ישרים, של אוהדי הספורט, ושל הספונסרים שמצפים לתחרות הוגנת.
האם יש הגיון בטענות התומכות בלאנס? בדיקת הטיעונים העיקריים:
כשאני קורא דברים שכותבים במקומות שונים – חלק מחברי הרוכבים בפורום אופני כביש בתפוז, עיתונאי אופניים ואחרים – לא רק שאני לא מסכים איתם, אני גם מצטער בשבילם. אני מצטער גם בשבילנו אוהבי האופניים כשאני רואה שחלק ממובילי הדיעה בתחום איבדו את היכולת להבחין בין טוב ורע ולא מתבטאים בצורה בהירה וחד משמעית בנושא. קו המחשבה הזה ההשלכה שלו היא אחת: תמיכה בתופעת הרמאות בענף האופניים.
על מנת לשנות את מהלכה של ההיסטוריה, את הריקבון בענף האופניים צריך לדחות לחלוטין את כל הרציונליזציות וההגנות על רוכבים מושחתים. צריך להפטר מהנימוקים הפתלתלים האלה ולהתחבר חזרה אל ערכים בסיסיים של מוסר פשוט וברור שבמהותו ישנה אבחנה בסיסית בין טוב לרע. יש מקרים בהם האבחנה הזו לא יכולה להיות פשטנית, אבל במערבון הטקסני הזה – היא דווקא פשוטה יחסית.
יש המון נימוקים מדהימים שמדגימים את כוחו האדיר של האדם לשמור על נפשו תחת דיסוננס קוגניטיבי, אבל גם חמור מכך – לתמוך בעבריינות, אלימות, רוע, רשע, ורמייה. בדקנו אחד אחד מהם – והנה מה שיש לנו לאמר עליהם:
נימוק ההגנה: “צדק מאוחר וסלקטיבי אינו צדק”
כך כותב חגי אשלגי בשוונג.- הטענה העיקרית היא שהאירועים האלה היו מזמן. האיש כבר פרש – זו רדיפה חסרת טעם, ושאם יש רוכבים נוספים שעשו את זה בהיסטוריה והם לא נפסלו בצורה דומה אזי אין הגינות ויש צביעות וטהרנות בפעולה שננקטה כלפי לאנס ארמסטרונג.
זה טיעון גרוע, ושגוי מכמה טעמים עיקריים:
1. אם יש עבריינים אחרים אז העבריינות מותרת? אז לא צריך לרדוף אותה? הגיחוך בטענה הזו הוא השימוש במצב מושחת כדי להצדיק המשך קיומו של מצב מושחת. אם יש מנצחים בעבר שרימו ולא ניפסלו, אזי הפרקטיקה הזו צריכה להשאר לעולם – שכן תמיד, בכל נקודת זמן בה יתפס ספורטאי כלשהו על סמים ההיסטוריה העגומה של הספורט הזה תהיה שם ברקע: ביאן ריס, פנטני, מרקס, ואחרים. העבר יישאר ואי אפשר למחוק אותו ולכן הנימוק המופרך הזה שאומר שצדק מאוחר הוא אינו צדק, יכול לעמוד לרשות עבריינים תמיד.
2. יותר מכך – זו טענה נאיבית במיוחד – צדק הוא לעולם סלקטיבי ורוב הסיכויים שאם הוא נחוץ במיוחד – הוא גם יהיה מאוחר! לא בגלל המשמעות הפילוסופית של מונח הצדק דווקא (אני בוחר שלא להכנס להיבט הזה הפעם) אלא בגלל המעשיות היומיומית של רדיפתו והשלטתו: לעולם הרשויות האמונות על קירוב חיינו או חיי הספורט שלנו למקום צודק יהיו מוגבלות במשאבים, יצטרכו לתעדף את בדיקות הסמים שלהם, ולהיות על כן סלקטיביים במבצעים והמאמצים שלהם. לעולם מדינות מסוימות יפעילו יותר יכולת ואחרות פחות – או בגלל שיש להן משאבים או בגלל תרבות ותפיסת עולם של האנשים והארגונים בהן, וכך תמיד הצדק יהיה סלקטיבי ביחס לרוכבים ממדינות אחרות.
גם ככל שהעבריין חזק יותר, מסוכן יותר ועשיר יותר, ומסכת התחכום והארגון שלו גדולה יותר (כמו לאנס) – כך גדל הסיכוי שהצדק מולו ייעשה באיחור. אם אתה רמאי קטן ולא מוצלח יתפסו אותך בקלות ומהר כנראה. אבל אם אתה ארכי מאפיונר, פושע בעל משאבים גדולים, קשרים פוליטיים, תחכום והשפעה וגם יכולת גבוהים – כמו לאנס ארמסטרונג, כמעט בטוח שהצדק ייעשה איתך באיחור ביחס לרוכב הפשוט.
3. העיסוק פה הוא בעתיד ולא בעבר – האנשים האלה מעורבים עד עמקי נשמתם בעולם האופניים היום. אם לא ייחשפו ויוקעו התרבות והערכים שלהם ימשיכו וישוכפלו אל הקבוצות הבאות שהם ינהלו ואל הרוכבים הצעירים הבאים שיכנסו לענף הזה. זה מעגל פשע שהפעולה הנחושה מולו תגרום להעפת כל מי שנתפס כמלוכלך מהענף הזה והשארתו לרוכבים נקיים. לאנס ארמסטרונג הוא לא דמות מהעבר – הוא גורם רב עוצמה ובעל מעורבות עמוקה בעסקים ופעילויות בעולם הרכיבה. היו שמועות על רצונו להשתלט על ASO או להקים ארגון מתחרה, על רצונו לרוץ לפוליטיקה ועוד. הסיפור פה הוא צדק עבור ההווה והעתיד ולא עיסוק בעבר. הפשע עצמו נעשה בעבר – אבל הצדק הוא מצרך נחוץ ולא מאוחר – אלא עדכני ורלבנטי להיום. חשוב לתת רוח גבית לקבוצות שמנסות לעבוד אחרת: סקיי, גרמין, ואנחנו מקווים שיהיו עוד כמוהם שיגיעו לטופ.
4. עוד נקודה – זה לא כל כך מזמן… לאנס הכריז שהפסיק לעבוד עם פרארי ב-2004 אבל בפועל המשיך לעבוד איתו לפחות עד סוף 2010, אחרי הטור האחרון – בתחילת האימונים לאיש הברזל. בנוסף, ניתוח דגימות הדם שלו מ-2009 מראה סיכוי של 1 למיליון שהוא לא עשה עירויי דם בטור של 2009. לאנס לא זז בלי פרארי (“שומי”) והשיטות שלו…
במרחק יריקה – לאנס בטור
נימוק ההגנה: האשמה לא בלאנס אלא ברשויות המנהלות של הספורט הזה
הרשויות המנהלות את הספורט, ובראשון ה UCI נתפסות כמושחתות על ידי דעת הקהל. העיתונאי פול קימג’ שכינה את ה UCI ארגון מושחת נרדף על ידי הארגון הזה בתביעת דיבה שהתגובה הציבורית לה היתה מדהימה: סכומים גדולים נתרמו להגנה המשפטית של העיתונאי הזה על ידי ציבור אוהדי האופניים (וגם גרג להמונד) שסלדו מהתגובה של ה UCI – ארגון שקיבל תרומות מלאנס ארמסטרונג וקימג’ האשימו בשחיתות והעלמת עין מהסימום של לאנס כתוצאה מכך. הטענה הזו חורגת מההתייחסות ל UCI – היא שמה את האשם על מנהלי הקבוצות, האיגודים, והתשתית הארגונית הרחבה יותר של הרמייה. (ה UCI אגב קיבל שתי תרומות מלאנס, שמרו את זה בסוד כמה שנים. סך הכל 125,000 דולר).
הטיעון מהמם, ומעט דומה לטיעון מעלה – רק שהפעם הוא מופנה אל הצורך בשינוי יסודי בענף- משהו שודאי צריך לבצע והמלחמה ברמייה לא תצליח בלעדיו. נכון – ה UCI היא מערכת שנואה והעומד בראשו – פט מקווייד עוד יותר. נכון – אין ספק שבלי מלחמה בתשתית הרחבה, בשינוי בקבוצות המקצועניות, ובמעטפת של הרמייה לא תהייה המלחמה הזו מוצלחת – אבל האם קיומן של מערכות מושחתות בענף הזה מסיר את אחריות הרוכבים? האם הצורך (הקיים – אין על כך עוררין) בטיפול שורש בתשתית הרחבה שמובילה את הענף לפרקטיקות האלה היא כל התמונה?
לא! משום שכל רוכב שהחל ברמייה ספורטיבית ידע הייטב שהוא עושה מעשה שלא ייעשה. הוא בחר בדרך עבריינית ומושחתת בעצמו. אי אפשר לקבל את הנימוקים המפגרים של חלק מהרוכבים שהעידו שנשמעים כמו טיעונים של ילדים בני 7 – “ניגררתי”, “הוא אשם לא אני”… הרוכבים האלה בחרו בסביבה, ספקים, מאמנים ואורח חיים של עבריינים והם כולם מעידים שהם ידעו זאת הייטב. לאנס ארמסטרונג הוא ברמה אחת מעל הרוכבים הבודדים משום שהוא כוכב ענק שארגן בצורה אלימה ומאפיונרית מערכת שלמה שמטרתה להעשיר אותו תוך רמייה ופשע – בדיוק מה שעושה כל פושע בפשע המאורגן. לאנס הוא הקבוצה והניהול- הוא ומר ברוניל הדוחים עמדו בראש הקבוצה וניהלו אותה ביד רמה – הוא לא רק רוכב בודד. אלה עושים את זה באמצעות הימורים, זנות, וסמים וזה עושה את זה באמצעות הספורט. אלה וגם אלה פוגעים קשות במעשיהם באזרחים הנורמטיביים סביבם. הקריאה בספר של ברוניל מקבלת פרספקטיבה חדשה אחרי כל הפרשה הזו – מומלץ!
נימוק ההגנה: לאנס תרם לענף ולמלחמה בסרטן, והביא אותם לתודעה העולמית ולכן צריך להוכיר אותו
הטענה הזו אומרת שבשם תרומתו של ארמסטרונג לחברה ולאנושות צריך לעזוב אותו ולהמשיך הלאה גם את זה נעשה ברמייה. באותו מאמר בשוונג כותב חגי אשלגי משפט שמעיד הייטב היכן הסנטימנטים שם: “האיש שהחזיר טובה תחת טובה לענף האופניים בגדול יותר מכל אחד אחר, הופשט עירום ועריה”.
לוגיקה מעניינת – אם מישהו תורם לחברה, הוא מרוויח בכך את הזכות לפגוע בה ובאנשים חפים מפשע במקביל. מצאנו את הפתרון לעבריינות, רמאות, טרור וכל חולאי העולם – כל אחד מהגורמים המבקשים לפעול בניגוד לערכי המוסר צריכים פשוט לפעול לטובת משהו: להקים קרן צדקה, או לעודד משהו ראוי לעידוד וכך דרכם לעוולות האחרות שהם עושים סלולה והופכת לגיטימית באווחת מקלדת.
גם בקרב ניצולי סרטן בארץ ובחו”ל הדעות לגבי לאנס חלוקות. הרבה כועסים עליו, יש כאלו שרוצים את כספי התרומות שלהם בחזרה… כמו כן כנראה שלאנס גם קיבל כספים מהקרן, עשרות אלפי דולרים עבור כל נאום שנאם עבורם. בנוסף, הוא השתמש בסיפור הסרטן ובקרן בציניות וכמגן מטענות סימום.
נימוק ההגנה: כולם בתקופתו לקחו EPO ועירויי דם – אז מה זה כבר משנה?
במשפט הזה מסתתרת הטענה שזו תחרות שווה בין מסוממים (בנוסף לסלקטיביות והאיחור) – כלומר שאין בעיה בתחרות של רמאים שבה הרמאי הגדול מכולם ינצח. אם כולם שיקרו, לקחו חומרים משפרי ביצועים, הזריקו ורימו אזי בסיס התחרות חוזר להיות שוויוני והניצחון של לאנס ארמסטרונג תקף – גם מוסרית ובעיקר מעשית הוא נשאר הרוכב הגדול ביותר של זמנו. הטוענים כך למעשה מאמצים את מה שאומרים רמאים שנתפסו. זה בדיוק מה שאמר פלויד לאנדיס ל ABC כששאלו אותו האם לאנס רמאי.
אז זהו, שזה לא נכון: קודם כל משום שלא רק שלא כולם היו מסוממים. יש קבוצה לא קטנה של אתלטים מוכשרים והגונים שנגזלה מהם ההזדמנות להיות הרוכבים המעוטרים שהגיע להם להיות. על מנת להתבלט בעידן כזה היית צריך להיות כישרון גנטי בלתי אפשרי. הרוכבים הנקיים נידונו על ידי “חבריהם” לדבוקה לתפוס את עצמם ופועלם כבינוניים. להיות דומסטיקים בלבד לכוכבי שקר, בזמן שהם אלה שהיו צריכים להיות הגיבורים האמיתיים של תקופתם. אנחנו לא נכיר אותם – כי הם אי שם באמצע הדבוקה, אחרי הרבה שנים של תחושת בינוניות והשלמה עם תפקידם כנותני שירותים עבור אחרים. אנחנו לא נכיר אותם כי הם לא עשירים, לא ידועים ורוב הסיכויים שהם חזרו לכפר הולדתם ופתחו בו איזה חנות אופניים קטנה או במקרה הטוב – מאמנים קבוצת אופניים מקומית. הם כבר מזמן חסרי היכולת להלחם חזרה. אבל לא כולם כאלה: בראדלי מקגי (שאגב היה לי הכבוד לשוחח ולרכוב איתו ב Verbier, שוויץ ביום שקונטדור נתן סיום, והקאמבק של לאנס החל להראות כמו משהו שאפילו דם שלא מתדרדר בכמות ההמטוקריט שלו בזמן גראנד טור לא יציל) אמר לאחרונה: ‘The more I think about it, the more it makes me mad as hell’ – וסיפר על התסכול של של רוכב שמתחרה במלוכלכים בכתבה שכותרתה עצובה כל כך: “How Dopers Stole The Best of My Years“. אליו הצטרף אחד הקולות החשובים והאהודים בפרו פלטון, וקול חשוב במיוחד משום שהוא רוכב פעיל וידוע שהיה שם עוד מ 1998 – בתקופת פרשת פסטינה הידועה, דרך פואנטס, ועבד עם כמה מהדמויות המקושרות היום לדופינג: Jens Voigt מודיע חד משמעית שהוא לא השתמש בחומרים אסורים מעולם ובמאמר מאוד ברור עם קול מוסרי יציב מבטא את דעתו בנושא. אני רוצה להאמין לו. למעשה אני מאמין לשניהם – תפיסה מאוחרת של דגימות הדם המוקפאות שלהם תעשה את כל ההצהרה הזו למשהו מטופש מאוד מבחינתם לו הם מרמים – זה פשוט לא כדאי. רוב הרמאים פשוט שותקים בנושא או משחררים הצהרות קצרות מאוד ודי מתחמקות.
הטענה שכולם לקחו היא פשוט לא נכונה – קבוצה של מנהלי קבוצות ורוכבים מלוכלכים לקחו את התהילה מאלה שהיו ראויים לה באמת.
בראד מקגי ראשון מימין וכותב הפוסט הזה עם המעיל הצהוב, רוכבים ביחד סביב טור דה פראנס 2009.
גם ג’ונתן וויטרס, מומחה מנסיון אישי בסימום אומר שזה לא נכון אולם מסיבה נוספת. וויטרס הוא ראש קבוצת גרמין-שארפ – מטפס שהודה בסימום בעברו והחליט להקים את הקבוצה שתהייה נקייה ושונה (אנחנו מקווים שהוא מצליח בכך). לדבריו אי אפשר לייצר תחרות שווה בין מסוממים כי פיזיולוגית התגובה של רוכבים שונים לאותן טכנולוגיות סימום היא שונה. מי שמנצח הוא לא הרוכב הטוב ביותר אלא זה שגופו מגיב טוב יותר לחומרים משפרי הביצועים. חלק מהרוכבים מוכשרים גנטית יותר- ואז יצטרכו כנראה כמויות קטנות יותר כמו הינקאפי וגם אולי יצליחו להתחמק טוב יותר מגילוי לעומת אחרים (כמו הינקאפי – שאפילו לא הצטער על כך שלקח ונזכר בדו”ח כמי שהיה יד ימינו של לאנס בלחץ והדחה של רוכבים אחרים).
גם הטכנולוגיות, התמיכה הרפואית והמדעית, התקציבים והמעטפת של כל אחד מהרוכבים שונה לחלוטין. אם אתה עשיר – תשיג את טכנולוגיות הסימום הטובות ביותר, והתחרות תפסיק להיות בין הקבוצות שניהלו את הטקטיקה היפה והחכמה ביותר או בין הרוכבים החזקים ביותר אלא רק בין ה”רופאים” התומכים בהם. חשוב להבין שאין דרך לדעת מה היו התוצאות אם כולם היו רוכבים נקיים. יכול להיות שלאנס היה זוכה בטור אחד או יותר, יכול להיות שבכלל לא. פרארי היה מספר אחת בתחום, זה בטוח.
הנבל במערבון הטקסני
ב 2006 אחרי 7 הניצחונות של לאנס היה נדמה שהכתר יכול לעבור למישהו – שנפסל גם הוא אחר כך… טור סאטירי שכתב מישהו שאנחנו מכירים מבטא הייטב את מה שהרגישו רוב רוכבי האופניים המנוסים על נושא הסמים: שיש פה המון צביעות, ושמאחר וכולנו יודעים שהחברה האלה מלאים בחומרים אסורים, אז עזבו אותנו מזה – תנו לפחות להנות מהסרט. אין ספק שלאנס הביא לנו סרט אדיר בניצחונות שלו, אבל הגישה שהיתה נפוצה מאוד לפני קרוב ל 10 שנים משתנה. דומה שישנה רוח חדשה בשנים האחרונות והמאמץ לנקות את הספורט עלה מדרגה, ומשנה את התרבות בקרב חלק מהפרו פלוטון. עלייה של קבוצות כמו גרמין וסקיי עם אתיקה ברורה נגד הסמים מפיחה תקווה חדשה.
בתוך המון החרדות הלא מבוססות לגורל הספורט השברירי (“הספונסרים יברחו, לא יהיה ענף אופניים”), טענות קיפוח ובכיינות לא רלבנטיות אל מול השוואה לענפים אחרים (“למה בכדורגל לא בודקים ככה?”), ההערצה והנוסטלגיה (“האיש שהחזיר טובה תחת טובה לענף האופניים בגדול יותר מכל אחד אחר”) , התחכמויות שונות שבאות לכסות על אמת מבישה, עצוב שמשהו בסיסי נעלם מהמסרים: “טוב” ו”רע” במשמעותם הבסיסית ביותר הופכים להיות מונחים מעורפלים, מעוותים – מילא אצל העבריינים – אבל אצל האוהדים, הכותבים בענף, והחובבים? טוב ורע הם דברים פשוטים במהותם. כשמסתכלים מ 50,000 רגל על אדם ופועלו – אפשר די בפשטות לדעת האם הרשעתו ראויה או לא. יש הרשעה ברורה (למעט בעיני לאנס עצמו, ומתי מעט שהחליטו שרק אם מוצאים את כלי הנשק מעשן – דם נגוע בזמן אמת, ניתן להרשיע). הדרישה הזו במקרה הזה כבר לא רלבנטית: גם בגלל עדויות מדרגה ראשונה על הסימום וגם כי כבר הוכחה אנומליה בערכי הדם שלו שלא הדרדר בטור דה פראנס 2009 ואף הראה התואששות בלתי סבירה בדיוק סביב ימי המנוחה… יש הוכחות לפשע ועדויות מפורטות מאוד מכמות כל כך גדולה כבר לא משאירות מקום לספק, ואכן כבר אין ממש ערעור על עצם המסקנות או הדו”ח, והמסקנה הפשוטה היא זו: לאנס הוא לא רק רמאי אלא הרבה מעבר לכך – הוא נבל אמיתי, אלים וחסר גבולות. הצדק נעשה.
שינוי, שמתקן עוול ארוך שנים והיסטוריה מוכתמת תמיד מתחיל מנקודה מסוימת, ולעולם יש לו מתנגדים מהמון סיבות: אידאולוגיות, פסיכולוגיות, תועלתנות, עיוורון מוסרי או טיפשות בסיסית. אולי זו ההזדמנות הגדולה של הענף לשנות את מסלולו ולהביא את הרוכבים שראויים לכך לקדמת הבמה. אולי זו תחילת הדרך לחיזוק נוסף של הדור החדש של הקבוצות, לפחות סקיי וגרמין, והרוכבים, לפחות חלקם שלא מפחדים להתבטא- וויגינס וקבנדיש, פיני, ומרסל קיטל שאמר שהרוכבים הספרדים שמגינים על לאנס (קונטדור אינדוראין סאנשז) MAKE HIM SICK. ומצד שני שתיקת האירופאים, והספרדים, מעידה שהאומרטה לא מתה.
