שאלתם את עצמכם פעם, איך זה להיות בתוך תוכנית אימונים מחייבת? ארבע שנים עברו מאז שגיא חלמיש מייסד ועורך הפאנלים בייק, ראן, אאוט, פיט התאמן ברצינות לקראת משהו – זה היה טריאתלון אולימפי. כעת איירונמן 70.3 מחזיר אותו לתוכנית אימונים מסודרת ואינטנסיבית ובסדרת הכתבות הבאה הוא יכניס אתכם לחוויה.
להשלים עם הבינוניות
האמת היא שבד”כ אין לי סיבה טובה להתאמן בתוכנית אינטנסיבית מאוד לקראת תחרויות. אני לא עף על אורח חיים סגפני שמנטרל כל אופציות אחרות בשם תוכניות אימונים קשיחות. אני לא אוהב לצאת לאימון כשלא בא לי לצאת לאימון. אני אוהב את הספורט זורם לי בחיים בכיף, לא כמשימה. לכן אני לא רציני כמתחרה.
לפני ארבע שנים אחרי 3 חודשים בלבד באימוני טריאתלון והגעתי לשיא שלי 2:17 בטריאתלון אולימפי גן שמואל (מקום ראשון גילאי 45-50). וגם זה רחוק מהפוטנציאל וללא ספק יש שם עוד כמה דקות להוריד – שלושה חודשים זה לא רציני בשביל להביא את עצמך לשיא היכולת, אבל זה הספיק לי כדי להתיישב על פודיומים ברמה התחרותית בארץ וגם לגרד את כל העור מהרגליים, להשחק ולפרוש. אין מה לעשות, שלושה חודשים זה המקסימום שאני מסוגל למשוך בתוכנית אימונים רצופה ולכן לא תראו אותי בפוזיצית הפודיומים. כדי לשהות שם צריך אורח חיים תחרותי במשך שנים, הרבה יותר מ6 שעות האימון השבועיות שלי. לא ניתן להציץ לתחרותיות בקטנה לשלושה חודשים אחת לארבע שנים ולהצטיין – צריך לחיות את זה לאורך שנים. כדי שאתחיל את כל המסע הזה אני חייב להשלים עם העובדה שלא אהיה מהיר. שאהיה בינוני.
אז למה בכל זאת חצי איירונמן?
פשוט כי התחרות של חצי האיירונמן הוכרזה ותתקיים ב12/11 בטבריה, בדיוק כשהחל לדגדג לי להיות בכושר. מעולם לא עפתי על הרעיון של איירונמן מלא מהמון סיבות, אבל חצי? חצי זה רק אולימפי ועוד קצת. חצי זו אחלה מטרה לאנשים עם פרופורציות שיוצאות משגרה רק מדי פעם. לכל מי שרוכבים ממילא 100 ק”מ בסופ”ש, למי שמתאמנים ורוצים לבנות את המתח והכיף עם אנרגיות וכושר לקראת נקודת פיצוץ ממוקדת פעם אחת בשנה. בשלושה חודשים הקרובים אני אגיע רק למה שאני יכול להגיע בשלושה חודשים, שחררתי… אעשה מה שאפשר. פודיום לא יהיה, אבל הנאה וקפיצת מדרגה בכושר? בטוח יהיו!
חוזר לבריכה
כבר 4 שנים לא שחיתי, אבל המים הם חלק ממני: מגיל 6 התאמנתי בקבוצת שחיה, מגיל 13 בכדור מים. אני אוהב גלים וים סוער וזה מעלה לי זכרונות של כניסה לגלים כילד עם אבי, גלשתי גלים ורוח ברצינות רבה די הרבה שנים, ואני חי שם טוב עם הזרמים והבלגן. 4 שנים בלי שחיה והתחלתי להרגיש את הרעב הזה לתחושת המים הנפלאה. חוויה של תנועה חופשית כשרק אתה מוביל קדימה כמו חץ מכונס בנשימות קצובות.
הכניסה הראשונה לבריכה אחרי תקופה ארוכה כל כך הייתה פשוט מדהימה ומעוררת. אני כל כך שמח על ההחלטה לחזור לפה, וכמו רכיבה על אופניים לא שוכחים. התנועות המוכרות לא השתנו, רק השרירים נחלשו. ליתר דיוק כ 15 שניות חלש יותר ל100 מטר טיפוסי בתוך אימון ארוך (1:42 בערך). אבל התחושה שווה את המאמץ. נראה לאן נגיע בשלושה חודשים. על הדרך גם אבדוק את משקפי השחייה של Huub שמייבאים we-tri.
חוזר לריצה
כספורטאי הריצה עבורי היתה תמיד הדבר הזה שאין ברירה לעשות אותו כשרוצים לעשות טריאתלון. אבל כמאמן ראנפאנל אימון אישי התאהבתי בריצה. ריצה היא ספורט נפלא ורחב מיקוד, כלומר מתאים לכולם. היא מאפשרת לכל אחד להתאמן קצת ולצאת אל השדות, הסינגלים והטבע.
את הורדת הזמנים המשמעותיות אני מקדם כל הזמן אצל המתאמנים שלי. אני רואה כל הזמן אצלם עד כמה אפשר להשתפר כשמתאמנים נכון: מלא! המתאמנים שלי מורידים עשרות שניות לקילומטר לפעמים. נקודת המוצא שלי בטסט שעשיתי (מהו טסט ריצה) די הפתיעה אותי לטובה: 4:23 ד’ לק”מ על דופק 169. משמעותו: זה קצת מהר מהסף הלקטי שלי בנקודת המוצא. לא מאוד מהיר, אבל גם לא ממש איטי.
יש לי שתי נקודת תורפה בריצה: הראשונה היא העדפת האופניים שכמעט תמיד גוררת הפחתת ק”מ ואימונים מהריצה, ולכן מעולם לא הייתי באמת מצטיין בתחום. הדבר השני הוא חוסר היכולת להתגבר על העור העדין שלי בכפות הרגליים. זו תופעה מתסכלת בה ברגע שהתחלתי לייצר קילומטרז’ משמעותי ולהשתפר, גם השלפוחיות “השתפרו”, וכך בכל פעם שבניתי מרחקים שבועיים, הייתי מתקדם ביכולת ואז נסוג אחורה לשבועיים של החלמה, מתקדם ונסוג. נראה אם שד השלפוחיות הזה יצא מהבקבוק גם הפעם, כי אם כן, זה יכול לחסל את כל התקוות בקלות רבה. כשיש לך שלושה חודשים בלבד, אין לך שבועיים לבזבז כל פעם על הפסקה והתאוששות ממנה.
אופני Felt ואימונים עם We-tri
את האופניים הפרטיים שלי מכרתי אחרי הפרישה מטריאתלון לפני 4 שנים… מה עושים? התשובה פשוטה: מבחן נג”ש תחת הסלוגן המוכר “אוי קשה לבחון אופני קצה”! דודי כהן וניר וורון מנהלים את מרכז הטריאתלון we-tri – חנות וייבוא של אופני Felt שטריאתלון זה הקטע העיקרי שלהם, ויש שם גם את מותג השחיה הבריטי Huub (משקפות, חליפות חורף וכו’), מרכז טריינרים ועוד. דודי הוא גם מאמן אנשי ברזל עם תוכניות אישיות, וזה אחד השירותי שהוא נותן במרכז, הוא יאמן אותי לקראת התחרות.
גולת הכותרת פה היא מבחן אופני הנג”ש של FELT שאני אבצע לקראת התחרות ואתחרה איתם גם כן. מדובר בדגם הטריאתלון IA עם מערכת פשוטה של שימנו 105 אולם עם שדרוג בגזרת הגלגלים – לרחבי הפרופיל שמגיעים עם הדגמים היקרים יותר (אפשר להניח שכל מי שקונה אופניים כאלה ישקיע גם בשדרוג לגלגלים אווירודינמים). על האופניים אכתוב לפחות שתי כתבות – ראשונה אחרי כמה רכיבות ראשונות עם הצגת המוצר המרשים הזה, ושנייה לאחר קילומטרז’ ראוי וחוות הדעת המלאה.
נקודת הפתיחה בנג”ש: רכיבה של 80 ק”מ עם האופניים במהירות ממוצעת של 34 קמ”ש ודופק בין 140-150, כולל חימום, שחרור ומנהלות וגב כואב משעתיים ו17 דקות על תנוחת איירובר. יש עוד שיפור לעניין שצריך לייצר ובעיקר אם ארצה לרוץ חצי מרתון אחרי כזה דבר כנראה שאת הדופק אגביל ל 130-140. כעת נותר לשפר מהירות עד כמה שאספיק בשלושה חודשים האלה בתוך סד הדופק הנמוך יותר.
יוצא לדרך
יש לי בדיוק שלושה חודשים להתאמן לאיירונמן 70.3. מעט מאוד. נכון שאני לא מתחיל מאפס באופניים, אבל כמעט מאפס בשחיה ובריצה (מבחינת הכנה ואימונים לפני שהתחלתי). בעיות חדשות נכנסות תוך כדי התהליך- הקורונה מתחילה להתקרב, הבריכות קיבלו הגבלות חדשות והבידודים מתחילים להתרבות מסביב… האם יהיה אירוע נורמלי בנובמבר?
שלושה חודשים זה זמן קצר, כמעט המינימלי ביותר שניתן לשפר בו משהו מבחינה פיזיולוגית וכדי לעשות משהו טוב, צריך כמה וכמה מחזורים של שלושה חודשים. אבל החלטתי לזרום ולפנק את עצמי עם חווית אימונים קצת יותר מחייבת ממה שהייתי בה עד היום. מאחל לעצמי תקופה ללא תקלות והשלמת היעד- אני מתכוון להנות מכל רגע!