לאחרונה נפטר אשר כשר ז״ל, אחרון יצרני האופניים הארץ ישראליים, מחברת חרש אופן. מותו מסמל את סוף עידן יצרני האופניים בישראל ואני יכול להתנחם בכך, שכל דגמי האופניים שיוצרו במפעל חרש אופן כולל הזוג האחרון שיצא מפס הייצור מוצגים ונשמרים במוזיאון האופניים.
תעשיית האופניים בארץ
תעשיית האופניים בארץ החלה את דרכה בלי ידע מוקדם, בדרך של ניסוי וטעייה. בהעדר תשתית ומסורת תעשייתית, התבססה תעשיית האופניים הצעירה על ידע שהביאו עִמם העולים החדשים מאירופה, שם עבדו בחברות הייצור הגדולות לפני עלייתם לארץ. העולים הכירו היטב את כלי התחבורה הזה מארצות מוצאם (בעיקר אירופה) ועיצבו, הלכה למעשה, את דגמי האופניים שיוצרו למען הקהל הישראלי על פי הסטנדרט האנגלי. הסטנדרט אמנם היה אירופאי, אך השמות והסמלים – עבריים.
בימים של טרום המדינה היו האופניים כלי התחבורה הנפוץ בקרב אוכלוסיית מעמד הביניים העירונית ובקרב אנשי ההתיישבות העובדת. מאחר שמכוניות לא היו בהישג יד, מילאו האופניים את מקומן והיו לכלי הרכב המוביל בקרב הילדים, בני הנוער והמבוגרים.
חרש אופן
חרש־אופן נוסדה בשנת 1950 על ידי מנחם גולדברג שייבא תחילה אופני “פיליפס” ואופנועי “אריאל” מאנגליה. ב־1951 נפתח המפעל לייצור אופניים. בספר הטלפונים של השנים ההן הופיעה כתובת המפעל כך: “מפעל חרש־אופן ליד ברזלית” (“ברזלית” היה מפעל לעבודות ברזל ידוע באזור התעשייה של פתח תקווה). כעבור זמן נקבע שם הרחוב והכתובת הייתה – רחוב שנקר אריה 7.
בתקופת השיא שלו ייצר המפעל 600 זוגות אופניים בחודש. הדגם הפופולרי ביותר היה אופניים לגבר במידה 28. בתחילת שנות ה-60, הוחל בייצור שני דגמים שהפכו במהרה לפופולאריים: אופניים לנשים בלי רָמָה ואופני ילדים. המפעל ייצר גם חלקי חילוף לאופניים לשוק הישראלי. מרבית חלקי האופניים יוצרו במפעל, אך ההרכבה עצמה התרחשה בחנות בתל אביב.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
עם השנים
בשנת 1962 החל לנהל את המפעל אשר כשר, שהיה נשוי לנכדתו של מקים המפעל, עדנה גולדברג. באותה עת נוסף לשם המפעל הסמל HOC (ראשי תיבות: Harash Ofan Cycle). את הסמל עיטר אריה האוחז את קצה האות H המוארכת, ודרכה עובר גלגל אופניים. העיטור הוצג תחילה בסמל מתכת ואחר כך במדבקה. השימוש בשם לועזי התאים להעדפת הקהל, שעדיין האמין כי זהו המדד לאיכות.
במהלך השנים ביקרתי במפעל בפתח תקווה מספר פעמים. אשר תמיד קיבל אותי יפה, הסביר לי על הכלים, מכונות היצור, חדר צבע ועוד על שלבי הייצור עצמו. בכל פעם דאג לצ’פר אותי, פה שלדת טנדם נדירה, פעם אחרת, כנפיים מקוריות או גלגלים. בשנת 2020 הוא סיפר לי שהוא עומד לסגור את המפעל, ומעמיד את הכל למכירה. אני ביקשתי ממנו שלטובת הדורות הבאים שיכין לי למוזיאון האופניים, את הזוג האחרון שיורד מפס הייצור. הוא נענה בחיוב ואפילו הכין לי תעודת מכר עם הצהרה כתובה כולל מספר שילדה, שאלה האופניים האחרונים.
המפעל נסגר
באוגוסט 2020, ממש לפני סגירת המפעל נסעתי לקבל את האופניים האחרונים. בימים שלאחר מכן ניסיתי להעביר למוזיאון את הכלים ומכונות הייצור אבל זה לא יצא לפועל. התנחמתי בעובדה שהצלחתי לאסוף את כל הדגמים שייצרו במפעל: אופני שוק, רוכלים, עבודה, טנדם, אופני גברים נשים וילדים. וכמובן התלת אופן הכחולים, האופניים האחרונים.
העובד האחרון
אחרי שאשר נפטר, בקשתי מקובי, העובד האחרון במפעל, שיספר לי על אשר.
״אשר בשבילי היה “מענטש”, בן אדם נדיר ויוצא דופן בעולם העבודה. איש של עבודה עברית ובעיקר אדם עם עקרונות. איש הגון והוגן. אני זוכר שהגעתי בפעם הראשונה ל”חרש אופן”, ראיתי מקום שהזמן כאילו עצר מלכת מבחינת כלי העבודה שבו ומיד התחברתי למקום והכי חשוב לאשר עצמו. אשר קיווה לצאת לפנסיה בגיל 90 אבל לצערי לגורל היו תוכניות אחרות והוא נאלץ לצאת לפנסיה מוקדם מהצפוי. אהבתי לשבת איתו מידי פעם במפעל ולשמוע את סיפור חייו המרתק. לא אשכח איך שהוא היה תמיד מזכיר לי שעד שהגעתי לעבוד איתו במפעל, הוא היה הכי צעיר בין צוות העובדים. אחרי שהמפעל נסגר שמרתי איתו על קשר והייתי מתקשר אליו בחגים ובימי ההולדת שלו. הוא מאוד חסר לי. יהי זכרו ברוך.״
עולם חדש
סגירת מפעל האופניים הישראלי האחרון חרש אופן, יחד עם מותו של אשר כשר ז״ל, מסמל את סופו של דור יצרני אופניים וחרשים שהולך ונעלם. זה המקום להזמין אתכם לכבד את זכרו של אשר כשר ז״ל ולצפות בדגמים שיצרו במפעל חרש אופן מקרוב, בסוכות, אני מציג אותם בתערוכת אופניים תוצרת ישראל, שתתקיים במוזיאון החאן בחדרה.
ברחבי המוזיאון יוצגו בין יתר האופניים הישראלים : מספר דגמים של חרש, אופני עבודה עם סבלים רחבים, תלת אופן לעבודה בשוק, אופני רוכלים , אופני גבר, אופני אישה עם רמה נמוכה ועוד.
מאת: אלון וולף
צילום: הדס אלדר, אלון וולף
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: