לטייל בגאורגיה היה לי לחלום הרבה מאוד זמן, לעשות זאת על אופניים מעצים את הריגוש בכמה רמות מעל. יצאתי לטיול המאורגן של חברת בוץ הרפתקאות אל עומק ההרים האימתניים והתרבות העשירה.

ההתרגשות הייתה בשיאה, טיילתי בכל העולם אבל בגאוריה עדיין לא. הסיפורים של החברים, הקולינריה המקומית והתמונות שרצות ברשת, רק העצימו את הרצון שלי לגלות ולחוות את נפלאת גאורגיה. כך מצאתי את עצמי מצטרף לקבוצה המתגבשת על בסיס מקום פנוי, עם אנשים שתרם פגשתי וסוגר את המעגל בין חלום למציאות.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מי את גאורגיה

המדינה מוכרת בכמה שמות די נפוצים. על פי העם הרוסי שאליו היא הייתה שייכת מאז 1783 ועד התפרקות ברית המועצות, השם גרוזיה היה השולט. רוב העולם מכיר אותה כגאורגיה אך המקומיים קוראים למדינתם סַכָּרְתְבֵלוֹ. שטח גאורגיה גדול מישראל פי 3 אבל אוכלוסייתה קטנה באותו הפקטור, מה שמשאיר הרבה שטח מרהיב ונקי מאדם.

מיקומה הגיאוגרפי נותן לה חוזקות אסטרטגיות הן מבחינה פוליטית והן ביופי של אוצרות הטבע. מעין גשר מעבר בין הים השחור לים הכספי. גשר בין האימפריה הרוסית אל עבר מדינות ערב שבמפרץ. מבחינה טופוגרפית, המדינה מספקת טבע מדהים. שני רכסי הרים אימתניים של הקווקז הנמוך מדרום והקווקז הגבוה מצפון גובלים עם העמק הנפרש על גבי כל המדינה. אזור העמק מכיל את הערים המרכזיות כמו גם את עיר הבירה טביליסי. שם נמצאים אזורי גידול הכרמים ומשקים חקלאיים קטנים. . 

גאורגיה

פסלוני סטלין בגורי

נבחרת גאורגיה החדשה

את המפגש הראשון עם שאר חברי המשלחת, עשיתי כבר בטרמינל בשדה התעופה. בעקרון יש מפגש רכיבה מקדים עם המדריך הישראלי ובו מעלים ציפיות ומכירים אחד את השני. על אף העדרי מהמפגש הראשון, היה קל לזהות מי באותה הספינה: אלו אותם האנשים שגוררים ארגזים ענקיים, מצטופפים יחד על אותו דוכן צ׳ק-אין ומיד פותחים בשיחות חברות כאילו הכירו כבר שנים. עולם האופניים זו משפחה, די מזכיר את חברי הדתיים שמיד עושים את הסבב של ״מכיר את ההוא מהאולפן הזה״ ובכך סוגרים מעגלים של מי רכב עם מי ואיפה. 

בוץ מוציאים שני סוגים של טיולים לגאורגיה: טיול אנדורו שבדרך כלל מלווה עם ד״ר ניסים צוק-רן ואת טיולי הקרוס קנטרי בליווי שלמה אדטו ובקרוב גם בגרסה הכשרה עם חובב לנדאו. 

להזמנת טיול רכיבה בגאורגיה

גאורגיה בוץ

נבחרת בוץ לטיול זה

טיסת ערב קצרה ואנחנו בגיאורגיה

רק שעתיים וקצת ונוחתים בשדה התעופה של טביליסי. מישה, המדריך המקומי רם קומה עם מבנה גוף של גלדיאטור, פוגש אותנו עם היציאה מהטרמינל. מעמיסים את כל הארגזים למשאית קטנה, את עצמנו למיניבוס, ודוהרים בנסיעה קצרה למרכז העיר העתיקה של טביליסי. השעה כבר אחד בלילה וחייבים לישון קצת לפני יום עמוס ציפיות. 

את הכוכבים של הטיול אפשר למפות כבר מהרגעים הראשונים: מוחמד, עובד חרוץ של עיריית כפר כלשהו בצפון מגיע עייף לחדרו ומגלה בלונדינית ישנה בחדרו. לכולם עשה פרצופים של מה זה הבזיון הזה, אבל אנחנו בתוכנו העלנו רעיונות אחרים. מסכנה המנקה, ברחה מהחדר בבושת פנים ומוחמד קיבל עוד שעה ביציאה עד שהחליפו לו את המצעים.

גאורגיה

ערימות חציר גאורגי

חילוץ עצמות

השכמה מוקדמת וקדימה להרכבות. הארגזים נפתחים וכל אחד מרכיב את אופניו. גם הפעם הכוכב מוחמד לא מאכזב ומקבל את אופניו עם אוזן עקומה. המזל לא משחק אבל אין משהו שמישה המדריך לא מסדר. מעמיסים את הציוד לרכבים ושוב פעם בדרכים. נסיעה מערבה של שעה וקצת והמרחבים הפתוחים של גאורגיה המרכזית נפרשים לעבר האופק.

גאורגיה

חובב לנדאו במרחבים הצהובים

תחילת רכיבה בגבעות צהובות כמו מרבדים של מדבר אינסופי. מדי פעם עוברים איזה כפר המלא בבתי איכרים או סוג של דאצ׳ה למביני עניין. על העצים גדלים שזיפים מוכנים לאכילה, סוסים מתרוצצים מכל עבר ויש תחושה שזרקו אותנו בכלל בערבות מונגוליה. המסלול של היום הראשון לא ארוך. הוא נועד להבין מי נגד מי, להכיר את המדריך ובעיקר להתאקלם בצורה חלקה בסביבה החדשה.

באמצע עוצרים לעצירת קפה, אין מה לעשות, חייבים לפי התוכנית. שפת אגם שלו עם שקט מופתי, עושה את האווירה לקסומה ומפנקת. מכאן ממשיכים בדהירה מהירה על דאבלים המאפיינים את האזור, ואני אומר ״וואי וואי״ החברה פה לוחצים ומישהו יצטרך לשלם על כך בימים הבאים.

גאורגיה

סינגל טבעי לאופליסטיכה

לקינוח ירדנו מהגבעות, בסינגל מפנק על בסיס משהו טבעי של תצורות סלע מחוספס. האחיזה מדבקת והחיוך נמרך אל על. זה לא היה ארוך אבל הסיום בתוך אתר ארכיאולוגי עתיק – אופליסציחה, עם חדרים חצובים בסלע, לא יותר ממדהים. הליכה קצרה בתוך האתר עם הסברים על ההיסטוריה העתיקה מהמדריך מישה, הוסיפה מימד חדש לחוויה. אבל ההפתעה הגדולה של היום הייתה ארוחת הצהריים. או יותר נכון המופע של נהג המיניבוס. הבחור ליווה את הארוחה עם מנגינות עממיות בליווי שירה. הוירטואוזיות בניגון שני חלילים מנחירי האף הדהימה גם את המקומיים. מה שנקרא, צוללים לחוויה הגאורגית בשיא העוצמה.

גאורגיה

צוות הווי ובידור

הקווקז הנמוך

בדרך לעיירת סקי בוקריאני, עוצרים בעיר גורי. עיר הולדתו של סטלין. המקומיים הקדישו מוזיאון שלם למורשתו ואני שואל מתי כבר יחכימו. הבחור היה רודן עם רזומה לא קטן של השמדת עמים. המלון בעיירת הסקי, חדש כמעט מהשקית. ארוחת ערב בחדר האוכל מראה שהנוכחות הישראלית לא מאכזבת אבל הארוחה עצמה אולי כן. אני ציפיתי לחינקלי וקיבלתי אוכל מערבי טיפוסי. הוא לא רע אבל הוא לא גאורגי.

הגאורגים פועלים בלוז משל עצמם. ארוחת הבוקר נפתחת ב 8 ונחיל של סבתות שערות כבר משש, מסתערות על הבופה. זו בדיוק העונה, הן באות לחופש מהחופש. כל הקיץ שמרו על הנכדים ועכשיו הגיע זמן של פינוק בהרים. מיד עם תום מילוי המצברים, עולים בהקפצה לפסגה של 2200 מטר. שם באמצע שום מקום, כמה חיילים בודקים דרכונים של כל אחד המעיז לגלות את שבילי ההר. האגדה מספרת שהם שומרים על צינור הנפט אבל בפועל הם שומרים על אבנים שלא יזוזו. החכם היה מבין שכלבי הרועה הקווקזי שמסתובבים חופשי על ההר בצמוד לעדר כבשים, עושים את העבודה יותר טוב. 

גאורגיה כלב קווקזי

רוצח הזאבים – רועה קווקזי על נוף הקווקז הגבוה

רכיבה בגובה, זה לא פשוט

הגוף לא רגיל והנשימה קשה. אבל כשהתחלת הרכיבה היא בירידה אל עבר הכפרים מצד שני של הרכס, זה דווקא מרגיש קל. מוחמד הכוכב שוב עולה לכותרות, מסיבות לא מובנות המעביר האחורי נשבר ועל הדרך קורע את השפיץ מהחישוק. כמו נגיסה של כלב קווקזי. בלית ברירה הוא עולה לרכב הליווי בתקווה שמעביר חדש יגיע עד הלילה מטביליסי.

אנחנו ממשיכים את דרכינו דרך כפרים מקומיים אל עבר אגם קסום. פוגשים רוכב טורינג שעושה את דרכו מגרמניה לאיראן עם סיפורים מעניינים ואופניים במשקל 60 ק״ג על זיוודם. על שפת האגם שוכן לו כפר המבודד רוב ימות השנה משאר העולם עקב השלגים, ורק בחודשי הקיץ ממלא את מצבוריו לחורף הבא. נקודה מצוינת לארוחת צהריים מפנקת עם כוסית צ׳צ׳ה שורפת נשמות. בתוכנית היינו צריכים לעלות חזרה לשיא הרכס ברכיבה. אבל איבוד זמן יקר בביקורת דרכונים, התקלה של המעביר והצ׳צ׳ה, די סימנו שצריך הקפצה.

גאורגיה

ארוחת צהריים על שפת אגם בקווקז הנמוך

מיץ ביצים

את היום למחרת, גולשים לצד השני של הרכס בתוך יער המוביל לקניון יפה עם נחל מלווה. המעין הראשון של ״מים בטעמים״, סוג של מיץ ביצים או במיתוגו הידוע מי בורג׳ומי, נובע סתם לבד בשטח ובחינם. הוא נמכר בכל העולם ודי שם את גאורגיה על המפה. אם כבר חיילים שבודקים דרכונים, זה המיקום היותר אסטרטגי במדינה לשמור על נכס כלשהו. את המשך היום מבלים בין כפרים מקומיים וגם במרחצאות סולפור היפים באמצע הטבע. רכיבת שחרור בתוך הפארק וכניסה לעיר בורג׳ומי עצמה עם מדרחוב הכי ממגנט שיש, נועל את יום הרכיבה השלישי.

גאורגיה נחל

קניון נחל גוז׳רטיסקלי

אל הקווקז הגבוהה

בשביל לעבור מהקווקז הנמוך לקווקז הגבוה, יש לעשות לג של 4 שעות נסיעה. בדרך עוברים אגם ענק וגם דרכים מתפתלות בעליה מעל מצוק. הודו סטייל זה כאן, התהום עצום ומדי פעם מעבר של רכב וחצי ברוחב הכביש, מקפיץ את האנדרנלין יותר מירידות טכניות בסינגל. 

בגודאורי, אתר סקי הכי מפורסם במדינה, מחכה מלון יפה בסגנון לוג׳ הרים מפואר של אירופה. כל אחד מתפזר לחדרו, הפעם אין הפתעות למוחמד. אני לעומת זאת תמיד עם בן הזוג לחדר, ועוד דתי. אוהב אתכם מאוד, אבל הסבל שאתם מפילים על עצמכם עם עניין התזונה בחו״ל, הוא מעבר לכל יכולת. שאפו על ההתמדה, אני מזמן הייתי מעדיף לישון עם רועה קווקזי מחובק מאשר תזונה על בסיס שימורים.

גאורגיה

ניסן על נוף אגם בדרך לגודאורי

בבוקר בדרך לנקודת התחלת הרכיבה, עוברים באנדרטה מרשימה ביותר היושבת על צוק וצופה על כל העמק שנמצא 1000 מטר מתחת. אבל המשמעות אותי אישית די מעצבנת – אנדרטת החברות בין העמים, גאורגיה ורוסיה. באמת יופי של חברות יש להן. גאורגיה התמודדה לבד מול כל הפולשים ועוד רוסיה בעצמה נגסה 20 אחוזים משטח הידידה. עם חברה נוגסת זו, לא צריכים כלב קווקזי.

גאורגיה

אנדרטת הידידות – רוסיה גאורגיה

תחילת הרכיבה שבוץ ארגנו לנו הפעם בקווקז הגבוה היתה  אל עבר כפר אותנטי ומעבר בין ערימות חציר המאפיינות בצורתן את גאורגיה. זהו נוף אחר לגמרי ועוצמת הטבע פה משתלטת על כל החושים. חוצים ערוצים מאתגרים תחת קירות ההרים לפאתי קזבגי – ההר הכי גבוהה בסביבה ומתנשא לגובה של 5054 מטר. כפרים מנותקים ובעיקר נושמים אוויר הרים צלול כצ׳צ׳ה. הנופים מאתגרים את הרכיבה, מי צריך סינגל בכלל? כל דאבל נהיה טכני כי המבט בכלל לנוף הרים, לערוצי הנהרות ולכפרים הפסטורליים.

גאורגיה קזבגי

פסלי סלע על נוף הר קזבגי

בתוכנית יש עליה אימתנית לכפר יוטה, יש דרך עפר אחת המובילה עד אליו ושם היא נעצרת. סוף העולם זה כאן. החמצן דליל ולגוף לא פשוט, מזל שאנחנו כבר קצת מאומנים ברכיבה בגובה וההגעה לכפר נעשית על אדים אחרונים. מתארחים לארוחת צהריים אצל משפחה מקומית המפיקה דבש הרים טעים. ממשיכים ברגל לעוד עליית קינוח והיא שווה את זה ברמות. ישיבה עם כוס בירה מול רכס הרים של ״תנו לי להישאר פה לשארית החיים״.

גאורגיה

פה שותים בירה ולא רוצים ללכת

יום אחרון

היום האחרון תמיד הכי קשה, זהו היום החמישי ברציפות שצריך לפדל והעייפות מורגשת. אבל מנגד זהו יום הכי יפה והכי מעניין, כך שהמאזניים תמיד לטובתינו. את קזבגי אנחנו לא עוזבים בשקט. ההר גבוה ועוצמתי, מושך אותנו אליו, יותר קרוב וקרוב. חורצים ברכיבה את העמק המוביל לעליה אל כנסיית גרגטי היפה. עוד נביעה המזרימה גזוז הרים, הפעם המים טעימים ויש בריכה צלולה שלמה לרחוץ בה. זו היא עליה אחרונה לטיול, היא קשה וסוחטת את המעט שנשאר, אבל שווה כל טיפת זיעה שהשארתי על השביל.

גאורגיה נוף

כנסיית גרגטי

את מה שעולים, חייבים לרדת. מישה המדריך רומז שיש סינגל משוגע היורד חזרה לכפר. יש החלטה להתפצל לשתי קבוצות ו 4 אמיצים זולגים אחרי מישה במורדות עם שיפוע מעלה חיוכים מסביב לכנסיה בדרך אל הכפר. מאוד מזכיר את הירידות של דרך הסוכר ישר אחרי המונטר. אותו גיוון של דרדרת עם כמה סלעים ותהום מלווה מצד ימין. רק שבמקום הר מונטר ברקע מקבלים את הקזבגי המושלג עם השיפועים של הגדולים. אין מקום לטעויות אבל האנדרנלין תורם לזרימה ואנחנו מסיימים את הפידול לטיול זה מאושרים אל על כמו הפסגה של קזבגי. 

בכפר למטה נכנסים שוב לבית של משפחה המבשלת אוכל מסורתי עם החינקלי הכי טעים שלי עד כה. כל החברה שעד לפני כמה ימים היו זרים אחד לשני, חלקו חוויות, ריגושים ותוכניות לעתיד.

גאורגיה קזבגי

ירידה מהכנסיה עם נוף לקזבגי

טביליסי

הדרך לעיר הבירה לא קצרה ולמוחמד יש רצון עז לאכול שיפוד כבש. כל בסטה בצידי הדרך עברה בדיקת כשרות של מוחמד. אין בדיחה או סיפור שלא עלה בנושא. רק עם הכניסה לעיר הפקוקה, מוחמד מגלה שהוא בכלל לא אוכל בשר בחו״ל. הטיסה לארץ יוצאת בחצות, כך שיש כמה שעות לטעום מהעיר התוססת. סמטאות מרכז העיר תוססים באנשים ובמקומות בילוי מכל הסוגים. גשרים מעל הנהר עם ספינות שייט של תיירים, מבצרים על גבעות וגם מדרחובים של ברים ומסעדות. יש רצון גדול להישאר עוד יום יומיים ולחקור רק את טביליסי אך אין ברירה, לנו יש טיסה. אנחנו סוגרים את הסיפור במסעדה אותנטית עם ריקודי פולקלור ונפרדים מהמדריך מישה עם המון געגועים.

גאורגיה ריקוד

ריקוד פולקלור גאורגי במסעדה בטביליסי

עם בוץ בגיאורגיה – סיכום 

בוץ רקחה חמישה ימי רכיבה, חצי יום בטביליסי, מי בורז׳ומי הישר מהאדמה, הר קזבגי ממכר, צ׳צ׳ה אחת, המון כוסות יין משובח ואין חטיף שחובב לנדאו לא צילם לפרוטוקול הכשרות הוירטואלית. חוויות גאורגיה, זה משהו מיוחד, תרבות יפה ומזמינה, קולינריה מיוחדת, היסטוריה ענפה והכל במרחק של שעתיים טיסה. בשבילי זה היה מסע בנופים, בסיפורים ובאתרים של גאורגיה מאשר טיול אופניים. האופניים היו לי לכלי תחבורה, והשילוב של שני העולמות בא מצויין כדי להעביר את כל החוויה.

גילוי נאות: לטיול זה הוזמנתי על ידי חברת בוץ הרפתקאות.
להזמנת טיול רכיבה בגאורגיה

כתב וצילם: יוג׳ין לויט

⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, יהיה ממש נהדר אם תפרגנו בשיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך