אחרי שלקחה את הפנייה האמיצה ביותר שראיתי כבר זמן רב באסטרטגיה של חברות ופנתה ל 27.5, גילתה Giant שבעצם אולי זו היתה טעות? אז טעות – מתקנים.
גם אם רוב רוכבי השטח הם בשבילים, לפחות במרתון וב XCO הקהל והשעון רוצים 29… אז הקשיבו לכם, ומחזירים את ה29 לאנת'ם. בערך שנייה אחרי שהכריזה שהיא ב 27.5, ובמשך 3 השנים האחרונות עבדה יצרנית האופניים הגדולה בעולם על אופני המרתון שיחזירו אותה לתמונה בסגמנט הזה. כך הושקו ה-Anthem 2018 עם כל מה שאתם מצפים מאופני מרתון בעידן הנוכחי. ויותר…
קיבלתי את הזכות לפתוח לעולם את אופניו הפרטיים של נמרוד בן דוד היבואן – Anthem Advanced Pro 0 – הרמה הגבוהה ביותר שיש בליין. האופניים הקלים, הסקסיים והיקרים ביותר שיש בליין של ג'יאנט. יההה-ההאא!
מאת: גיא חלמיש
אם לא לחצתם Play למעלה… זה הסרט:
כרטיס ביקור
- דגם: Giant Anthem 29 2018
- משקל: 10.8 ("רטוב" – עם פדלים של XT, טיובלס ומחזיק בקבוק אחד)
- מחיר: 39,000 ש"ח
- יבואן: Giant ישראל
שלדה, עיצוב וסקסאפיל: אייקוני
זה כבר הדור הרביעי של האנת'ם שאני בוחן – רכבתי על ה 26 כשיצאו והיו התגלות מדהימה ומהירה במיוחד, רכבתי על ה29 שיצאו בזמנו והחליפו את ה-26 והרגישו לי מהטובים בתחומם אבל עדיין מסורבל עבורי (מה שאפיין את כל הדור הראשון של אופני ה 29 אצל כל החברות), המשכתי אל גרסת ה 27.5 בשתי צורותיה – עם הטיה שבילונית ומזלג 120 וגם בגרסת ה 100מ"מ אבל חשתי שאלה בעצם אופני שבילים ולא אופני מרתון, וחיכיתי חיכיתי חיכיתי כמו כל אוהדי המותג הזה, שיצאו כבר מהסרט הזה של "רק 27.5" וישיקו את הדגם שבמבחן הזה פה.ואכן סוף סוף זה קרה, והיה שווה לחכות.
העיצוב של האנת'ם הוא אייקוני לא כי כל מילה שנייה היא "אייקוני" בכתבות אופניים, אלא משום שהוא באמת מזוהה. כשאני אומר "אייקוני" אני מתכוון לאמר – שבמבט מאוד מהיר וחטוף, גם בסילואט – ברור שזה אנת'ם. אי אפשר לפספס את המשולש הנמוך האחורי, ממנו יוצא מוט אוכף ארוך ארוך ומשולש קדמי גדול, כמעט בלי פרופורציה לאחורי… אישית אני חושב שזה נראה מעולה, במיוחד במדיום.
בשלדת 2018 יש עוד דברים מעניינים: בולט מאוד מוט האוכף במידה 27.2 שלא רואים הרבה באופני הרים. Giant עשתה את זה כדי לאפשר שיכוך באמצעות הקרבון – לאפשר למוט האוכף עצמו תנועה סופגת קטנה – גם כשאתם במצב נעול. אפשר ממש לראות את הכיפוף הקל שהוא מאפשר, וביחד עם המתלה האחורי, זה נותן עוד דרגת נוחות מורגשת ברכיבה – במיוחד לרכיבות ארוכות וסטייג'ים סטייל קייפ אפיק.
חבק מוט האוכף הוא פנימי ודומה לפתרון הנקי שיש באופני הכביש האווירודינמיים שלהם – זה הרבה יותר יפה מכל חבק חיצוני שתראו (אבל אני פחות אוהב את פתרונות כיסוי הגומי שלעולם יזוז מהמקום, או את קרבת הבורג למוט האוכף שמקשה מעט על סגירתו ופתיחתו). אגב, זה גם מגדיר יציאה מאוד דקה של המוט העליון מהאזור הזה, וזה יפה – כמעט נדיר ממש היום לראות צינור עליון מעודן כל כך.
עוד דבר חשוב שעשו, לפחות בגרסה הזו (מרמת אבזור ושלדה גבוהה) הוא לשדרג את המשולש האחורי לקרבון מלא. זה מוריד משקל של 120 גרם מגרסת האלומיניום ומוסיף המון סקסאפיל – לקהל המטרה במחיר כזה אי אפשר אחרת. ברור שהאופניים יישרו קו עם צירי 148, אבל יש מקום למחזיק בקבוק אחד בלבד בשלדה. זה שנמצא בה גבוה יחסית במיקומו וקל מאוד להגיע אליו ברכיבה.
המתלה, הבולמים והנעילה החדשה של Fox
המתלה של Giant הוא ה Maestro הידוע, שהוא מתלה כפול חוליות (בדומה ל DW ולמתלה של Niner). שמתי סג של כ 20-28% (אני בודק על הטווח במבחן ברכיבות שונות) והתחלתי להנות יותר, עם מעט הסתייגויות.
בדגמים הקודמים, כשרכבתי עם המאסטרו הוא הרגיש לי קשה מדי, והפעם כיילו אותו טוב יותר לטעמי והרבה יותר קרוב לתחושות המאפיינות את כפולי החוליות בד"כ. נמרוד בן דוד מג'יאנט ישראל מספר לי שעשו עבודה מאוד ספציפית על המתלה ובולם ה 90מ"מ האחורי הזה, שיצרוך פחות לחץ אוויר לספק שיכוך רגיש יותר לקטנות, וזה בהחלט מורגש ב 2018.
סוג המתלה כפול החוליות מוצלח כיוון שהוא מאפשר לכוון את תנועת הגלגל אחורה עם קבלת "המכה" – ולכן לספוג טוב יותר, וגם כיוון שהוא נחשב אקטיבי ורגיש יחסית.
אני רוצה להתלונן מעט (טוב, בעצם הרבה):
על הבולמים שני בולמי הקצה של פוקס, מוזהבים בקשימה מגרה, בעלי תחושת שיכוך אלוהית, תגובתיות נפלאה למכות הקטנות, תגובה מדורגת ונכונה לנחיתות חזקות… אבל… למה פוקס? למה עברתם לטעות הזו של שני מצבים בלבד במקום שלושה? למה החלטתם לבאס?
Fox ממשיכה בעיקרון ה"בוא נשגע את כולם כל שנה מחדש" שלה, והפעם פשוט יורה לעצמה כדור ברגל- היא לקחה את המערכת הטובה ביותר לרוכבי מרתון וסירסה אותה. היא הולכת אחורה מ 3 מצבים ל 2, וכך היתרון הגדול שלה בוטל. מצב האמצע החכם שלה שהוא גם אקטיבי וגם יעיל, ואשר מנע בובינג בלא מעט אופניים לא קיים פה.
כפולי החוליות עובדים במקרים אחרים מצוין עם סג גבוה יחסית (כלומר הרבה שקיעה וציפה של הגלגל בטווח המתלה) אבל השטות הזו של Fox מכריחה את רוכב המרתון לפמפם את לחץ האוויר כדי שבמצב הפתוח הוא ישמור על יעילות וכך מפסידים את האקטיביות של המתלה תמורת אפשרות לרכוב פתוח. אחרי כמה נסיונות התייצבתי על 20% סג, ומעל לזה הרגשתי רכות יתר.
יש שינוי גם בכפתור הנעילה – הוא כעת בסגנון הפוך של Push to unlock – כלומר כשלוחצים אותו פנימה הוא פותח את המתלים מהנעילה. בלחיצה הוא דורך קפיץ וכשמשחררים אותו הקפיץ מקפיץ את המתג ונועל את הנעילה בשני הבולמים במהירות. זה דווקא נחמד – ומאפשר מעבר מהיר יותר לנעילה הכפולה מהמצב הפתוח. אבל המתג עשוי גימור זול ופלסטיקי. אם תרצו להחזיר לעצמכם את אופציית 3 המצבים תוכלו לעשות זאת בסיוע סינגלטרק. בחלק מהבולמים של פוקס השנה זה רק הכפתור ובאחרים דורש החלפת חלקים בראש הבולם.
חפירת גיאומטריה (מידה M)
נבדוק את המספרים בהשוואה למידות מדיום אחרות בקטגוריות המרתון-XC שבחנו ב BIKEPANEL: בסיס הגלגלים קצר יחסית: 1113מ"מ. רק הניינר והטרק קצרים ממנו. מצד שני ה KTM והסקוט ארוכים בהרבה. רמז לזריזות היגוי?
תומכות השרשרת המשפיעות אף הן על תחושת ההיגוי: 438מ"מ – קצר בהחלט: רק הטרק והסקוט קצרים ממנו.
זווית הראש – ההיבט שמשלים את שני הנתונים האלה: 69 מעלות מודרניות ו"נכונות". מעניין – עוד לפני שעליתי על האופניים אני צופה חוויה זריזה ואג'ילית… בקרוב נדע.
מתעניינים גם בריצה? כנסו ל RUNPANEL – מגזין הריצה הטוב בישראל!
המספרים ביחס למבחנים האחרים שביצענו:
- ב Scalpel Si בסיס גלגלים: 1118 מ"מ, תומכות שרשרת 435מ"מ וזווית ראש 69.5 מעלות.
- ב Niner RKT בסיס גלגלים 1103, תומכות 439, זווית ראש 71 מעלות.
- ב Trek Top Fuel בסיס גלגלים 1111, תומכות 433, זווית ראש 70.
- ב KTM Scarp בסיס גלגלים 1129, תומכות 447, זווית ראש 70.
- ב Scott Spark בסיס גלגלים 1127.7, תומכות 435, זווית ראש 68.5.
- ב Focus One בסיס גלגלים 1146מ"מ, תומכות 448, זווית ראש 69.2
עם 610מ"מ של אורך אורך אפקטיבי (ארוך יחסית) של הטופ טיוב והסטם שהגיע שהוא קצר בהחלט יש לנו אופניים שמיישרים קו עם הכיוון העדכני של עיצוב גיאומטריה באופני הרים. זווית האוכף לאחור חדה יחסית (73.5 מעלות) מה שיכול לרמז, ביחד עם תומכות קצרות, אותה זווית 69 ששולחת את ציר הגלגל קדימה, ואורך קדמי ארוך – על מנח רוכב אחורי יחסית באופניים.
נקודת מופת, הצטיינות והובלת תעשיית האופניים כולה נרשמת באורך צינור הראש הכי קצר ונמוך שנתקלתי בו: 95 מ"מ. המאמץ להוריד את החזית עבור הרייסרים, בעידן בו כולם מבינים כמה וואטים מפסידים בתנוחות זקופות מדי מול הרוח. אגב – שיאנית הקטגוריה היא טרק שבטופ פיול שלה 90מ"מ בלבד, והג'יאנט אנת'ם פה משווים ביצועים עם הסקוט ספארק.
אבזור – החלק שבו אני עף על הטירוף באופניים האלה
האופניים הגיעו עם אבזור מושלם קצה מדהים וזהוב. כן, אני קצת במבוכה, אבל SRAM Eagle הכי קצה בצבע זהב עושה לי את זה. אני מאוד אוהב את המערכת הזו, היא נפלאה. טווח ההילוכים אדיר, הקליקיות ומעבר ההילוכים חד, מהיר וברור. כיף של מערכת. הכי מקדם חרמנות שיש. המערכת היחידה שתעשה לי בלבלת בהחלטה איזו להעדיף היא האלקטרונית של שימנו (האם זו המערכת הטובה בעולם?). במכניות – זו עברה לראש הדרגה בנחשקות אצל לא מעט רוכבים.
הגלגלים של Giant – חלום רטוב מקרבון!
מדובר בצמד גלגלים שגם אם אין לכם ג'יאנט אבל אתם רוצים להיות מהירים – שיקלו לשדרג אליהם בעוד כשלושה חודשים כשיגיעו לארץ. מדובר ב 1430 גרם של חלום קליל – פחות ממשקל גלגלי הכביש שלי. קרבון קשיח ברוחב חישוקים מודרני של 24מ"מ, כניסה לפעולה (engagement) בכל 10 מעלות (כלומר 36 שיניים), עם שפיצים אווירודינמיים… אחח… זה הפך את כל האופניים האלה למכונה עצבנית ומגיבה במיוחד. ההשפעה של כאלה גלגלים על החוויה הכללית היא לא תאמן. פה פה טמון הכלב וזהו עצם העניין – אם אתם רוצים להיות מהירים יותר זה האמצעי.
על הגלגלים מקסיס אייקון מהיר, קל, וסביר לקיץ (אבל אני הייתי מעדיף את הארדנט רייס לו הייתי רוכב בסינגלים קצת יותר. היות ואני לא מעט בדרכי עפר לאחרונה אז האייקון מתאימים יותר בזכות מהירות גלגול עדיפה. פער המשקל זניח).
אני רוצה להתלונן מעט גם על הכידון – שהוא ברוחב מעולה, אבל לטעמי באופניים כאלה צריך כידון שטוח לגמרי בלי רייז בכלל – אחרי שהצלחנו לרדת ל95מ"מ בצינור הראש, מדוע להוסיף עוד ס"מ יקרים בכידון. בכל מקרה שוב – יתכן שזה רק אני והתנוחה הכבישונית שלי – רוב רוכבי השטח זקופים ואף יוסיפו ספייסרים…
הרכיבה
מה שמאפיין בקצרה את ה Giant Anthem הוא כל מה שהגאומטריה, המשקל והאבזור גרמו לנו לצפות שיהיה: אופניים קלילים בטירוף שמגיבים לכל גחמת רוכב במהירות האור. בעליות וקירות קצרים – הגלגלים הכל כך קלילים מקרבון רחב וקשיח, פשוט מטיסים אתכם בטיל מעבר לקירות בתגובה מיידית. התחושה הזו שאין שום דבר שמתגמש או מכביד עליך שם במכות הכוח המשתנות האלה היא חוויה אחרת, במיוחד שעברתי אליהם מאופניים של 11.9 קילו ובהם גלגלים סטנדרטיים יחסית.
עוד דבר אדיר הוא הקלילות הזו שהם מוקפצים באוויר – במקום לזרום מדרגות סלע (ולהאט מעט) כל הזמן קפצתי אותן במהירות שיא. אפס מאמץ ושני הגלגלים מתרוממים להם לאוויר בספק באני הופ ספק הרמת גלגל קדמית, ואתם נהנים משליטה ונחיתה מהירה על שני הגלגלים להמשך הרכיבה. זה גם שימושי במקרים של התקלות במהירות איטית בהם לפעמים עדיף ובטוח יותר לעשות ווילי-דרופ על פני לבדוק האם אפשר לזרום אותו.
במקומות צפופים כבר ראינו שורה של נתונים שמצביעה בדיוק על האופי שהתגלה: תומכות קצרצרות, בסיס גלגלים די קצר, וזווית נכונה מלפנים יצרו שילוב של אופניים מאוד אג'יליים. השילוב של התכונות האלה עם המשקל הקליל כל כך כמעט ומייצר עודף תגובה. המשקל הכל כך קליל של כל החלק האחורי – המשולש החדש מקרבון, הקסטה והמעביר, וכל הגלגל הקליל הזה, גרם לי מדי פעם לחוש שאני מייצר תנועת יתר וחוסר יעילות – הגוף רגיל להלחם במשקל גבוה יותר, ופתאום צריך להרגיע את שפת הגוף ולא לפצות פיצוי יתר בסלעים ובמקטעים טכניים כי הכל כל כך מגיב וחד.
יחד עם זאת, עם האופניים הארוכים והכבדים יותר שהיו אצלי במקביל, בעלי תומכות השרשרת הארוכות ומרכוז גוף קדמי יותר הייתי מהיר יותר בירידות מהירות וארוכות ובקטעים טכניים ישרים יחסית בירידה. לפעמים ליציבות כיוונית יש גם יתרונות.
חלוקת המשקל היא אכן מוטה לאחור מעט, ואת הגלגל הקדמי ממש רואים מלפנים יחסית לאופניים אחרים, קצת יותר מדי לטעמי ואני מעדיף מעט יותר מרכוז – הרי אלה אופני מרתון ולא אופני שבילים. מי שמגיע מ 120מ"מ ורכיבה טכנית יתחבר לזה מאוד. עבורי בשילוב הכידון שהגביה בקטנה (וגם כנראה צורך ספציפי בלבד שלי להאריך את הסטם בעוד איזה ס"מ) גרמו לכך שרציתי יותר לחץ על הגלגל הקדמי, במיוחד בישיבה – היתה לזה השפעה על הנחישות שלי בסיבובים והאחיזה וגם על האווירודינמיות במישורי פלטה. אני ממליץ לשקול החלפה לכידון שטוח ולקחת לקצה את ה95מ"מ הנמוכים שנתן לכם המתכנן של השלדה בצינור הראש.
ההילוכים – חדים ומהירים, והתענוג של טווח ה500% של 12 ההילוכים האלה מרגיש מצוין. לא חשתי שום צורך בדירוג ההילוכים ורק נהנתי מהצבע המוזהב והמגניב של המערכת הזו וגם ההילוכים של סראם ביצעו מצוין והיו נוחים בידיות.
המתלה אקטיבי. עקב המעבר לשני המצבים בפוקס, נאלצתי לפמפם ל 20% סג במתארי כורכר ומרתון קלאסי יותר – כדי שאוכל לרכוב פתוח בלי לשקוע מדי לאחור ולאבד יעילות פידול. ברכיבה טכנית המתלה הרגיש פעיל ומסייע, אבל כשעברתי למוד רייסרי – לחצתי ממש חזק בסינגלים טכניים סטייל XCO אגרסיבי ומהיר, חשתי חוסר יעילות מסוימת מהמצב הפתוח במתלה האחורי. חסר לי עד מאוד מצב האמצע המצוין של פוקס באופניים האלה, ואני הייתי שוקל ברצינות להשקיע את השדרוג הנדרש כדי לעבור לזה.
לסיכום- תענוג לצאת מפרופורציות לפעמים
אכן, לא סבלתי. לקבל מכונה ברמה של רוכבים מקצוענים, באיכות ייצור וחלקי קרבון של יצרן האופניים הגדול בעולם, בגישה ש"עלות-תועלת" זה לא מה שמעניין אותם אלא "תועלת" בלבד – זה מהנה מאוד. זו הצצה לחוויה שלא רבים מאיתנו נהנים ממנה – פשוט כי היא כל כך יקרה. אבל אלה שיכולים לשים סכום של רכב קטן (או משפחתי משומש בן 5 שנים), ירוויחו ממערכת האיגל המדהימה הזו, מהגלגלים הכל כך קלילים וקשיחים, ומהשלדה של Giant Anthem Advanced Pro 29 – שסוף סוף חזרה אל קדמת הבמה עם גלגלי 29 בקטגוריה שהתמכרה להם.
זה מוצר לאוהבי האג'יליתי, התגובתיות, החדות, הדיוק והריכוז המקסימלי שבו אתם הופכים לאחד עם המכונה, וכל שריר ותנועה קטנה שלכם משפיעים עליה. הדבר שנותן להם את האופי והתחושה הכל כך חדה שלהם הוא הגלגלים – האופניים הפרטיים שלי שוקלים משקל כולל זהה כמעט לשל האנת'ם האלה (10.8) והם מרגישים הרבה פחות זריזים ומגיבים – רק בגלל רמת גלגלים נמוכה וכ 200 גרם יותר בגלגלים בלבד. הגלגלים האלה יוצאו למכירה בנפרד ב Giant ישראל, ואם יתומחרו טוב, זה יהיה שדרוג ראוי עד מאוד לכל אופניים.
אין ספק – האנת'ם חזרו! זו כעת אחת מהאפשרויות הראשונות שאתם צריכים לשקול בקנייה הבאה של אופני המרתון שלכם – עם מוצר סקסי, מוצלח, רלבנטי ומהיר!
