וידאו: מבחן KTM Scarp MT - אופני מרתון עם הילוכים אלחוטיים של SRAM
מהירות אבזור מגניבטווח שימושיות רחבהילוכים אלחוטיים יסובבו ראשים
לבעלי הדירות- לא לשוכרים…צבעי שחור כתום בלבדנעילת שני מצבים
91%Overall Score
סקסאפיל90%
קטעי דיווש ועליות95%
ירידות ושיכוך90%
סיבובים ומשחקים90%
אבזור וחלקים - סמיילי עם עיני לבבות95%
תמורה למחיר85%
Reader Rating 18 Votes
56%
כפי שמסופר באגדה על מלחמת פרס יוון 440 לפני הספירה – פידיפידס רץ 42.2 ק"מ לאתונה אך עם הגעתו לפאתי העיר התמוטט ומת. האגדה מספרת שניתן היה לזהות מעין הרץ לפי קעקוע באזור הירך שלו עם שתי אותיות לטיניות: MT, המסמלות את העיר אליה שייך הרי היא מרתון.
טוב, לא באמת היה קעקוע, אבל כוונת המשורר האוסטרי שהוסיף צמד אותיות MT על האופניים ברורה: ספינת הדגל של עולם הקרוס רייס של KTM, דגם ה-Scarp המצליח, מכוונת לייעוד ברור: מרתון!
בוחן ווידאו: יוג׳ין לויט צילום סטילס ורחפן: עופר עברי
KTM
כחברה כבר דוהרת הרבה שנים, ואת צבעה העיקרי הכתום ניתן לראות בשליטה מצויינת על כבישי ארצנו עם מכונות רועשות היונקות אוקטן כזה או אחר, אך לא רק: את ליין הביסיקלטות החבר'ה באוסטריה התחילו לייצר בשנת 1964. עיקר הפעילות התמקדה ביבשת אירופה ורק לפני חמש שנים האוסטרים שלחו פרשי מכירות ופתחו מוקדים חדשים בארה"ב, אנגליה וכיום מחזיקים כבר במעל 2500 מפיצים עולמיים.
האוסטרים ידועים בתור עם שמרן ואם משהו פעם הצליח להם אז הם יזרמו איתו לעוד הרבה שנים. גם בשלדת הסקארפ ניתן לראות את ההחלטה להישאר עם אותו דיזיין: אותם קווים מדויקים ללא השתוללות מעוגלת. הדיוק האין סופי ללא ספק נותן תוקף ארוך טווח לאותו עיצוב ומשמר את הטרנד לאורך זמן כמו במכוניות גרמניות. השינוי העיצובי הבולט לעין הוא גם פונקציונלי- בצינור התחתון שכעת יוצר משולש עם מקום לשני בקבוקים גדולים ואמיתיים בשלדה.
דווקא בהיבט הגיאומטריה האוסטרים היו חדשניים למדי ואימצו עוד ב 2015 גישה מתקדמת של לונג, לואו אנד סלאק, לכן הם היום בעמדה טובה יותר לדייק מוצר שכבר בדור הקודם שלו הוכיח עצמו מעולה.
Scarp – פיצול לשני דגמים ומהלך שיכוך
שינוי משמעותי נוסף הוא פיצול לשני תתי דגמים: אחד עם 120מ"מ מלפנים ו 115מ"מ מתאימים מאוד לשוק הישראלי, וגם למרוצי מרתון טכניים יותר בסגנון ה BCBR הקנדי או הסמרתון המדברי. השני בעל 95מ"מ מאחור ומזלג 100מ"מ.
שתי ספינות הדגל תחת הכותרת Scarp פונות לקהל המהיר חובב האנדוראנס וחולקות את אותה שלדה עם מהלכים שונים המתאימים לכל דיסציפלינה. ניתן להחליף בין מהלכים אם תרצו- תדרשו לרכוש סט נוסף של בולמים ונדנדת מתלה. לפי היצרן – השלדה תואמת ומקבלת את שתי הוריאציות.
הדגם שבמבחן הוא סקארפ מרתון פרסטיז׳ 120 עם רמת הגימור הכי גבוהה שניתן למצוא על הספקטרום של כמה כסף צריך לשים על השולחן רגע לפי שפוגשים את השביל. ניתן לבחור בין חמש רמות אבזור שונות החל מרמת מכלולים של SLX דרך שילוב של SLX עם XT, XT טהור, XTR טהור וסוג של חשמלוק SRAM XX1 AXS.
גלגלים – לא קרבון ומשהו גנרי של החברה על בסיס נאבות של DT SWiSS
צמיגים – Maxxis Ardent Race
משקל – 11.8 על הסינגל עם שני מתקני בקבוק
נזק כספי- 177 שטרות עם הדיוקן של נתן אלתרמן ועוד שטר אחד עם לאה גולדברג (35,500 ש״ח)
התרשמות יבשה
ללא ספק לקבל כזה מפרט למבחן מעלה חיוך מפגר כך שהחברה במשרד לא מבינים מה קורה לדפוק הזה ביום ראשון של השבוע. כמו ילד מפגר אתה מתחיל לשחק בכפתורי ההילוכים החשמליים ומבין שהדבר הזה יכול לעבוד גם ללא תנועה מאומצת לאורך שני סנטימטר פנימה. סוג של גילוי עולמות על גבול המוזר שהזכיר לי את המעבר באייפון מכפתור מכני לדיגיטלי עם פייק של רטט על מנת לקבל פידבק שמשהו בכלל קורה.
מוט הכסא עובד באותה שיטה אלחוטית בלי שום כבל שנמעך או נמתח בתוך השלדה ומשפיע על תפקוד מעלית הישבן. אשכרה סוג של חשמלוק המכונה הזו, עוד רגע הייתי מרים טלפון לבנג׳י על מנת שיצרף אותי למועדון החשמלוקים הישראלים.
הורדתי אפליקציה של הקונצרן סראם לנייד שמאפשרת לך לשלוט על עדכוני חומרה של הרכיבים, קביעת הגדרות של העברת הילוכים וגם לעקוב על מצב סוללות בכל אחד מהקומפוננטות שבמערכת.
הפחד הכי גדול שצץ לי עוד לפני הרכיבה זה המרדף אחרי סוללות טעונות. כמה זמן הן מחזיקות ומה עושים במידה ונגמר באמצע? אפשר לחלק את ההתחשמלות לשניים: השלטים כגון השיפטר של ההילוכים והשלט של מוט הכיסא עובדים על סוללות שטוחות CR2032 שמחזיקות מעל לשנה. המעביר האחורי ומוט הכיסא עובדים על סוללה יעודית שניתן לפרק ולהטעין עם מטען שבא עם החבילה. משך פעולה של סוללה זו במעביר בתנאי שהרוכב עושה שימוש הגיוני הוא 20-25 שעות וגם אז ניתן להחליף עם הסוללה של המוט כסא כי מראש סטטיסטית הוא פועל פחות.
אבל אם לרגע נעזוב את מה שיש למפרט להציע, אפשר לראות שבדגם הנ"ל המהנדסים נתנו עבודה יפה לטובת הכנה לשני בקבוקים בתוך המשולש עם אקסטרה מקום לעוד סט כלים או פנימית ספר מתחת לבקבוק שעל פני הדאון טיוב במידה ויש לכם מתקן יעודי. כמובן שהשלדה נקיה מכל כבלאז׳ וכל חלק מקבל את שליטתו מיציאה מותאמת רק לו. אולי אף טיפה הגזימו עם הנקיון וויתרו על מגן שלדה תחתון על הדאון טיוב. נכון אלו לא אופני שבילים טהוריים אבל עדיין זה פחות נעים בלב לקבל אבן הניתזת מהקרקע היישר לעבר קרבון מפונפן.
מבחינת גאומטריה נעשה יישור קו עם הטרנד החדש וזווית ראש קיבלה את המספר המוזהב 67.5 הייתי אומר שאפילו די מוגזם לאופני מרתון ומתאים יותר לאופני שבילים באותם נתונים (זה נובע מכך שמדובר באותה שלדה הן למזלג ה100 והן למזלג ה120). זווית מוט הכיסא גם היא די אגרסיבית ויושבת בול על משבצת של אופני שבילים קלאסיים עם 74. אורך תומכות שרשרת 435 – מה שנקרא בונבוניירה. על פניו לפי הנתונים אפשר להגיד שמישהו בישל דייסה לשבילים בלבד ולכן הצורך לעוף לבוקר צח באמצע שבוע לבחון את המכונה על אמת, לא איחר לבוא.
התרשמות רטובה ראשונה
את רכיבת הבכורה לקחתי למסלול שבו הכל ידוע מראש. אני מכיר אותו ואת הביצועים הרגילים שלי עליו בע"פ. הזמנים שבהם לחצתי, איפה נגמרים הוואטים והתחושה הכללית בכחול האדום הקלאסי של בן שמן הם משהו שצרוב בי עמוק. אני לא רייסר וסך הכל לוחם סופ"שים רגיל, אבל עם סיום הרכיבה לא מאומצת עם כמה עצירות באמצע סיימתי בשעתיים ונפל לי האסימון שיש פה משהו נכון, משהו שנבנה בדיוק לדברים האלו: סינגלים זורמים עם קטעי דאבל מהירים מוציאים מהחיה הזו את המיטב. גם ברגע של עייפות מצטברת וכניסה לסינגל טיפה יותר טכני, המכונה יודעת לספוג את הטעויות עם המהלך המוארך ומאפשרת המשך זרימה עד תום הלחיצה.
לא מורגשת טיפה של בזבוז אנרגיה שהולכת לטובת הבולמים המוארכים וברגע של תפיסת מהירות שיוט על בסיס הסינגל, שום דבר לא יכול להאיט את החמקן הזה. דורס גינות סלעים במצמוץ קצרצר כל עוד שומרים על המהירות ועושים את ריקוד שפת הגוף בהתאם לשטח. רק חסר שיהיה כיתוב על השילדה – I Love kkl single tracks.
התאבון נפתח
אחרי התחלה כזו התיאבון רק נפתח והרצון לפרוץ גבולות ולבדוק את המכונה גם בנתנאים אחרים לא איחר לבוא.
במהלך המבחן כולו (שלושה שבועות יסודיים) ניסיתי למתוח את הזמן כמה שיותר על מנת להנות ולנצל את המכונה באתגר 20 עליות ולדחות את ההחזרה למועד אינסופי. בהשוואה לאופני השבילים שלי, קיבלתי פה בונוס רציני. זה אילץ אותי לחזור לעליות שכבר עשיתי רק מתוך סקרנות בכמה אני אוכל לשפר את הזמן ביחס לאופני הפרטיים: מעל 10% שיפור וחיוך שצועק וואו. בהחלט יציבות הפידול והעדר הבובינג מהמתלה נותן לרוכב תחושת נינוחות ויעילות גם ברכיבה של מעל 3 שעות. בין אם זה סינגל מתפתל או סתם דאבל, העברת הכוחות מהרגליים לגלגלים עוברת בצורה חלקה במיוחד כשהשילדה יחסית קלילה מאוד ביחס למתחרותיה בשוק מהלכי ה-120.
לא רק בטיפוסים ארוכי טווח עם גובה מצטבר שלא מבייש חלק מעליות באיטליה אלא גם באינטרוואלים קצרים וקצת יותר טכניים הסקארפ נותנים בטחון מלא ומשאירים את הרוכב בנקודת איזון נכונה על מנת למנוע עודף כוח על אחד משני הגלגלים ובכך לאבד את המומנטום.
אל הקצה בקטע הטכני האגרסיבי
אחרי שהתפנקנו על מה שהאופניים אוהבים, על הייעוד המקורי והעיקרי שלהם, חזרתי לחיק הטבע הביתי שלי כרוכב אגרסיבי, ומתחתי את הגבול לסינגלים יותר טכניים. פה העניין קצת יותר מסובך ודורש הבחנה ואף הבנה. כל עוד הסינגל שומר על זרימה יפה, האופניים יזרמו יחד איתך גם אם באמצע יש איזה דרופ מפנק. אממה, ברגע שנכנסים לקטעי סיבובים חדים, או פיתולים צפופים, צריך לעשות סוויץ׳ קטן בראש ולהבין שעם סקארפ צריך לעשות את זה אחרת. בסיס גלגלים טיפה ארוך, סינגל פיווט – אין מתלה צף והזנב מתנהג כמו זנב קשיח קלאסי. טיפה מהירות לא נכונה, טיפה יתר לחיצה על הברקס ואנחנו מתחילים בגליצ׳ים מגניבים. אבל היי, גם למבורגיני לא מצטיינת במרוצי ראלי.
ענייני אבזור
זו פעם ראשונה שרכבנו על סראם חשמלי. בגדול כל החלק החשמלי עובד מצוין ואף הייתי אומר שדי בשל מבחינת ההתפתחות הטכנולוגית שלו. הגודל הקטן, המשקל היחסית נמוך שמשלמים ביחס ללא חשמלי (סביבות 150 גרם), הנוחות בתפעול ואמינות הביצוע כולם מרשימים. אבל היי, זה לא זול בכלל! אישית הייתי בוחן אופציה גם של רמה מתחת שבאה עם פינוק XTR מלא ואפילו פוזל ל XT אם אתם קצרים בקאש פלאו. בקטע הזה התפצלו אצלנו הדיעות במערכת: אני לא מתרגש מטעינה כל 20 שעות ואילו אחרים טוענים שהפתרון של שימנו עדיף ולכן מבחינת משתמש הקצה הרוכב האלחוטיות היא רק חסרון- אתם לא תראו חוטים והטעינה תהיה כל הרבה יותר זמן מבסראם.
נעילת בולמים- לא מצליח להבין את הקונספט כשיש רק שני מצבים. לגמרי סגור ולגמרי פתוח. הרי ברכיבת שטח מרתונית כמו קייפ אפיק, או בריטיש קולומביה בייק רייס שמורכבת מהרבה סינגלים או דאבלים אגרסיביים, המצב הסגור קצת מיותר עם כל הפידבק שהרוכב מקבל מהקרקע. אותי זה אלץ לרכוב על סאג יותר נמוך במצב הפתוח על חשבון הנאת המהלך המוגדל שיש לאופניים להציע. בשנים הקרובות היצרנים שמתעקשים על מתג ואפשרות של שלושה מצבים יהנו מיתרון בשיכוך.
הברקסים של Magura זוכים לתואר של "עבדו כראוי ללא שום בעיה", אומנם רק שני פיסטונים אבל עם כוח עצירה מתאים לסגנון.
גריפים – אישית ליד שלי היו הכי לא נוחים, אחרי חצי שעה על האוכף והירדמות של יד ימין נתנה את אותותיה.
בתחום הצביעה, למרות שכתום זה brand, שחור תמיד עובד. בעיני חסרה פה קצת יצירתיות בקטע הגרפי. KTM היא לא היחידה שמשתמשת בצבע כחלק מהמיתוג של החברה. לא שזה נראה רע, זה נראה טוב אבל כבר ראינו את זה גם שנה שעברה וגם זאת שלפניה. בתחום הזה לביטוי האישי שמספקות חברות אחרות שנותנות אופציות לקיסטום צבעים וחלקים (טרק ואורביאה) מתחיל להיות יתרון, אם כי הוא בד"כ יקר.
תנו לו אופניים טיל
בחייאת יבואניי קיי טי אם יזרעל, תאמצו לוחם (אותי), תנו לו אופניים טיל. עכשיו קצת יותר ברצינות, בהחלט אופניים מעולים למרתון ומרגישים מעולה ברכיבות ארוכות המשלבות את מגוון סוגי השבילים שיש לארצנו להציע. הם לא הכי מחודדים לסגנון ספציפי וניתן לקסטם אותם לפי סגנון הרכיבה של הרוכב, כל עוד זה נע בין קרוס לשבילים. מי שרוכב תחרותי ויש לו רק אפיק בראש כנראה צריך לחשוב בכיוון של Scarp נטו עם משקל הרבה יותר נמוך ומוכוון מטרה. אבל ביננו זה רק אחוז בודד מכלל הרוכבים בארץ. גם באפיק עצמו יש המון רוכבים שיעדיפו את הביטחון והשקט הנפשי שמייצרים עוד 20 מ"מ של שיכוך בירידות, כשאתה עייף ועל הקצה, ובסמרתון עתיר הסינגלים והמדברי זה בכלל כלי מושלם.
בהחלט ניתן לקחת את הזוג הנל ולתת טאצ׳ים קטנים על מנת להתאימם לסגנון. אם זה בשינוי צמיגים יותר בשרניים ואז לגמרי יש לכם מכונת שבילים שגם תיתן יותר ביטחון בסיבובים או יותר רזים והחלפה לחישוקי קרבון ואז גם כל תחרות קרוס תהיה ברשימה עם מטרה לפודיום.
אני נשארתי רעב אחרי ההחזר והרצון לבדוק את הסקארפ הרגיל עלה במחשבות.
הניוזלטר השבועי
מעל ל 16,000 קוראים כבר מקבלים אחת לשבוע. הכניסו מייל והצטרפו (אפשר להסיר תמיד)
