בכתבה זו נבחן את הצמיג המפורסם של שוואלבה: Schwalbe Marathon Plus. השוולבה הזה מיועד לאנשים שרוכבים הכי הרבה ביקום והוא צבר מוניטין של אגדה. השאלה העיקרית: האם נכונות הטענות על עמידותו הקיצונית לפנצ’רים?
הגיעו לידי זוג צמיגי שוואלבה מהדגם המפורסם Schwalbe Marathon Plus. אני מעריך שאם הייתי עורך משאל בין כ-100 רוכבי טורינג רציניים ביותר, כאלה שחוצים יבשות, רובם המכריע יודו בכך שהם משתמשים בצמיגים מהדגם הזה, או דגם דומה של אותה חברה.
אבל אתחיל דווקא מלספר למי הצמיגים האלה לא מיועדים. אם אתם רוצים לקרוע את השטח הטכני, לטוס בסינגלים ולהפציץ בירידות, אז השוואלבה הספציפי הזה הוא לא בשבילכם – זהו לא צמיג שטח (אבל תמשיכו לקרוא, יש טוויסט בעלילה). אם אתם רוצים לשמוע את שריקת הרוח באוזניים כשאתם גומעים קילומטרים בכביש, ומחפשים צמיג קל ומהיר – דלגו, זאת לא גדולתו של הצמיג הזה – הוא כבד מאוד (כ-900 גרם לצמיג). אפילו אם אתם מחפשים צמיג גראבל שהוא איזון סביר בין מהירות בכביש לעבירות בשטח – הצמיג הזה הוא סביר, לא יותר, ויש יותר טובים ממנו. האוכל להמליץ לכם על G-One המעולה של אותו יצרן? הצמיג הזה אפילו לא תומך בטיובלס – בימים בהם כל דבר הוא טיובלס, כולל מכונת הקפה במטבח של המשרד.
שוואלבה מרתון פלוס: מצפים לדבר אחד עיקרי
אז לְמה שוואלבה מרתון פלוס טוב אם כך? ובכן, הסגולה הכמעט יחידה אבל קריטית של השוואלבה הזה – היא האמינות שלו. תחשבו שאתם רוכבים מקצה לקצה של איזה יבשת, אולי מאלסקה ועד אושואיה, או מסידני לבריסביין, או מלונדון לבייג’ין. האופניים שלכם עמוסים בציוד, אז עוד קילו הפרש לא ממש עושה את ההבדל. המהירות שלכם היא לא גבוהה במיוחד, אז גם מהירות הגלגול של הצמיג לא קובעת. מה כן קובע? האמינות. דמיינו שאתם רוכבים בכבישים המכוסים בשרידים של צמיגי משאיות קרועים, חוטי תיל ומה לא. אתם רוכבים במזג אוויר קיצוני. אתם רוכבים במשך חודשים הרחק מחנויות אופניים שלא לדבר על המחסן הביתי שלכם. הדבר האחרון שאתם רוצים במצב כזה הוא צמיג קפריזי שאי אפשר לסמוך עליו. בצורה הכי בסיסית, אתם מחפשים סוג של צמיג שהוא שכפ”ץ. אז אם יש שם גם פס קוולאר – מה טוב.
ציפיתי לשרוד, קיבלתי יותר מזה
זה לא מקרה ששוואלבה מרתון (לא פלוס), אם כי בגרסת ה-16 אינץ’ שלו, מורכב כברירת מחדל על אופני ברומפטון האגדיים, שידועים בראש ובראשונה בזכות, ניחשתם נכונה, האמינות שלהם. אני רוכב על ברומפטון לא מעט שנים, אבל אלה הן נסיעות קצרות יחסית, ובתנאים נוחים. אז כשנפל לידי זוג צמיגי 700C, הפיתוי היה חזק: האם המוניטין יצדיק את עצמו? מיד הרכבתי את הצמיגים על אופניי הגראבל שלי (וכן, בכך נפרדתי לשלום, לפחות זמנית, מעולם הטיובלס) ויצאתי לרכיבה הכי מאתגרת שיש – מהבית לעבודה.
במקרה שלי מדובר ב-30 ק”מ של חבל חוף, עם כל הטוב שיש לאזור זה להציע: אספלט טוב, אספלט שבור, שביל שפעם היה אספלט, גראבל, חול ואבנים. הוספתי חטא על פשע ויצאתי לרכיבה יום אחרי גשם חזק, אז נוספו לתפריט גם בוץ ושלוליות עמוקות. לא ציפיתי להרבה – אחרי הכל, אמנם השוואלבה אמור לעמוד באתגרים של אזורים מרוחקים, אבל לרוב אנשי טורינג לא רוכבים בשטח שכזה. בנוסף, הצמיגים שקיבלתי היו ברוחב 38 מ”מ, שזה אפילו פחות מה-40 שהיו לי בצמיגי הגראבל הרגילים שלי. ציפיתי לשרוד את הרכיבה. קיבלתי יותר מזה.
נבדק גם בכורכר
ציפיתי לרכיבה קשוחה, קיבלתי נוחות
דבר ראשון, הופתעתי לטובה מנוחות הרכיבה. ציפיתי לרכיבה קשיחה על צמיג מנופח הרבה יותר מהלחץ אליו אני רגיל, אבל לא באמת הרגשתי הבדל. דבר שני, האחיזה שלו הייתה מעולה יחסית לצמיג שהוא בסך הכל צמיג כביש מהודר. הרגשתי בטוח לגמרי בחול, באבנים, בפניות וירידות. וכמובן לא ממש הרגשתי איבוד מהירות – אולי נהפוך הוא אפילו, בהתחשב בכך שעברתי מצמיג שפחות מתאים לאספלט. לסיכומה של הרכיבה הראשונה, מלאת הבוץ, הצמיג של שוואלבה עמד יפה במבחן ואשמח להשתמש בו לסוג זה של רכיבות בהמשך.
אחרי ההצלחה הראשונית כמעט וחיכתה לי אכזבה נוראית. כשחזרתי אל אופניי בשביל לחזור הביתה גיליתי את הגלגל האחורי שטוח כפנקייק. האם קיבלתי פנצ’ר על הרכיבה הראשונה עם צמיג הכי חסין פנצ’רים שקיים ביקום? יש את זה ביותר נאחס בבקשה? אבל לא, ועדת חקירה מאולתרת קבעה, שלא הצמיג הוא האשם. מרוב חיפזון לצאת לרכיבה שמתי בפנים פנימית שהייתה לי זרוקה בבית כל השנים שרכבתי טיובלס, והפנימית הזאת כבר לא הייתה במיטבה. אז הכל טוב, ממשיכים.
אופניים מעניינים אתכם. הצטרפו לניוזלטר שלנו:
שוואלבה מצפה לדיוק מקסימלי: 15 ואריאציות לצמיג אחד?
בשלב זה נתקפתי הרהורים. הרי שמעתי על לפחות 3 וריאציות של הצמיג הזה: מרתון, מרתון פלוס, מרתון פלוס טור. מה בעצם ההבדל ביניהם, והאם יש עוד צירופים – אולי מרתון מינוס-מינוס? ובכן, האתר של היצרן מראה 15, כן, חמש עשרה וריאציות של הצמיג הזה. ההבדלים ביניהם הם בעיקר הבדלים קלים בפרופיל של הצמיג וברמת ההגנה מפני פנצ’רים, שנעה בין מצוינת למטורפת. הוריאנט שלוקח את שני הגורמים האלה לאקסטרים הוא ה-Marathon Plus Tour וזה באמת הצמיג שתראו בסרטוני היוטיוב של רוכבים טרנס-יבשתיים רבים. כמו כן, היצרן טוען שהצמיג על כל הוריאציות שלו תואם אופניים חשמליים.
הצפיה של הקוראים: מבחן אמיתי- לא בהרצליה
אחרי כ-200 ק”מ בארץ החלטתי שהשוואלבה הבשיל לבדיקה יותר רצינית, אז לקחתי אותו לטיול בחו”ל. מדובר בטיול של כ-800 ק”מ לאורך מסלול של Eurovelo 6 (על הטיול תוכלו לקרוא בכתבה נפרדת שתעלה לאתר). בשונה מטיולים קודמים שלי ושל בני לאורך חלקים אחרים של מסלול אימתני זה, רכבנו הפעם באירופה המזרחית: הונגריה, סלובקיה, קרואטיה וסרביה, והמשמעות היא – הרבה מאוד קילומטרים של אספלט שבור, של שבילי עפר ושל גראבל קופצני ביותר מחד, והרבה מאוד קילומטרים בין חנות אופניים אחת לשניה מאידך. כלומר האמינות כאן היא בעלת חשיבות מירבית, והדרישות הן של צמיגי טורינג ממש. טסט האמינות – מעמיק ויסודי.
בשדה התעופה של וינה, מוכנים להרפתקה
שוואלבה מרתון – במה צפינו?
פנצ’רים – לא היו. החלקות על גראבל ושעשועים דומים – לא היו. אפילו לנפח את הגלגלים לא היה צורך, בשונה מבני, שרכב טיובלס. כאמור, אפילו שהשוואלבה שלי היה מהסוג של Marathon Plus ולא הגרסה המותאמת לשטח, הוא התנהג מצוין על כל תוואי שזרקתי עליו. הסתכלתי מקרוב על הצמיג אחרי הנסיעה. לא רואים עליו את אלף הקילומטרים האלה. למעשה, אחרי שטיפה הוא נראה כמו חדש.
אם כן, רכבתי עד כה כ-1000 ק”מ עם צמד צמיגי שוואלבה מרתון פלוס ואני מרוצה מאוד. יש רק בעיה אחת: 1000 ק”מ לא מספיקים בשביל לבדוק את המאפיין המאוד חשוב של השוואלבה הזה – אמינות לאורך זמן. מכיוון שמדובר על מרחקים שהם סדר גודל מעל לאלה שרכבתי עד כה, נצטרך להסתמך בעניין הזה בדעתם של רוכבים אחרים, שלא מהססים לשבח את הצמיג.
מימין: חדש. משמאל: אחרי 1000 ק”מ – נשאר חדש!
צפיות רוכבים של 25,000 ק”מ
שוואלבה מרתון פלוס מכיל בתוכו פס חיזוק אשר מספק את ההגנה החזקה נגד פנצ’רים. כשמתחילים לראות את הפס הזה, שצבעו כחול, חייבים להפסיק להשתמש בצמיג. אצל הבחור בסרט מטה הסרט הופיע אחרי 21,000 ק”מ לערך. רוכב אחר שעשה סרט טען שההגנה נגד פנצ’רים פוחתת משמעותית אחרי כ-6,000 ק”מ.
טרסי הרכבת הנורווגית חצתה את אפריקה ואת אירופה עם זוג אחד של צמיג המדובר, טיול של כ-25,000 ק”מ, אבל מעידה על כך שעמידות בפני פנצ’רים ירדה משמעותית אחרי זמן מה (אבל לא בטוח מסיבות הקשורות לצמיג). אנחנו רואים, שלמרות החוויה מאוד חיובית באופן כללי, רוכבים שונים ממליצים להחליף את הצמיג אחרי מספר שונה מאוד של קילומטרים. אם הייתי צריך לנסח המלצה גורפת, כנראה שהייתי ממליץ על דרך החלטה הבאה:
- אם רואים את הפס הכחול – תחליפו
- אם הפרופיל נשחק משמעותית – תחליפו
- אם עברו על הצמיג כ-6000 ק”מ או יותר, ואתם מתחילים הרפתקה חדשה של אלפי קילומטרים הרחק מהבית – תחליפו, אבל תשמרו את הצמיג הישן בשביל רכיבות קרוב לבית.
כנס.י לקב’ הווצאפ השקטה של בייקפאנל:
שוואלבה לסיום – אנקדוטה
מקרה עם הצמיג הזה שבה החוויה הייתה דווקא פחות מדהימה, אבל לא באשמת המרתון פלוס. הלן טיילנית האופניים במשרה מלאה, המוכרת לקוראינו, גם היא השתמשה בצמיג זה בתחילת דרכה כרוכבת באוסטרליה. אבל למשאבה שבה השתמשה לא היה מד לחץ, לכן קבעה את לחץ הניפוח כמיטב יכולתה על ידי תחושה, שעדיין לא הייתה מכוילת. תוצאה היא שסבלה אין ספור פנצ’רים, והבעיה עם הצמיג הזה היא שהוא מאוד קשיח. אז אם כבר יש פנצ’ר, ואין כישורים מתקדמים בטיפול בצמיגים מהסוג הזה, תצטרכו לעבוד קשה. מאז הלן רכשה משאבה טובה יותר, אבל כל כך התאכזבה מהצמיג, שעברה… לגרסה פחות מוגנת שלו, ה-Marathon הפשוט, ומאז לא סובלת מפנצ’רים יותר.