בתחילת שנת 2016 הציע לי המכנופאן יובל שוסטר הצעה שלא ניתן לסרב לה: מה דעתך שנשפץ שני זוגות אופני כביש ממוזיאון האופניים ונטוס אתם לאיטליה להשתתף במירוץ L’eroica, מרוץ הוינטג׳ השנתי בטוסקנה על דרכי עפר? נשמע מטורף, עניתי. אבדוק, ואחזור אליך, שיחקתי אותה hard to get אפילו שכבר ידעתי שאני בפנים.
מאת: אלון וולף, מוזיאון האופניים
תמונות: אלון ויובל
השלב הבא היה לחפש את כל האינפורמציה שאפשר למצוא ברשת. גוגל, יו טיוב, בלוגים, תמונות, כתבות וכניסה לאתר התחרות. אחד הדברים שלמדתי היה שהשם L’eroica ניתן למירוץ בגלל שהוא קשה והרוכבים אותו נחשבים לגיבורים. בנוסף הוא מתקיים כבר משנת 1997 והשנה מציינים את הפעם ה 20 בנוסף הפופולריות שלו גדולה וכבר נפתחים מרוצים בעוד מדינות כמו אנגליה, ספרד, ארה״ב ואפילו יפן . אני מעוניין הודעתי ליובל, רק צריך לבחור תאריך, להירשם להגיע למוזיאון ולבחור אופניים.
הקריטריונים של L’eroica לאופניים
לפני שבוחרים, צריך להבין שהאופניים חייבים לעמוד בכמה קריטריונים חשובים:
שנת היצור צריכה להיות לפני שנת 1987. אסור לרכוב על אופני הרים. צריך שילדות כרומולי, כבלים עליונים בברקסים, ידיות מנופים בצידי השילדה או הסטם. פדלים ללא קליטים, לא חובה קסדה. אסור להגיע עם שילדות ומזלגות מקרבון, חובה 32 שפיצים בגלגלים, אסור דיסקים, אסור ביגוד שמפרסם מוצרים. רצוי לבוא לבושים ברוח התקופה: בגדי רכיבה, קסדות ונעליים של פעם. מומלץ שפמים, פאות ומראה וינטג’. לתחרות יש תקנון מלא ואפילו שופטים שסוקרים את האופניים ובודקים לפני הזינוק.
L’eroica הנה אנחנו באים – בחירת האופניים
בשלב הבא אני ויובל נפגשנו במוזיאון האופניים כדי לבחור אופניים. מבין עשרות זוגות הכביש וינטג’ התחלנו לצמצם את הבחירה ולפסול זוגות שקודם כל לא מתאימים במידה, לאחר מכן בחרנו כאלה שיוצרו לפני שנת 87, היה חשוב שהמערכות יתאימו לתקנון: מנופים בצדדים, ברקסים שהכבלים בהם יעברו מלמעלה.
בשלב הזה אני כבר ננעלתי על אופני הקולנגו מאסטר כחולים משנות ה70, שהייתי קשור אליהם, כי היו אחד מהזוגות הראשונים במוזיאון. הם איטלקיים והתאימו לכל הקריטריונים. יובל נידלק על אופני הולדסוורף יפיפיים שגם התאימו, אבל הוחלפו בהמשך באופניים מאוד מפתיעים.
השיפוץ ההחלפה והכנת האופניים ל L’eroica
את השיפוץ הקולנגו שכלל את פירוק החלקים,ניקוי, החלפת כבלים, בניית הגלגלים מחדש ותיקון הליקויים החלטנו לעשות אצל יובל ביד חנה. אחרי מספר ימים, יובל התקשר אלי נרגש ואמר: אתה לא מאמין איזה אופניים הגיעו אלי לתיקון לאחר שהיו בדרך למזבלה! אופני פיג’ו יפהפיים, שתוך כדי תיקון וניקוי מצאתי עליהם קוד מתחרה ממתכת. המערכות המוזהבות שלהם סיקרנו אותי וגם הקוד. הכנסתי לגוגל והגעתי לרוכב הצרפתי ג’ק אקסלסן – רוכב מקצועי צרפתי שזכה בכמה קטעים בטור דה פראס ובעוד תחרויות. כנראה, אלה האופניים שלו! בכל מקרה, מי שהביא אותם לתיקון ראה שהתלהבתי מהם והשאיר לי אותם במתנה. אני רוצה לרכוב איתם בל L’eroica פסק יובל.
הכנת האופניי הפז’ו כללה פירוק, ניקוי, גירוז, החלפת כבלים, סרטי ליפוף, הוספת מוט אוכף ואוכף חסרים, החלפת פריילופ, 12-21, ל13-28, כדי שהיחסים יהיו יותר נוחים. כל השאר הוא מקורי. הצמיגים המקוריים הוחלפו לצמיגי טובולר של TUFU(באדיבות בייקטק שתרמו אותם וזה המקום להודות לאייל ארצי) ב 4 הצמיגים הכנסנו חומר נגד פנצ’רים. וכל אחד לוקח עליו צמיג ספייר.
ערכת המתחרה
הכנת הציוד והביגוד לקראת L’eroica
אחד מהסעיפים בתקנון התחרות קובע שצריך להתלבש ברוח התקופה. במוזיאון האופניים יש לי מזוודה מלאה בחולצות, מכנסיים וחליפות של פעם שנתרמו למוזיאון. בנוסף לכך, במחלקת אלופי ישראל יש לי ארון תצוגה עם הנעליים, החולצות והקסדות של אותם אלופים. אבל מה לעשות רוב האלופים לא היו גבוהים. ואני מטר שמונים.
אני בחרתי בחולצת נבחרת ישראל משנת 1979 של אלוף ישראל נגד השעון – אמיל אנטנברג, שכרגע מתגורר בחו”ל ועימו אני בקשר. חולצת אריג נעימה בצבעי דגל ישראל. כפפות וינטג’ קניתי באיביי, כמו כן גם בקבוק פח עם פקק שעם וקשית. יובל החליט ללבוש חולצת אריג אדידס, כפפות וינטג’ וקסדה עשויה מעור.
נרשמים ומתחילים להתאמן!
תוך כדי קריאת ההיסטוריה של התחרות למדתי, שהמירוץ הייחודי הזה הפך עם השנים לפסטיבל שלם. הוא מתקיים כבר משנת 1997 והשנה מציינים את הפעם ה 20 . הפופולריות שלו גדלה וכבר נפתחים מרוצים בעוד מדינות כמו: אנגליה, ספרד, ארה״ב ואפילו יפן. בהתחלה,אחת המטרות הייתה לשמור על דרכי העפר הישנות של הרוכבים, למנוע את יציקת האספלט וזה עבד. המסלולים והסימונים נשמרו. הרכיבה היא על דרכי עפר וכורכר ישנות. המסלולים מתחלקים לכמה מרחקים: מ46 עד 209 קילומטר. אנחנו בחרנו במרחק של 115 ק”מ גם מאתגר ודורש מאמץ וגם מבטיח שנספיק לטיסה למחרת. אגב, כל נושא הרישום מאתגר במיוחד, מכיוון שכל הטפסים והאינפורמציה כתובים באיטלקית. הדרך שלי להקל על כל הנושא היתה פשוט להזמין חבילה שכוללת מלון, הרשמה וערכת משתתף שתחכה לנו על המיטה.
אי אפשר להגיד שהתאמנו ביחד באופן מסודר ולא היתה לנו תוכנית אימונים. אני מדריך רכיבה ורוכב שטח הרבה שנים, אבל מרכיבת כביש אני די מתרחק. לכן הרכבתי אופני גראבל ואיתם התאמנתי, כדי לתרגל את הזויות ואת הטכניקה על דרכי עפר. יובל רוכב ותיק התאמן במועדון הגראבל. רק יומיים לפני הטיסה יצאנו ביחד לרכיבת נסיון לטובת הכנות אחרונות, בדיקת מערכות וכיוונים שונים.
רומא אנחנו מגיעים
הטיסה עברה בשלום, אספנו את תיקי האופניים ויצאנו לאסוף את הרכב השכור. אני די חששתי מהקטע כי הרכב שהזמנו היה פיאט פונטו (זה מה שנשאר). מהסיבה הזו בתיק האופניים ארזנו בנוסף, מתקן אופניים, מה שהתגלה מאוחר יותר כמיותר, כי במשרד ההשכרה קיבלנו בתוספת כספית קטנה. רנו מגאן סטיישן. אוטו גדול יותר, שבו נכנסו שני התיקים.
במלון כבר חיכתה לנו ערכת ההרשמה מפנקת בסטייל איטלקי, שכללה בנוסף לצמיד ולמספרי המשתתף שלל פינוקים: בקבוק יין, עוגיות, עוגה, קפה, לוח שנה, פוסטר ועוד ועוד.
לאחר שהרכבנו את האופניים, יצאנו לסיור בכפר ובהמלצת המקומיים אכלנו פיצה במסעדת ברברוסה המצויינת.
יריד האופניים הגדול
ביום שבת העמסנו את האופניים ויצאנו לכפר התחרות – גאיולי, שם נערך הפנינג ויריד אופניים.
במרכז הכפר התגלה מראה מדהים! עשרות רבות של דוכנים עם כל מה שאתם יכולים לדמיין בתחום האופניים, בעיקר וינטג’. לאספן כמוני זה גן עדן, כל מה שאני אוסף שנים במוזיאון מרוכז במתחם ענק, אלפי מוצגים בכל הגדלים, הצורות והצבעים למכירה.
אופניים לגברים, נשים וטף, שילדות אופניים, כידונים, מזלגות, כלים, פנסים, פעמונים, בגדים והרשימה היא אין סופית. המוח שלי התפוצץ מאינפורמציה, אז החלטתי בשלב ראשון פשוט לעבור דוכן דוכן ולצלם.
אחרי שסיימתי לצלם, המשכתי להסתובב שם במשך היום, כל פעם קונה פריט אחר. מבטיח לעצמי כמו בקזינו, להשתמש רק בסכום מזומן קבוע מראש. בלי לערב את כרטיס האשראי. הרי אין לזה סוף. הסכום שקבעתי נגמר מהר מאוד. לכן הייתי חייב להגיע דחוף לכספומט הגואל. באירוע כזה שנערך פעם בשנה כל הכפר מתגייס, אלפי רוכבים מגיעים מכל העולם. החנויות והרחובות מקושטים, התושבים מתחפשים עם הביגוד המסורתי, עשרות דוכנים מציעים מאכלים איטלקיים מסורתיים, הרבה יין, נקניקים, פיצות, פסטות, ואנחנו לא הפסקנו לאכול. הרי למחרת רוכבים כל היום, שורפים קלוריות, לכן לא מתחשבנים.
בערב חזרנו למלון עייפים, אך מרוצים. זה לא מנע מאיתנו לצאת בערב לארוחה במסעדת הפסטה המומלצת בכפר ושוב היה תענוג.
יום התחרות
ביום התחרות התעוררנו מוקדם, לבשנו את בגדי הרכיבה של פעם, העמסנו את האופניים. אכלנו ויצאנו בחושך לכפר התחרות ולנקודת הזינוק. אחרי 40 דקות נסיעה בערפל, חושך וטיפטוף. הגענו לכפר התחרות – גאיולי. הבעיה היתה שבמקרה עוד כמה אלפים עשו את אותן פעולות – כל הכפר היה מפוצץ במכוניות והשוטרים כיוונו אותנו לנקודה הכי גבוהה בכפר. שם במזל, מצאנו מקום חניה פנוי. הדרך לקו הזינוק היה בירידה תלולה חלקלקה בחושך, סוג של חימום. לאחר שהגענו השופטים החתימו את פנקס החותמות ויצאנו למירוץ.
המירוץ
בניגוד לתחרויות שהשתתפתי בהן בארץ כמו האפיק, סובב סדום ועוד. כאן היה מדובר יותר ברכיבה מסורתית – מסע, אתגר ופחות בתחרות. לכן הזינוק הוא רגוע, כל אחד מגיע ומזנק בזמן אחר. באיטליה המירוץ מתקיים כבר משנת 1997 והשנה מציינים את הפעם ה 20. בנוסף הפופולריות שלו גדולה וכבר נפתחים מרוצים בעוד מדינות כמו אנגליה, ספרד, ארה״ב ואפילו יפן.
מאות רוכבים מילאו את השבילים והגבעות כל אחד עם האופניים המיוחדים והביגוד וינטג’ שלו. המסורת רבת השנים של הרכיבה באיטליה באה לידי ביטוי בעשרות דגמים וחברות אופניים מקומיים ופחות מוכרים לצד קלאסיקות איטלקיות כמו: קולנגו, בוטיקיה, פינרלו, ביאנקי ועוד. לאט לאט מסלול האספלט ביציאה מהכפר הפך לדרך אפר, כורכר בקיצור גראבל. כשהגענו לבית הקפה הראשון שנקרא איך לא “קפה L’eroica” שתינו קפה ועלינו בדרך תלולה מסומנת בנרות משני צדדיה שסימנה: עד עכשיו שיחקתם!
מעכשיו מתחיל טיפוס של קיר ארוך שיחזור עוד הרבה פעמים. הטיפטוף יצר גם בוץ חלקלק,אתגר שנוסף לכך שהברקסים לא ממש עוצרים. כל עצירה דרשה ממני הפעלת כוח רב. בעליות הבעיה היתה אחרת, ההילוך הכי קל, לא היה באמת קל. אבל ככל שהתקדם היום האור עלה ,פסק הטיפטוף והראות השתפרה. אז התגלו הנופים המדהימים של צפון איטליה וטוסקנה. היערות, הגבעות, הכרמים הרבים, הכפרים העתיקים. כל אלה השכיחו ועלו על כל הקשיים. תוך כדי רכיבה יכולת לשמוע ולראות רוכבים ממגוון מדינות בתוך ומחוץ לאירופה, יפן ארה”ב, קנדה ועוד. ההפסקה הראשונה נערכה לאחר כשעתיים במסעדה שסיפקה אוכל ושתיה כמו עוגות, פיצות קפה ועוד. הרכיבה התאפיינה בעליות רבות וירידות פתלתלות, כמעט ולא היתה רכיבה מישורית המצב הזה גרם לכך שלא היה צורך בהחלפת הילוכים מרובה.
במעביר והשיפטר השמאלי לא נגעתי. רוב הרכיבה נעשתה על ההילוך הכי קל לטיפוס, לעומת העברת שניים שלושה הילוכים מאחור בירידות התלולות. ההפסקה הבאה נערכה ביקב על ראש גיבעה. עם נוף מדהים . שם גם היתה תחנת החתמה. במקום נפרסו דוכנים עם יין ,עוגות, סנדביצ’ים טעימים עם נקניקים ופסטרמות. מי שחילק את הכיבוד, היה מחופש בלבוש המסורתי המקומי.
תחנת ההחתמה הבאה סימנה כבר את מחצית המרוץ. 60 קילומטר כבר מאחור. גם כאן נערכה סעודה כיד המלך. עם בשר מרקים קינוחים ועוד. במקום היתה גם סדנת תיקונים ובעיות טכניות. למזלנו לא היינו זקוקים לה. עד עכשיו מזג האוויר נוח, הנוף יפה, האופניים עומדים במעמסה והמשכנו לפדל.
הרכיבה המשיכה. אך מכיוון שאני חזק בעליות ויובל בירידות, אז מאמצע המסלול כל אחד המשיך בקצב שלו. מזג האוויר היה הפכפך – מעונן חלקית, לפעמים שמש לפעמים טפטוף, אבל הנוף נשאר מדהים כל הדרך. ככל שהסיום התקרב נכנסתי לעוד ועוד כפרים שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות, שירה וריקודים. וכך במוד חיובי המשכתי עד שהגעתי לקו הסיום. שם קיבלתי חותמת אחרונה ומדליה. בנקודת הסיום התקבצו הרוכבים של כל הקטגוריות ונערכה מסיבת ריקודים, תזמורת, הרבה יין, בירה ואטרקציות.
, חזרנו למלון. ארוחת סיום במסעדת ברברוסה. למחרת אריזת האופניים. נסיעה לשדה וטיסה הביתה.
סיכום החוויה וסיכום אמצע החיים
שעות הרכיבה הארוכות גרמו לי להמון הרהורים ומחשבות. עברתי על כל 47 שנות חיי, בית ספר, צבא, לימודים. מאין סיכום אמצע החיים. מי היה מאמין שבשנת 1995 הייתי מחוסר הכרה חודש מחובר ל 14 מכונות לאחר שכל המערכות בגוף הפסיקו לעבוד, בעקבות מלריה פלציפרום? מחלה קטלנית שחטפתי מעקיצת יתושה במהלך עבודה בניגריה. הרופאים לא נתנו לי סיכוי וכבר קראו להורים להיפרד. אבל כנראה שאלוהים היה לטובתי ולימד אותי שיעור חשוב. שהחיים קצרים! שצריך להגשים חלומות, ליהנות, ולמצוא את הייעוד בחיים.
על אף הפגיעה והשיקום הארוך, הקמתי משפחה, בחרתי בעיסוק שאני אוהב, אני חי ונושם אופניים, הקמתי את מוזיאון האופניים לפני 8 שנים. יש לי חברה מצליחה להדרכת טיולים והשכרת אופניים. והנה עוד מעט אסיים את ה L’eroica באיטליה. זה לא מובן מאליו ויש לי עוד הרבה חלומות להגשים.
מומלץ ביותר, היה גדול, חוויה מיוחדת, ללא ספק אעשה את זה שוב, אולי בארץ אחרת. תודה לאישתי רננה ולבתי אלה על התמיכה. ליובל שוסטר על הרעיון, העזרה והביצוע.
תודה לכם שקראתם עד פה!
מאת: אלון וולף, מוזיאון האופניים
תמונות: אלון ויובל
