אנחנו ורוכבי ה HLC רוצים להאמין שהרוכבים הם אחרים, שהספורט הטהור תמיד מנצח, שהאדם הוא טוב ומוסרי בבסיסו, ובמיוחד בענף קטן כמו בתחום ה Bikepacking. אבל האמת הכואבת היא שבתוך קבוצה של 100 איש, יש סבירות לא רעה שימצאו כאלה שייקחו את התחרותיות צעד אחד יותר מדי או שיעגלו פינות. האם זה מה שקרה ב HLC 2018?
מאת: גיא חלמיש
HLC 2018 – על מה מדובר
ה HLC היא תחרות אופני הרים החוצה את ישראל בסגנון ה Bikepacking – המתחרים רוכבים לבד בד”כ, כשכל הציוד לרכיבה על האופניים, וחייבים לעקוב אחר המסלול שפורסם במלואו, ללא עזרה חיצונית. זה אומר שינה בשטח או בישובים לאורך המסלול, וגם מאמץ גדול. כדי לנצח צריך לרכוב שעות ארוכות ביום, לנהל משמעת רכיבה-מנוחה תובענית, ולשרוד את הקושי הפיזי והתקלות הרבות שיכולות להתעורר במרוץ קשה וארוך כל כך. המתחרים אמורים לבצע את המסלול במלואו, ברכיבה, ללא סיוע חיצוני, וכמובן ללא הקפצות ברכב.
השנה התחרות נתקלה בקשיי מזג אוויר והתנהלה בתנאים שהיו מהקשים בתולדותיה בני ה 5 שנים. כתוצאה מהבוץ בצפון, דילגו המתחרים דרומה לאילת ובחרו לעשות אותה מדרום לצפון.
על מנת לרכוב את המסלול הרוכבים משתמשים במכשירי ניווט GPS, של גרמין בד”כ, ובמכשיר עיקוב לוויני שנקרא “ספוט” המציג את הרוכבים על המפה ומציג לקהל את מהלך המרוץ והמיקומים השונים של המתחרים (וגם משמשים לאיתור וחילוץ במקרה הצורך).
תקציר האירוע ב HLC שמסעיר את קהילת ה Bikepacking
רוכב הגיע ראשון לקו הגמר, אולם המארגנים חשדו בקטע אחד ספציפי שכתוצאה מכשלים טכניים במכשירי הניווט (גרמין) והמעקב (ספוט), מקטע אחד בן כ 100 ק”מ אינו מתועד.
חוקי התחרות הם שעל הרוכבים לרכוב את כל המסלול. המארגנים כתבו באתר שיוכלו להתערב במידת הצורך לוודא תקינות – באמצעות בקרה עם קובץ הקלטה. זה נעשה רק שיש ספק וגם למי ששבר שיא או הגיע ראשון ואין על כך תיעוד בטרק לידרס – האתר בו רואים את מיקום הרוכב כפי שמשודר מהספוט.
היות והרוכב (יקי ארזי) לא יכול היה לספק את קובץ הרכיבה המלא שלו הוא נפסל. מארגני המרוץ זוהר קנטור ולימור שני (המארגנים את האירוע בהתנדבות) החליטו להעניק את הניצחון למרטין קונט- רוכב מחו”ל שהגיע לישראל במיוחד לתחרות.
חשוב לאמר: לא ניתן לאמר בוודאות האם הייתה פה רמייה. הפסילה, לפחות לפי העובדות – היא טכנית על שום חוסר היכולת להעביר הקלטה שתוכיח שהרכיבה תקינה. אבל יש כמה נסיבות שהובילו להחלטת המארגנים, וכתבה זו מציגה אותן. פנינו לרוכב כדי לשלב את עמדתו בצורה טובה יותר בכתבה ולברר את כל הדברים גם עמו, אולם עד למועד פרסום הכתבה הוא לא ענה לנו.
משתחררים מההתמכרות לפייסבוק. מצטרפים לערוץ הטלגרם שלנו: https://t.me/BIKEPANEL
שני מכשירים חודלים
גם הגרמין וגם הספוט הם מכשירים שאפשר לראות בהם, בגדול – אמינים. לא באמת ניתן לעשות מרוצים כאלה ללא מכשיר ניווט. הספוט נחשב כלי למעקב אחרי המתמודדים, בעיקר עבור חילוץ והצלה והקהל שצופה באירוע, ואילו מבחינה תחרותית וכהוכחת רכיבה על המסלול – מחשבון ה GPS הוא הקובע (גרמין).
אתר התחרות בטרקלידרס הנותן תמונה ברורה על מסלולי המתחרים. באתר הזה מתנהלים אירועי הבייקפאקינג העולמיים בתצורה דומה: הטור דויד, אריזונה טרייל והקולורדו טרייל ורבים אחרים, וגם ה HLC בישראל.
ל BIKEPANEL הגיעו הפרטים משני המכשירים של מתחרה ה HLC שנפסל בנקודה האחרונה בה הקליטו ופסקו ביחד. הרוכב נעלם מדף המעקב של הספוט ב 10:44 בלילה (10 דקות הפרש אפשרי בגלל מתכונת דגימת המיקום של הספוט) והופיעה שוב בשעה 6:28 בבוקר למחרת. הקטע הזה הוא קטע עליו מעידים רוכבים שמכירים את המסלול היטב, כמקטע קשה במיוחד, באורך של 99.3 ק”מ (ברמה”ג).
Spot: Point #621 received at: 10:44:25 PM (EEST) 05/05/18, Route mile 1326.4 km
מכשיר הניווט/GPS (גרמין):
בבדיקה נוספת באתר אחר שמקבל את המיקום דרך לווין- סיום ההקלטה מראה את המיקום והשעה, 10:44 בדיוק – והיא זהה בשני המכשירים: בדיוק על הכביש (נקודה שנחזור אליה בהמשך). מצב הסוללה בספוט היה טוב:
מדוע אין הקלטה מקובץ המכשיר החלופי ששימש לניווט בקטע הזה? זוהר קנטור מארגן המרוץ דיבר עם יקי ארזי להבין את עניין המכשירים. לדבריו, הגרמין שעבודתו פסקה או הופסקה בנקודה על הכביש הוא גרמין של חבר שהגיע אל הרוכב כתוצאה מהשבתת הגרמין המקורי שלו. בקטע המדובר, לאחר שלדברי יקי ארזי הגרמין של החבר פסק לעבוד עקב כך שנגמרו הסוללות (כך אמר לזוהר), הוא גילה שהמכשיר שהיה לו מתחילת המרוץ ואשר התקלקל, חזר לעבוד וכך ניווט בקטע הזה, אולם לא יכול היה להמציא את ההקלטה הזו.
“ניווטתי במס׳ מכשירים כשהאחרון היה גרמין 810. הגרמין 810 לא מקליט אוטומטי והאמת היא שגם לא חשבתי שאזדקק לכך…” כותב הרוכב שנפסל. “הספוט שהונח בכיס תיק הגב שידר לפרקים ולא ראיתי מתי הפסיק לשדר והנייד היה בכלל על זמן טיסה.”
אופיר שביט, אחד הפעילים בתחום הבייקפאקינג בישראל אומר: “המתחרים מביטים ב-trackleader כל כמה שעות כדי להבין את מיקומם ביחס למתחרים. איך (ארזי) לא בדק ב- 8 וחצי שעות האחרונות מה מצבו. אם היה בודק היה רואה שהספוט שלו לא משדר. קשה להאמין שהוא לא עצר לרגע ובדק זאת.”
בתמונה הבאה: האדום זה מסלול האירוע. הנקודות הן סימוני הספוט של ארזי. הקו הישר הוא החיבור בין הנק האחרונה בלילה לראשונה בבוקר (הקטע ללא הקלטת מכשיר ה GPS). צילום המסך מאתר טרקלידרס.
נקודת היציאה מהשטח אל הכביש
נקודת הכשל בה הפסיקה הקלטת המסלול ב HLC של ארזי היא במפגש עם כביש האספלט ברמת הגולן – ליד אליעד. זה צירוף מקרים שהעלה נורה אדומה אצל המארגנים: שני מכשירים הפסיקו לעבוד בפער של 10 דק’ (טווח הדגימה כאמור) בתחילת המקטע שהתברר כחשוד, בדיוק ביציאה מהשטח ובמפגש עם הכביש הראשי (המוביל, תאורטית כמובן, עבור מי שירצה לקצר או לעלות על רכב, ישירות לקו הסיום של התחרות).
יקי ארזי מצדו טוען: “רכבתי היטב ובהגינות לאורך כל המסלול, מהדרום עד הצפון במשך 9 ימים + 12 דקות”. בתגובתו בקבוצת הפייסבוק של הבייקפאקינג בישראל הוא כותב: “יצרתי פער גדול לאורך כל התחרות והובלתי על פני מתחריי (כשסיימתי הפער ביני לבין המתחרה השני היה 196 ק״מ, בזמנים זה התבטא בכ- 34 שעות!)”.
בתמונה הבאה: בנקודה זאת נגמרו הסוללות לגארמין איתו ניווט למעלה מ 1200ק”מ ומכאן עבר לדבריו, למכשיר ניווט שהיה תקול עד נקודה זו ושלגביו אין הקלטה ותיעוד.
במקטע הלא מתועד – מהירות גבוהה
מי שעוקב אחרי מרוצים כאלה יודע שלאחר כמה ימים ראשונים ניתן לזהות דפוס פעולה קבוע של המתחרים: מה המהירות הממוצעת של כל רוכב ומה דפוס המנוחה והעצירות שלו. והשינויים על המפה אינם פתאומיים בד”כ. רוכב של 12 קמ”ש בממוצע לא הופך פתאום לרוכב של 17 קמ”ש בממוצע, במיוחד לא בתחרות רב יומית על מאות קילומטרים מתישים.
במקטע המדובר הרכיבה שנפסלה היתה בלילה, בסוף מרוץ קשה של ימים ולילות ארוכים, במצב בו כל אדם, גם מקצוען בתחום נמצא בקצה גבול היכולת שלו. המקטע נחשב איטי: מלא בגדרות בקר שעוצרים לפתוח, במגמת עליה מדרום הרמה לצפונה. דווקא שם החלה רכיבה במהירות של עשרות אחוזים מהר יותר ממהירותו הקודמת עד לאותה נקודה. זה הפוך לגמרי מהדפוס האופייני של ירידה חזקה בביצועים למי שמושך לילה לסיום ורוכב למעלה מ 24 שעות. זוהר קנטור מספר על ירידה לקצבים של קרוב להליכה במצבים האלה אותם חווה כמה פעמים כשהתחרה לאורך ארה”ב וב HLC בעצמו.
אופיר שביט בקבוצת ה Bikepacking כותב: “אם נסתכל על הנתונים של יקי ושל חנוך (וידוע מי מבניהם רוכב מהיר יותר), נראה את הנתונים הבאים:
- חנוך עבר את הקטע הזה ב- 9 שעות ו- 36 דקות כאשר הוא עשה יותר מחצי ממנו באור יום עם מכשיר ניווט ויחסית עירני (ישן כמה שעות קודם לכן).
- הנתונים של יקי הם: 7 שעות ו-40 דקות, בלילה ואחרי יותר מ-24 שעות ללא שינה. כלומר שעתיים יותר מהיר מחנוך!
אם נבחן את 70 הק”מ שלפני אלעד (שבו התחילו השאלות) כלומר מהישוב רמות נראה שחנוך עשה אותו בשעתיים יותר מהיר מיקי וזה על מרחק יותר קצר.”
ההסבר של ארזי למהירות החריגה במקטע המדובר: “את הקילומטרים האחרונים עד לסיום רכבתי כל הלילה. מזג האוויר הקריר הקל על הרכיבה, האופניים כבר מזמן התרוקנו מאוכל והיו קלילים והייתי נמרץ, חד ונחוש לסיים את האתגר. הספוט שהונח בכיס תיק הגב שידר לפרקים ולא ראיתי מתי הפסיק לשדר והנייד היה בכלל על זמן טיסה.”
שאלת המניע
חלק מהתגובות והשיח בקרב עוקבי ה HLC הוא סביב המניע. לטעמי זה הדיון הכי פחות רלבנטי. מניעים פסיכולוגיים קשה להעריך מבחוץ. מה שנראה למישהו אחד כניצחון יכול להיחשב בעיני המנצח עצמו ככישלון או אי עמידה ביעדים. לפעמים יש אילוצים חיצוניים שאנחנו לא מכירים או פשוט נקודת שבירה פסיכולוגית אחרי כל כך הרבה ימי מאמץ קיצוני, וללא שינה. ההשפעה של תחרותיות, העדר שינה, ומאמץ פיזי קשה כל כך יכולה בקלות לגרום, ברגע של משבר, גם לרוכבים החזקים ביותר לרצות לחתוך לסיום. זה לא כל כך משנה, ולכן האם יש טעם בהתנהגות כזו או אחרת של אדם אינה רציונלית וללא מידע אין טעם לעסוק בה.
השאלה החשובה היא האם הפסילה היתה ראויה. ברמה הטכנית – מאחר ולא סופקו ההקלטות יש למארגנים קייס יציב. יש לנו עוד עדויות במערכת על עוד היבטי התנהלות שבחרנו לא לפרסם. יחד עם זאת, חייבים להדגיש שלא ניתן לאמר בוודאות שהרוכב רימה כי למיטב ידיעתנו אין עדות ראיה לכך, ולכן לא זאת טענת הכתבה הזו. יש ספקות, יש פרשנויות של רוכבים שונים בקהילת האופניים לכאן ולכאן, ויש דיון פומבי ער, רגשי וארוך מאוד בקבוצת הפייסבוק של הז’אנר והכתבה מביאה את התקציר שלו.
למה זה חשוב?
תחרויות ה HLC והבייקפאקינג נשענות על אמינות אישית ועל חברות, שכן אין שופטים בשטח באירועים האלה. הדבר האחרון שעולם האופניים הישראלי צריך הוא- שלא רק שבקושי יש אירועים, הם גם יאבדו את הלגיטימציה שלהם כאמינים. אם זה יקרה, מוטב לרכוב בכיף עם חברים.
אורי סקוט שרכב 700 ק”מ עד ירושלים אומר: “אני דואג ל HLC בשנים הבאות: אם יוכשר השרץ היום, חוקים יהיו משהו נמס לגמרי מחר. זו תחרות קשה, וחלק מהעניין שלה זה לעמוד בחוקים. אני עשיתי את ה North Island Trail בסקוטלנד- תחרות קשה מאוד, עם מזג אוויר קיצוני (11 ימי גשם מתוך 14) וגם שם פוסלים, כיוון שהחוקים הם חלק מהמסגרת. אי אפשר להכשיר שום דבר כזה כי זה מדרון מאוד חלקלק, ומשום שהתחרות מאוד מאוד קשה הוא הופך להיות חלקלק עוד יותר! בכל נקודה בזמן בתחרות כזו אתה יכול למצוא דרכים לעגל פינות: לקבל עזרה, לקבל אוכל, ולשאוב מים ממישהו, ולנסוע על דאבל ולא בסינגל שהוא צמוד לציר…”