כבר מעל 60 שנה, ארנסטו קולנגו נכנס מדי בוקר למפעל שלו ודואג ללא לאות לכל פרט, מוליד רעיונות חדשים, מביט אל מעבר לגבולות ועושה תכניות לעתיד.
ההתחלה
ארנסטו קולנגו נולד ב-9 בפברואר 1932, וב-1945 החל לעבוד במפעל האופניים היוקרתי גלוריה במילאנו שלאחר המלחמה. בזמן שהועסק שם, החל את קריירת המירוצים שלו שכללה שלוש עשרה ניצחונות גדולים. בשנת 1950, ניצח אולי במירוץ החשוב ביותר בקריירה שלו – הקופה קלדירולה. לרוע מזלו שנה לאחר מכן, נפל שבר את רגלו בקלאסיקה של מילאן-בוסטו, פציעה שגמרה באופן סופי את קריירת המירוצים שלו. בעודו שוכב פצוע, חברת גלוריה נתנה לו משימות בבניית גלגלים כדי שיעסיק את עצמו. תוך כדי בניית הגלגלים קולנגו החליט לראשונה שהוא רוצה לפתוח עסק אופניים משלו.
שנות 50 – החנות
שלוש שנים מאוחר יותר ב-1954, פתח את הדלתות לחנות האופניים שלו בעיירה הקטנה קמביאגו באיטליה, וסימן את ההתחלה הצנועה של מה שיהפוך בהמשך להצלחה גדולה ולהקמת קולנגו האגדית. עם שפע הידע העצום שלו והדחף להצליח הוא החל לבנות את המוניטין שלו בקרב רוכבי אופניים תחרותיים.
האובססיה של ארנסטו קולנגו לאופני מירוץ ורכיביהם השתלמה שנה לאחר פתיחת החנות. הרוכב Fiorenzo Magni ביקר בחנות לאחר שחווה כאבים ברגליים בזמן רכיבה. Colnago זיהה את הבעיה כהתאמה לא נכונה והאריך את זרועות הקראנק של מגני בצורה מתאימה, וכך ביטל את אי הנוחות שלו ברגל. מגני כל כך התרשם מתשומת הלב של קולנגו לפרטים והיכולות המכאניות שלו, שהוא הזמין את ארנסטו להפוך למכונאי האישי שלו במשרה מלאה בג’ירו ד’איטליה.
זו הייתה הזדמנות גדולה עבור קולנגו, ילד שלא ראה הרבה מהעולם הגדול. “הייתי רק בן 22”, אמר “מעולם לא נסעתי, אז זו הייתה הרפתקה״. תפקיד זה יפתח דלתות עבור קולנגו, שניהל את החנות שלו ועבד כמכונאי מקצועי במהלך השנים הבאות עבור מרוצים יוקרתיים כמו ג’ירו ד’איטליה, וולטה אספנה והטור דה פראנס.
בסופו של דבר מונה קולנגו לתפקיד המכונאי הראשי של נבחרת איטליה, תפקיד בו החזיק במשך כמה שנים רצופות. הוא המשיך לפתח את השלדות שלו לאורך כהונתו כמכונאי ראשי בכמה צוותים שונים. רוכבי הצוות שלו החלו להשתמש בעיצובים שלו במהלך עונת המירוץ, ובשנת 1960, לואיג’י ארינטי רכב על אופני קולנגו לניצחון הגדול הראשון שלו במשחקים האולימפיים ברומא.
שנות 60 – המותג
זמן לא רב לאחר מכן, ניצחונות החלו להגיע בשפע לקולנגו, כולל זכייה בג’ירו ד’איטליה בשנת 1966 של ג’יאני מוטה, שרכב עבור קבוצת מולטני. עבור Colnago, הניצחונות היו סימן בטוח לכך שהשלדות שלו היו מוצלחות, אם כי הרצון שלו לשפר את העיצובים שלהן וליצור אופניים חזקים ומהירים יותר לא פחתה ככל שהפלמארס נכנסו פנימה.
קולנגו התפרסם בנוסף בזכות המזלגות הבלתי שבירים. הוא פיתח שיטה חדשה לכיפוף מזלגות, החורגת מהשיטה המסורתית של חימום המתכת, שהחלישה את המזלג באופן כללי. במקום זאת, אמר: “מצאתי דרך לכופף את הלהבים המקובעים בג’יג על שולחן עבודה עם שתי חתיכות עץ. אבל לפני שעשיתי את הפיתוח החדש הזה נכון, תאמין לי, הייתה הרבה עבודה קשה והייתי צריך לזרוק הרבה צינורות כדי לייצר אותם בצורה מושלמת”.
בשנת 1969, Colnago קידם עוד יותר את העיצוב והחוזק של המזלג כשהשתמש במערכת חדשה בשם מיקרופיוז’ן על מנת לייצר את כתרי המזלג יצוקים, אמינים ועמידים יותר ובכך הוסיפו כוח – שלא לדבר על שקט נפשי – לדור חדש של רוכבי אופניים.
שנות 70 – המיתוג
ככל שהמוצרים של Colnago גדלו, הוא פיתח את הלוגו החתימה של Asso di Fiori (אס) ונתן קצת יותר אופי לקו שלו. הניצחונות במרוץ לא פסקו: מיקלה דנצ’לי זכתה ב-Milan San-Remo על קולנגו ב-1970, ואדי מרקס רכב על אופני מסלול מותאמים אישית של קולנגו כדי לקבוע שיא שעות חדש ב-1972. אבל רק ב-1974 החלה קולנגו להגיע לתת חסות לקבוצות מרוץ. החסות הראשונה שלו הלכה לצוות SCIC, והתפרסה על פני שלושים שנה כדי להשיג למעלה מ-5,000 ניצחונות על האופניים תחת המותג שלו.
ככל שהזמנים השתנו, כך השתנתה גם הגישה של קולנגו לעיצוב השלדה. מאז ומתמיד היה מודע לכך שהגמשת המסגרת מפחיתה את העברת הכוח מסיבוב הדוושה של הרוכב, ישירות לגלגלים – לכן המציאו בקולנגו את שילדת המקסיקו, אשר כללה צינור עליון מכווץ שנועד להפחית את הגמישות ולהגביר את הנוקשות הצידית. דגם זהב מיוחד הוצג לאפיפיור יוחנן פאולוס השני על ידי ארנסטו עצמו. לפי קולנגו, תגובתו של האפיפיור הייתה מחמיאה: “האפיפיור הרים את האופניים האלה ואמר לי שהם קלים להפליא ושהוא היה רוצה שיהיה לו כאלו מזמן!”
שנות 80 – זמן קרבון
הופעת הקרבון הגיעה במהירות לקולנגו בשנות ה-80. הוא ייצר כמה אבות טיפוס, ביניהם היו ה-Krono Flight, דגם סיבי פחמן אווירודינמי מלא, וה-CX Pista משנת 1981, אופני מבחן שהיו בין שלדות האופניים הראשונות מסיבי פחמן שעוצבו כמקשה אחת, ללא מחברים – מסגרת “מונוקוקית”.
למרות שהוא מעולם לא זכה לשוק האופניים הגדול והפופולרי ביותר, הקונספט היצירתי והעיצוב החדשני של ה-Colnago CX Pista זיכו אותו במקום מכובד בהיסטוריה של רכיבת האופניים. תהליך המונוקוק ביסס גם סטנדרט ייצור חדש שנשאר פופולרי, או אפילו הדומיננטי כיום.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר שנמצאו בחלק מהמסגרות של Colnago שוחרר בשנת 1983. מסגרת Arabesque, עם צינורות ה-CX הסגלגלים שלה, הפכה לחידוש בעיצוב השלדה. לאחר מכן הוא הושק על ידי הצגתו של המאסטר, שלדה צינורית מפלדה בצורת כוכב כדי להוסיף קשיחות רוחבית והתאמה אנכית.
בנוסף להתקדמות זו, Colnago הציגה מזלגות בעלי רגליים ישרות בשנת 1987, אשר ייצגו התקדמות גדולה בתעשיית הרכיבה על אופניים בגלל הקשיחות המוגברת והגמישות המופחתת שלהם. בנוסף לכישרון של קולנגו בבניית שילדות ומזלגות הוא גם הסתכל קדימה וחיפש שווקים ויעדים חדשים.
בשנת 1986, הוא שיתף פעולה עם פרארי כדי לשלב את טכנולוגיית פרארי פורמולה 1 עם הידע הנרחב שלו בתחום האופניים. בעוד השיתוף פעולה איטלקי מובהק הזה הוליד כמה קונספטים חדשניים, המוצר הבולט ביותר של השותפות שלהם כבש את עולם הרכיבה בסערה בשנת 1989, כאשר Colnago הציגה את ה-C35. דגם זה שעוצב באמצעות צינורות קרבון לכבוד יום השנה ה-35 של Colnago .
קרבון לא היה החומר היחיד שקולנגו התחילה להתנסות בו. בדגם ה Carbitubo היה שילוב של צינורות קרבון עם מחברי אלומיניום ומפה בדרך ישירה לשימוש בטיטניום בדגם ה Bititan.
שנות 90 ועד היום
ללא ספק ההישג הגדול ביותר של קולנגו בעיצוב שלדה החל רק ב-1994. כאשר השיג את הפטנט על עיצוב סיבי פחמן שהשתמש ביציקת מקשה אחת. המסגרת הנודעת בשם C40 תפסה הד ונשארה אחד הזוגות אופניים החם ביותר בשוק, עד תחילתו של ה-C50 שהגיע כמעט עשור מאוחר יותר ב-2003.
שיתוף הפעולה של קולנאגו עם פרארי נמשך לאורך השנים והוביל להצגה של שני דגמי קרבון מלא: ה-CF1 וה-CF3, שהאחרון שבהם היה בעיצוב מונוקוק. מאז הפך הקרבון לחומר המשמש לייצור הקו המלא של Colnago.
ובכל זאת, קולנגו לא שכחה את שורשיה בפלדה ובסגסוגת. הם שילבו חומרים לייצור מסגרות היברידיות המיוצרות מסגסוגת ופחמן, כמו גם פלדה ופחמן. הם גם ממשיכים להציע מסגרות מסגסוגת מלאה ומסגרות פלדה מלאות כיום, כולל ה-colnago master המכובד. בין היצע הפחמן המלא של החברה לשנת 2016 יש שני שיתופי פעולה של פרארי, דגם הכביש CF10 ודגם ההרים CF12. האחרון כולל גלגלים בגודל 27.5 אינץ’, בגודל זהה לגלגלי 650b.
לסיכום
ללא ספק אחרי 90 שנה, ארנסטו קולנגו יכול להסתכל בגאווה על המותג שיזם, בנה ,שיפר ופיתח. הירידה לפרטים, העיצוב המושקע, הצביעה האיכותית והביצועים המעולים גורמים לרוכבים רבים ואני ביניהם להמשיך לרכוב על אופני קולנגו.
מאת: אלון וולף
